חפץ חיים/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
ברוך ה' אלהי ישראל אשר הבדילנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו והכניסנו לאה"ק כדי שנזכה לקיים כל מצותיו וכל כוונתו הוא רק לטובתינו כדי שעל ידי זה נהיה קדושים אליו כמ"ש למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם ויהיה ביכולתינו לקבל את השפעת טובו ורוב חסדו בעולם הזה ובעולם הבא כמו שכתוב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם וכו' לשמור את מצות ה' ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך (ועיין שם בפירוש הרמב"ן דהאי לטוב לך אתחלת הפסוק דמה ה' אלהיך שואל מעמך קאי).
ולא די בזה שנתן לנו את כלי חמדתו, אף גם צוה אותנו שלא נעזבנה, כמו שכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ולא כמדת בשר ודם שאם יתן לחבירו מתנה טובה וחבירו אינו מתנהג בה כשורה ואינה חביבה בעיניו, הוא חומד ומצפה מתי יפקירה חבירו מכל וכל והוא יחזור ויזכה בה. אבל לא כן חלק אלהינו, כי הקים לנו בכל דור ודור בימי בית ראשון נביאים להחזירנו למוטב ואף בימי בית שני שירד מצב הישראלי בעוונותינו הרבים מקדושתו הראשונה ונחסר להם החמשה דברים שהיה להם בבית ראשון, עכ"ז בהיותינו על אדמתינו והיה לנו בית הבחירה היינו יכולים להשלים כל חלקי הנפש הנמצא בנו. כי בהנפש יש גם כן רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים, ועיין בשע"ק למהרח"ו פ"א.
אך לבסוף ימי בית שני גברה שנאת חנם ולשון הרע בינינו בעוונותינו הרבים, ובעבור זה נחרב הבית וגלינו מארצנו, כדאיתא ביומא (ד"ט) ובירושלמי פ"א דיומא [הגם שהגמרא נקט שנאת חנם, הכוונה הוא על לשון הרע גם כן שיוצאת מצד השנאה, דאי לאו הכי לא היו נענשים כל כך, והיינו דסיים שם ללמדך שקשה שנאת חנם כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, וזה מצינו בערכין (טו:) גבי לשון הרע. ועוד מגופא דשמעתא דיומא מוכח כמו שכתבנו, מדפריך שם ובמקדש ראשון וכו' ודוקרים את חבריהן וכו' עיי"ש].
ומאז ועד עתה בכל יום אנו מצפים ומתפללים לפני הקב"ה שיקרב אותנו כאשר הבטיחנו בתורתו הקדושה ועל ידי נביאיו כמה פעמים, ואין מתקבלת תפילתינו לפניו כמו שאמרו חז"ל בברכות (דף ל"ב) מיום שנחרב בית המקדש חומה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
ובאמת לא עליו ח"ו הוא תלונתינו כי אם על עצמינו כי מצדו לא יבצר ח"ו כמו שכתוב בישעיה (נט) הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע כי אם עונותיכם וגו'.
ובימי רבי יהושע בן לוי נמצא בגמרא סנהדרין בפ' חלק (דף צ"ח ע"א) שהשיבו לו שהיום אם בקולי תשמעון יבוא משיח אף שלא נשלם אז עדיין זמן הגלות שנגזר על ישראל שיהיו אלף שנים בגלות כמנין יומו של הקב"ה כמו שמצינו בדברי חז"ל עכ"ז היה כח התשובה מבטל את הגזירה וכ"ש בזמנינו שזה יותר משמנה מאות שנה שכלה היום הנ"ל ואין הסיבה כי אם מצדינו שבעו"ה אין אנו מניחים לו שישרה שכינתו בתוכינו.
וכאשר נחפשה דרכינו ונחקורה איזו עונות הם מהעיקרים הגורמים לאריכת גלותינו נמצאם הרבה. אך חטא הלשון הוא על כלו מפני כמה טעמים. אחד כיון שזה היה העיקר לסבת גלותינו כמו שהבאנו מגמרא יומא ומירושלמי הנ"ל א"כ כל כמה שלא נראה לתקן זה החטא איך יוכל להיות גאולה כיון שזה החטא פגם כ"כ שעי"ז גלינו מארצינו עאכ"ו שאינו מניחנו לבוא לארצינו.
ועוד הלא ידוע הוא שנגזר עלינו גלות מכבר מעת מעשה המרגלים כמו שכתוב בתהלים קפיטל ק"ו וישא ידו להם להפיל אותם גו' בגוים ולזרותם בארצות וכמו שפירש רש"י שם והרמב"ן בחומש פרשת שלח וחטא המרגלים הלא היה עון לשה"ר וכמו דאיתא בערכין (ט"ו) א"כ אנו מוכרחין לתקן זה החטא קודם הגאולה.
ועוד נמצא מפורש שעון זה גורם שיהיו ישראל נרדים בפרך ממ"ש בפ' שמות אכן נודע הדבר ועיין בפירש"י שם. ועוד נמצא מפורש במדרש רבה פרשת תצא אמר הקב"ה בעוה"ז ע"י שהיה לשה"ר ביניכם סילקתי שכינה מביניכם אבל לע"ל וכו'. ועוד מקרא מפורש בפרשת ברכה ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ופירש"י שם והוא מאמר הספרי שאימתי הוא מלך בישורון דווקא כשהם ביחד שבטי ישראל ולא אגודות אגודות וידוע דדבר זה רגיל לבוא ע"י לשה"ר.
ולבד זה האיך יוכל לחול עלינו ברכותיו של הקב"ה שאנו מקוים לזה כיון דבעו"ה אנו מורגלים בחטא זה הלא יש על זה ארור מפורש בתורה ארור מכה רעהו בסתר שהוא קאי על לשה"ר כמו שפירש"י שם ולבד שאר ארורין שיש שם עוד ע"ז כמבואר לקמן בסוף הפתיחה עי"ש.
ולבד זה הלא ידוע הוא מגמרא דערכין (ט"ו) הנ"ל שגודל העון הזה הוא עד אין שיעור עד שאמרו עליו שהוא ככופר בעיקר ח"ו ואמרו בירושלמי דפאה פ"א שנפרעין מן האדם עבור זה העון בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ר. ועיין לקמן בפתיחה ובספרי שמירת הלשון שם העתקנו כל מאמרי הש"ס והמדרשים והזוה"ק הנזכרים בענין זה ומי שיעיין ויתבונן היטיב בהם תסמר שערות ראשו מגודל העון.
ונראה פשוט שהטעם שהחמירה התורה כ"כ בזה העון משום שמעורר בזה הרבה את המקטרג הגדול על כלל ישראל ועי"ז הורג כמה אנשים בכמה מדינות וז"ל הזוה"ק פ' פקודי דף רס"ד ע"ב אית רוחא חדא דקיימא על כל אינון מארי דלישנא בישא דכד מתערי בני נשא בלישנא בישא או ההוא בר נש דאתערי בלישנא בישא כדין אתער ההוא רוחא בישא מסאבא דלעילא דאקרי סכסוכא ואיהו שארי על ההוא אתערותא דלישנא בישא דשארו ביה בני נשא ואיהו עאל לעילא וגרים בההוא אתערי דלישנא בישא מותא וחרבא וקטולא בעלמא ווי לאינון דמתערי להאי סטרא בישא ולא נטרי פומייהו ולישנהון ולא חששו על דא ולא ידעי דהא באתערותא דלתתא תליא אתערו דלעילא בין לטב בין לביש כו' וכלהו דלטורין לאתערא להאי חויא רבא למהוי דלטורא על עלמא וכלהו בגין האי אתערו דלישנא בישא כד קיימא אתערותא דיליה לתתא.
ונוכל לומר שזהו כוונת הגמרא דערכין הנ"ל כל המספר לשה"ר מגדיל עונות עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. פירוש, אף שלשונו הוא מהלך בארץ אבל פיו שת בשמים. וכן איתא בתנא דבי אליהו שהלשה"ר שהוא מספר הוא עולה עד כנגד כסא הכבוד. ומזה נוכל לידע את גודל החורבן שמחריבין בעלי הלשון את כלל ישראל.
