חכמת אדם/לד

חכמת אדם ‏ לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין איסור והיתר ממליחת הלב והריאה וכבד ובני מעיים וזפק וקורקבן וטחול (סי' ע"ב ע"ג ע"ד ע"ה)

א הלב מלבד הדם שנבלע בבשרו יש בו עוד דם בעין בחללו שמתקבץ שם מחמת הגניחה שבשעת שחיטה לפיכך לא מהני ליה המליחה לבד אלא צריך לקורעו קודם מליחה ולהוציא דמו וימלחנו ואז מותר לבשלו אפילו עם בשר ויש מקומות נוהגין שלא לבשלו אפילו על ידי קריעה שמא יבשלו בלא קריעה אלא לאחר הקריעה צולין אותו ואחר כך מבשלין וכן אם רוצה לצלותו צריך לקורעו ולהוציא דמו קודם צליה דאין כח במליחה וצליה להוציא הדם הכנוס בחלל ולהפליטו לגמרי ואפילו אם מלחו וצלאו אחר כך לא מהני בלא קריעה והמדקדקין אין אוכלין שום לב בין של בהמה ובין של עוף ולא מחמת איסור אלא שקשה לשכחה ונוהגין לחתוך לכתחלה ערלת הלב שהוא החוד ולחתוך הגידים בפנים ואינו אלא חומרא וזהירות בעלמא (סימן ע"ב):

ב בדיעבד שמלחו או צלאו ולא קרעו יקרענו אחר מליחתו או צלייתו ומותר דכבכ"פ ואף על גב דהוי דם בעין ובדם בעין ל"א כבולעו כך פולטו כיון שהלב הוא חלק ואינו בולע הרבה רק מעט ולכן לגבי דידיה נחשב דם פליטה ולכן אם אחר שנמלח הלב נפל לציר מותר מטעם זה דשיע (פירש חלק) ולא בלע (שם ובש"ך ס"ק ג'):

ג אבל אם בישלו בלא קריעה אף על פי שמלחו כבר דע"כ מלח העוף מבפנים ומבחוץ היטיב אם כן ע"כ נמלח גם הלב עמו (יש"ש פרק כ"ה סימן מ"ט בסופו) אפילו הכי אסור עד שיהא ס' כנגד כל הלב דלא ידעינן כמה דם יצא ממנו ולא שייך לומר דשיע דעל ידי בישול בולע וגם ל"ש לומר כבולעו כ"פ שהרי כל מה שנפלט ממנו הוא בקדרה וחוזר ובלע (ש"ך ס"ק ד') ואם יש ס' לדעת הב"י אף הלב מותר ולרמ"א אפ"ה הלב עצמו אסור כדלקמן בדין חנ"נ דאף על גב שאינו נ"נ אפילו אם הוא דבוק דכיון שהוא שיע מהני שיעתו שאינו ממהר לבלוע יותר משאר תבשיל אפ"ה אסור משום דלפעמים הדם שבלב מתבשל ונתייבש כולו בכל הלב ואינו יוצא לחוץ וגם יקלוף המקום שהלב מונח עליו אף על פי שיש בו ס' שהרי כבר נחסר כדי קליפה בשעת מליחה (שם):

ד בדיעבד אפילו אם מלחו עם בשר בלא קריעה סגי בקליפה שיקלוף המקום שנגע בו הלב בין שהלב דבוק באותה חתי' ובין שאינו דבוק דבדיעבד חשבינן גם לזה לדם פליטה ואמרינן אפילו לגבי הבשר כבכ"פ ועוד דבמליחה בלא"ה לרוב הפוסקים סגי בקליפה וכ"ז במליחה אבל בצליה צריך נטילה (שם):

ה ונראה לי דאם אין הלב דבוק בחתיכה דקיימא לן דצריך ס' נגד כל הלב אם כבר נמלח הלב דאין בו דם של עצמו רק דם בעין שבחללי בהפ"מ יש לסמוך דאין צריך נגד כל הלב אלא כנגד מה שבחללו כמ"ש רש"ל והפ"ח ואם כן סגי עכ"פ כשיש בין הכל בקדירה כמו ל' ביצים שהם ערך ב' קווארט ורבע להמשערים שיעור חלה ג' קווארט או ג' קווארט ורבע להמשערים שיעור חלה ה' קווארט ואז התבשיל מותר שאין לך עוף שיהיה בדם שבחללו כזית. וכזית היא שליש ביצה או חצי ביצה עיין בא"ח סי' תפ"ו (כרתי ופלתי) ועיין במנ"י כלל כ"ז בשם מהר"י מינץ:

ו וכל זה באינו דבוק או אפילו דבוק ונמלח לדעת הב"י דאין חילוק בין דבוק דלעולם ל"א חנ"נ בשאר איסורין אבל אם היה דבוק לדידן דנוהגין עפ"י רמ"א ואם כן החתיכה או העוף שהיה דבוק בו צריך ס' נגד כל החתיכ' או העוף ואפילו הכי אותה החתי' או העוף אסור אבל אם העוף שלם אפילו אין בו הראש והרגלים או במקום הפסד אפילו כשהוא בלא הכנפים ובלא הצואר רק שהגוף שלם בידוע שיש בו ס' נגד הלב ואז הכל מותר חוץ מן הלב ומכל מקום אם הוא בפנינו ישער באומד יפה אם יש ס' נגד דם שבחללו ומכל שכן אם הוא עם הכתפים שקורין פאלקע רק שהופשט עורה יש להקל ולומר שיש ס' (עיין ט"ז ודו"פ ובמנ"י שם) והמנ"י כ' דבאינו דבוק כיון שהדם מתייבש בתוכו אם כן נעשה נבלה וצריך ס' נגד כל הלב אפילו בנמלח אבל בדבוק דצריך באותו עוף ס' אין צריך לשער רק נגד חללו. הנה מה שמחמיר באינו דבוק וס"ל דאמרינן חנ"נ לא משמע כן מדברי הש"ך הגם שהוא מתרץ דברי מהרא"י מכל מקום אינו מוכרח ומה שכ' בדבוק וסיים לסמוך בהפ"מ לשער רק נגד חללו לא הבינותי שהרי כבר כ' כל האחרונים השיעור וכולם מיירי בנמלח הלב שהרי דבוק ואם כן נמלח העוף כבר וכן רש"ל שמיקל לשער בנמלח נגד דם חללו ואפילו הכי מחמיר באווז שהופשט עורו הגם שהפ"ח חולק על רש"ל בזה אפשר דחשיב העור דבר מועט ולכן אין להקל יותר ממה שכתבתי עפ"י הכרעת אחרונים:

ז ודוקא שהיא דבוקה בתולדתה אבל אם אינה דבוקה אלא מונחת כך בתוך העוף ואף על פי שעל ידי הבישול נצטמקה באחד מן החתיכות שבעוף כאלו היתה דבוקה בו לא חשבינן ליה לאיסור דבוק (ש"ך שם ס"ק י"ז) וצ"ע מ"ש מתולע וחתיכ' קרעפש שנמצא בדג דחשיב דבוק כמש"כ הט"ז סימן צ"ב ס"ק י"ד: ועיין לקמן כלל מ"ד סימן ט"ו:

ח וכל הדינים שכתבנו אין חילוק בין אם הלב היה סגור גם מלמעלה אפילו הכי מהני ליה קריעה אחר מליחתו או צלייתו או אפי' אינו סגור למעלה מכל מקום צריך לקרעו דמה שפתוח מלמעל' לא מקרי קרוע וכן אם נתבשל כך אסור (שם ס"ק י"ג):

ט עוף שצלאוהו ומלאו אותו בביצים ונמצא בו לב או כבד ומחמת שהביצים נקרשים נעשה כאלו נתבשל הלב או הכבד בתוכו ואפ"ה ל"א כיון שהמלוי הזה גורם להיות כבישול וא"כ ע"כ צ"ל שמתחלה נבלע פליטת הלב לתוכו וא"כ נחשב את המילוי כאלו הוא חלק מן העוף ונצרף המילוי עם העוף לבטל הלב או הכבד בס' אפילו כשהוא דבוק בעוף זה ל"א אלא שאם הי' דבוק צריך שיהיה בעוף לבד ס' נגד הלב או הכבד לבטלו בלא המילוי ואז אפי' המילוי מותר שהמילוי חשיב לגמרי כאלו נתבשל בקדירה דאז גם הרוטב מותר ואם אינו דבוק אז מצטרף המילוי עם העוף ואם יש בין הכל ס' הכל מותר ואם לאו הכל אסור ואפילו אם מלאוהו בבשר אלא שיש שם ג"כ ביצים כיון שהביצים נקרשים ומעכבין הדם מלצאת לא אמרינן כבכ"פ אבל אם מלאוהו בבשר לבד אעפ"י שאותו בשר לא נמלח מ"מ דינו כצלי (סימן ע"ג בסופו ועיין לקמן כלל ל"ה סימן י"ב):

י הריאה אינה צריכה תיתוך ואם מלחוה ובשלוה כך מותר אלא דנוהגין לקרעה ולפתוח הקנוקנות הגדולים שבה וכן ראוי לעשות ואפילו בדיעבד כ"ז שלא בשלו (וע' ט"ז סי' ס"ט ס"ק י"ג) דין צליית הכבד מבואר לעיל כלל ל"א סי' ו':

יא הכבד אע"פ שכולו דם מותר דלא נקרא דם אלא מה שהוא צלול ונשפך כמים כדכתיב על הארץ תשפכנו כמים אבל הכבד וכן הטחול אינם נשפכים ומ"מ יש בהם ג"כ דם כשאר כל האיברים ואדרבה יש בכבד ריבוי דם ולכן כבד שנתבשלה בקדירה קודם שנצלה וקודם שנמלחה בין שנתבשלה בלא בשר ובין שנתבשלה עם בשר לעולם אמרינן מחמת שהיא פולטת דם הרבה אינו בולע כלל. ולפיכך הכבד לעולם מותר ואפילו אין ס' נגד הכבד. אבל הבשר והקדירה אסורין שהרי הם בולעין פליטת הדם של הכבד ואם יש ס' נגד הכבד הכל מותר ואין חילוק בין שהיה הכבד דבוק בעוף או אינו דבוק זהו דעת הב"י בש"ע אבל אנו שמנהגנו ע"פ רמ"א נוהגין לאסור הכל אפילו נמלח הכבד קודם בישולה שיעור מליחה לקדרה והדיחה כדין שאר בשר דלפי שהיא מרובה בדמים לא מהני לה שום מליחה ואפילו ע"י קריעת שו"ע (ועיין בש"ך ס"ק ט' באם שהורה המורה להתיר אחר שנמלחה הכבד לאחר קריעת שו"ע וחתיכה לתחת ונתבשלה לא מהדרינן עובדא ואם חסר א' מאלו התנאים הכל אסור) אפילו נתבשלה בלא בשר די"א דדוקא בבשול אינה חוזרת לבלוע אבל אם הוא שלוק שהוא יותר מבשול חוזרת לבלוע ואנן לא בקיאין מהו שלוק או מבושל ולכן הכל אסור ומ"מ הכלים שנשתמשו בו ע"י עירוי מותר אם נמלחה תחילה (סי' ע"ג):

יב ואם נכבש הכבד במים מע"לע יש אוסרים מספק דכבוש קיי"ל שהוא כמבושל (עיין ת"ח כלל כ"ד במנ"י ס"ק ב' ובתשובת צ"צ סימן קכ"א) והכ"ופ מתיר מטעם ס"ס ספק שמא כבוש אינו כשלוק ואת"ל דהוי כשלוק הא גדולי פוסקים מתירין אפילו בשלוק ושמא הלכה כמותם דזה הוא ס' גמור ואם נכבשה עם שאר בשר מע"לע הבשר ודאי אסור כדין מבושל. ואם נכבשה בכלי אם נאסר הכלי עיין כלל נ"ז ואם נכבש בציר ושהה כדי שירתיח מספק במנ"י אם חשוב כבישול אבל אם לא שהה וכן אפילו נמלחה הכבד ונפל לציר או לדם בעין מותר (מנ"י כלל כ"ד סק"ב):

יג כבד ששהה ג' ימים בלא מליחה וצלאו אין להחמיר אחר צלייתו דדין דבשר ששהה ג' ימים הוא רק חומר' הגאונים (כרתי ופלתי) ובמ"ני כלל ד' כתב בשם הצ"צ דאסור:

יד בתנורים שהיו בימי חכמי הגמרא שפיהם הי' למעלה אם היו צולין הכבד עם בשר הי' אסור לכתחילה שיהיה הכבד למעלה על השפוד והבשר מתחתיו אע"ג דבשר ע"ג בשר מותר ולא חיישינן שמא יהי' התחתון כבר נצלה והעליון עדיין יפלוט דם ויבלע התחתון אפ"ה גבי כבד לכתחלה אסור משום שיש בכבד רוב דם ולא שייך בו כ"כ לומר כבכ"פ ומ"מ בדיעבד מותר דקיי"ל דם משריק שריק ואפילו בשפודין שלנו שמונחים באורך ואפ"ה אסור לכתחילה לצלותו עם בשר דלפעמים מגביהין צד אחד ויהיה הכבד מלמעלה ואם נמלחה הכבד כבר כשיעור מליחה מותר לצלותה עם בשר אפילו כשהכבד למעלה דכבר נתמעט דמו והיי כבשר ע"ג בשר דמותר וכ"ש כשהכבד למטה ואע"ג שכבר נמלח לא אמרינן דאין בו עוד דם כ"כ וא"כ יבלע הדם שיפלוט הבשר דהמליחה בכבד כיון שיש בו ריבוי דם לא משוי ליה אלא שיהיה כבשר שלא נמלח ולא כבשר שנמלח כבר ולפיכך בין על הבשר או תחת הבשר לעולם מותר (שם ש"ך ופרי חדש):

טו נוהגין שלא למלוח הכבד כלל אפילו לבדה משום היכר שלא יבא לבשלה עם בשר ועוד שהאש יחזור ויבליע הדם אלא ימלחנה כשהיא תחובה בשפוד או מונחת על האש לצלותה. ואם טעה ומלחה ושהה במלחו ידיחנו קודם צליה ובדיעבד א"ל הדיח מותר כדלקמן כלל ל"ה סימן ה' (ועיין בת"ח כלל כ"ד סי' י). ואם לא הדיח קודם מליחה ע"ש במנ"י דיש להקל לצלי וסיים וצ"ע למעשה ואם מלח הכבד עם בשר והניח הכבד על הבשר אפ"ה מותר דכבכ"פ ואם היה הבשר כבר נמלח והודח ומלחו עליו הכבד אסור ודינו כמו בבשר על גבי בשר כלל ל"ב סימן כ"ג (ועיין ש"ך ס"ק ט"ו דכתב דאסור והיינו לשיטתו שם בבשר שהודח) ואם מצא הכבד דבוקה בעוף אחר המליחה יקלוף אותו מקום ואינו אלא חומרא ולאחר הצליה נוהגין להדיח הכבד משום דם הדבוק בה ואם לא הדיח מותר (שם):

טז אם מלח הכבד בכלי שא"מ אסור דלא גרע מבשר (ועיין במנ"י כלל כ"ד ס"ק ב') ואם כרכה בנייר וצלה אותה (הט"ז מתיר בסימן ס"ה ס"ק א') ומדמה לקרום של מוח. ול"נ דאסור דהקרום הוא בתולדתו ואינו מעכב הדם לצאת כמו שאינו מעכב העצם מדם שבמוח שבעצמות ועור על הבשר אבל נייר דומה לכלי שא"מ (ועיין בב"א סימן כ"ו):

יז נמצא כבד בעוף צלי מותר ויש להחמיר לקלוף אותו מקום ואפילו אינו דבוק ואם לא קלפו אפילו בדבוק מותר (שם):

יח נמצא כבד בעוף כשהוא מבושל צריך ס' נגד הכבד ואין לך עוף שיהיה ס' נגד הכבד שלו ולכן לדעת ב"י בש"ע דל"א חנ"נ ולא דבוק כשיש ס' בין הכל דהיינו העוף והתבשיל הכל מותר ולמנהגינו אחר דעת רמ"א כיון שאין בעוף ס' ולכן אם הוא דבוק צריך ס' נגד כל העוף ואפ"ה העוף אסור ואם אינו דבוק אזי מצרפין הכל וכשיש ס' הכל מותר לבד הכבד אסור (ועיין בש"ך ס"ק ס"ג שכתב שלא נמצא כן ברי"ו וכבר כתב מנ"י כלל כ"ד שהוא ט"ס וצ"ל במהרי"ל) מ"מ אם נתבשל הכבד לבדו ואיכא במים ס' יש מתירין הכבד (ט"ז שם ס"ק ד' בשם רש"ל והוא חולק על רש"ל בזה (וכן נ"ל כי באמת מ"ש לבדו או עם בשר):

יט הקיבה והדקין הסובבים את הכנתא (הוא השומן) והכרכשתא בלא שומן שעליהם אינם מוחזקים שיהיה בהם דם ואפ"ה לכתחלה צריך למלחן בכלי מנוקב וכדין מליחת בשר דא"א לנקר אותן שלא ישאר בהם שומן מעט (והשומן מוחזק בדם כדלקמן). ומ"מ בדיעבד אם מלחן בכלי שא"מ או שבשלן בקדירה בלא מליחה מותר אבל אם ראינו שהם אדומים בידוע שיש בהם דם ואז דינם כשאר בשר לכל דבר (סימן ע"ה):

כ הכרס הב"י בש"ע סתם דדינו כקיבה דלעיל ואנו עפ"י רמ"א אוסרים אפי' בדיעבד דדינו כבשר ובהפ"מ יש לסמוך על הב"י:

כא הקורקבן מוחזק בדם ודינו כשאר בשר ואם נמלח עם הפרש אשר בתוכו שלא חתכו אותו ובשלו יש אוסרים עד שהיה ס' נגד הפרש שהפרש בולע דם כיון שאין לו דבר להפליט כמו בשר שנמלח והודח לאחר כ"ד שעות שמלחו עם בשר שנאסר (מנ"י כלל ט' ס"ק ט') ול"נ דמותר כיון שנבלע בפרש הרי זה שלא כדרך הנאתן לב אבל אם נמלח עם הזפק ששם עדיין אינו מעוכל מסתברא כדברי האוסר (מנ"י שם) ואם עדיין לא נתבשל פשיטא דא"צ כלום אלא זורק הזפק ועומד במקום קליפה (כמש"כ בש"ע סימן ס"ד לענין הקרומין) ואם נתבשל כך נ"ל דמ"מ א"צ ס' רק נגד קליפת המאכל שהיה בזפק דבזה יש לסמוך על הסוברים דלעולם מליחה אינו אוסר יותר מכדי קליפה:

כב השומן שעל הדקין ושעל הכרכשתא דינו כשאר בשר ולפיכך כשמולחן צריך למלחן דוקא בצד החיצון ששם השומן דבוק ומצד הפנימי א"צ למלוח ואע"ג שהשומן אינו נמלח מצד השני כיון שאין בשומן דם כ"כ סגי בזה אבל אם מלח רק צד הפנימי ולא מבחוץ אם לא נתבשל עדיין יחזור וידיחנו וימלחנו מבחוץ אפילו שהה כבר מע"ל ואם כבר נתבשל כך וידע שהיה בו שומן צריך ס' נגד השומן והגיד שבה ואז אפילו השומן מותר ואע"ג דבשאר בשר שנתבשל בלא מליחה ואפילו אם יש ס' אותה חתיכה אסורה וגם בשאר דברים נוהגין דצריך ס' נגד הדבוק בו וא"כ ה"נ נצרך ס' נגד השומן והחלחולת שדבוק בו מ"מ כיון דעינינו רואות שלפי מראית העין אין בהם דם אלא שיש בו מעט מזעיר והתם הוא ג"כ מצד החומרא ולכן בכאן לא מחמרי' אבל אם לא ידע בודאי שיש בו שומן רק מטעם שא"א לנקרה מהשומן מותר בדיעבד (ועיין באו"ה כלל ד' סימן י' בשם רשב"א ובת"ח כלל ט"ו במנ"י ס"ק כ"ד דדוקא בחלחולית בנמלח רק צד פנימי טרפה בדיעבד ואע"ג דבשאר בשר בנמלח מצד א' ונתבשל כך בהפ"מ מותר כלל ל' סימן ח' שאני הכא דכיון שאינו מוחזק דם בחלחולת רק בשומן א"כ אם מלח צד פנימי הרי לא מלח השומן כלל אפילו מצד אחד שהרי החלחולת מפסיק בין המלח ובין השומן (נקה"כ סימן ס"ט ס"ק ו') אבל בשאר דקין כשר בדיעבד לפי שאין בהם גידין ע"ש):

כג כל שומן אפילו של עופות דינו כשאר בשר לענין מליחה והדחה:

כד שומן הכנתא ששהה ג' ימים בלא הדחה ומליחה מותר למלחה כיון דאינו אלא חומרת הגאונים (כו"פ בשם שבות יעקב וחולק עליו וכן בתשובת נ"ב חולק ג"כ על השב"י) ואפילו בכנתא של עופות אוסר הכל ובהפ"מ צ"ע ובח"ד כ' דבכל שומן יש תקנה למלוח ואח"כ יבשל במים שיהיה ס' במים נגד השומן כיון דדין בשר ששהה ג' ימים רק חומרת הגאונים ואין כאן רק ספק שמא לא יצא דמו ע"י מליחה ובמקום שאין איסור בבירור אין כאן משום מבטל איסור לכתחלה כדלקמן כלל נ"ב לכן ישפוך המים שבשל בהם והשומן מותר דבהפ"מ קי"ל כדעת המחבר סימן ס"ט סעיף י"א דאפילו בנתבשל בלא מליחה אם יש ס' אף אותה חתיכה מותר (כדלעיל כלל ל"ב סימן ז'):

כה הטחול שנמלח או שנצלה או נתבשל בלא ניקור יש אומרים דבסתם יש בו ס' (ת"ח וכו"פ סימן ע"ד) ויש אוסרין אא"כ יודע בודאי שיש בו ס' (ט"ז ופרי חדש שם) ובהפ"מ בנתבשל יש להקל וליצטרף גם הרוטב ולא אמרי' איסור דבוק (כו"פ שם) ואם נמלח עם בשר והוא הפ"מ המיקל להתיר הבשר לא הפסיד (בל"י בשם שב"י ורש"ל) אבל הטחול אסור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.