חכמת אדם/סח

חכמת אדם ‏ סח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין דבר שאסור משום סכנה (סי' קט"ו)

א קבלו חז"ל דסכנה בדבר לאכול בשר ודג שנתבשלו או נצלו יחד שקשה לצרעת ולכן חתי' דג שנפל לקדירה של בשר או איפכא אסור עד שיהא ס' דאז נתבטל טעמו וכמאן דליתא דמי (ש"ך בנקה"כ ופרי חדש) (אבל פליטת כלים אפי' ב"י אינו אוסר כ"כ א"וה בהדיא וכ"כ הט"ז סי' צ"ה ס"ק ג' והטור כ' דיש מחמירין ליחד להם כלים) ואם נפל שממית שקורין שפין לתוך אוכל או לתוך משקה אינו מועיל ס' דהטע' משום ארס (בל"י) וע' במ"א סי' שט"ז ס"ק כ"ג שכ' שא' מאלף שהיא מסוכנת במאכל אפשר יש לסמוך להתיר עכ"פ בס' וגם מצאתי בספר הברית שכ' שאין להם ארס כלל) ואסור לצלות דג ובשר בתנור א' אפי' אם אינם מונחים זה אצל זה ואין כאן חשש שיזוב מן א' לחבירו אפ"ה אסור אפי' בדיעבד דחמירא סכנתא מאיסורא אם לא בתנור גדול או שאחד מהם מכוסה דאז אין שייך ריחא. ומ"מ פת שאפה עם בשר בתנור אחד מותר לאכול הפת עם דגים דאין בו אלא ריח (ט"ז) וה"ה דמותר לבשל בב' קדירות בתנור א' דאין ריח יוצא מזה לזה אבל בתנור שסתום לגמרי אף זה אסור (ועין כלל ס"ב סי' ג' וה"ה כאן) ודוקא לצלות או לבשל יחד איכא סכנה אבל אם נמלחו יחד בשר ודגים במקום שאין בו איסור משום דם מותר דאין סכנה במליחה (סי' ע' בש"ך ס"ק ט"ז) ויש נוהגין לרחוץ ידיהם בין בשר ודגים אבל אין מן הצורך ומ"מ ישתה דבר ביניהם שלא לאכלם יחד:

ב צריך ליזהר מזיעת אדם שכל זיעת אדם סם המות חוץ מזיעת הפנים ולכן יזהר שלא יתן מאכל בין בגדיו לבשרו מפני הזיעה וכן לא יתן מעות לתוך פיו שיד הכל ממשמשין בו ויש מהן חולין:

ג אסור ליתן תבשיל או משקין תחת המטה אפי' הם מכוסין שרוח רעה שורה עליהם: סג

ד אסור לילך במקום סכנה כגון קיר נטוי וגשר רעוע וכיוצא בזה ולא יצא יחידי בלילה ולא יישן יחידי בחדר ואסור לשתות מן הנהרות או להניח פיו על קלוח מים אם יש לחוש שיבלע שרצים המזיקים ומכ"שכ באגמים שמצוי בהם עלוקה ואסור לאדם לסמוך על נס. וכל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה דכתיב השמר לך ושמור נפשך מאוד ואם לא הסיר והניח המכשולת או שהכניס א"ע בסכנה הרי ביטל מ"ע זו ועבר על לאו דלא תשים דמים בביתך (ועיין רמב"ם פ' י"ב מהל' רוצח ובי"ד סי' קי"ו):

ה אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם כגון משקין ואוכלין שנתערב בהם קיא צוא' וליחה סרוח' וכיוצא בו וכן לאכול ולשתות בכלים הצואי' או על גבי כלים מלוכלכים או בידים מזוהמות שכל אלו בכלל אל תשקצו כו' ואפי' יאמר האדם שאין נפשו קצה בטלה דעתו כיון שהכל קצים בזה והעובר על זה חייב מכת מרדות אבל בדברים שאין הכל קצים בו אעפ"י שרובא דאינשי קצים בו כיון דעכ"פ יש הרבה אנשים שאינם קצים וגם הוא לא קץ בו מותר אבל אם קץ בו אע"פ דכ"ע לא קץ בו אסור (פ"ח סי' פ"ד ס"ק ב'):

ו בהמה או עוף המסוכנת אעפ"י שניתרת בשחיטה המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלה וכן כל דבר שהורה בה חכם מצד סברא ולא נמצא הדין בפירוש להתיר כל בעל נפש יחמיר על עצמו (קט"ז סעיף ז'):

ז אסור לקצוץ אילן מאכל העושה פירות והוא סכנה ואם הם סמוכים לאילנות אחרים שחשובים יותר ממנו והוא מכחש אותן וכן אם צריך למקומן מותר לקוץ (ט"ז ס"ק ו'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.