חכמת אדם/קנד
|
< הקודם · הבא > |
א בזמן הגמ' היה המנהג שהחתן עושה סעודת נשואין ואבי החתן הוא העוסק בזה ומכין הסעודה ואמה של הכלה היא מכינה להכלה תמרוקי נשים ולפיכך אחז"ל שמי שהכין כל צרכי חופה ואפה פתו וטבח טבחו ומזג יינו או אפי' לא הכין הכל אלא מקצתו ומת אביו של חתן והוא במקום שאינו מצוי למכור ואם תדחה החופה יפסיד מה שהכין וגם אין כאן מי שיטריח בשבילו כיון שמת האב ושל חתן או שמתה אמה של כלה והתכשיטין שהכינה הם דברים שאינם מתקיימים וא"כ יש פסידא וגם אין מי שיטריח בשבילם עוד ולפיכך הקילו חכמים אע"ג דשאר אונן אסור בתשמיש הקילו בזה להכניס את המת לחדר ואת החתן והכל' לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש אפי' נשא בעולה (שבבתולה בלא"ה צריך לפרוש מטעם דם בתולים) ואסור לבעול שנית וקוברין המת וכיון שכבר בעל וחלה עליו החופה הוי לדידיה כרגל ולא חלה עליו אבילות ולכן נוהג ז' ימי משתה ומותר להתעסק אפי' בדברים של שמחה אפי' ביום ראשון אע"ג די"א דהוי אבילות מה"ת מ"מ אנן קיי"ל דאפי' יום א' אינו אלא מדרבנן ולכן אפי' בעסק של שמחה דהוי קום עשה מותר (סי' שמ"ב ש"ך ס"קד) ואח"כ נוהג ז' ימי אבלות והא דהקילו יותר לבעול כשהוא אונן ולא הקילו לקבור המת תיכף ויבעול אחר הקבורה וינהוג ז' ימי משתה ואח"כ ז' ימי אבילות היינו טעמא דאבילות חמור מאנינות ואם יקילו לו לבעול לאחר שיחול עליו האבילות דהיינו מסתימ' הגולל יזלזל בכל האבילות משא"כ מאנינות לאבילות לא יבא להקל דמקל לחמור לא גמירי אינשי (ס"ק ב') וכל ז' ימי המשתה מותר בגיהוץ ותספורת רק שבדברים שבצנעה נוהג ואסור בתשמיש המטה ובחבוק ונישוק ומזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו (ס"ק ה') ולכן אע"ג דשאר אבל מותר ליחד עם אשתו החמירו בזה שכל ז' ימי משתה וז' ימי אבלות אסורין ביחוד כיון שהקילו לו לבעול קודם שנקבר המת יזלזל גם באבילות (ס"ק ו' וצ"ע מס"קב) ולכן צריכים שומרים והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה דהיינו קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת לביאה מפני קטנותה וכיון דמותר בז' ימי משתה אפי' בגיהוץ ותספורת ולכן אינן עולין לו למנין שלשים אלא מתחיל למנות למנין שלשים מז' ימי אבילות אע"ג דמת ברגל הרגל עולה לו למנין שלשים כדלקמן כלל קס"ט דהתם עכ"פ נהג מנהג אבילות בגיהוץ ותספורת (ס"ק י'):
ב וכ"ז לא הקילו אלא במקום שיש ב' תועליות דהיינו שמת אביו של חתן או אמה של כלה שאין להם מי שיכין וגם במקום שא"א למכור מה שהכינו שיש ג"כ פסידא אבל אם הוא במקום שמצוי למכור מה שהכין וא"כ לא יהיה פסידא ונ"ל ה"ה בזמן הקור שלא יתקלקלו המאכלים או אפי' אם יש פסידא אלא שמתה אמו של חתן או אבי הכלה או א' משאר קרוביהם שנשאר מי שיכין להם פעם אחרת לא התירו לדחות האבילות אלא קובר המת מיד ונוהג ז' ימי אבילות ואח"כ עושין החופה דהיינו תיכף ביום ז' מימי אבילות שהרי נפסק השבעה ביום ז' בשחרית ונוהג ז' ימי משתה:
ג וכיון שהטעם משום שאבי החתן ואם הכלה הם מטריחין בשבילם ולכן הקילו במקום פסידא וא"כ אם אין אביו ואמו ראוין להטריח אפי' במקום פסידא לא הקילו ונוהג אבילות תחלה (ש"ך בנק"הכ שם בשם ר' ירוחם) ולפ"ז כ"ש בזמ"הז שדין אב ואם שוין לשאר קרובים דהא שכיח ששאר אנשים או קרובים יטריחו בשבילם ולכן בכל ענין נוהג אבילות תחלה ואין בועל עד אחר ג' ימי אבילות ואח"כ ז' י"מ ואפי' כבר ברכו ברכת נשואין דהיינו שמת אחר שנכנסו לחופה אפ"ה חל עליו אבילות דדוקא לאחר שבעל ה"ל כרגל (ש"ך שם בשם ר' ירוחם בשם הרא"ש):
ד ומ"מ נ"ל שאם הוא בעיר קטנה שאינו מצוי למכור ויהיה פסידא והנשואין נעשו ע"י שקבצו בשבילן מעות ומת אותו המתעסק ידוע דזה לא שכיח דלא כל אדם ראוי לזה וכ"ש לקבץ על יד וליסע מעיר לעיר א"כ מוקמינן אדינא דגמ' דאם אין לו מי שיטריח וגם פסידא דבועל בעילת מצוה ונוהג ז' י"מ ואח"כ ז' י"א (ואינו הולך לב"הק ואינו קורע ולא שום אבילות עד אחר ז' י"מ בל"י בשם מהרי"ל):
ה ועוד נ"ל בענין כזה שכשרואין שהוא גוסס יעשו החופה ותיכף אחר החופה יבעול ב"מ בבית אבל ואז לכ"ע אצלו כרגל ואם ימות אח"כ לא חל עליו אבילות ונוהג ז' י"מ כנ"ל בסי' א' ואח"כ נוהג י"א ובס"ח סי' תשמ"ד כ' לא יתכן לשמש בשעה שאביו גוסס ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |