חכמת אדם/קכט
|
< הקודם · הבא > |
א כיון שהכניס האיש ארוסתו לחופה אעפ"י שלא נבעלה ה"ז כאשתו לכ"ד ומנהג הפשוט שקורין חופה מקום שמכניסים שם יריעה פרוסה על גבי כלונסאות ומכניסים תחתיה' חתן וכלה ברבים ומקדשה שם ומברכין ברכת ארוסין ונשואין ואח"כ מוליכין אותן לביתם (סי' נ"ה) ולכתחלה לא יעשה חופה כשהיא נדה די"א דחופת נדה אינו קונה לפי שאינו ראוי לביאה רק אנו נוהגין כמ"ד דקונה (סי' ס"א) ועושין החופה תחת השמים לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים:
ב נוהגין שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן י"א הטעם משום שהוא יום סליחה דידהו וי"א שמא ישתכר וא"צ להתענות אלא עד אחר החופה אף שהחופה בעוד יום גדול ואף לפי הטעם שהוא יום סליחה אך אחר החופה הוי יו"ט וע' במ"א סי' תקנ"ט ס"ק י"א ובעט"ז שם ונ"ל דאם אחרו החופה שעה או ב' בלילה יש לסמוך על טעם ראשון וא"צ להתענות רק עד צ"הכ כי מאחר שהתעני' הזה אינו מוזכר כלל בגמ' יש לומר מעיקרא לא קבלו עליהם להחמיר יותר משארי תעניתים והיינו עד צ"הכ מיהו אעפ"כ יש ליזהר שלא לשתות משקה המשכר קודם החופ' ואינם מתעני' בר"ח חוץ מר"ח ניסן ור"ח אב שהם ת"צ ולא בחנוכה ופורים ובט"ו בשבט ובט"ו באב אבל בניסן וימים שבין ר"ח סיון עד שבועות ובין יה"כ לסוכות ול"ג בעומר מתענין:
ג מברכין תחת החופה ברכת ארוסין והיינו הברכה שמברכין אשר קדשנו כו' וצונו על העריות כו' וקודם לה מברכין על הכוס של יין בפה"ג ואם אין לו יין מברכין על השכר ובדיעבד אפי' בלא כוס. ואח"ז מקדשין וקורין הכתובה כדי להפסיק בינה לברכת נשואין והם ז' ברכות הידועים עם ברכת בפה"ג ולכתחלה אין מברכין ז' ברכות אלו אלא עד שיהיו שם עשרה גדולים עם החתן בין כשמברכין אותן תחת החופה או לאחר בר"המז ולכן אין לעשות חופה אלא במקום שיש בו עשרה לברך כדי לברך שבעה ברכות כי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ובדיעבד אפי' אם בירך בפחות מי' יצא וא"צ לחזור ולברך ואם א"א בי' אלא בטורח גדול לא יברך ומותר לבעול עד שימצא עשרה ואז יברך אפי' אחר כמה ימים ובכל סעודה וסעודה שאוכלין שם מברכין שבעה ברכות:
ד עד כמה מברכין אם היה אלמן שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ראשון ובסעודה ראשונה בלבד ואם אכלו ביום ראשון הרבה פעמים אין מברכין ז' ברכות אלא בסעודה ראשונה ואם לא אכלו סעודה ראשונה עד הלילה יש להסתפ' אם יש לברך ז' ברכות בלילה ואפי' היה שם פנים חדשות ומסתמא ספק ברכות להקל (ב"ש סק"ה) ולפי מש"כ המג"א א"ח סי' תקמ"ו הבאתי דבריו לקמן סי' ט"ז דהלילה נגרר אחר היום וא"כ היה נראה לברך בלילה ולדבריו ג"כ אין ראיה מי"ד סי' שע"ח שכתב הב"ש דשם לא שייך זה ואם התחיל לאכול סעודה ראשונה ביום ראשון ונמשך הסעודה עד הלילה מברכין בלילה ז' ברכות ודוקא ז' ברכות אין מברכין אלא ביום ראשון אבל ברכת אשר ברא מברכין כל ג' ימים אפילו באלמן שנשא אלמנה:
ה בחור שנשא אלמנה או אלמן שנשא בתולה מברכין ז' ברכות כל ז' ימי משתה ואלו ז' ימים מתחילין מיד לאחר ז' ברכות שברך בראשונה ודוקא כשהי' שם באותו סעודה פנים חדשות שלא היו עדיין בסעודת נשואין אפי' היה בשעת החופה ושמע הברכות אם לא אכלו שם עד עתה מקרי פ"ח ומברכין בשבילו ז' ברכות וכן בשבת וי"ט הוי כפנים חדשות בסעודת לילה ושחרית ובסעודה ג' אם החתן דורש הוי כפנים חדשות וא"ל צריך פנים חדשות:
