חכמת אדם/קיד
|
< הקודם · הבא > |
א אשה שהשתינה מים ויצא ממנה דם עם מי רגלים בין שהשתינה והיא יושבת או עומדת בין מקלחת או שותתת ה"ז טהורה אפילו הרגיש' בגופה ונזדעזע אינה חוששת שהרגשת זו הרגשת מי רגלים היא שאין מי רגלים באין מן המקור לפיכך ודאי גם הדם אינו בא מן המקור אלא ממקום שיוצאין משם המי רגלים ומכה יש לה שם במקום יציאת המי רגלים ומשם יוצא הדם מן החלחולת או מן הכוליא וכן סתם הב"י בש"ע:
ב וי"א שאין להתיר אלא ביושבת ומשתנת שאז יש למי רגליה פתח פתוח לצאת בריוח ואינם חוזרים לצד המקור שיביאו משם הדם ובודאי הדם הזה ממקום מי רגלים באו וכמו שאמרנו אבל אם היא עומדת ומשתנת אז אם היא מקלחת לתוך הספל ונמצא שם דם בספל טהורה שכיון שהיא מקלחת הרי ודאי היה רחמה פתוח לרוחה והיה מקום רויח למי רגלים לצאת ולא חזרו לצד המקור ובודאי הדם הזה גם הוא ממקום מי רגלים יצא ממכה שיש לה שם ואם שותתת שאין מי רגלים שותתות אלא על שפת הספל ונמצא שם דם טמאה דכיון שהיא שותתת הרי נפתח רחמה ומתוך שבית הרחם צר לא יוכלו המי רגלים לצאת בריוח וחוזרים ודוחקים לצד המקור ומביאין משם הדם וכ"ש אם שותת לתוך הספל דאז היה לה מי רגלים מרובים דאמרינן איידי דדחק לה הדר למקור (ש"ך) אבל ביושבת אפילו שותתת טהורה דכיון שהיא יושבת ודאי נפתח רחמה ויצאו המי רגלים בריוח ומה ששותתת אינו אלא מפני שאינה משתנת בגבורה ולא באו המי רגלים למקור והדם מן המכה יצא (קצ"א):
ג וי"א דכששותת בכל ענין טמאה אפי' יושבת וכן בעומדת בכל ענין טמאה אפילו במקלחת שכיון שהיא עומדת ודאי רחמה צר ומה שיוצאין המי רגלים בקילוח אינו אלא מפני שהיא משתנת בכח וגבורה אבל אעפ"כ מתוך שרחמה צר חזרו המי רגלים למקור והביאו משם הדם ואין כאן היתר אלא ביושבת על שפת הספל ומקלחת דאיכא תרתי לטיבותא וגם בזה לא התירו אלא כשנמצא הדם תוך הספל לחוד שאז ודאי יצא הדם עם קילוח המי רגלים וממקום המי רגלים בא דאי איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת איבעי לאשכוחי אבל אם נמצא הדם על שפת הספל ג"כ הרי היא טמאה אעפ"י שישבה ויצאו המי רגלים בקילוח חיישינן שמא אחר שפסק הקילוח יצא הדם מן המקור ונטף על שפת הספל שאם בתוך הקילוח יצא היה לו להיות בתוך הספל ולכך היא טמאה אבל ביושבת באמצע ספל טמאה והכי נהוג לחומרא (רמ"א וש"ך שם):
ד וכ"ז מיירי דוקא בספל שהיא לבדה משתנת לשם שידוע שהדם ממנה היא אלא דמספקינן אם הדם מן המקור או אם ממכה שבמקום מי רגלים אבל אם נמצא בספל שהאיש והאשה שניהם הטילו שם מים בכל ענין היא טהורה דס"ס הוא ספק מן האיש ספק מן האשה ואם תמצא לומר מן האשה שמא לא מן המקור אלא ממכה שיש לה במקום מי הרגלים דאין דרך דם נדה לבא עם מי רגלים לפיכך טהורה בכל ענין (ומ"שכ הש"ך ס"ק ו' דדוקא בנמצא תוך הספל כ' הכו"פ דבין נתכוין ליושבת ובין לעומדת ליתא וכ"כ הס"ט ע"ש):
ה וכ"ז אם נמצא דם במקרה אבל אשה שרגילה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב בשע' שהיא מטלת מים כגון החולי שקורין (הארן ווינד) (נ"ל שהוא חולי שתמיד צריכה להטלת מ"ר מעט מעט ואין מ"ר שלה בב"א (ס"ט ס"ק ה') יש להתיר בכל ענין דהא איכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מ"ר וממנה הדם יוצא ואפי' לא מצאה בתוך מי רגלים אלא אחר שקנחה עצמה מהשתן מצאה על העד דם טהורה דמאחר דמרגשת כאב ולא מצאה דם רק אחר הטלת מ"ר ודאי דם מכה הוא ול"א דע"כ לא בא מחמת מ"ר דא"כ היה לה למצוא בתוך מי רגלים די"ל דנתעורר לצאת עם המ"ר ולא יצא עד עכשיו (לבוש וכ"מ להדיא בהגהת ש"ד וכ"מ מרמ"א דאל"כ הל"ל ואפי' אם מצאה גם אחר הטלת מ"ר כיון דעיקר ההיתר הוא ממ"ר אע"כ דליתא) ואם לא היה לה כאב בשעת הטלת מ"ר אלא קודם לכן ואח"כ הצ"צ מחמיר דדוקא כשהיה לה כאב בשעת הטלת מ"ר אמרינן דמוכח שהוא מחמת מכה אבל אם הכאב היה קודם הטלת מ"ר ואחריו אמרי' דהדר למקור ואייתי מן המקור אבל הס"ט כ' דאם ראתה גם במ"ר אז צריכה שתהיה הכאב בשעת הטלת מ"ר אבל אם לא מצאה בתוך מ"ר רק אחר שהטילה מצאה על העד אז אפילו אינה מרגשת בכאב רק אחר הטלת מים סגי (ועיין בתשו' אמ"ו נ"ב סי' מ"ח וסי' נ' דהחליט דבדיקת מהרי"ו מהני אפינו בלא כאב) י. ואם הכאיב לה קודם הטלת מ"ר בסמוך לה ממש ובשעת הטלת מים לא הרגישה כאב צ"ע (ונ"ל דסברא זו ס"ל דכאב הוא דומה למכה מבוררת דידוע שהיא מוצאת דם מלעיל כלל ק"י סימן ו'. ולפ"ז אין חילוק ג"כ בין אשה שיש לה ווסת או אין לה ווסת (שם) ואפשר דדוקא בכאב זה ס"ל דדומה למכה כיון שיש קצת הוכחה שהוא עם מ"ר):
ו אבל יש מחמירין וס"ל דדוקא אם יש לה מכה מבוררת כדלעיל מקלינן אף באין לה ווסת אבל בזו שאין לה מכה מבוררת אע"ג שיש לה כאב לא חשבינן כאב כמכה ולכן אין מתירין בזו אלא דוקא ביש לה ווסת כדין מכה שאינה ידוע אם מוצאת דם ואפילו ביש ווסת אינה מותרת רק דוקא ע"י בדיקה בכדי שתדע שאין זה הדם מן המקור והכי נהוג:
ז כיצד היא הבדיקה קודם שתשתין תבדוק עצמה היטיב בחורין וסדקי' ובעומק ככל דין בדיקה המבואר בדין בדיקת הפסק טהרה ואח"כ יכניסו מוך של צמר גפן נקי ולבן ורך ותכניס הרבה מוך במקור בפנים כ"כ הרבה עד שלא יהיה בשום אפשר שיצא טיפת דם כחרדל מן המקור והנשים יודעות זה המקור כי ב' נקבים יש לה א' שהשתן יוצא והוא למטה וא' שנכנס למקור והוא למעלה ממנה ואחר שהכניסה המוך תשתין ואחר ההשתנה תקנח יפה יפה או שתרחוץ אותו מקום היינו מקום הכתלים ובית החיצון מחמת שנתלכלך במי רגלים ודם שיצא עם המ"ר ואח"כ תנגב יפה יפה בכדי שלא תשאר שום לכלוך אדמומית ואח"כ תוציא המוך ואם הוא נקי הרי הוכחה ברורה שלא בא הדם מן המקור (שם):
ח ואע"פי שבודקת בבדיקה זו לא סמכינן על זה להתיר רק דוקא באשה שיש לה ווסת קבוע ואז סמכינן ע"ז להתירה ע"י בדיקה זו בין ווסת לווסת דס"ל להאי סברא דכאב אינה כמכה ואפילו כמכה שאינה ידוע להוציא דם או עכ"פ לא עדיפא ממכה שאינה ידוע שמוציא דם דקיי"ל בכלל ק"י דצריכה ז"נ ולכן ע"י בדיקה זו סמכינן על זה להתירה לגמרי אבל באין לה ווסת לא סמכינן אבדיקה זו ואפילו באין לה ווסת קבוע כגון שפחתה או הותירה ג' או ד' ימים נמי מותרת ע"י בדיקה זו רק שיהיה לה עכ"פ אורח כנשים שתראה ג"כ לפרקים שלא ע"י הטלת מ"ר (ומ"שכ רמ"א אשה שיש לה ווסת ר"ל אורח כנשים) (ולכל הפחות מסוף ראיה כך וכך ימים) ולכך טהורה בין עונה לעונה או מל' יום לל' יום אבל אם אין לה אורח נשים כלל ואינה רואה תמיד רק בהטלת מי רגלים וא"כ אם נטהר אותה א"כ לא תהיה טמאה לעולם וזה א"א (ש"ך ס"ק ז'):
ט ואם בדקה עצמה ג"פ בכה"ג ומצאה המוך נקי מותרת אח"כ בלא בדיקה שלא בשעת ווסתה דכבר הוחזקה דזה דם מכה מאחר שאינה מוצאה אותו רק אחר שהשתינה (שם):
י וכ"ז דוקא כשמרגשת כאב עם מ"ר דמחמת הכאב נתברר שיש לה מכה אבל אם אינה מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מ"ר ומוצאת דם אם לא מצאה דם במ"ר ודאי טמאה אבל אם מצאה דם תוך מ"ר וגם על העד שבדקה בו אעפ"י שיש מקילין לדעת הב"י שכתבתי בסי' א' דס"ל דמה שמצאה במ"ר לעולם טהור ותלינן זה הדם שמצאה על העד שהוא מתמצית מ"ר מ"מ אנן דקיי"ל כדעת המחמירין לעיל בסי' ב' וכ"ש בזה שמצאה גם על העד מ"מ א"צ לבדוק אח"ז ואפי' אם היתה רגילה לראות אם בדקה עצמה ג"פ ומצאה טהורה שוב א"צ בדיקה ואם אינה רגילה לראות רק לפרקים קבעה לה ווסת כדין קביעות ווסת לעיל כלל קי"ב (שם):
יא ואם אינה מוצאה דם אח"כ כשבודקה עצמה רק קרטין קרטין כמו חול וחצץ אדום וימצא כזה ג"כ במ"ר. ובשעת ווסתה או לפעמים אחרים רואה דם ממש כשאר נשים ואינה מוצאת אותו חול רק אחר מ"ר טהורה דאינה דם רק חול שדרכו להולד בכליות וא"צ בדיקה במים אם לא נמוחו כדלעיל כלל קי"א דהכא אפילו נימוח טהורה דכיון שהיא רואה עם מ"ר תלינן שבא מן הכליות ודוקא שאינה מוצאת רק קרטין אבל אם מוצאת הקרטין עם דם טמאה (שם ובש"ך) וכן אם מוצאת במ"ר חצץ אדום ועל העד שקנחה אח"כ מצאה דם טמאה ואם יש לה כאב בשעת הטלת מ"ר דינו כנ"ל (ס"ט סק"ח בשם פמ"א) ובמוצאת קרטין לבד דאמרינן דטהורה אפילו בנמוח דוקא שנמצא אחר מ"ר ובמ"ר כיון דבלא"ה להרבה פוסקים לעולם טהורה לדעת הב"י לעיל סימן א' אלא דאנו חוששין שמא הדר מ"ר למקור ואתי דם דוקא אתי דם אמרינן אבל לא קרטין דאין דרך קרטין להולד במקור ויותר מסתבר למתלי שהם מן הכליות אבל אם מצאה קרטין בלא מ"ר ונימוחו ונעשו דם לא תלינן שהם מן הכליות אדרבה אמרינן שהם מן המקור (ח"צ וכ"כ כו"פ סי' קצ"א וס"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ה דלא כט"ז ס"ק ד') ומ"מ אם יש לה כאב בכליות שהם באחוריים בצד סיום השדרה נ"ל דאפשר לדעת שסוברים דכאב כמכה וע"ש בס"ט אפשר דיש לצדד להקל אבל אם הרגישה הכאב למעלה ממקור ששם אינו מקום הכליות וא"כ מהמקום לומר שבא מהכליות (ועיין כו"פ שם):
יב אשה שאינה יכולה לטהר ג' רבע שנה שתמיד מוצאת ע"י בדיקה כתמים אדומים כשריית בשר ויש לה חול שקורין זאנד (ר"ל חול במ"ר) וקודם בדיקתה מרגשת כאב גדול במתנים ואחר הכאב מוצאה כתמים הנ"ל ויש לה ווסת קבוע ובשעת הטלת מ"ר אינה מרגשת כאב רק שמוצאת כמין חול אדום. והכתמים הנ"ל כשהם לחים הם כמו מוגלא ולאחר שנתייבש נתקשה הכתם מאד ויכול לגרוד אותן מהבגד צידד להקל כיון שדם ראייתה משונה ורואה מחמת כאב וגם רגילה למצוא במ"ר חול וחצץ אדום ויש לה ווסת קבוע אע"פי שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וגם א"י אם המכה במקום שהדם בא מ"מ כיון שמכה וכאב במתנים קרובים לכליות וגידי מקור (ס"ט ססי' קצ"א בשם תשו' פמ"א סי' קנ"ו):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |