חכמת אדם/לא

חכמת אדם ‏ לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

כיצד מולחין הראש ורגלים ואברים פנימים בכלל

א הראש אם מלחו שלם נאסר המוח והקרום שבפנים שהרי עצם הגולגולת מקיפו כיון שיש בו שורייקא דדמא בקרום הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ולכן צריך לחתכו לשנים ולהסיר המוח ולקרוע הקרום ולמלחו בפ"ע וגם הראש ימלח בפנים ובחוץ אבל מותר למלוח ע"ג השער דאינו מעכב מלפלוט דם (ע"א) ועיין לקמן כלל ל"ג מדין הטמנת הראש להעביר השער:

ב עצם הקולית וכן כל שאר עצמות שיש בהם מוח כל זמן שהן מחוברין עם הבשר מולחין הבשר כדין ומועיל גם לעצם ולמוח שבו ואם כבר נפרד מן הבשר לא ימלחנו לכתחלה עם שאר הבשר כיון דאין במוח דם כ"כ ל"א איידי דטרוד למפלט לא בלע אלא ימלח העצם בפני עצמו ועכ"פ מועיל למוח שבתוכו אעפ"י שהעצם סתום לגמרי דל"ד למוח שבראש בסי' ח' דהתם כיון דאית ביה שורייקא דדמא הוי כדם כנוס בתוכו מה שאין כן בשאר עצמות (שם) ועיין לקמן כלל ל"ג:

ג רגלי הבהמות שיש להם טלפים והוי ככלי שאינו מנוקב ואין הדם יוצא דרך הטלפים. ולכן צריך לחתוך מעט למטה ויניח מקום החתך למטה וימלח ואין השיער מעכב ואם לא חתך למטה הב"י מתיר אף מה שבתוך הטלפים ואנו נוהגים כרמ"א לאסור מה שבתוך הטלפים (שם ובסי' ס"ח) ועיין לקמן כלל ל"ג:

ד הלב מתקבץ הדם בתוכו בשעת שחיטה לפיכך לא מהני ליה מליחה אלא אם כן קורעו להוציא דמו שבתוכו ואחר כך ימלחנו ואפילו לבשלו אחר כך נוהגין להתיר ויש ליזהר שלא לאכול לב בהמה ועוף כי הוא קשה לשכחה (ע"ב):

ה הריאה מדינא אין צריך לחתוך אותה כלל דלא יהא אלא חתיכת בשר עבה אלא דנוהגין לקרעה ולפתוח הקנוקנות הגדולים שבה (שם):

ו הכבד יש בו רבוי דם לפיכך אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה אלא קורעו שתי וערב ומניח חתוכו למטה או ליטול ולחתך הגידין והקנוקנות באותו צד שהמרה תלויה בו וחותך מעט מבשר הכבד עמהן דאפשר לדם לצאת דרך אותו נקב ומדיחין אותה ומולחין אותה מעט כשהיא מונחת על האש לצלותה ואחר כך ידיח אותה משום דם הדבוק בו אפילו רוצה לאכלו כך צלי וצריך לצלות עד שיהא ראוי לאכילה דהיינו חצי צלייתה ואז מותר לבשלו ואם לא הדיח ובשלה כך מותר ואם לא קרעו שתי וערב וגם לא חתך הקנוקנות אלא שניקבו הרבה פעמים בסכין לא מהני לכתחלה לבשלו אחר הצליה אבל בדיעבד שכבר נצלה ונקבה הרבה פעמים בסכין מותר לבשלו (ש"ך ס"ק ג') אבל לצלי לבד אין צריך שום חתיכה כלל. כן אנו נוהגין עפ"י רמ"א אבל הב"י מחמיר לקרעו אך לצלי לבד ואם לא קרעו קודם צליה יקרענו אחר צליה להוציא הדם ואין למלוח הכבד עם הבשר מחמת רבוי דם שבו ואפילו לבדה אין למלוח כדין מליחה מפני שהאור יבליע הדם שיצא על ידי מליחה ואם מלחה ידיחנו קודם הצלי (ע"ג) ועיין כלל ל"ד. בשר שצלו אותו אצל האש ונגעה בקדירה שיש בו תבשיל חם בין כלי מתכות ובין כ"ח יש לצדד ולהתיר התבשיל דנורא משאב שאיב כדאיתא בסי' ע"ו לענין השפוד כמו מילוי לפר"ח סימן ע"ז סק"ב אף במאכל רך והקדירה באין הפסד יש לאסור (פמ"ג סי' ק"ה בט"ז ס"ק ט"ז) והח"ד בסימן ע"ו ביאורים סק"ב כתב ע"ז דבב"י ודאי המאכל אסור דבאו"ה מבואר הטעם משום דאמרינן משרק שריק ובכ"ח לא אמרינן מישרק שריק ואף בכלי מתכות צריך עיון במ"ש דהמאכל מותר דכיון דעכשיו מבשל בקדירה אף מה שבתוך הקדירה הוי כבשול:

ז מה שנוהגין קצת נשים שכורכין הכבד בנייר לצלותה כדי שלא תתלכלך באפר נ"ל דאפילו בדיעבד אסור דהא א"א לדם לזוב והוי כנצלה בכלי דאסור דלא כט"ז כו:

ח הטחול אף על פי שגם היא נראית שכולו דם ככבד מ"מ דינה כבשר ממש (ע"ד):

ט הכליות נהוג שלא לבשל וכן ביצי זכר אפילו לאחר שניקרן כדין משום שיש בהם רבוי דם ובדיעבד אין לחוש ומכל שכן שמותר למלות אותן עם שאר בשר אחר שניקרן כדין (שם):

י הדקין והחלחולת אם יש עליהן שומן דינן כבשר דשומן מוחזק בדם אבל אם אין עליהם שומן אין בהם דם כלל ואפילו הכי נוהגין למלחם עם בשר דמכל מקום פולטים ציר ואמרינן איידי דפלטי ציר לא בלעי אם יש עליהם שומן צריך למלוח דוקא בצד החיצון דהיינו על השומן ואפילו בדיעבד אם מלח רק צד הפנימי ולא על השומן אסור (ועיין לקמן כלל ל"ד סימן כ"ב כל פרטי דינים מזה) אבל אם אין עליהן שומן אין לחוש באיזה צד ימלח (ע"ה):

יא הכחל (פירש דדי הבהמה) יש בו חלב וחלב שחוטה אסור מדרבנן ולכן אסור למלחו עם בשר ובדיעבד מותר ונוהגין שלא לבשל הכחל כלל אבל לצלותו על גבי גחלים מותר לאחר שיקרענה שתי וערב וטחו בכותל או שיחתכנו כמה פעמים שתי וערב ועדיף מטיחה בכותל אבל לצלותו בכלי אסור דכל שבכלי מקרי בשול ולאחר שנצלה מותר לחתכו בסכין של בשר אף על פי שהוא רותח וכן להניחו בכלי של בשר ואפילו אם ימצא גומות מלאות חלב אין לחוש דכל זמן שלא פירש לא גזרו רבנן אבל לבשלו אחר כך לכתחלה יש לאסור (ט"ז סי' צ' ס"ק י') אבל אם לא קרעו שתי וערב הוי כאלו היה החלב כנוס בכלי ואסור ועיין לקמן כלל מ"א:

יב הקיבה של עגלים אעפ"י שנמצא בו חלב אין לו דין כחל כלל ולאחר שהוסר חלבו והדיחו מותר למלחו עם בשר (שם):

יג ביצים הנמצאים בעופות בין שלא נגמר אלא החלמון או שנגמרה כולה אפילו הקליפה הקשה צריכין הדחה ומליחה ויזהר למלחן לבדן או למעלה מן הבשר שלא יגעו בבשר אבל אם מלחן עם בשר או למטה מהבשר דאז נוטף עליהן ציר מהבשר אסורים ואפילו אם החלמון לבדו דהא עינינו רואות שאין להם לא דם ולא ציר ואם כן אין להם מה לפלוט ובלעי (ע"ה) ומכל מקום בדיעבד אם נילוש עיסה באלו שאין להם אלא חלמון לבד יש לסמוך על הפ"ח (ס"ק י"א וכן העיד הב"י). ואם יש לו קליפה קשה יש להתיר בדיעבד על מה שזורקין הקליפה (פרי חדש וכרתי ופלתי):

יד מי שאין לו מלח או שרוצה לאכול מהר מותר לצלות הבשר בלא מליחה שהאש שואב הדם. והמנהג להדיחו תחלה מן הדם בעין שעליו ולמלחו קצת כאשר נתחב בשפוד וצולהו מיד קודם שתתמלא המלח דם. ונהגו לכתחילה שלא להפוך השפוד תמיד כדי שיזוב הדם ובדיעבד אין לחוש אפי' הפכו כל שעת צלייתו ואסור ליתן כלי תחת הצלי לקבל השמנונית הנוטף עד שיהיה נצלה חצי צלייתו היינו שיתיבש מבחוץ דאז כבר פסק כל הדם ומה שיוצא אחר כך הוא מוהל ומותר לאכלו אף על פי שיש בו מראה אודם כ"כ עד כשהוא חותכו על הככר עובר האדמומית בככר מעבר לעבר דלאחר שצלאו חצי צלייתו אינו דם כלל ולכתחלה יזהר שלא להשהות הצלי על השפוד לאחר שהוסר מן האש דכל זמן שהוא על האש אמרינן כל מה שבולע הבשר מן השפוד חוזר ופולט דכב"כפ משא"כ לאחר שהוסר מן האש שאז אינו פולט וכן הדין לחתוך בסכין כ"ז שלא פלט כל דמו ובדיעבד מותר הצלי והשפוד והסכין (ט"ז דלא כב"ח). אבל אם צלה בשפוד בשר איסור אסור השפוד דדוקא גבי דם אמרינן משאב שאיב או כבולעו כך פולטו אך לגבי השפוד אבל לא לענין ציר ושמנונית איסור דסמכינן על הפוסקים דסבירא להו דנורא מישאב שאיב כל הדם ואינו מניחו לבלוע לא בשפוד ולא בסכין (ע"ו) ועיין לקמן כלל ל"ה:

טו מותר למשוח הצלי בשעת צלייתו בשומן ומי פירות דאין זה מעכב לפלוט הדם אבל אסור למשוח בעיסה אפילו בלילתו רכה מאד. ונראה לי דה"ה בביצים שהם נקרשים ומעכבין הדם מלצאת (ע"ח):

טז לכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח דכיון דכבר נמלח אם כן אין טרוד להפליט דם ובולע מזה שלא נמלח ובדיעבד מותר ואפילו אם זה שלא נמלח לא הודח גם כן ויש עליו דם בעין מכל מקום אמרינן דנורא משאיב שאיב וכב"כפ (ע"ז):

יז טולייתא ר"ל עופות או חתיכות בשר שממלאין אותו עם בשר לכתחלה לא ימלא אא"כ נמלחו שניהם. ובדיעבד עיין לקמן כלל ל"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.