ועוד טעם אחר לגודל הפגם שבא ע"י עון זה כי ע"י שאדם הוא פוגם את לשונו בדבורים אסורים הוא מונע אח"כ כל דבורים של קודש שהוא מדבר מלעלות למעלה. וז"ל הזוה"ק פ' פקודי ובהאי רוחא בישא תליין כמה גרדינין אחרנין דאינון ממנין לאחדא מלה בישא או מלה טינופא דאפיק בר נש מפומיה ולבתר אפיק מילין קדישין וי לון וי לחייהון וכו' וי לון בהאי עלמא וי לון בעלמא דאתי בגין דאלין רוחין מסאבין נטלין ההוא מלה מסאבא וכד אפיק בר נש לבתר מילין קדישא אקדימי אילין רוחי מסאבא מילי ההוא מסאבא ומסאבי לההוא מלה קדישא ולא זכי ליה בר נש וכביכול תששא חילא קדישא עכ"ל. הלא נראה בעליל מזוה"ק שכל הדברי התורה ותפלה שלנו הוא עומד באויר השמים ואינם עולין למעלה ומאין יבא עזרתינו לביאת המשיח וכי"ב.
וכאשר נעמיק בזה הענין נמצא עוד יותר שמלבד שהוא עון פלילי בעצמו וכנ"ל עוד הוא מגדיל הקלקול בכל העולמות ומחשיך וממעט אורן ע"י שרגילות הוא לכמה וכמה אנשים שכופלין את הלאו הזה כמה מאות ואלפים פעמים בימי חייהם כי אפילו עון קטן כשיכפיל הרבה פעמים הוא נעשה לבסוף כעבות העגלה כמו שצוח ישעיה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה והמשל מחוטי המשי כשיכפלנו כמה מאות פעמים וכל שכן בחטא הזה שהוא חמור מצד עצמו עד מאור ורגילין לעבור עליו הרבה והרבה אנשים בכמה אלפים פעמים בימי חייהם ואין מקבלין על עצמן כלל להשמר ממנו שבודאי הקלקול למעלה הוא לאין שיעור.
ואחשבה לדעת זאת מאין נעשה הלאו הזה הפקר כ"כ לעיני הרבה בני האדם והתבוננתי שזה הוא מכמה סיבות להמון מצד אחד ולהלומדים מצר אחר. ההמון אינם יודעים כלל שאיסור לשה"ר הוא אפילו על אמת ולהבעלי תורה אף אותם שנתברר להם ונתאמת להם שאיסור לשה"ר אפילו על אמת יש מהם כמה שיצה"ר מטעה אותם בפנים אחרים. אחד שתיכף מחשיב היצה"ר ברעיוניו את האיש שהוא מספר עליו לחונף ואומר לו מצוה לפרסם את החנפים והרשעים ופעמים אומר לו הלא פלוני הוא בעל מחלוקת ומותר לספר לשה"ר עליו ולפעמים הוא מפתיהו בהיתירא דאפי תלתא ופעמים בהיתירא דאפי מרא שמסכים בעצמו בעת הסיפור שהיה אומר לו אף בפניו ומגלה לו היצה"ר את המאמרים השייכים לזה ועיין לקמן בכלל ב' ג' ח' ופעמים הוא מפתהו באיכות הדבר לומר שאין זה נכנס בכלל לשה"ר כגון מה שרגילין הרבה אנשים בעו"ה לפרסם על אחר שאינו חכם וביארנו זה לקמן בכלל ה'.
כללו של דבר היצה"ר פעולתו אחת משתיהן, או שמפתהו שאין דבר זה נכנס בכלל לשה"ר או שעל איש כזה לא ציותה התורה באיסור לשה"ר. ואם רואה היצה"ר שבאלו ענינים לא ינצח לאדם הוא מרמה אותו בהיפך שמחמיר עליו כ"כ בענין לשה"ר עד שמראה לו שהכל נכנס בכלל לשה"ר ואם כן אי אפשר לחיות חיי תבל בענין זה אם לא שיפרוש לגמרי מעניני העולם והוא כעין דיבת הנחש הערום שאמר אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. ולבד זה חסר להרבה אנשים ידיעה בענין איסור קבלת לשה"ר שאיסורו הוא אפילו להאמין בלב לבד רק לחוש מיבעי. ועוד הרבה ענינים כיוצא בזה בענין קבלת לשה"ר ורכילות אשר אי אפשר לבארם פה. ואף אינם יודעים איך לתקן את הדבר אם עבר על איסור סיפור לשה"ר ורכילות וקבלתם.
ומצד אלו הסיבות נתמוטט הענין מכל וכל כי ממילא הורגל האיש לדבר כפי שיזדמן שיצא מפיו ולא להתבונן בו מתחלה פן דבר זה נכנס בכלל איסור רכילות ולשה"ר והורגלנו כ"כ בעון זה בעו"ה עד שמפני זה בעיני הרבה בני אדם אין דבר זה נחשב לעון כלל אפילו אם ידבר דבר שנראה לכל שהוא לשה"ר ורכילות גמורה כגון שהוא מדבר רע על חבירו ומגנהו בתכלית הגנות. ואם ישאלהו אחר למה דברת לשה"ר או רכילות יחשוב בלבו שהוא בא לעשותו צריק וחסיד ולא יקבל את דברי המוכיח כלל באשר שהוא רואה שהדבר הזה הפקר בעו"ה.
וכל אלו הסיבות עיקרם הוא מצד שלא נתקבץ במקום אחד ענין לשה"ר ורכילות שיתבאר בו איכותם וענינם בכלליהם ופרטיהם אבל הם מפוזרים בש"ס וראשונים ואפילו הרמב"ם בפ"ז מהלכות דיעות ורבינו יונה בשערי תשובה שהם עשו לנו דרך סלולה בהלכה זו אעפ"כ קצרו מאוד כדרכן של ראשונים וגם יש הרבה והרבה דינים שלא בא בדבריהן כאשר יראה הרואה בפנים הספר.
ע"כ אזרתי כגבר חלצי בעהי"ת החונן לאדם דעת וקבצתי כל דיני לשה"ר ורכילות אל ספר ולקטתי אותם מכל המקומות המפוזרים בהש"ס ובפוסקים ובפרט מהרמב"ם והסמ"ג והשערי תשובה לר"י ז"ל שהם האירו לנו העינים בהלכה זו. וגם לקטתי איזה דינים ממה שמצאתי בתשובת מהרי"ק ושארי תשובות השייכים לענין זה. וחלקתי את הספר הזה לשני חלקים א' הלכות איסורי לשה"ר, ב' הלכות איסורי רכילות*). (וכאשר יזכני העליון אראה בל"נ לחבר אל אלו השני חלקים עוד חלק שלישי אשר בו יקובץ כל המאמרים הנזכרים בגמרא ומדרשים וזוה"ק מענין זה כי מתוך זה יבואר עוצם השכר בעוה"ז ובעוה"ב למי שנזהר מעון זה וגודל העונש למי שעובר על זה).
ואחר כך חלקתי את ההלכות הנ"ל לכללים וכל כלל לכמה סעיפים כדי שירוץ הקורא בו וכמעט בכל כלל ציירתי איזה ציורים השייכים לכלל זה כדי שממנו יתבונן הקורא איך ליזהר בזה למעשה. וקראתי את שם הספר הזה בכללו חפץ חיים עשה"כ מי האיש החפץ חיים וכו'. ומפני שלא יקוץ הקורא בקריאתו כל דין ומקורו מחמת רוב האריכות שנמצא בו לפעמים ע"כ חלקתיו לשנים. הפנים והוא ההלכה בקיצור היוצאת אחר בירור כל הדברים יקרא בשם מקור החיים כי הדיבור שבאדם הוא יוצא מכח נפש החיה אשר בו וכמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס לרוח ממללא. וביאור סביב לו יקרא בשם באר מים חיים כי הוא הבאר שדליתי ממנו את מקור החיים הפנימי.
וידע אחי הקורא שאפילו כל דבר פשוט שנמצא בפנים הראיתי את מקורו בבאר מים חיים למען יבורר לעיני הכל שספר זה לא חברתי על פי מדת חסידות רק על צד הדין.
(ואחלה להקורא נעים אולי ימצא איזה דבר שלא יהיה נראה לו בהשקפה ראשונה אם בעצם הדין כי יאמר שהוא חומרא בעלמא או אריכות הלשון ללא צורך או קיצור לשון בל ימהר להחליט את הדבר לומר שגגה היא עד אשר יעיין היטב בהבאר מים חיים ובכל הכללים הנצרכים להלכה זו כי אף אם יחסר לו כלל אחר מהלכה זו לא יבין שאר ההלכה לאשורו. כי באמת כל סעיף וסעיף מספר הזה עיינתי בו הרבה (ובדיבוק חברים גדולי התורה). וחפשתי חיפוש אחר חיפוש שלא ימצא בש"ס סתירה לדברינו. וכמה פעמים עיינתי בענין אחד כמה ימים עד שבררתי ההלכה לאמתה בעז"ה. ואקוה להש"י כי הקורא אשר ישמע לדברינו אלה ויעיין היטב בכל כללי ההלכה, עיניו יחזו מישרים כי כל מלה ומלה שבפנים הספר נכתב בדקדוק הדין. ולפעמים היה ביכולתי לשנות את הלשון לקצר או להאריך, למען יהיה נקל להבין המכוון בו, אולם לא רציתי לשנות לשון הרמב"ם ושארי פוסקים שהדין נובע מהם. וכל אשר ידוני לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות).**)
גם חברתי אל הספר הזה פתיחה ארוכה ורחבה שם מבואר כמה לאוין ועשין רגיל לעבור מי שאינו נזהר מאיסור המר של לשה"ר ורכילות [וכה"ג מצינו במשנה נדרים (דף ס"ה ע"ב) עיי"ש ובמנחות (דף מ"ד ע"א) עיי"ש] אולי יתן ה' שעי"כ ינגף היצר בראותו את גודל המהומה והמכשלה שהוא עושה ע"י דיבורו.
גם לבד זה ידוע הוא מה שהובא במדרש רבה פרשת נשא וז"ל אם יגעת הרבה בדבריהם הקב"ה מסיר יצה"ר ממך ע"כ אמרתי אל לבי אפשר שע"י שיעיינו בספר הזה שהוא מלוקט מכל דברי הראשונים בענין זה ויתבוננו בו לא ישלוט כ"כ היצה"ר בעון זה וממילא כשימשוך מתחלה את עצמו מעון זה במקצת בהמשך הזמן ימשוך את ידו ממנו לגמרי כי בעון זה הרבה ממנו ההרגל עושה והבא לטהר מסייעין אותו ובזכות זה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.
*) ובאמת יש הרבה דינים בהלכות רכילות שנוכל ללמוד אותם מדיני איסורי לשה"ר, אך אמרתי ההכרח לחזור עוד כל דין ודין בפרטיות מחמת גודל המכשול המצוי בזה החטא, חטא הלשון ר"ל, ואין לסמוך בענין כזה על המעיין שכאשר יהיה צריך לאיזה דבר למעשה יחפש ללמוד דבר מתוך דבר וכולי האי ואולי. גם שכמעט בכל ענין וענין יש איזה התחדשות אשר לא נוכל ללמוד זה מדיני איסורי לשה"ר, וכבר אמרו חז"ל בכיוצא בזה כל פרשה שנאמרה ונשנית, לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.
**)ואל יפלא בעיני הקורא כיון שכל הספר הזה הוא מיוסד על עיקרי ההלכה למה אני מביא בכמה מקומות ראיות מספר שערי תשובה לרבינו יונה שהוא מכלל ספרי מוסר כי באמת נראה לעינים להמתבונן היטב במאמריו הקדושים בכמה מקומות ששמר ודקדק את דבריו שלא יצא מגדר הדין ובפרט בדיני לשה"ר שלו בכל ענין וענין שכתב יש ע"ז מקור מן הש"ס וכאשר נבאר אי"ה בפנים הספר, אך הוא קיצר מאוד ולא הביא את המקורות כדרכן של ראשונים ובכל זאת ע"פ הרוב לא סמכתי עליו לבד רק במקום שנשמע מדבריו איזה קולא (וכן כה"ג משאר ספרי מוסר) אבל לחומרא כמעט רובו בכולו הבאתי עוד איזה ראיות כאשר יראה המעיין בפנים.
ויודע אני כי יוכל להיות שימצאו אנשים שרצונם ותשוקתם ליתן דופי בחבריהם והרגילו את עצמם בעון המר הזה עד אשר לא יועיל להם שום דבר להשיבם מדרכם הרעה, ואנשים כאלו כאשר ימצאו בספרי זה איזה קולא לא ידקדקו כלל בהפרטים הנצרכים לזה ויתירו עי"ז כמה דברים אשר לא עלתה על לבי ולא יהיה גם כן לבם נוקפם על זה כי יתלו בספר הזה. אך אמרתי לא אמנע טוב להולכים בתמים בשביל אנשים כאלו כמו שאמרו חז"ל באופן כזה בב"ב (דף פ"ט ע"ב) אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וכו'. וידעתי גם ידעתי כי ימצאו אנשים אשר ירצו להמעיט את מעלת הלימוד בענין זה ויתלו את עצמן במאמר חז"ל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
אך באמת הדין אתי מצדי צדדים. א' בדבר המפורש בתורה אין אומרים מוטב וכו' כמו שפסק באו"ח בסימן תר"ח ס"ב בהג"ה ולשה"ר ורכילות הוא דבר המפורש בתורה. ועוד א"כ לא נלמד לרבים הלכות גזל דגם זה קשה מאור לקיים כמו שאמרו חז"ל בב"ב קס"ה (ואף שבלשה"ר אמרו שם שכולם נכשלין הלא לא אמרו רק באבק, כמו שהקשה הגמרא שם בלשה"ר סלקא דעתך. ויהיה תועלת עכ"פ מלימוד ענינים אלו להנצל מעצם העון ואפילו מאבק לשה"ר יוכל להנצל אם יתן לבו ורעיוניו לזה דלא אמרו אין אדם וכו' רק בסתמא) וכן לא נלמדם הלכות שבת שהם כהררים התלוין בשערה והרבה דינים יש בהם שקשה מאוד לקיים אותם. ועוד היאך העתיקו לנו חז"ל בערכין (דף ט"ו ע"ב ודף ט"ז) העקרים בענינים אלו כגון מה שאמרו שם היכי דמי לישנא בישא נורא ביה פלניא וכדומה.
ועוד מגופא דקרא נוכיח הלא כתיב בתורה זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וכו' והביא הרמב"ן בביאורו בשם הספרי שצריך לזכור תמיד בפה מעשה מרים כדי שעי"ז נתבונן את גודל העון המר, ולדבריהם אדרבה לא נזכור ונוכל להיות שוגגין בזה. אלא ודאי דהתורה ירדה לסוף דעת האדם שבכחו להיות נזהר מזה העון (דאל"ה אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו) וכאשר יתבונן תמיד בזה יהיה לו בודאי לתועלת גדול להנצל מעון זה.
עוד ימצא תועלת גדול מלימוד ענינים אלו שעי"ז לא יהיה דבר זה בעיניו כהפקר ואז אפילו אם יהיה ח"ו נכשל בזה לפרקים איננו בכלל בעלי לשה"ר שעל זה אמרו חז"ל בערכין ששקול כנגד ג' עונות החמורות ואינם מקבלין פני שכינה וכיוצא מעונשין החמורין כמו שמוכח מדברי ר"י בשערי תשובה ומדברי הכסף משנה ברמב"ם בפ"ז מהלכות דעות רק כשאר לאו דעלמא.
גם על ידי זה ידע בנפשו שחטא לפני ה' וכמ"ש הכתוב (בירמיה ב' ל"ה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. ויראה לפייס את חבירו עבור זה או לפחות שלא לדבר עליו עוד הפעם, מה שאין כן אם ישליך ח"ו את הדבר אחר גוו ואינו חושבו לעון כלל.