חכמת אדם/קעא

חכמת אדם ‏ קעא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין שמועה קרובה ורחוקה ודין יאר צייט וקדיש (סי' ת"ב)

א כבר כתבנו בכלל קס"ד שסמכו חז"ל אבילות ז' על פסוק והפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' אף אבל ז' ולפי שיש חג שאינו אלא יום א' כגון עצרת ולכך חלקו חכמים דאבילות קרובה ר"ל שנודע לו מזמן קרוב דהיינו תוך ל' יום ואפילו שמע ביום ל' נוהג מיום שהגיע השמועה ז' קורע ומונה ל' יום מיום השמועה לתספורת עם שאר דברים כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה ואסור להניח תפילין ואם שמע ביום ל"א א"צ לנהוג אלא שעם אחת ול"ד שעה אלא קצת זמן לא שנא שמע ביום ל"ש שמע בלילה שאם שמע בלילה נוהג מקצת אבילות בלילה שעה א' עולה לו ואפילו שמע על אביו ועל אמו והני מילי לענין גזירת שבעה אבל קורע. ונוהג על אביו ועל אמו כל דין י"ב חודש דהיינו בתספורת עד שיגערו בו חביריו ובגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו וכן בשאלת שלום וליכנס לבית המשתה ומונה מיום מיתה ולא מיום שמועה לפיכך אם באה לו שמועה על אביו ואמו לאחר יב"ח אינו נוהג אלא שעה א' אף בכל דבר חוץ מהקריעה שקורע לעולם:

ב השומע שמועה רחוקה א"צ לנהוג כל דין אבילות אלא דיו בחליצת מנעל וא"צ לא עטיפה ולא כפיית המטה ומותר במלאכה רחיצה וסיכה ותשמיש המטה ובתלמוד תורה ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטיף ראשו שצריך שיעשה מעשה שעושה משום אבילות ואם היה עוסק בתורה או במלאכה או שהיה רוחץ וסך ובאה לו שמועה מפסיק משום אבילות. ומ"מ בזה לא סגי דצריך לעשות מעשה הניכר שעושה משום אבילות כגון חליצת המנעל או כפיית המטה או עטיפת ראש ומיהו באחד מהם סגי וחוזר למה שבידו אבל אם היה לבוש תפילין א"צ לחלצן לפי שאף בשעת אבילות מניח תפילין ואינו חולץ אלא ביום ראשין לבד ולא תהא שמועה רחוקה חמורה מיום ב' של אבילות קרובה (ש"ך ס"קב):

ג אין מברין על שמועה רחוקה ואין קורעין אבל על אביו ועל אמו קורעין לעולם ובמקום שאין לו לקרוע אסור להחמיר על עצמו ולקרוע אם לא על אביו ועל אמו או אדם גדול שהיה רגיל להקשות לו בדבר הלכה דהוי מסתפי מיניה בזה אם בא לעשות מילתא יתירא לכבודו מותר (ש"ך ס"ק ג'):

ד השומע שמועה בשבת או ברגל והוא יום ל' ולמוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה דהיינו ל"א אינו נוהג אלא יום א' ובשבת ורגל אסור בדברים של צנעה ולערב חולץ מנעליו קצת זמן דאע"ג דגם ביום היה אסור בדברים של צנעה לא נפטר בזה שהרי עכ"פ חייב בכל דיני אבילות שעה א' וזה לא היה נוהג בשבת ולכן אינו דומה לדלעיל כלל קס"ט סי' כ"א בחל ז' שלו בשבת שהרי כבר נהג כל דיני אבילות בכל השבוע. וא"ת כיון שהשמועה היה בתוך ל' למה לא ינהוג ז' ול' כאלו שמע ביום ל' בחול ז"א כיון דהשמועה גורם לאבילות ובשבת א"א לנהוג שאר אבילות וא"כ יהיה הגרמתו חמור משל עצמו דבעצמי של יום השמועה אינו נוהג ובמה שהוא גורם ינהוג אבילות משא"כ כששמע בחול (לבוש):

ה השומע שמועה רחוקה בשבת או ברגל אינו נוהג אפילו דברים שבצינעה ולמוצאי שבת ורגל נוהג שעה א' ודיו השומע שמועה קרובה בשבת השבת עולה לו ליום א' ולמחר קורע והוי ליה יום ששי שביעי לאבילות (שם):

ו עשרה ימים אחר חג הסוכות שמע שמת לו מת בערב החג אעפ"י שאם נמנה שעה א' לפני החג ז' ושבעת ימי החג ויום שמיני עצרת כ"א ועשרה ימים אחרים הרי ל"א אין לזה דין שמועה רחוקה אלא דין שמועה קרובה מתחיל למנות ז' ול' משעה ששמע שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבלות קודם לו כלל וכ"ש למי שלא היה יודע שמת לו מת (שם) ולפ"ז היכא דמת ביום א' ונקבר ביום ב' אעפ"י שהקרובים שהיו אצל הקבורה מונים מיום הקבורה כי אז היתה סתימת הגולל מ"מ אותן שלא היו אצל הקבורה ולא נודע להן שמת עד שהגיע יום ל' מיום הקבורה א"צ לנהוג אבילות כיון דיום שמועה דידהו הוא יום ל"א מן יום המיתה וה"ל שמועה רחוקה. דלגבי דין שמועה יום המיתה היא עיקר (ב"ח ודרישה בשם רש"ל וכ"כ הט"ז וש"ך ובנק"הכ מפקפק בזה מדברי ר' ירוחם שכתב אחר ל' לקבורתו נ"ל דהיינו דמסתמא נקבר באותו יום):

ז שמע שתי שמועות רחוקות ביום א' אינו נוהג אלא יום א' ר"ל שעה א' היו קרובות או שמתו לו שני מתים כאחד מונה לשניהן כאחד שבעה ושלשים שמע לזה היום ולזה מחר מונה לשני מיום שמיעה ז' ול' וכן במתו לו שנים בזה אחר זה כדלעיל:

ח שמע שמועה הקרובה בשבת ערב הרגל כיון דדברים שבצינעה נוהג עולה לו אותו שבת למנין ז' ושוב הרגל מבטל ממנו גזירת ל' כדלעיל כלל קס"ט:

ט מי שהתפלל כבר ערבית ועדיין הוא יום ושמע שמיעה קרובה מונה מיום המחר ואותו יום אינו עולה ועיין לעיל כלל קס"ב סימן כ"ד:

י מי שמת לו מת ואינו נודע לו אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו ועל זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל ומותר להזמינו לסעודת ארוסין ונשואין וכל שמחה כיון שאינו יודע ונ"ל דה"ה אשתו ובניו מותרין במלאכה מיהו אם שואל עליו אין לו לשקר ולומר חי הוא שנאמר מדבר שקר תרחק ומ"מ בבנים זכרים נהגו להודיע כדי שיאמרו קדיש אבל בבנות אין מנהג כלל להודיעם:

יא מצוה להתענות יום שמת בו אביו ואמו בכל שנה ואם כבר התענה פעם א' מסתמא דעתו היה להתוענות כל ימיו וא"כ הרי הוא עליו כנדר שהוא מ"הת וצריך להתענות אם לא במקום חולי וכה"ג צריך להתיר הנדר ואם פירש שאינו מקבל עליו בנדר א"צ התרה ומתענין לעולם ביום המיתה ולא יום הקבורה ואפילו בשנה ראשונה ואם נמשך הקבורה מן המיתה איזה ימים הכריע א"ר דיתענה ביום המיתה וינהוג האבילות עד יום הקבורה וכן נ"ל כי לדעתי העיקר כט"ז דמשפט יב"ח מתחיל תיכף מן המיתה שהרי ז' דינין עוברים עליו עד הקבור' כדאי' בזוהר. ואם מת בשנה עיבור באדר א' או ב' יתענה לעולם בחדש שמת אבל אם מת בשנה פשוטה באדר יתענה בעיבור אדר א' ויש מחמירין להתענות בשניהם והמ"א בסי' תקס"ח מיקל. ואם מת ביום א' דר"ח כסליו ואז היה ב' ימים ר"ח כסליו אינו אלא יום א' וא"כ י"ל שיתענה בכ"ט בחשוון שהרי באמת בחשוון מת או י"ל דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א וקורין אותו ר"ח כסליו ונמצא א' דר"ח שייך לשנה הבאה ר"ח כסליו ולכן אם בשנה ראשונה היה ר"ח כסליו רק יום א' יתענה כ"ט חשון וכן לעולם אבל אם גם בשנה ראשונה היה ר"ח כסליו ב' ימים וא"כ קבע היא"צ בר"ח כסליו הולכין אחר לשון ב"א שהרי שנה ב' הוא מתענה מתורת נדר (א"ח סי' תקס"ח במ"א ס"ק כ') ומה שכ' שם ואם מת ביום א' דר"ח אדר לא זכיתי להבין ומצאתי שט"ס הוא במ"א וכצ"ל דר"ח אדר שני יתענה לשנה הבאה ביום א' דר"ח אדר ולא בכ"ט בו דלעולם אדר עומד תחת אדר שני ואם א"י יום שמת יברור לו יום א' בשנה אך לא יסיג גבול עם הקדישים (מ"א שם) ונ"ל דאם יודע באיזו חדש רק שא"י באיזו יום אזי מוקמינן אותי בחזקת חי כל זמן שיוכל וביום האחרון של החדש מת כדלעיל כלל קס"ח ואם חל היא"צ ביום שא"א בו תחנון אין מתענין ואפילו בר"ח ניסן ור"ח אב דהוא ת"צ מ"מ כבר נוהגין שלא להתענות (ט"ז בא"ח ססי' תכ"ט) ואע"ג דחתן ביום חופתו מתענה בר"ח ניסן כדאית' בא"ח סי' תקע"ג התם משום כפרה אבל יא"צ הוא מטעם דריע מזלא והוא דבר שבשמים וכיון שאינו מתענה לשם שמים לא תאונה לו רעה (א"ח סי' תי"ח ולפ"ז י"ל דת"ח ג"כ לא יתענה בר"ח ניסן והמ"א סי' תכ"ט כ' דיתענה וצ"ע) ואם אירע לו ברית מילה של בנו או שהוא סנדק או מוהל ביא"צ א"צ להתענות שי"ט שלו היא ולפחות א"צ להשלים רק עד אחר חצות דהיינו ו' שעות ומחצה כמו בט"ב שנדחה (עיין בחיבורי ח"א כלל קל"ב סימן ז' ט"ז סי' תקס"ח ס"ק ח') ולפי מש"כ שם ה"ה בפד"הב דהאב והכהן לא ישלימו. ואין לאכול בסעודה בליל יום של יא"צ (ססי' ת"ב) (ובל"י כתב בשם המ"א דוקא בשנה ראשונה אבל בשאר שנים מותר. ונוהגין ביא"צ כל דין יב"ח ססי' שצ"ה) ודוקא סעודת מילה וכיוצא בו אבל סעודת סיום מותר בלילה שלפניו וכן בסעודת מריעות שאינה של שמחה יש להתיר (א"ר סי' תקס"ח ויא"צ בע"ש מבואר בחיבורי בח"א הל' שבת כלל א' סימן ח'):

יב נמצא במדרשות הרבה מעשים שע"י שאומרים קדיש בשביל אביו ואמו ניצולו מן הדין ע"כ נהגו לומר קדיש בתרא דהיינו אחר עלינו וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל לפני העמוד ובפרט במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרים הנשמות לגיהנם וכן בכל יום ערבית שאז תגבורת הדין ומ"מ אין התפלה שייך לאבילים ויש לצבור בהם זכות ונהגו לומר קדיש על האם אעפ"י שאביו חי ואינו יכול למחות ומי שיודע להתפלל ומרוצה לקהל יתפלל ויניח הקדיש שיאמר הקטן (סי' שע"ו בד"מ) ויש מקומות שנוהגים לומר קדיש גם על שאר קרובים ומ"מ אם יש אבל על אביו ואמו אין לגזול ממנו הקדיש ואפי' בשבת ויו"ט אומרים קדיש אבל נהגו שלא להתפלל אבל בשבת ויו"ט ולא ביום שאומרים בו הלל אם לא דליכא דעדיף מיניה ומי שמת בשבת אי יו"ט וא"א לקברו בו ביום כיון דמותר בכל אנינות יאמר ג"כ קדיש אעפ"י שלא נקבר עדיין (ט"ז שם) וכן נ"ל דאע"ג דאין בו דין גיהנם עדיין הא יש כמה דינין עד הגיהנם כדאי' בזוהר (ובזה מסולק השגת הש"ך בנק"הכ) (אך אפשר י"ל דבשבת אין עליו שום דין ובס' בל"י כתב דנוהגין לומר קדיש כמש"כ הט"ז) קונטרס מצבת משה סי' ג' ונהגו שלא לומר קדיש רק י"א חדשים שלא להחזיק אביו ברשע כי משפט רשע בגיהנם יב"ח וכל הקדישים של אותו יום שייכים לו רק ליא"צ יש קדיש א':

יג בענין הקדישים יש מנהגים שונים וכל עיר ועיר לפי מנהג. יש נוהגין שתושב דוחה האורח רק בפעם ראשון יש רשות לאורח להתפלל ולומר קדיש פעם א' במקום שהתושב יש לו קדיש א' ויש נוהגין שהאורח שוה לבן עיר ונקרא תושב לענין זה אעפ"י שאינו פורע מס רק שיש לו שום דירת קבע ואם יש לבע"הב מלמד או משרת המושכר לו לזמן אם הוא פנוי שאין לו אשה במקום אחר נקרא תושב אבל יש לו אשה במקום אחר ה"ז אורח והלומדים בישיבה אפילו יש לו אשה במק"א דינו כתושב. והמגדל יתום בביתו אפילו בשכר ואין לו אב ואם הוי כתושב אבל אם יש לו אב או אם אפילו מגדלו בתורת צדקה דינו כאורח (ש"ך שם):

יד בן ז' בין תושב ובין אורח בין קטן ובין גדול דוחה לאבילים לגמרי מכל הקדישים ואפילו פגע הרגל אע"ג דמבטל גזירות ז' ול' אבל לענין קדיש אינו מבטל וגם ל"א בו מקצת יום ככולו ומונין ז' ול' מיום הקבורה אעפ"י שלא שמע האבל מיד. ומ"מ יש לבן ל' וה"ה ליא"צ קדיש א' (ש"ך ס"ס ק"ח ונ"ל שיש ט"ס שם בש"ך מש"כ בשם מנהגים וכצ"ל אז מי שאירע לו) בן ל' קודם ליא"צ ומ"מ יש ליא"צ קדיש א' ואם יש הרבה יא"צ שלא יגיע לכ"א רק קדיש א' נדחה בן ל' לגמרי דזה יאמר למחר משא"כ היא"צ אם לא יאמר היום עבר זמנו ולכן נדחה הבן ל' לגמרי (ט"ז וש"ך שם) ומ"מ משמע דאם יש הרבה יא"צ ובן ז' אע"ג דגם בבן ז' י"ל ג"כ סברא זו מ"מ הבן ז' יאמר קדיש א' והשאר יטילו גורל כי הבן ז' הוא קודם וכן בהרבה בני ל': יא"צ ובן יב"ח נדחה בן יב"ח לגמרי וכל הקדישים של אותו יום הם ליא"צ אפילו קדיש של פרקים ושל שיר השירים ורות וקדיש של מזמור שיר ליום השבת הוא לאבילים: ונהגו שקדיש של מזמור הוא לאבילים (מ"א סי' קל"ב) ונ"ל דר"ל מזמור שיר של יום:

טו כשמטילין גורל ד' או ה' ויש בהם ב' אותיות שוות והאחרים יש להן מנין פחות בטל הגורל אבל אם א' יש לו למשל ח' והאחרים שוין בפחות זכה הראשון בחלקו והאחרים יטילו גורל אף שיש בהם שאינן שוין (מ"א שם). ב' יש להם יא"צ וא' רוצה להשכים לדרך ואמר תן לי עתה הקדיש וטול אתה למחר והב' אומר נטול הגורל הדין עם הב' דרוצה להקדים עצמו למצוה (שם) וע"ש עוד הרבה דינים מדין הגורל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.