חכמת אדם/פח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png פח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין רפואה בדברים אסורים ובאיזו דבר יהרג ואל יעבור (סימן קנ"ה קנ"ו קנ"ז קנ"ח)

א באהבת ה' עמו וחפץ לזכותינו בתורה ומע"ט לעה"ב הזהירנו על בריאותינו להיו' מקיימים לפניו בגוף חזק ובריא לעבדו בעה"ז שנאמר ושמרתם את חוקתי כו' וחי בהם וקבלו חז"ל שנתנו המצות לחיו' בהם ולא ישמות בהם ולכן כל האיסורים שבתורה נדחים מפני סכנת נפשו' חוץ מע"ז וג"ע שושפ"ד דעל אילו אם רוצים לאנסו שיעבור על א' מהם מחויב למסור עצמו למיתה ולא יעבור וכבר בארתי דינם בח"א כלל כ"א סימן י"ג וכן אסור להתרפאו' ע"י א' מאילו ג' דברים כגון שבא לרפאו' ע"י לחש שמזכירים בו שם ע"ז או שאומר לו ליקח סמים מאילן זה שהוא של ע"ז ולא מאילן אחר שהוא ג"כ מין אילן זה אע"פ שימות אסור להתרפאו' אבל אם אינו מזכיר לו שם ע"ז אע"פ שאותו דבר אינו מצוי אלא משל ע"ז כיון שלא תלה הרפואה בע"ז מותר (קנה). וכן מי שלבו העלה טינא וחולה בחולת אהבה וחשק באש' איש או אפיו פנויה והיא נדה או גויה אע"פ שהוא מסוכן למות למוטב שימות ואפי' לספר עמה כדי לרוות תאותו מוטב שימות ולא יספר עמה דכל דבר שהוא אסור משום ע"ז ג"ע או שפ"ד אפי' אין בו מיתה אלא לאו בעלמא חייב למסור עצמו למיתה ובכ"ז עובר בלאו דלא תקרבו לגלו' ערוה שדברים אלו הוא מביא לגלות ערוה (סימן קנ"ז) אבל עכו"ם הבא על בת ישראל פנויה אפי' אם עושה מעשה שמביאה הערוה עליה אין זה בכלל ג"ע ואינה בכלל תהרוג ואל תעבור אבל באשת איש אם אינה עושה מעשה אינה צריכה להרוג דאשה קרקע עולם הוא אבל אם אומרים לה שתעשה מעשה ה"ז בכלל ג"ע ותהרוג ואל תעבור:

ב אבל בשאר איסורין שבתורה אפי' חמץ בפסח מתרפאי' במקום סכנה אפילו דרך הנאתן כגון לאכול חמץ אם הרופא אמר שזהו רפואתו ואם החולה רוצה להחמיר על עצמו אחרי שהוא יודע שצריך לכך עליו נאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ואל תהי צדיק הרבה ואפילו רק ספק נפשות דוחה שבת אפי' שבת החמורה ויי"נ בזמה"ז מותר לשתות במקו' סכנת נפשו' אך אם החולה רוצה להחמיר על עצמו ולחוש לדעת ריב"ש סימן רנ"ה ורנ"ו דס"ל דאפי' סתם יינם הוא בכלל אביזרי דע"ז ודינו יהרג ואל יעבור א"כ צ"ע אם מותר להטעותו ולומר לו שהו איין כשר אלא נ"ל שיאמרו לו שדעת רוב הפוסקים להתיר בזמה"ז (שם):

ג חולי שאב"ס אסור לאכול אפילו איסור דרבנן וכן אסור לשתות סתםיינם (כ"כ רמ"א בהדי' סי' קנ"ה ועיין בחיבורי נשמת אדם בהל' שבת כלל ס"ט שהארכתי בזה ומש"כ הש"ך בס"ק ט"ז דהם מיירי לדין הש"ס תמוהים דבריו שהרי הם השיבו דבריהם להשואלי' להם עיין ברשב"א וריב"ש וגם לא עיין בריב"ש סי' רנ"ו שכ' דההיתר בזמן הזה אינו אלא לענין הנע אבל לא בסתם יינם) ודוקא כדרך אכילתן אבל שלא כדרך אכילתן כגון שערבו האיסור עם דברים המרים שאין בהם הנאה לחיך מותר אפילו דברים האסורים מה"ת ואפי' באיסורי הנאה כגון חמץ בפסח חוץ מכלאי כרם ובשר בחלב דאפילו להנות מהן שלא כדה"נ אסור אא"כ בחולי שיש בו סכנה דבכל איסורין כתיב לא יאכל וילפינן מינה דוקא דרך אכילה והנאה אבל בכלאים ובב"ח לא כתיב לשון אכילה ולכן אפי' שלא כדה"נ אסור (שם ובמ"א סימן תס"ו) ואם מותר לבריא עיין בב"א עא:

ד ודוקא שערבו בדברי' מרים אבל אם ערבו עם עיקרין וסמנים שאינם מרים אסורים ואפילו סתם יינם דכיון שתחילת עשייתו כך לא שייך ביטול (כ"כ הרשב"א הביאו הב"י סימן קל"ד ובריב"ש סימן רנ"ה) ולכן הרפואת שנותנים הרופאים בתערובת יי"נ או חומץ יי"נ והחיך נהנה מהם אסור ומותר לשרוף שרך ושאשר שאיסורים לאכלם לרפואה (סימן קנ"ה):

ה וכ"ז לאכול ולשתו' האיסור אע"ג שהוא רק איסור דרבנן אבל לעשו' ממנו מרחץ וכיוצא בו יש מתירין אפי' דבר שדרכו בכך ואפילו ביי"נ בזמה"ז ואין למחות ובע"נ יחמיר על עצמו (עיין בר"ן פ' כ"ש ובריב"ש) ודוקא לחולי שאין ב"ס אבל לבריא אסור דסיכה ורחיצה הוי כשתי' (שם):

ו אם מותר לכרך דבר איסור בתוך מאכל היתר ולהבליע אותו אם זה נקרא שלא כדרך הנאתן צ"ע עב עג:

ז כל חולי בין שיש בו סכנה ובין אב"ס שמאכילין לו איסור צריך שתהא הרפואה ידוע עפ"י מומחה (כ"כ הגמיי') פי"ד מהלכת מ"א ונ"ל ראי' גמורה לזה מיומא מ"ט ע"א מי מסי' כו' ולא הבינותי מש"כ המ"א ריש סימן תס"ו דהגמיי' מחמיר ביותר) ואפי' רופא גוי הרגיל לרפאות בעיר ומחזיקן אותו למומחה וי"א דישראל אפי' אינו מומחה אומר שהוא מכיר החולי ויודע שזו רפואתו סמכינן עליו אבל לא על סתם עכו"ם ומ"מ אינו נאמן להכחיש המומחה (א"ח בימן שכ"ח):

ח אם החולי אמר שצריך לרפואה פלונית ורופא אמר א"צ שומעים לולה אבל אם המומחה אמר שיזיק לו שומעין לרופא (שם):

ט אין מתירין שום איסור לחולה אם יכול לעשו' בהיתר כמו באיסור אע"פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר (ס"ס קנ"ה):

י חולי שיש בו סכנה וצריך לאכול או להניח על מכתו חמץ בפסח אם הדבר בהול מותר לישראל לקנות חמץ ולעשותו וליתן ע"ג המכה ואם אינו בהול כ"כ ויש שעות יאמר לכותי תן לו לשתות חמץ ואני פורע ואם אפשר שילך או שישאו התינוק לבית הנכרי ולהשקותו שם יותר טוב ואם לאו מותר ולומר לכותי שיבא לתוך ביתו אבל לא יקנה מן הגוי החמץ דא"כ הוי חמצו שלו ועובר בב"י וגם לא יקדים לו מעות ע"מ לקנו' ממנו החמץ דגם זה הוא חמצו אבל כשיאמר לו תן למי ואני פורע לא מקרי חמצו כלל (במ"א סימן שמ"ב וסימן ת"ן סעיף ו' וסימן תס"ו):

יא אסור להתרפאו' בדברי תורה ולכן תינוק או גדול שנפגע אין קורין עליו פסוק כדלקמן בכלל שאח"ז:

יב מותר לרופא להקיז דם ולמשמש דיפוק ושאר מקומות שבאשה ואפי' במקום התורפה כדרך הרופאים דכיון דאין עושה לשם הנאה אלא במלאכתו הוא עוסק לא הוי אביזרא דג"ע ומותר ואפילו בא"א ואפי' כשיש רופאים גוים (סי' קצ"ה בש"ך ס"ק ך'):

יג אסור לאדם לומר הוא עכו"ם כדי שלא יהרגוהו אבל מותר ללבוש בגד נכרי ואפילו של כלאים כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי כיון שאינו אומר הוא עכו"ם ומות' לומר לשון דמשתמע בתרי אפי' שהעכו"ם יבין שהוא אומר שהוא עכו"ם והוא מכוין לדבר אחר או אם יכול לטעותם בדבר אחר שיסברו שהוא עכו"ם ודוקא משום סכנת נפשות אבל משום ממון גם זה אסור וכן הולכי דרכים אם יש סכנה לישראל יותר מעכו"ם מותר ללבוש בגדי עכו"ם (סימן קנ"ד):

יד מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עכו"ם שיש להם חק שלכבוד הע"ז אינם מוסרים להמית כיון שהיהודי אינו עושה ושם דבר ואינו מודה כלל ואם לא שייך שימשוך אחרי' שהרי אין אומרים שהבית מציל (שם):

טו עכו"ם שאמרו לישראל תנו לנו א' מכם ונהרגנו לא יתנו להם א' אא"כ ייחדוהו ואמרו תנו לנו פלוני וי"א דאפי' בכה"ג אין למוסרו אא"כ חייב מיתה עפ"י דתי המלך אע"ג דאינו חייב עפ"י ד"ת והעוסק בזיופים מוסרין אותו דהוי כמו רודף ומ"מ אפילו בזה שיחדוהו וגם חייב מיתה אין מורין כן לכתחלה וצריך לחזור על כל צידי צדדים קודם שימסרוהו ובכ"מ שאסור למוסרו אין חילוק בין למסרו למית' או יסורין או לממון (ט"ז סק"ח וש"ך) וכן נשים שאמר להן נכרים תנו לנו א' מכם ונטמא אותה מוטב שיטמאו כלם ואל ימסרו נפש א' מישראל:

טז ישראל בעל עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבלות לתאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו. אבל ישראל שממרים לעבוד ע"ג דינו כמומר להכעיס וכן העושה עבירו' להכעיס אפי' אכל נבלה או לבש שעטנז להכעיס ה"ז מין. ואפקורס והם שכופרין בתורה ובנבואה מישראל. וכן המבזה ת"ח או המבזה חבירו בפני ת"ח (ש"ך ס"ק ו' ומי נקרא ת"ח עיין סימן רמ"ג) היו נוהגין בימים הקדמונים בא"י לאסור הצילתן וכ"ש לחלל עליהם שבת (סי' קנ"ח):

הל' רבית מסי' קנ"ט עד סי' קע"ח יתבאר לקמן אי"ה בשער מפשטי צדק:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.