חשק שלמה/מכות/כג/א

חשק שלמה מכות כג א

בגמ' אלא א"א יתירי מדע מי צריך לאזהורי. לכאורה תמוה הא האי קרא דלא יוסיף צריך לאזהרה לחובל בחבירו דאם חבל בחבירו פחות מש"פ לוקה מהך קרא דלא יוסיף וכן אתי לאזהרה למכה אביו ואמו וכדאיתא במכילתא בפ' משפטים ובירושלמי בריש הנחנקין ואולי דמקשה דסגי בקרא דלא יוסיף לחודיה פן יוסיף למ"ל ומיהו במק"א כתבנו דאיצטריך הני תרי קראי חד לאזהרה לחובל בחבירו וחד למכה אביו ואמו.

ובזה יסתלק תמיהת התוס' בסנהדרין דף פ"ה ד"ה הכהו הכאה דהקשו שם דהיכי לקי אלאו דלא יוסיף הא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דהא אתי נמי לאזהרה למכה אביו ואמו ע"ש ואכן לפי מש"כ דמכה אביו ואמו נפק"ל מפן יוסיף ניחא. ובזה נתיישב נמי מה שהקשה הדרישה על הטור בריש הלכות חובל ע"ש:

עוד שם בגמ' לימד על הראשונות שהן מכה רבה. ונ"ב עי' רש"י ז"ל ומפי מר אחי הגאון זצ"ל שמעתי לפרש ע"פ דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' סנהדרין שחשב שם בסך הכולל למנין הלאוין שחייבין עליהן מלקות הן שני מאות ושבע ועפ"ז י"ל דלזה רמזו לנו חז"ל דמשו"ה כתיב מכה רבה ללמד על הראשונות היינו על הלאוין שחייבין עליהם מלקות שהם כמנין רב"ה דהיינו ר"ז. ודפח"ח.

ואכן לדעתי יש לפרש הפסוק ע"פ הא דאמרינן בריש הנחנקין דמשו"ה לא תני נמי במתני' דחומר דבמכה ממקלל וכו' משום דמקשינן הכאה לקללה ומי שאינו עושה מעשה עמך כשם שאין אנו מצווין על קללתו כך אין אנו מצווין על הכאתו [וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' ממרים הלכה כ"ב] ואמנם פשוט דהיינו דהלאו לא יוסיף אינו נוהג בו לענין שיחייב מלקות אם חבל בו חבלה שאין בה ש"פ אבל בחבל בו חבלה שיש בה ש"פ לענין חיוב ממון בוודאי שצריך לשלם לו ואף שאינו עושה מעשה עמך דהא לא גרע משורו דמה לי חבל בגופו ומה לי אם חבל בממונו [וכן מצאתי להגאון מוהר"י צייטלי"ש בהגהות הסמ"ק בלאוין פ"ד שכ"כ].

ועפ"ז יש לפרש פי' הכתוב דהתורה הזהירה דארבעים יכנו אכל לא יוסיף ע"ז מאומה ושמא יאמר הדיין הלא רשע הוא ואינו עושה מעשה עמך ומותר להכותו. וע"ז בא הכתוב כמשיב דחדא פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה והיינו הכאה גדולה שיש בה חיוב ממון ואז יהיה צריך לשלם ועוד דנקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך ואינו רשע כלל דמאחר שקבל עליו דין ב"ד נחשב לצדיק ואסור להכותו כלל:

מעבר לתחילת הדף