ו ברכת חתנים דהיינו ברכה אחרונה שמז' ברכו' שהיא ברכת אשר ברא אינו צריך י'. ומ"מ ג' בעינן ודוקא כשמזמנין אחרים אבל אם אוכל עם ב"ב אין מברכין וגם א"א שהשמחה במעונו ונ"ל אפילו אינו פנים חדשות (דהא לדעת הש"ע משמע דלעולם מברכין ברכה זו כל שבעה):
ז נוהגין שאין אומרים שבעה ברכות על כוס אחד שאין עושין מצות חבילות אלא לאחר ב"ה מניח הכוס של ב"המז על השולחן ולוקח כוס אחר ואומר עליו ששה ברכות ומניח כוס זה על השלחן ולוקח כוס של בהמ"ז ואומר עליו בפ"הג וא"צ להכין כוס השני אלא בעת שאומר הברכות. ואפי' לאשר ברא לחוד לוקחין ב' כוסות וכשמברכין שבעה ברכות אומרים דוי הסר וכשאין אומרים ז' ברכות אלא אשר ברא אומרים נודה לשמך (שם):
ח ז' ברכות אלו אין הסדר מעכב ואם שכח ולא אמר א' מברך אותה כשזכר (שם ב"ה בשם אגרות רמב"ם):
ט כשהחתן והכלה הולכין לעיר אחרת אחר החופה מברכין שם ז"ב כל ז' אבל אחר ז' אפי' הלכו תיכף אחר החופה ושהו בדרך כל ז' אין מברכין וט"ז חולק בזה וכ' דכיון דהלכו מיד אחר החופה נעש' אותו מקום שהלכו לשם מקום החופה ומתחילין ז"י מיו' שבא לשם ונ"ל דאפי' לדבריו דוקא מקום הקובעים שם דירתם אבל אם במלון שלנים שם חתן וכלה לא נקרא מקום חופה ואין מברכין ז"ב: בני החופה שנתחלקו לחבורות אפי' אם אוכלין בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל כולם מברכין ז"ב לא מבעי' אם השמש משמש בכל הבתי' א"כ השמש מצרפן אלא אפי' אם אין שמש א' לכל הבתי' וא"כ אין השמש מצרפן מ"מ כיון שהתחילו לאכול אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה כולם חשובים כאחד לברך ז"ב כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופ'. והשמשים האוכלים אחר הסעוד' מחלוקת הפוסקי' אם מברכין ז"ב (ס"ב):
י מדינא משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נשואין ולהכינה עד ל' יום אחר הנשואין מברך נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ואם היו י' אומר נברך אלהינו שהשמחה כו' והם עונים ברוך אלהינו שהשמחה כו' והאידנא ערבה כל שמחה וא"א שהשמחה במעונו אלא בז' ימי משתה וכשסועדים עמו אחרים ובאלמן שנשא אלמנה אומרים בג' ימים שהוא שמח עמה אבל במחזיר גרושתו א"א שהשמחה במעונו:
יא הנושא בתולה צריך לשמוח עמה ז' ימים שלא יעשה מלאכה ולא ישא ויתן בשוק אלא אוכל ושותה ושמח עמה בין אם הוא בחור או אלמן ואפי' היא מוחלת מ"מ אסור בעשיית מלאכה ואסור לצאת יחידי בשוק ומזה נשתרבב המנהג שאין החתן נכנס לב"הכנ כל ז' כיון שאינו בנמצא שיהיה עמו שומר: והנושא בעולה אם הוא אלמן לכ"ע א"צ שמחה אלא ג"י ואם הוא בחור י"א דדינו כאלמן וי"א כיון שהוא בחור צריך לשמוח ז"י כיון שמברכין בשבילו ז"ב ומ"מ בזה האשה יכולה למחול על שמחתה (סי' ס"ד):
יב נהגו שלא לישא נשים אלא בתחלת החדש בעוד שהלבנה במלואה (שם):
יג אין כונסין בתולה לחופה בשבת לפי שע"י החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה וה"ל כקונה קנין בשבת אבל מותר לבעול בתולה בשבת: ואלמנה אין חופה קונה בה אלא ע"י ייחוד הראוי לביאה וי"א ביאה ממש לפיכ' אם כנסה בע"ש צריך להתיחד עמה אחר החופה יחוד שראוי לביאה היינו בלא שום שומר (מ"א סי' שצ"ט) קודם שבת או לפחות בין השמשות וא"ל אסור לבעול בשבת כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת (שם):
יד אין נושאין נשים בח"המ אפי' בלא סעודה (א"ח ס" תקמ"ו מ"א ס"ק א') לפי שאין מערבין שמחה בשמחה לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין אבל מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל לא מן האירוסין אבל מותר לישא בערב הרגל אך המ"א כ' דסעודה ראשונה אסור לעשות בלילה ראשונה (והגאון מ' אבלי פאשוועלר הביא ראיה שמותר לישא ערב הרגל דאיתא בפסחים דף ע"א ע"א ובסוכה דף מ"א ע"א מרבה אני כו' ומה ראית כו' ומוציא אני ליל יו"ט ראשון שאין שמחה לפניו ע"ש ומצאתי ג"כ בח"מ שכתב כן בליל יו"ט דעיקר שמח' יום א' והלילה נגרר אחר היום דמתחלת ביום ונגמרת בלילה ולכן המנהג שלא לישא בערב הרגל (א"ח שם מ"א ס"ק ד' וכ"כ הט"ז שם ס"ק א'):
טו דין בעילת מצוה של בתולה והברכה שמברכין מבואר בכלל קט"ו סי' יח:
טז הנכון לקדש בטבעת דווקא ולא במטבע (סי' ל"א ב"ש) ומ"מ כשאין להחתן טבעת מקדשין במטבע ולכתחלה אין לקדש בטבעת שאולה מאשה שיש לה בעל בלא ידיעת בעלה ונוהגין להקל גם בזה ועכ"פ צריך לשאול להחתן אם הטבעת היא שלו אם היא שאולה (סי' כ"ח סעיף י"ח) וגם צריך שיהיה עכ"פ ב' עדים כשרים אצל הקדושין:
יז מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניה ולומר שהיא נאה וחסודה ואסור להסתכל בכלה ונותנין אפר מקלה בראש החתן במקום הנחת תפילין זכר לחורבן דכתיב לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר והמנהג במדינות אלו לשבר כוס תחת החופה:
יח חתן ושושביניו ר"ל ריעים השמחים עמו וכל בני החופה פטורין מן התפלין משום דשכיח שחוק וקלות ראש אבל רש"י כ' הטעם משום דעוסק במצוה ולדידן דאנו בלא"ה אינם מכוונים אפילו הכונס את הבתולה חייב בק"ש ותפלה והמ"א סי' ל"ח כ' דאם החתן מיסב עמהם דאז הוי מצוה המיקל שלא להתפלל לא הפסיד: אסור לאדם לשהות עם אשתו שעה א' בלא כתובה ובעילתו בעילת זנות שכך תקנו חז"ל כדי שלא תהא קלה בעיניו לגרשה ואע"ג דבזמ"הז בלא"ה אסור לגרש בע"כ וא"כ ל"ש טעם זה מ"מ אין לשנות כיון דאם עבר על חדר"ג מגורשת ולכן אם נאבדה הכתובה צריך לכתוב אחרת ומ"מ בשעת הדחק יש לסמוך שמקבל קנא"ס בפני עדי' שיכתבו לה הכתובה ומיד כשיהי' פנאי יכתבו ואם אינה יודעת היכן הוא כתובת' כיון שהיא בחזקת אבודה צריך לכתוב לה אחרת ואפילו אם מחלה כתובתה לא מהני (סי' ס"ו) וכשהאב קיים ומשיא בתו כותבים ודין דהנעלה ליה מבי' אבוה וכשאין האב קיי' כותבין מבי נשא ואם שינה ל"ל בה (ס"ז):
יט הנושא אשה צריך לעמוד בעירו שנה תמימה לשמוח עמה שנאמ' לא יצא בצבא נקי יהי' לביתו שנה' א' ושמח את אשתו (לקוטי פרדס וחינוך מצוה תקפ"ב וכ' מחלוקת אם מהני מחילתה בזה) ומ"מ נ"ל דהאשה יכולה למחול: יט
אברך בוראי אשר נשמה בי השים. שזכני לגמור שער בית הנשים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |