חכמת אדם/קמז

חכמת אדם ‏ קמז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין גבאי צדקה ואפוטרופסי' וכיצד יתנהג בו (סי' רנ"ו)

א בזמן הש"ס הי' בכל עיר קופה דהיינו שהיו מחזרים לגבות מכל אחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו והם מחלקין המעו' מערב שבת לע"ש ונותנים לכל עני מה שיספיק לו לשבעה ימים וזו היא הנקראת קופה וזה מחויב להיות בכל מקו'. ועוד היה מנהג בקצת מקומות להעמיד גבאים שלוקחים בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים ונותנים ממנו לכל עני פרנסת יומו וזהו הנקרא תמחוי ולכן מי שיש לו מזון שבעה ימים לא יקח מן הקופה ומי שיש לו מזון יום אחד לא יקח מן התמחוי. בתענית מחלקים מזונות לעניים וכל תענית שאכלו העם ולנו ולא חלקו צדקה לעניים הרי אלו כשופכי דמים. במה דברים אמורים בשלא נתנו להם הפת והפירות אבל אם אחרו המעות או החטים אינם כשופכי דמים (רנ"ו סעי' א'):

ב הקופה אינה נגבית בפחות משנים שאין עושים שררה על הצבור בממון פחות משנים אבל לאחר שנגבית אחד נאמן עליה להיות גזבר וכן יכולים למנות שני אחים להיות גזברי' ואינה מתחלקת אלא בשלשה לפי שהיא כדיני ממונו' לעיין על כל עני ועני כמה ראוי ליתן לו ותמחוי כמו שמתחלק בשלשה כך אינו נגבה אלא בשלשה לפי שאינו דבר קצוב וצריכים לעיין על כל אחד ואחד כמה ראוי שיתן (שם):

ג התמחוי נגבה בכל יום והקופה מע"ש לערב שבת. התמחוי לעניי עולם והקופה לעניי אותה העיר בלבד. רשאי' בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנות' לכל מה שירצו מצרכי צבור ואע"פי שלא התנו כן בשעה שגבו ואם היה במדינ' חכם גדול שהכל גובים על דעתו והוא יחלק לעניים כפי מה שירא' הרי זה יכול לשנותו לכל מה שיראה לו מצרכי צבור (שם):

ד ובזמן הזה אין נוהגים בקופ' ותמחוי מ"מ כל עיר ועיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהן גבאים לצדקה ידועים לנאמנים וצריכין הגבאים שיהיו חכמים ונבונים שידקדקו על כל עני ועני ליתן לו הצריך ושלא יהיו העניי' רמאים חוץ ממי שמבקש שיאכילוהו אין מדקדקין אחריו ואם אין הגבאים חכמים וראוים לכך דוחין אותם ולא יגבו כלל ואם אין יכולין לדחותן אסור ליתן צדקה על ידם שכן אמרו חכמים לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אא"כ ממונה עלי' כר' חנניא בן תרדיון ואע"פי שבזמן הזה לא נהגו להקפיד שיהיה דוקא ת"ח מ"מ אדם כשר בעינן (שם):

ה ג"צ כשגובי' לצדק' אינם רשאים לפרוש זה מזה בשוק מפני החשד שלא יאמרו שזה הגוב' יחידי דעתו לגנוב אלא כדי שיראו זה את זה כגון שיהא זה פורש לשער וזה פורש לחנות וגובי'. מצא הגבאי מעות בשוק לא יתנם לתוך כיסו אלא לתוך ארנקי של צדקה וכשיגיע לביתו יטלם. היה הגבאי נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק לא יתנם לתוך כיסו אלא לתוך ארנקי של צדקה וכשיגיע לביתו יטלם ולא ימנה מעות מהקופה שנים שנים אלא אחד אחד מפני החשד שלא יחשדוהו שנוטל אחד מכל מנין שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל (רצ"ז סעיף א'):

ו ג"צ שאין להם עניי' לחלק מחליפי' המעות בדינרים לאחרים אבל לא לעצמם וכן אם צריכים למכור מה שגבו מהתמחוי ימכרו לאחרים אבל לא לעצמן מפני החשד. אין מחשבין בצדק' עם גבאי צדקה אם הם כשירים ונתמנו ע"פי הצבור ומ"מ כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל טוב להם ליתן חשבון וכ"ז בגבאים הכשרים אבל מי שאינו כשר אפי' נתמנה מדעת הצבור אם קוראין עליו תגר וחושדין אותו צריך לתת חשבון אבל א"צ ליתן חשבון (כצ"ל ובש"ך חסר אלו תי') לפני כל מערער עליו דידוע כמה דברים צריכין להוציא ממעות צבור שאין לגלות אלא לצנועין ומכ"ש מי שנתמנה באלמות וחזקה צריך ליתן חשבון וה"ה בכל ממונים על הצבור וכשרוצים הצבור יכולים לסלק הגבאי כשיגיע הזמן כפי מנהגם לקבוע גבאים אבל בתוך הזמן אין הצבור יכולים לסלקו משום חשד (שם סעי' ב'):

ז כשחסר בכיס של צדקה צריך הגבאי להלות וכשימצא בכיס יפרע ממנו וא"צ ליטול רשות מהנותנים (שם):

ח ג"צ שאומר בעודו גבאי כך וכך הלויתי לכיס של צדקה נאמן ולאחר שסלקוהו אם אמר בשעה שסלקוהו אע"ג שעדיין לא גבה מעותיו עד לאחר שסלקוהו נאמן בלא שבועה אבל אם לא אמר עד יום או יומים לאחר שסלקוהו צ"ע ואם היה מוחזק בכשרות ומפורסם בצדקות נאמן (סעיף ו'):

ט ג"צ אם יחרפוהו העניים אין לו לחוש ואז זכותו יותר גדול (שם):

י עני שיש לו קרובים עשירים שיכולים לפרנסו אין גבאי העיר חייבי' לפרנסו ואפי' לפדותו מן השבי' אע"ג דקרוביו ג"כ נותנים בכיס (רנ"ב סעי' ב' ורנ"ז ס"ח) ונ"ל דזה מיירי במקום שיכולין לכוף קרוביו אבל במקום שאין יכולין לכוף קרוביו מה יעשה עני זה וכן מצאתי להדיא בתשו' רדב"ז סי' קמ"ז:

יא גבאי המחלק צדק' צריך ליזהר שלא ירבה לקרוביו יותר משאר בני אדם אבל שאר אדם אדרבה קרוביו קודמין רק שלא יתן הכל לאחד (שם ס"י):

יב המניח מעות שהקרן יהי' קיימת והפירות יתנו לצדקות כיון שאין בידם אלא הפירות אינם יכולים להפקידם ביד אחר או להמנות אחרים אבל אם יש להם רשות אפי' על הקרן יכול להמנות אחרים (שם סעיף י"א ע"ש בט"ז ובנק"הכ):

יג גבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה ישיאו בהם בתולות עניות שאין צדקה גדולה מזו (רמ"ט סעיף ט"ו):

יד הצדקה עד שלא בא ליד גבאי אעפ"י שהפריש כבר המעות יכול ללותו לעצמו או לאחרים ויפרע אחרים תחתיו וכן אם הקדיש כלים יכול למכרם בפני ג' הבקיאים בשומא ונותן דמיהם לצדקה אבל משבא ליד גבאי אסור ללותו בין לו בין לאחר בין לגבאי אבל לדבר מצוה יכול הגבאי לשנו' אבל לא לדבר רשות אם לא שהמנהג כן (רנ"ו ש"ך ס"קח) ואין נושאין ונותנין בצדקה העומדת לחלק לעניים כי אם כסף בכסף וכיוצא בו שמא יבואו עניים ולא יהיה להם מעות לחלק אבל צדקה שאינה עומדת לחלק רק הקרן יהא קיים ויאכלו הפירות שרי (רנ"ט סעיף א'):

טו בני העיר שמינו גבאי ונתפרדה החבילה ונפרדו זה מזה ועדיין מעות צדקה ביד גבאי אם היה רשות ביד הגבאי בתחלה לעשות מה שירצה גם עתה יעשה מה שירצה ואם בתחלה היה צריך למלוך בבני העיר גם עכשיו יעשה כן. ואם א"א לו למלוך או שאינן יכולין להשוות דעתם יעשה הגבאי מה שירצה ובלבד שיעשה בו דבר מצוה (רנ"ו סעיף ד'):

טז הפריש ממונו ליושבי בה"מד והגבאין מחלקין להם עפ"י דעתם וביד הגבאים להרבות לעני זה ולמעט לעני זה יכולים לשנות ג"כ לשאר צרכי בה"מד אם הם רואים שזה הוא לתועלת העניי' (תשו' מהרי"ק סי' ו' ועיין לקמן כלל קמ"ח בדין לשנות מצדקה לצדקה):

יז גבאי צדקה אין מקבלין מהנשים ומתינוקות אלא דבר מועט אבל לא דבר גדול שחזקתו גזול או גנוב משל בעלם ומאביהם וכמה הוא דבר מועט הכל לפי עושר הבעלים ועניותם. והנ"מ בסתמא אבל אם הבעל מוחה אפילו כל שהוא אסור לקבל (רמ"ח סעיף ד') ומ"מ אם היא עשירה ורצתה ליתן לקרובים דבר נכון לפי עושרה כדרך נשים עשירות אין ביד הבעל למחות בידה (תשובת מהר"ם מינץ סי' ז' ועיי"ש שכ' שדעתו שמחויב הבעל לשלם כל מה שנדרה קודם שנשאת) ועיין בס"ח סי' תתר"מז דאם הבעל גנב או שחייבוהו שיתן כך וכך תתן היא ותבא עליה ברכה וכן ישיבו הגזלה היא או בניו:

יח הפוסק צדקה שיש לה קצבה לקרוביו ומת ומינה אפוטרופסים נותן הקצבה מנכסיהם דאל"כ הוא פגם להיתומים (רמ"ח): ועיין כלל קמ"ד סי' ד':

יט הגבאי והאפוטרופס עד שלא החזיק ולא נתעסק בממון הצדקה יכול לחזור בו אבל משהחזיק או שהתחיל להתעסק לצרכי העניים אינו יכול לחזור בו דכיון שהתחיל במצוה צריך לגמור (הטעם מבואר ברי"בש סי' תפ"ט) אבל אם צריך לילך מן העיר יכול לחזור (כן הוא בח"מ סי' ר"צ לענין אפוטרופס של יתומים). ונ"ל דה"ה לענין הצדקה וצ"ע. ומ"מ אפשר דאם שאר הגבאים חביריו אינם נוהגים כשורה וירננו גם עליו יכול לחזור (ועיין בס' חסידים תתרכ"ז עד סי' תתרנ"ב):

כ אדם נדיב שנותן צדקה יותר מהראוי לו או שמיצר לעצמו ונותן לגבאי כדי שלא יתבייש אסור לתובעו ולגבות ממנו צדקה והגבאי שמכלימו ושואל ממנו עתיד ליתן הדין (סי' רמ"ח):

כא הבא בסחורה לעיר אחרת וגזרו שם תענית וצדקה מחמת איזה גזרה וגזרו גם על הבאים לשם אם היה יחיד צריך ליתן הצדקה לגבאי שבאותו עיר ואם היו רבים אינם נגררים אחריהם. ומ"מ צריכין ליתן ליד הגבאי משום חשד אך כשחוזרים לביתם לוקחים מיד הגבאים ומפרנסים עניי עירם אבל דבר שהוא חק קבוע או מנהג א"צ ליתן ליד הגבאים. ולכן אנשי ישובים שבאים לעיר בר"ה ויו"כ ומזכירין שם נשמות ונודרין צדקות א"צ ליתן לגבאי אלא מחלקין הצדקה במקומם אבל אם קנו שם מצות צריכין לסלק לגבאי שהרי מפסידים לאותה בה"כנ (רנ"ו סעיף ו'):

כב תקנות קדמונים על אנשי הכפרים שאין להם מנין ובאין לקהלות ומביאין נרות של שעוה יניחו המותר בב"הכנ שהדליקו בי"הכ ואם עשו ב' יניחו א' בבה"כנ שמתפללין וא' במקומם (שם בש"ך):

כג המחייב עצמו בקנס לצדקה ועבר צריך ליתנן לעניים שבעיר ולא יוכל לומר שיתנם לעניים אחרים ויכול הגבאי לתובעו דמקרי ממון שיש לו תובעים אבל מי שהקדיש ממון הרבה ומינה עליהם יורשיו לחלקו כטוב בעיניהם אפילו לעניי עיר אחרת מקרי ממון שאין לו תובעין ואין גבאי העיר יכולין לכוף אותם ולתובעם שיקיימו מצות המת ואע"ג דעוברים וגוזלין העניים שהרי כיון שצוה ליתן הרי ממון זה לא שייך להם רק שייך לעניים מ"מ מקרי ממון שאין לו תובעין הואיל ויכולין לחלק לכל מי שירצו ואפילו היו האפטרופסים שנים ומת א' מהם אין הקהל יכולים למנות אחר אלא זה הנשאר יעשה מה שירצה וכמו שצוה הנותן ומ"מ נהגו בקהלות למנות אבי יתומים ולפקח בעסקי אפטרופסים ע"כ גם בזה יפקחו ויראו שאין להשאיר הממון ביד א' מהם וכן המנהג כשממנים ב' גבאים ומת א' מושיבין אחר במקומו (רנ"ח סעי' ה' ובט"ז). ונ"ל דכ"ש אם רואין שאינו נוהג כשורה שהרי גם אפוטרופס שמינהו אבי היתומים והיתה שמועתו טובה והיה ישר ורודף מצות וחזר להלוך בדרכי חשך ב"ד חייבים לסלק אותו כדאי' בח"מ סי' ר"צ סעיף ו' וא"כ ה"ה בצדקה כיון שהיה בשעה שמינה אביהם אפוטרופס או גבאי בחזקת כשרות ועכשיו איתרע ודאי לא לכוונה זה נתכוין אם לא שהיה כך בשעה שמינהו דאז נתרצה לזה כמבואר שם בח"מ:

כד אין אדם יכול לתבוע צדקה אא"כ יש לו הרשאה מן הגבאי או טובי העיר (שם) ונ"ל דזה דוקא לתבוע צדקה הנהוג ליתן (וכ"מ להדיא בתשובת רשב"א הביאו ב"י סי' רנ"ט) אבל אם משתדל אצל אנשים שיתנדבו ליתן לידו לחלקה לפי ראות עיניו אין ביד הגבאים וקהל לעכבו אפילו אם אומרים הגבאים שעי"ז ימעטו ליתן צדקה בקופה של מתן בסתר וכן הי' מעשה על ידי שרצו הגבאים למחות בידי בשעת שערורית והורה לי מחותני הגאון החסיד זלה"ה שאין בידם למחות ואין אני צריך להגיד להם למי שאתן וגם הוא ביקש ממני שאמסור לידו ממעות הנדבה לחלק:

כה הנודר צדקה ומסר ליד גבאי העיר או שמינה גבאים ע"ז אין לו וליורשיו שום כח בהם. והגבאי או בני העיר יעשו הטוב בעיני ה' ואדם (סי' רנ"א סעיף ה'):

כו וכן אם נדר צדקות ואח"ז העני א' מבני משפחתו ואפילו בניו אין אומרים דאומדן דעתא דמסתמא היה נותן לבני משפחתו אלא כיון שבאותו שעה היה עשיר אדרבה אומרים וכי דעתו היה שלא ליתן הצדקה שהפריש לכפרה עד שיעני א' מבניו או ממשפחתו וביני לביני יהיה דנין אותו ולכן אין להם בו אלא כשאר עניים (רנ"א סעיף ה' וע"ש בב"י מש"כ בשם המרדכי) ואפילו אם מסר ליד גבאי שישכרו רב מהריוח ושכרו רב ונמצא חתן המקדיש גדול כרב זה מ"מ אחר שכבר בא ליד גבאי אין לבניו שום כח משאר עניים והגבאים יעשו הטוב בעיניהם (שם במרדכי):

כז מי שקנה קרקע או שהניח מעות ומינה גבאים לקנות קרקע והפירות יהיה לעניים וקנו ונראה בעיני הגבאים שהוא תועלת לעניים למכרו מותרים למכרו ולקנות אחרת וכן להחליפו באחר ואפי' אם היורשים טוענים שרצונם שיקרא שם המקדיש עליו אינו כלום שהרי יכולים לפרסם ע"י הכרזות ועוד דבמקום שיש תועלת לעניים לא איכפת לן בטענה זו אבל למכרו ולהאכילו לעניים אינם רשאים שהרי רצון המקדיש היה שיהיה הקרן קיים (כ"כ בתשו' רדב"ז סי' תשל"ח שכן דנין מעשים בכל יום ואין מוחה בידם ופסק כן הל' למעשה וכ"כ הש"ך סי' רנ"א ס"ק ט' דבכלל נדרים והקדשות הולכין עפ"י אומדנא):

כח אדם שהפריש לצדקה ומסר לגבאים שמינה הוא אין בני העיר יכולים לשנותה דלא על דעתם התנדב ואם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לפלוני ופלוני אסור לשנות אפי' לתלמוד תורה אע"ג דיש לומר דאומדנא שאלו ידע דת"ת שקול יותר ובכל הצדקות אזלי' בתר אומדנא כדלעיל כלל קמ"ה סי' ה' זהו דווקא כשנדר סתם לצדקה ע"ד הגבאים אבל כיון שאמר לעניים ידועים תיכף זכו בהם עניים וה"ז כאלו גזלו (רנ"ו סעיף ד' ובש"ך ס"קי) ומשמע דוקא בדבר דשייך לומר שזכו בו העניים אבל אם אמר סתם שיתנו כך וכך בכל שנה להלביש ערומים כך וכך להכניס כלות צ"ע ונ"ל דהא דצריך ליתן טעם דזכו בו העניים היינו משום דאל"כ ה"א דאומדנא דנותן לת"ת שהוא שקול יותר אבל לשנות למצוה דכוותיה כגון ממ"ע לבק"ח וכיוצא בו כיון שפירש לצדקה זו אסור לשנות מדעת הנותן כיון שהוא מינה גבאים לזה ולא מסר לקופת הצדקה ועיין כלל קמ"ח:

כט אדם שהצבור רוצים וחפיצים בו למנותו גבאי יש לקבל עליו (ד"מ בשם מרדכי):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.