חכמת אדם/קסז
|
< הקודם · הבא > |
א אבל שבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו אפילו לשמוע ברכות חופה ומילה דאע"ג דחייב בכל המצות היינו במ"ע שבגופו כגון ציצית ותפילין או למול בנו אבל לילך לחופה ומילה דאינו אלא גמילת חסד אין לו לצאת ובג' ימים ראשונים אינו יוצא אפילו לבית אבל אחר או לב"הק כשמת לאחרים מת מכאן ואילך אם מת לאחר מת בשכונתו יוצא אחר המטה לב"הק ויושב עם האבלים ועכשיו אינם נוהגין כן כי אין אבל הולך לב"הק ולא לבית האבל כל ז' כיון דאין מתנחמין כמו בימיהם אבל אם מת לו מת או אפילו אצל אחרים אלא שאין שם כדי מטה וקובריה יוצא אפי' ביום א' ואפילו בשכונה אחרת מיהו המיקל לצאת בלילה מפני הצורך לא הפסיד דהטעם רק שלא יחשבו שהוא מתחבר עם חבורת בני אדם ואינו עוסק באבלו ובלילה אינן רואין אותו והא דאסור לצאת חוץ לביתו היינו דוקא לטייל או למשא ומתן וכדומה אבל אם ישלח המושל אחריו או שצריך לילך בדרך או לשאר דברים הצריכים לו הרבה כגון דבר האבד מותר לו לצאת ויקח עפר במנעליו אם אפשר ועיין כלל קס"ה לענין נעילת הסנדל (שצ"ג):
ב שבוע שניה יוצא ואינו יושב במקומו בין בב"הכנ ובין בביתו (כן משמע ל' הגמרא ובכל הפוסקים הגם דבירושלמי אי' אבל שבוע ב' יכנס לב"הכנ ואינו יושב במקומו די"ל דזה קאי על ב"הכנ אבל בגמ' שלנו ובכל הפוסקים לא נזכר כלל ב"הכנ וא"כ פשיטא דקאי בכל מקום לא ישב במקומו ואינו מדבר בדבורו. שבוע שלישית יושב במקומו ואינו מדבר או שאינו יושב במקומו ואז יכול לדבר שהרי יש לו היכר אבילות: רביעית ה"ה ככל אדם ואעפ"י שלא שלמו ג' שבועות כגון שמת באמצע שבוע מיד כשכלה אותה שבוע ושניה שאחריו חשוב שבוע הבא רביעית ועכשיו נוהגין שאין יושבין במקומם כל ל' יום ועל א"וא כל יב"ח הגם שאין למנהג זה עיקר מ"מ אין לשנות מן המנהג כי כל מקום לפי מנהגו (שם) ולענין שבת יתבאר לקמן כלל קס"ט ומ"מ נ"ל אעפ"י שכתבתי דלא יושב במקומו היינו אפילו בביתו מ"מ לענין יב"ח ודאי אין להחמיר כי מעולם לא ראיתי לנהוג כן אפי' בביתו בשבוע ב' (גם ברש"י שסביב האלפסי מבואר בפירוש אינו יושב במקומו בבה"כנ לזאת אין להחמיר בזה כלל אפי' בשבוע שניה רק בבה"כנ ומכ"ש כל שלשים ויב"ח על או"א):
ג בדין כניסת האבל לב"הכנ יש מנהגים שונים בא"י נוהגים שבכל יום קריאת התורה יוצא לב"הכנ ומנהגנו שאינו יוצא בחול לבית הכנסת אבל בשבת יוצא וכן בער"ה לסליחות וכן בט"ב וכל מקום לפי מנהגו. ולענין לצאת לקדש לבנה אם הוא חושש שלא יכול לקדש אח"כ כגון בסוף חצי חדש או שהם ימים מעוננים נ"ל דמותר לצאת ואע"ג דלפי מנהגינו דאינו נכנס לב"הכנ ומשמע אפילו מתפלל יחידי ומבטל קדיש וקדושה י"ל דהתם היא ביום משא"כ קידוש לבנה שהוא בלילה וכבר נתבאר לעיל דמותר בלילה לצורך ואם א"א לו לכנוף עשרה להתפלל בביתו צ"ע אם מותר לילך לשמוע קדיש וקדושה (ועיין בקו' מצבת משה סימן ח'):
ד ואם אבל סנדק או מוהל לאחר ג"י מתפלל בביתו וכשמביאין התינוק למול הולך לב"הכנ אבל תוך ג' לא יצא אא"כ אין מוהל אחר בעיר דאז אפילו ביום א' מותר. ויש מקילין אפילו תוך ג"י אפילו יש מוהל אחר בעיר (הש"ך ס"קו הקשה כיון דהב"י כ' שהוא כ"ש לפי מנהגו שמותר לילך בב"וה לב"הכנ וא"כ כ"ש למול וא"כ לפי מנהגנו שאין הולכין לב"הכנ מנ"ל לרמ"א להקל במילה ונ"ל כיון דהב"י כ' דכ"ש מינה הרי דמילה עדיפא ליה ולכן אפילו למנהגינו מותר במילה ובפרט לפי מה שכתבתי דכל דאינו לטייל מותר וא"כ כ"ש דיש להקל במילה) ואבי הבן פשיטא דמותר לעולם אפילו ביום א' והמוהל מותר לתקן הצפרנים מה שצריך לצורך המילה אם אין שם מוהל אחר אבל יש שם אחר אסור לתקן הצפרנים שהרי זה אסור מדינא כל ל'. וכן כל דבר מצוה שא"א לעשות בלא האבל מותר לו לצאת ולקיים את המצוה (שם):
ה אין מתקשין על מת יותר מדאי שנאמר אל תבכו למת אל תנודו לו ואמרו חז"ל וכי אפשר לומר כן כדלקמן סימן ט' אלא אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור הא כיצד שלשה ימים לבכי דעיקר תקפו של אבלות הוא ג"י דכל ג"י הנפש טס על גופא סברא שהיא חזרה גביה לאחר ג"י הכרס נבקעת על פניו ואומרת טול מה שגזלת ואזלא וז' להספד דכל ז' ימים טייסא מקברא לביתיה ומביתיה לקברא (ירושלמי ורוקח) ושלשים לגיהוץ ולתספורת מכאן ואילך אמר הקב"ה אי אתם רשאים לרחם עליו יותר ממני ואמרו חז"ל כל המתקשה על מת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה שכן ראו הרבה מעשים כדאי' בגמרא ובמדרשים (שצ"ד):
ו בד"א בשאר העם אבל ת"ח הכל לפי חכמתו מ"מ אין בוכין עליו יותר משלשים יום דלא עדיף יותר ממשה רע"ה דכתיב בי' ויבכו את משה שלשים יום ואין מספידין עליו יותר משנים עשר חדש וחכם שלא שמעו בו שמת עד אחר שנים עשר חדש אין מספידין אותו כלל (שם):
ז בימי הגמ' שהיו קוברין בכוכין היה מנהגם שהיו יוצאין לב"הק ופוקדין על המתים שלשה ימים ואין בו משום דרכי אמורי אלא שרואין שמא עדיין חי הוא וכן היה מעשה שפקדו על אחד ומצאוהו חי וחי כ"ה שנים והוליד חמשה בנים ואח"כ מת (שם):
ח אמרו חז"ל א' מבני המשפחה שמת ידאגו כל המשפחה משל למה הדבר דומה לכיפה של אבנים כיון שנזדעזע א' מהם נזדעזעו כלם כלומר שמדת הדין מתוחה כנגדם עד שיתרפה מעט מעט כי כל שבעה החרב שלופה ועד שלשים היא רופפת ואינה חוזרת לתערה עד אחר שנים עשר חדש לפיכך שלשה ימים הראשונים ועד שבעה כאלו זקוף כנגדו בקרן זוית משבעה ועד שלשים כאלו עוברת לפניו בשוק ואח"כ כל אותה השנה עדין מתוח כנגד אותה משפחה ואם נולד בן זכר באותה משפחה נתרפא כל המשפחה ודוקא זכר דזכר בא לעולם שלום בא לעולם (דו"פ) וכן א' מהחבורה שמת מ"הד מתוחה כנגד כל החבורה וידאגו כלם:
ט כל מי שאינו מתאבל כמו שציוו חכמים הרי זה אכזרי אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה אולי ינצל מחרבו של מלאך המות (שם):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |