חכמת אדם/סה
|
< הקודם · הבא > |
א יש דברים שאינם אסורים מה"ת אלא שחז"ל אסרום עלינו כמו פת כמבואר בכמה מקומות המפוזרים בש"ס. ולכן כל איש הירא וחרד לדבר ה' יזהר בזה מאד מאד. אך הם לא אסרו אלא פת של ה' מיני דגן אבל פת קטניות ושל אורז ודוחן אינו בכלל פת של מינים אלו כיון שאינם חשובים לא גזרו בזה כלל וגם אינם אסורים משום בישולם דאינו עולה על שולחן מלכים (סעיף ח' וש"ך):
ב כשגזרו חז"ל גזרה זו של פת לא נתפשט בכל המקומות של ישראל מפני הדחק שחיי האדם תלוי בו ולכן יש מקומות שמקילין לקנות מפלטר במקום שאין פלטר ישראל דאין קרוב הדעת כ"כ כיון שעוסק באומנתו כן סתם המחבר ויש מקילין לקנות מפלטר אעפ"י שיש ג"כ פת ישראל מצוי (רמ"א) אבל כל בעל נפש ראוי ליזהר כיון שיש פת ישראל מצוי אם לא שיפה משל ישראל (ש"ך):
ג לא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו אלא אחר התחלת האפי' ולפיכך פת בעה"ב אסורה לעולם אפי' קנאה פלטר ואפי' שלחה לישראל לביתו ושל פלטר מותרת לעולם אפי' קנאה בעה"ב ממנו (סעי' י"ז) ומ"מ י"א דאם הזמין פלטר לישראל הרי פתו כפת בע"הב (סעי' ג' ובש"ך ס"ק י"ב):
ד כיון שלא נתפשטה גזרה זו ולכן במקום שאין פלטר מצוי מותר אפי' של בעה"ב ואין צריך להמתין על פת כשר (סעי' ח') וי"א שאם יש פת ישראל מצוי עד פרסה (סעי' ט"ז) והוא הולך לשם צריך להמתין (פרי חדש) ונ"ל דעכ"פ לדעה זו שיעור מיל צריך לילך אפי' אינו הולך לשם (כדקיי"ל לגבל ולתפלה לאחריו עד מיל):
ה אין האיסור תלוי אלא באפיה אבל אם לשה וערכה כיון שעשה הישראל א' מצרכי האפי' שהם היסק התנור וחתיית גחלים וליתן הפת בתוך התנור או שנפח באש או אפי' לא זרק רק עץ א' לתוך התנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להכיר שהפת שלהן אסורה (סעי' ט') ואפי' בהכשר התנור פעם אחת כ"ז שלא עמד התנור מעת לעת בלא היסק הכל מותר מכח היסק הראשון. ואם הוא ספק אם הכשיר ישראל את התנור מותר דהוי סד"ר (סעי' י' ובש"ך):
ו פת של ישראל שאפאה אין יהודי בלא השלכת קיסם ובלא חתוי אסור משום בישולם אפי' במקום שמתירין פת של נחתום דהיינו משום שהיא גזרה שא"א לעמוד בו משא"כ בזה (ש"ך ס"ק ז' ובש"ע סעי' י"א) ונ"ל פת שנאסר לישראל אסור למכור שמא ימכור לישראל ואם חתך אותו לחתי' מותר דאסור לקנות חתי' פת אפילו במקום שנהגו היתר בפת פלטר דשמא הוא פת איסור שמכרו לו ישראל:
ז במקום שנהגו היתר בפת פלטר אפי' הוא נילוש בביצים או שביצים טוחים עליו אע"ג דביצים אסורים משום בשול כדלקמן בכלל שאח"ז מ"מ כיון שהעיקר הוא הפת מותר דבטילים אצלו כ"כ בש"ע אבל רמ"א כ' דאם הטיח הפת בביצים על פניו כיון שניכר אינו בטל לפת ואסור משום בשול וכן יש מיני קיכלעך שאופין על ברזל ומושחין מלמטה בשומן חזיר יש לאסרן וכן המנהג אבל לעקוך וצוקער גיבעקס שנעשה מקמח ודבש או צוקער במקום שנהגו היתר בפת פלטר גם אלו מותרין ובמקום שנהגו איסור אסורין אבל אותן צוקער גיבעקס שנעשים רק מצוקער ושקדים ואף שיש בהם מעט דמעט קמח לדבוקי בעלמא מברכין עליו שהכל ואין בהם משום ב"נ ואותן שקורין קאנדיטער טארטין והם נעשים מקמח מעט וביצים ושקדים אף שנאמר שהביצים בטלים בקמח וצוקער מכל מקום צריך ליזהר לפעמים שהאומנים מושחים הדפוס שנעשים בהם בשומן חזיר ואף שאפשר שאם קנה יש להתיר ע"י קליפה דמסתם יש ס' נגד השומן ואפשר דנטל"פ (עיין סי' קי"ד סעי' ד' ובסי' קי"ג סעי' ב' בהגהת רמ"א) מ"מ אסור לצוות לעשותו לכתחלה שכיון שמצוה אותו לעשות בשבילו הוי כמבטל בידים (כדאמרינן בחולין ו' כיון דאמר לי' עשה לי משליכי כמאן דעריב בידים דמי וכ"כ בש"ע סי' קכ"ב סעי' ו' ואף שכתב שם דע"י אומנים מותר דמסתמא מיחדים כלים למלאכתם זה לא שייך הכא ועיין בסי' ש"ב סעי' ב' ובש"ך שם ס"ק ד' דדוקא ביש לעמוד על הדבר אמרינן לא מרע אומנות וזה לא שייך בזה שא"א לעמוד עליו) אע"ג דאין כאן איסור מצד הכלים כמש"כ בסי' קי"ד סעי' ד' ול"נ שאותן טארטין הביצים עיקר כמו הקמח ואסורין משום בישולם משום הביצים וכן אותן שבלילתן רכה אסורין לכ"ע דאין זה פת אלא בכלל בישולי אין יהודי (ובש"ך ס"ק י"ח יש ט"ס וצ"ל בלילתו עבה):
ח כל זמן שהפת צריך לתנור ומשביח באפייתו אע"פ שכבר קרמו פניו מועיל חיתוי של ישראל ובשעת הדחק אפי' כבר הוציא מן התנור יש תקנה להחזירו לתנור ע"י ישראל אם הוא משביח עדיין עי"ז (סעי' י"ב):
ט בעה"ב שהוא נזהר מפת ש"נ ומיסב עמו אורח שאינו נזהר ולכבוד האורח מונח על השולחן גם פת ש"נ יפה משל ישראל מותר לבע"הב לבצוע על פת ש"נ ומותר בכל אותה סעודה בפת ש"נ ולא עוד אלא שיש מקילין שאם אוכל עם אחרים שאינם נזהרים מותר לאכול עמהם דכיון דפת הוא חיי נפש אם יפרוש מהם איכא איבה (סעי' י"ג) אבל בשאר איסורים אפי' דרבנן אפי' חמאה לא מהני טעם זה להתיר (סעי' י"ג ובש"ך):
י פת ש"נ שנתערב בפת כשר או בשאר דברים אפי' הוא דבר חשוב בטל ברוב אבל אסור לערב לכתחלה כדי לבטלו ומ"מ מותרים לאכול מקערה א' אעפ"י שנתערב הטעמים (סעי' י"ד ט"ו) ומותר ליקח שאור של אין יהודי לחמץ בו עיסה אפילו במי שנזהר דעל הטעם לא גזרו חכמים (ט"ז ס"ק י') וכן מותר ליקח עיסה מאין יהודי דעל פת גזרו ולא על עיסה (ר"ן):
יא לקח פת במקום שלא היה פת ישראל ואח"כ הביאו לשם פת ישראל מותר (ובש"ך ס"ק י"ג וגרסתו היה לקח ולכן הק' אבל צ"ל ליקח אבל לקח לכ"ע מותר וכ"כ הפ"ת אבל ליקח לכתחלה מפלטר כ"ז שפת ישראל שם אסור עד שכלה הפת של ישראל) ואם הביא עמו פת שלקח ממקום שאין פת ישראל מצוי ואוכלין שם פת של אין יהודי ובא למקום שנוהגין איסור ויש שם פת ישראל וכ"ש חמאה אסור ואין להביא ראי' מסי' ר"ח סעי' ב' בש"ך וט"ז דשאני התם שלא היה עליו שום איסור בעולם משא"כ הכא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |