חכמת אדם/נה
|
< הקודם · הבא > |
א כל קדירה שאינה בת יומא חשיבא טעמה לפגם ואינה אוסרת. ונקראת בת יומא כל זמן שלא שהתה מע"ל אחר שנתבשל בה התבשיל הראשון וכיון שעבר עליה מעל"ע נקראת אינה ב"י ואם היתה של איסור או של בשר ואחר מע"ל בישל בה היתר או חלב התבשיל מותר דהוי נטל"פ ואם היה שומן טח על פניה בעין לא אמרינן שהוא ג"כ נפגם אלא צריך שיהיה ס' נגד מה שהוא בעין דמה שהוא בעין אע"ג שהוא דבר מועט לא נפגם בשהיית מע"ל אבל הבלוע הוא נפגם לאחר מע"לע ודוקא שידעינן בודאי שהיה שומן דבוק בו אבל בסתם אמרינן סתם כלים הם מודחים ונקיים חוץ מן הסכין דאפי' בסתם אמרינן סתם סכין שמנוניתו קרוש עליו וכן כלים בשעה שרוצים להדיחן אז הם בחזקת מלוכלכים (סי' ק"ג ובש"ך סק"ט):
ב ואם בישלו בקדרה זו שאינה ב"י דברים חריפים כגון תבשיל שרובו חומץ או תבלין או שאר דברים חריפים או חמוצים וכן אם דכו תבלין או מלח במדוכה שאב"י במדוך של איסור או בשל בשר ונתנו לחלב כ"ז אוסר אפי' בדיעבד אבל אינו נקרא חריף משום מעט תבלין ומלח שנתן לתבשיל אא"כ כולו או רובו (שם וסי' צ"ה וקכ"ב) ומשקה שעושין מסובין שקורין בארשט הוי חריף (סי' צ"ו בט"ז ס"ק ט') ונ"ל דה"ה הנעשה מן עלי ירקות שכובשין אותם אם הם חמוצים אעפ"י שאינם חמוצים הרבה מ"מ מקרי דבר חריף מידי דהוי אחומץ שאינו חזק וכבר מבואר כלל מ"ט: (ועיין בחק יעקב בא"ח סי' תמ"ז ס"ק מ"ב מ"ג דס"ל כיון שקבל הטעם מנטל"פ אע"ג דאח"כ נעשה חריף לא אמרינן מחליא לשבח וע' בחיבורי נ"א בה"ל פסח):
ג אבל אם היה האיסור דבר חריף ואח"כ שהה הקדירה מע"ל ובישל בו היתר שאינו חריף מותר דאין החריפות הראשון משוי ליה לשבח (קכ"ב סעיף ג') וכן אם בישל דבר חריף בקדירה של איסור שאינה ב"י ונאסר התבשיל ולאחר מע"לע מבישול החריף בשל בו היתר מותר:
ד כלי שעבר עליו יב"ח כבר כלה כל הלחלוחית ואין בו טעם כלל. ולכן בדיעבד אם בשלו בו אפי' דבר חריף ואפי' לענין חמץ בפסח מותר דאע"ג דלענין חמץ קי"ל נטל"פ אסור היינו משום שיש בו עכ"פ איזו טעם אלא שהוא לפגם משא"כ בזה שנעשה עפרא בעלמא (תשו' ח"צ סי' ע"ה) ויש חולקין וס"ל דיישון יב"ח לא מהני רק לענין יי"נ) קדירה של איסור או שהיא בלוע מבשר וחלב שנתבשלה בה ביחד או בזה אחר זה בתוך מע"ל דאז דינו כשאר איסורין וקודם שעבר לילה אחת הוחמו בה מים וא"כ הרי המים נ"נ להב"י בב"וח ולרמ"א אפי' בשאר איסורין ולכן חשבינן להכלי מע"ל משעת חימום המים שאם בישל בה היתר בתוך מע"ל של חימום המים אסור ואם עבר לילה אחת דהיינו מתחלת השקיעה עד שהאיר היום (דלא ידעינן אם תחלת הלילה גורם הפגם או סוף הלילה או כל הלילה ולכן צריך כל הלילה) קודם שהוחמו בו מים יש לסמוך בכה"ג על הפוסקים דס"ל דלילה אחת פוגם וא"צ מע"ל (דהיינו רש"י ור"ת) כיון דבלא"ה יש פוסקים דאעפ"י שחימם בו מים לא חשבינן מע"ל מחימום המים אלא מבישול גוף האסור ואע"פ דלא קי"ל הכי מ"מ בצירוף גם דעת הפוסקים דלילה אחת פוגם יש להתיר אבל אם חממו המים קודם שעבר לילה א' לאחר בישול האיסור אעפ"י שעבר לילה אחת לאחר חימום המים לא מהני אלא צריך מע"ל אחר חימום המים (ק"ג וקכ"ב) ועיין כ"ז לעיל כלל מ"ח סי' ט"ז י"ז ומ"מ בהפסד קצת יש להקל בשאר איסורין דאפי' חימם מים קודם שעבר לילה חשבינן מע"ל מבישול ראשון כיון שלא קבל המים טעם מגוף האיסור ובלא"ה להרבה פוסקים לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין אבל בבו"ח אע"ג שלאחר שכבר נאסר ה"ל כשאר איסורין מ"מ כיון דיש בב"וח דין דח"ננ לכן אין להקל אלא בהפ"מ (עש"ך סי' ק"ג ס"ק י"ט):
ה ונ"ל דה"ה אפי' כלי שבשלו בו חלב היום ועבר עליו לילה ולמחר בשלו בו בשר ואינו יודע אם כבר עבר מע"ל או שמא הוא עדיין תוך כ"ד שעות יש להתיר בהפ"מ מטעם ס"ס שמא כבר עבר מע"ל ואת"ל לא עבר עדיין שמא הלכה כדעת הפוסקים דלינת לילה פוגם (ודומה לזה מצאתי במנ"י (כלל נ"ט ס"ק ט') בבשלו בשר בקדירה ועבר עליו לילה ובתוך מע"ל בשלו חלב והיה מסתפק אם זה הוא הקדירה שבשלו בו בשר אתמול ומתיר מטעם זה דהוי ס"ס ע"ש):
ו אע"ג דתבשיל שבשלו בקדרה שאב"י מותר מ"מ הקדירה אסורה וכן הדין בכל כלי שתחבו באיסור או כף חולבת אינה בת יומא שתחב בבשר הכלי לעולם אסור שגזרו חכמים אב"י אטו ב"י ואם יתירו להשהות הכלי עד לאחר מע"ל שמא יטעה ויבא לבשל בו בתוך מע"ל וכל זה הוי לכתחלה ולכן אסרו ואפילו בבישל בו איסור פגום אסורה הקדיר' דגזרינן שמא יבשל בו דבר שנ"ט לשבח אבל התבשיל שנתבשל בכלי שאב"י ה"ז דיעבד ולכן מותר (א"וה) וי"א הטעם דהקדירה היה בו האיסור קודם שנפגם אבל התבשיל לא היה בו איסור מעולם (תוס' ורא"ש סוף ע"ז) ולפ"ז בבישל בו דבר פגום מעיקרא אף הקדירה מותר (ועיין במנ"י כלל פ"ה ס"ק ע"ג):
ז י"א דבמקום הפסד גדול יש להתיר בכלי חרס להשתמש בו אחר מע"ל דהוי כדיעבד ונ"ל דבמקום שיש עוד צדדים להקל אפשר שיש לסמוך ע"ז אבל לא בלא"ה (עיין בתורת חטאת כלל פ"ה במנ"י ס"ק ס"ד שכתב שכן משמע בר"ן פ' כ"ש וכוונתו נעלמה ממני דאדרבה הר"ן כתב שם בסוגי' דקדרות בפסח להיפך ובחי' אנשי שם הניח בצ"ע דגבי תנור חדש יותץ כתב הר"ן בהיפך כיון דצריך נתיצה הוי כדיעבד ע"ש והנה בתוס' בפסחים דף כ"ו ע"ב ד"ה בין חדש כתב דבתנור אם צריך נתיצה הוי כדיעבד ובדף ל' ד"ה לשהינהו כתב דדוקא בחמץ דבלע משהו פריך לשהינהו דהוי דיעבד אבל בקדרה שאב"י צריך שבירה דבלע הרבה וא"כ נמי ק' שהרי בתנור בלע הרבה ואין לחלק בין קדרה א' להרבה שהוא הפ"מ דא"כ היה לתוס' לתרץ ולחלק בין קדרות בפסח לקדרה שאב"י ולכן לא ידעתי ראיה לזה וגוף ס' נחלת יעקב שהביא המנ"י בשמו היתר זה אינו בידי וצ"ע):
ח סתם כלי בין של ישראל ובין של נכרי דיינינן ליה לאב"י דהוי ס"ס שמא לא נשתמשו בו היום ואת"ל שנשתמשו בו היו' שמא השתמ' בו בדבר שפוגם בעין או בדבר שאינו נ"ט (מזה נמי ראיה דאע"ג דרוב תבשילין אינם פוגמים בעין מ"מ כיון דמיעוט פוגמין בעין נחשב לס"ס ולכן בדיעבד אם בישל בכלי של נכרי אעפ"י שיאמר אח"כ שהיה ב"י אפ"ה מותר שאין הנכרי נאמן לא לאיסור ולא להיתר כמבואר כלל ע"ג (קכ"ב ש"ך סק"ד)) ואם אמר לו שהוא ב"י קודם שבישל בו כיון שהיה בידו נאמן ולכן אפי' בדיעבד שבישל בו אסור (פ"ח שם קכ"ב וע"ש כלל ע"ג סי' י"ז וכן אם הנכרי מהימן ליה לעולם אסור אפי' בדיעבד ובכלי של ישראל צריך לשאול לבעל הכלי ואם הוא מסופק סמכינן לומר סתם שאב"י:
ט ישראל שעבר ובשל מים בקדרה שאינו ב"י להדיח בו כלים אעפ"י דלענין זה מקרי דיעבד מ"מ אסור לבשל בו או לשתותו דכיון דלא חממו לצורך זה הוי כלכתחילה ולא עוד אלא אפי' חממו ללוש בו אסור ללוש בו שהרי העיקר לא הוחמו אלא לאפיה ולענין זה הוי לכתחלה שעדיין לא התחיל הנאתו (ת"ח כלל נ"ט) וכ"ש לשתותו דהוי כלכתחלה אבל אם חממו לשתותו מותר לשתותו דהוי כדיעבד ועיין כלל מ"ח סי' ב' (סי' קכ"ב סעיף ו'):
י ונכרי שחמם מים לצרכו מותר לישראל לשתותו ולבשל בו דדברים הנעשים ביד נכרי הוי כדיעבד. ומ"מ אסור לומר לו בשל לי מים בקדרתך דכיון דאומר לו בשל לי הוי כאלו בישל בידים (שם) ומ"מ אם יש להם כלים מיוחדים לזה מותר:
יא יש ליזהר מלהניח בבית נכרי כלי סעודה דחיישי' שמא ישתמש בהם ואפי' אם נתנן לאומן לתקן צריך לעשות בהם סימן שלא ישתמש בהם נכרי ואם עבר ושהה אצלו כחצי יום בזמן סעודה שיש לחוש שמא נשתמש בו הנכרי אסור להשתמש בהן באותו יום אלא ישהנו אצלו מע"ל ואז מותרים מטעם ס"ס דאת"ל שנשתמש בו הא כבר נפגם במעת לעת ואם עבר ושהה בבית הנכרי והשתמש בהן באותו יום יש אוסרין המאכל ואין להקל כ"א במקום הפסד אבל אם לא שהה רק לפי שעה מות' להשתמש בו באותו יום (שם) ואם נתן קדרות לצפות בבדיל מותר להשתמש בו מיד דודאי לאחר הצפוי לא השתמש בו כדי שלא יקלקל היופי של הצפוי ואם נשתמש בו קודם שצפה לא אכפת לן שא"א לצפות אא"כ ילבנו באש (פ"ת שם):
יב קערות וכלים ששלח ישראל לנכרי עם מאכל ושהו שם אם ניכר בהם המאכל ששלח הישראל בתוכם מותר וא"ל אסור אם רגילין להדיח הכלים בחמין דחיישינן שמא הודח עם כלי איסור (שם) ועיין בכלל שאח"ז סי' ה' ו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |