חכמת אדם/קסט
|
< הקודם · הבא > |
א כבר כתבנו בכלל קס"ב סי' ח' די"א בז' קרובים האבילות יום א' הוא מה"ת וגיהוץ ותספירת הוא כל ל' מ"הת ואפילו לפי דבריהם אם בא רגל תוך ימי אבילות או שאירע לו אבילות ברגל אינו נוהג אבילות דכתיב ושמחת בחגך והוי עשה דרבים ואבילות אינה אלא עשה דיחיד ומכ"ש דאנן קיי"ל דאפילו ביום א' הוא רק מדרבנן וראש השנה וי"הכ חשוב כרגלים לענין זה ולפיכך הקובר מתו קודם הרגל בענין שחל עליו אבילות ונהג בו אבילות אפילו רק שחלץ מנעליו זמן מועט קודם הרגל הרגל מפסיק האבילות ומבטל ממנו גזירת ז' ונחשב לו כאלו כבר נהג אבילות ז' ויום א' של רגל הוא ח' שלו ומשלים עד ל' ודוקא שנהג אבילות באותה שעה אפילו לא נהג אלא דברים שבצנעה כגון ששמע שמועה קרובה ביום שבת שחל להיות בערב הרגל אעפ"י שאינו נוהג אלא דברים שבצנעה הרגל מפסיק אבל אם שגג או הזיד ולא נהג אבילות או שהיה קרוב לחשיכה ולא היה יכול לנהוג אין הרגל מבטל האבילות וכל שכן אם לא ידע במיתת המת קודם הרגל שאין הרגל מבטלו אלא נוהג ברגל דברים שבצינעה ומונה שבעה אחר הרגל ובאותם השבעה מלאכתו נעשית ע"י אחרים ועבדיו ושפחותיו עישים בצינעה בתוך ביתו דכיון דכבר נתבטל בשבעת ימי הרגל ממלאכה אעפ"י שלא נתבטל מחמת האבל אלא מחמת הרגל סוף סוף נהג בדין אבילות בענין מלאכה הילכך אין להחמיר בו כמו בשאר אבילות ומלאכתו נעשית ע"י אחרים וכל ימי הרגל רבים מתעסקים בו לנחמו הילכך אין מתעסקין בו לנחמו אחר הרגל ורגל עולה למנין ל' (ובש"ך ס"קד יש ט"ס ב' פעמים שכ' ז' וצ"ל ל') ולכן דין ל' דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגים ברגל ולא מתורת רגל בלבד אסור בהם אלא אף מתורת אבל ולכן אעפ"י דמתורת הרגל היה מותר ללבוש כלים מגוהצים חדשים ולבנים ושאר דברים המותרים בח"המ כגון הבא ממד"ה וכו' דמותרין לספר ולכבס ומדין אבילות אסור בכולן כמו בחול (שצ"ט):
ב הקובר מתו ברגל בין בי"ט או בחול המועד לא יחליף בגדיו דזה הוי פרהסיא (מ"א סי' תקמ"ח) משא"כ כשחל אבילות קודם הרגל דצריך לשנות ונוהג דין אנינות כ"ז שלא נקבר כדלעיל כלל קנ"ג ולאחר שנקבר נוהג דברים שבצינעה (ומ"מ מי שרגיל לחזור על לימודו בע"פ ואם לא יחזור כל ימי הרגל יבא לידי שכחה מתיר בתשו' ח"צ סי' ק' כיון די"א דגם דברים שבצנעה אינו נוהג ואע"ג דלא קיי"ל הכי מ"מ כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק ומותר להניח תפילין אפילו באותו יום בחה"מ וה"ה דמותר להניח ביום ראשון שלאחר רגל (מ"א סי' תקס"ח) ומותר ליחד עם אשתו ואסור בת"ת והרגל עולה למנין שלשים שמשלימין עליו שלשים אפילו קברו בחג הסוכות לא אמרינן דש"ע שהוא רגל בפ"ע מבטל. ואין ש"ע עולה רק ליום א' כשקברו ברגל דדוקא כשקברו קודם חג הסוכות הוא דעולה ש"ע ג"כ לזה כדלקמן סי' י"ב משא"כ כאן (ש"ך ס"ק ז') ומ"מ כיון די"א דש"ע עולה למנין ז' לענין שלשים (כמש"כ שם הש"ך) ולכן נ"ל דיש להקל במקום מצטער וכיוצא בו לענין רחיצה ובנשים די"א דאין תספורת נוהג בנשים כדלעיל כלל קס"ה ומתעסקין ברגל לנחמו וכל מלאכה המותרת לו לעשות במועד בדבר האבד מותר לעשות בעצמו ואם אין דבר האבד לעשות ע"י אחרים בבתיהם ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעה תוך ביתו ולאחר הרגל מתחיל למנות שבעה ולכשיכלו ז' למיתת המת אעפ"י שעדיין לא כלו ז' ימי האבילות מלאכתו נעשית ע"י אחרים בבתיהם ועבדיו עושין לו בצינעה בתוך ביתו ואין רבים מתעסקין בו לנחמו אחר הרגל מנין הימים שנחמוהו ברגל אבל מראין לו פנים כגון אם קברו בשלשה ימים האחרונים של רגל מלאכתו נעשית ע"י אחרים בשלשה ימים אחרונים של אבל ובמקומות שעושין שני ימים מונה השבעה מי"ט שני האחרון הואיל ומדבריהם עולה מהמנין וה"ה בשני י"ט של ר"ה אפי' מת לו מת בי"ט ראשון של ר"ה מונה הז' מי"ט הב' דהוי ג"כ מדבריהם (ש"ך סק"א ומ"א סי' תקמ"ח ס"קב) ומונה מאחריו ששה ימים בלבד ושותף של אבל שמת לו מת בח"המ ראשון מותר לעסוק בחנות מיד אחר י"ט (א"ר בסי' תקמ"ח) ונ"ל לדידן דנוהגין לאסור רק ג"י ה"ה אם מת בעי"ט אחרון מותר:
ג אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל ונהג בהם גזירת שבעה הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים אפי' חל יום שביעי בערב הרגל דמקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן ומותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב הרגל סמוך לחשיכה (בש"ך ס"ק י' ט"ס וצ"ל או יום ו') ואע"ג דתספורת נוהג ל' דהא הכא בטל ממנו גזירת ל' ובערב פסח מותר בכל אחר חצות דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך דאז הוא י"ט דאסור במלאכה ולכן מותר ברחיצה אחר חצות תיכף ולגלח אפי' קודם חצות כיון דאחר אסור לגלח לו אחר חצות כדאיתא בהל' פסח (א"ר דלא כש"ך בס"ק י"א שהניח בצ"ע) ומדכ' רמ"א מותר בכל משמע דה"ה כשחל ע"פ בתוך ז' שאף חליצת מנעלים וישיבת קרקע מותר אחר חצית דהוי כי"ט לכל דבר וכמו שכ' בהדיא בד"מ בשם התשב"ץ וסיים שם שראוי לסמוך עליו (ולפ"ז צ"ע אם מת לו מת בע"פ אחר חצות כיון שאינו חולץ מנעליו ואינו נוהג שום דבר אבלות אם הרגל מבטל ממנו גזירת ז' אע"ג די"ל דאינו דומה למת בחה"מ דהתם אינו אסור רק בדברים שבצנעה אבל בע"פ אחר חצות אם לא משום אבל מותר לגלח ע"י נכרי משא"כ עכשיו משום אבל אסור אפילו ע"י נכרי הגם דבחה"מ ג"כ אינו מגלח הוא מחמת יו"ט ולא משום אבל וא"כ הוי אבלות עכ"פ לענין גילוח בע"פ ויכול הרגל לבטל ממנו גזירת ז' אך הט"ז בסי' שצ"ט ס"ק ב' כ' דמה שנוהג אבלות בשב וא"ת לא חשיב אבלות ומ"מ נ"ל דדומה לשמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל דאעפ"כ הרגל מבטל גזרת ז' מחמת שנוהג דברים שבצנעה כמבואר בסי' שצ"ט סעי' א' ובסי' ת"ב סעי' י' א"כ הכא נמי מבטל גזירת ז'):
ד אם חל א' מימי האבילות חוץ מהשביעי בערב הרגל דאז רגל מבטל ז' ואינו מבטל גזירת ל' מותר לכבס כיין דא"א לכבס בלילה מותר לכבס ולא ילבשנו עד הלילה וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות כדי שיהא ניכר שמפני הרגל הוא מכבס אבל לרחוץ אסור עד הלילה כיון דאפשר משחשיכה בצונן ויש מתירין לרחוץ אחר שהתפלל תפלת המנחה סמוך לחשיכה וכן נוהגין אפילו לדידן דאסרי' כיבוס ורחיצה כל ל' והרגל לא יבטל ממנו גזרת ל' מ"מ כיון דאינו אסור מדינא משום כבוד י"ט התירו אבל תספורת דאסור מדינא כל ל' אסור אפילו סמוך לחשיכה וי"א דאפילו לכבס בנתר וחול וכן לרחוץ בחמין אסור (עיין א"ר סי' תקמ"ח) ומ"מ אחר הרגל אסור ברחיצה וכבוס עד ל' שהרי הרגל לא בטל ממנו גזירת ל' ושאר דיני אבילות כגון ישיבת קרקע וחליצת מנעל נוהג עד שתחשך (מ"א שם):
ה אם חל שמיני בשבת שבערב הרגל מותר לכבס ולרחוץ ולספר בע"ש שהרי הרגל יבטל גזרות ל' ואם לא גילח בערב יו"ט אי בערב שבת מותר לגלח אחר הרגל שכבר נתבטל ממנו גזירת שלשים אבל בחול המועד לא יגלח כיון שהיה אפשר לו לגלח קודם הרגל ואם חל שביעי שלו בשבת ערב הרגל אסור לגלח בע"ש שהרי עדיין הוא תוך ז' וה"ה דאסור לכבס ועיין ש"ך ס"ק ט"ו בשם תה"ד מ"מ כיון שלא הביאו רמ"א ש"מ דלס"ל (א"ר) ועיין מ"א סי' תקמ"ח ס"ק ט"ו) ומותר לגלח אחר הרגל וכן בח"המ כיון שלא היה יכול לגלח קודם הרגל (סעיף ג'):
ו אם פגע יום ל' של אבלות בשבת ויום כ"ט בע"ש מותר לו לרחוץ בע"ש אפי' לדידן דנוהגים רחיצה כל ל' הואיל ואינו מדינא כדלעיל כלל קס"ה משום כבוד שבת לא קבלו המנהג וה"ה כל כיוצא בזה כגון לחזור על מקומו בליל שבת וללבוש בגדי שבת אבל דבר שאסור מדינא כל ל' כגון תספורת אסור (ססי' ח'):
ז הא דרגל מבטל כל גזירת שלשים בשאר מתים אבל על אביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חביריו כדלעיל אפי' פגע בו הרגל לאחר ל' יום אינו מבטל לענין זה (שצ"ט):
ח נהג שעה אחת לפני הפסח אותה שעה חשובה כז' וח' ימי הפסח הרי ט"ו ומשלים עליהם ט"ו אחרים:
ט שעה א' לפני עצרת חשובה כשבעה ועצרת כיון שאם לא הקריב קרבנות עצרת בעצרת יש לו תשלומין כל שבעה חשוב כשבעה הרי י"ד ומשלים עליהם י"ו אחרים יום שני של עצרת עולה למנין הי"ו כיון די"ט שני אינו אלא מדבריהם (שם):
י שעה א' לפני ר"ה בטלה ממנו גזירת שבעה מפני ר"ה וגזירת ל' מבטל ממנו יו"כ ומגלח בערב יו"כ וה"ה לקובר מתו בשלשה בתשרי שמגלח בערב יו"כ:
יא שעה א' לפני יו"כ בטלה ממנו גזירת שבעה מפני יו"כ וגזירת ל' מבטל ממנו החג ומגלח בערב החג:
יב שעה א' לפני החג והחג הרי י"ד ושמיני עצרת שבעה הרי כ"ח ויום שני של שמיני עצרת הרי כ"ב ומשלים עליהם ח' אחרים:
יג הקובר את מתו שעה א' לפני הרגל אותה השעה והרגל חשובים כי"ד ומיד אחר הרגל יש לו דין שבוע שלישית לענין שיושב במקומו ואינו מדבר כדלעיל וע"ש מנהגינו (שם):
יד מת לו מת בע"יוט ונתירא שמא לא יספיק לקברו מבעוד יום ומסרו לנכרי שיוליכוהו לקברו כיון שהוציאו מהעיר ונתכסה מעיני הקרובים חלה עליו אבילות ואם הוא קצת קודם הרגל ונהג בה אבילות בטלה לה גזרת שבעה אע"פי שנקבר בי"ט ונ"ל דזה דוקא כשאין בדעתו לילך למחר אל הקבורה דהוי כנתיאש מלקברו אבל כשדעתו לילך למחר לקבורתו לא הוי רק כנמסר לכתפים דמותר בתפלה ובשר ויין אבל אבלות אינו חל עליו אבל אם קברו אותו מבע"י וכן בע"ש אלא שהוא לא ידע מזה ועכ"פ נהג קצת אבלות מבע"י עולה לו ואם היה עי"ט מבטל ממנו גזירת ז' (ועיין במצבת משה סימן ט'):
טו חתן שנשא אשה ערב הרגל ובתוך הרגל מת לו מת אין הרגל עולה לו למנין שלשים אלא לאחר שהשלים ימי משתה שלו מתחיל למנות ז' ול' וכדלעיל כלל קנ"ד (ט"ז שם):
טז אע"ג דרגל מבטל ז' מ"מ מה שנוהגין להדליק נר במקום שמת לכבוד נשמתו ידליקו גם ביו"ט ומ"מ כיון דאיכא למיחש שע"יז יבואו לידי הספד יותר טוב להדליקו בב"הכ (א"ר בא"ח סימן קל"ג):
יז דין אונן בשבת ויו"ט נתבאר לעיל כלל קנ"ג ודין אונן בפורים נתבאר בחיי אדם כלל קנ"א סי' ל"ה ובקו' מצבת משה לקמן סי' א' ודין סעודת הבראה בשבת נתבאר לעיל כלל קס"ג סי' ט' וביום טוב ובח"המ יתבאר לקמן סי' ז' ופורים צ"ע ונ"ל דמברין (עיין סי' כ"ד) ולענין תפילין ביום א' בח"המ כתב המ"א כיון שאינו מעולל בעפר יניח תפילין ובס' ת"ח כ' כיון דיש שאינם מניחין לעולם תפילין בח"המ ולכן שב ואל תעשה עדיף:
יח במקומות שעושין שני י"ט מי שמת לו מת ביו"ט שני שהוא יו"ט האחרון של פסח או של חג או ביו"ט שני של עצרת וקברו בו ביום נוהג בו אבילות הואיל וי"ט שני מדבריהם ואבילות יום ראשון שהוא יום מיתה וקבורה של תורה ידחה עשה של דבריהם מפני עשה של תורה אבל אם מת בי"ט שני של ר"ה וקברו בו ביום אינו נוהג בו אבילות ששני הימים כיום ארוך הם בד"א בשבעה מתים דמפורשים בתורה שכהן מטמא להם אבל אותם שהוסיפו עליהם כדאי' בכלל קס"א אין אבלותם אלא מדרבנן לפיכך אינו נוהג עליהם אבילות בשום יו"ט ואפילו באותם שאמרנו שנוהג אבילות ביו"ט שני אינו קורע אבל אנו נוהגין שלא להתאבל בי"ט שני של גליות על שום מת אפילו הוא יום מיתה וקבורה דסוברין כדעת האומרים שאין שום אבילות דאורייתא כן המנהג פשוט ואין לשנות (שצ"ח):
יט שבת אינו מפסיק אבילות ועולה למנין ז' שהרי קצת דיני אבילות נוהגין בו דהיינו דברים שבצינעה שהם תשמיש המטה ורחיצה אבל כל דברים שבפרהסיא אינו נוהג ולכן צריך להסיר עטיפתו וצריך ללבוש מנעליו ולזקוף המטה ודוקא כשהוא מעוטף עטיפת ישמעאלים כמו שנתבאר לעיל כלל קס"ה אבל קצת עטיפה שנוהגין בקצת מקומות כל ל' א"צ להסיר בשבת אבל מה שנוהגין לשום כל הכובע לפני העינים דזהו נקרא עטיפה לדידן הוי פרהסיא בשבת ולכן כשמגיע לברכו חייב להגביה (ש"ך ס"קב) ושלא ללבוש בגד קרוע אלא מחליפו ואם אין לו להחליף מחזיר קרעו לאחוריו והאידנא לא נהגו לדקדק בזה ואפשר דמנעלים מוכיחים עליהם והיכא דמנעלים ברגליו א"צ לחזרת קרע (שם ס"ק ב') ות"ת הוי דבר שבצינעה אבל לחזור הפרשה כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו הוי כקורא את שמע ומותר וה"ה לחזור שנים מקרא וא' תרגום מותר (ש"ך ס"קד) ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות שאם היה נמנע הוי דבר שבפרהסיא ורבינו תם היו קורין אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבילות ולא קראו החזן ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבילות הוא נמנע והוי דברים של פרהסיא וכן אם הכהן אבל ואין כהן אחר בבית הכנסת מותר לקרותו אבל בענין אחר אסור (סימן ח'):
כ גררתו חיה או שהרגוהו לסטים ובשבת נתייאשו לבקשו וא"כ ה"ל כנקבר כדלעיל כלל קס"ב וכן אם שמע שמועה קרובה בשבת כיון דדברים שבצינעה נוהג בשבת עולה לו ליום א' אפילו בתחלת המנין וכדלקמן כלל קע"א ונ"ל דגם בזה לא יפשוט בגדי שבת כדלעיל ברגל:
כא חל יום ז' בשבת מדינא מותר לקרות בתורה גם בשחרית דאמרינן מקצת היום ככולו אלא כיון שבחול ממתין עד אחר התפלה ולכן גם בשבת ימתין ואז כבר בטל גזרות ז' ומותר בכל דבר ולמוצאי שבת א"צ לישב על הקרקע (ט"ז וש"ך סי' ת"ב):
כב אין מניחין את המטה ברחוב בח"המ שלא להרגיל את ההספד שאסור להרגיל את ההספד בחו"המ אלא לכבוד ת"ח לפיכך אין מוליכין המת לב"הק בח"המ עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן (סי' ת"א סעי' א') ובזמ"הז אין לנו דין חכם לכל דבר (מ"א ססי' תקמ"ז ועיין בחיבורי ח"א הל' ר"ח):
כג אין קורעין בח"המ אלא מי שהוא חייב לקרוע כדאיתא בכלל קנ"ב אבל מי שאינו חייב ורוצה לקרוע מפני הכבוד אסור ואם שמע בח"המ שמועה קרובה חייב לקרוע (וע"ש בכלל קנ"ב סי' כ') ואם מת אביו ונקבר בי"ט אין לקרוע בח"המ שאינה לא שעת קבורה ולא שעת אבילות אלא יש לקרוע אחר המועד (א"ר בשם מהר"ם לובלין בסי' תקמ"ז) ושמועה רחוקה דהיינו אחר ל' על א"וא אינו קורע דלא כמש"כ לעיל שם דצ"ע:
כד ואין חולצין כתף במועד ואין מברין בו אלא קרוביו של מת וה"ה לחנוכה ופירים וראש חודש וכשמברין אין מברין אלא על מטות זקופות אבל בי"ט אפילו בי"ט שני אין קורעין ולא חולצין ולא מברין ובח"המ מברין הכל על החכם לתוך הרחוב כדרך שמברין את הקרובים שהכל כקרוביו (שם):
כה נשים בח"המ מענות דהיינו שכולם עונות כאחת אבל לא מטפחות דהיינו להכות כף על כף. בר"ח חנוכה ופורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות דהיינו שאחת מדברת וכולם עונות אחריה: נקבר המת לא מענות ולא מטפחות והני מילי לאינש דעלמא אבל לת"ח בין בח"המ בין בר"ח חנוכה ופורים מענות ומקוננות כדרכן בחול והני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא. ויום שמועה אפילו רחוקה כבפניו דמיא:
כו אומרים על המת צדוק הדין וקדיש כדרכן וכן בי"ט שני אבל בי"ט ראשון כיון שאין מתעסקין במת אין אומרים אותו ויש חולקין שלא לומר צדוק הדין במועד וכן המנהג פשוט במדינות אלו שלא לומר צדוק הדין בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון ולכן אין אומרין ג"כ כשקוברין אחר חצות בערב שבת אבל בערב ר"ח ובערב חנוכה וערב פורים (א"ר סי' ת"כ) אומרים אפי' אחר חצות דלא עדיפי מע"ש (ש"ך ס"ק ג) י"א שאם קוברין המת בלילה שא"א קדיש ולא צדוק הדין (שם):
כז מת לו מת קודם פורים ופגע בו פורים אינו מפסיק האבילות ומ"מ אין אבילות נוהג בו לא ביום י"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצינעה נוהג וחייב לשלוח מנות ואעפ"י שאינו מתאבל עליהם עולים לו ממנין השבעה כמו שבת (שם) ועיין בקו' מצבת משה סי' א' מה שנ"ל ועיין בחיבורי ח"א הל' פורים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |