חכמת אדם/יג

חכמת אדם ‏ יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין בדיקת הריאה וסירכות (סימן ל"ט)

א מן התורה אין צריך לבדוק אחר שום טרפות בין בריאה ובין בשאר איברים דכל בהמה יש לה חזקת כשרות מכח רוב דרוב בהמות הם כשרות. ואפילו בריאה דחזינן דרוב בהמות נטרפות ממנה היינו משום דאנו מחמירין כמה חומרות מכח שאין אנו בקיאין בבדיקה. ובכל האיברים לא החמירו חז"ל לבדוק שאין שכיח בהם טריפות ואע"ג דלא מוקמינן אחזקה במקום שיוכל לבררו מ"מ אם באנו לבדוק צריכין לבדוק מכל י"ח טרפות והוי טרחה יתירה ולכן סמכו חז"ל על חזקת כשרות אבל בריאה כיון דמצוי להטריף בסרכות ושאר טרפות דשכיחי בה (כן לשון הש"ך ס"ק ב' מלשון זה משמע דצריך לבדוק לא מסרכות לבד אלא גם ממראות הפוסלות אבל ברמב"ם פ' י"א מהל"ש וטור וב"י סימן ל"ט לא כתבו אלא משום דשכיח בו סרכות): ומ"מ יש להוציא הריאה אחר שבדק בפנים כדי לבדקה במראית עין ויש גדולים שגוזרים במקומם על הבודקים בחרם שלא יסמכו על בדיקת פנים לחוד דכיון דשכיחי בה סרכות חייבו חכמים לבדוק וכל הפורץ גדר לאכול בלא בדיקה ישכנו נחש ובקצת מקומות נהגו ג"כ לנפוח כל ריאה אפילו אין בה ריעותא ובקצת מקומות מקילין שלא לנפחה רק אם היה בה סרכה עוברת ע"י משמוש או שאר ריעותא אעפ"י שהיא כשרה כגון נגלד קרום העליון וכיוצא בו:

ב כשבא לבדוק יחתוך בנחת לפתוח הטרפש וא"צ לבדוק אם יש נקב בטרפש דסמכינן ארובא (ט"ז סס"י מ') ויטה לצד הצלעות ולא יותר מכדי כניסת ידו כדי שלא יחתוך שם איזה סירכא ויש חותכין או קורעין בצפורן נקב קטן רק להכניס אצבעו ולבדוק סביב ואח"כ ירחיב הנקב ומכניס ידו בנחת וממשמש בכל חלקי הריאה במתון וישוב הדעת להרגיש אם אין בה חסר או חלוף או סרכות וכל שאר טריפות התלוים בריאה והבודק צריך שיהיה בקי ביד ובהרגשה ויודע כל צורת ריאה ומקומה ודרך הנחתה בתוך הבע"ח וכשבודקה בפנים ומרגיש שאין בה טריפות א"צ יותר ומ"מ יש להוציאה:

ג אם הוציא הריאה קודם שבדקה בפנים והרי היא בפנינו בלא שום ריעותא צריך להניחה במים פושרין ולנופחה דחיישינן שמא אי הוי בדק קודם שהוציא' היה מרגיש בה סרכות אלא שנתקו ואע"ג דאין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ כיון שאין ריעותא לפנינו סמכינן ע"ז (תב"ש דלא כט"ז) אבל אם נטלה והלך לו וכיוצא בו שנאבדה הריאה מדינא כשר כיון שלא ידענו שום ריעותא מוקמינן אחזקת כשרות וכן סתם הב"י בש"ע אלא שבמדינות אלו חוששין להפוסקים דאפילו נאבדה ריאה באונס או בשוגג אסור משום שרצו חכמים לחזק דבריהם בבדיקת ריאה ואם בדיעבד יהיה מותר כ"א ישליך הריאה ויאמר שבאונס נאבדה ומ"מ בהפ"ג או בגדיים וטלאים וחיות שאין סירכות מצוי בהם יש להתיר (עיין בש"ך ס"ק ט' שכ' לעיין בס"ק ל"ח ושם מבואר דכ"ז שנקרא בלשון בני אדם גדי וטלה ושם כ' לעיין סי' ל"ה לענין חיתוך אונות. וכוונתו דכל דבר אמרינן לחומרא ולכן לענין חיתוך אונות כ' דוקא בתוך ל' יום ויונק וכן לענין שלא למעך בסרכא כתב להחמיר כ"ז שנקרא גדי וטלה ומה שכתב כאן לעיין בס"ק ל"ח מוכח דכוונתו דהכא כיון דמדינא בנאבדה ריאה מותר ואינו אלא חומרא וכמש"כ הש"ך בס"ק ח' ולכן אזלינן לקולא דכ"ז שנקרא בלשון בני אדם גדי וטלה כשר בנאבד) ולכן אם אבדה במזיד שהשליכה וכיוצא בה דינו כמבטל איסור דרבנן במזיד (ודינו מבואר לקמן כלל נ"ב (ולכ"ע אפילו במקום שנהגו לנפח כל ריאה אם נאבדה לאחר שבדק קודם נפיחה מותר אם לא שראינו בו ריעותא שצריך בדיקה מדינא דאסורה (ש"ך ס"ק ד' וס"ק ו'):

ד אם יש בה סירכא (פי' חוט של ריר) ראשה א' דבוק באונה זו וראש השני דבוק באונה אחרת טרפה ובכל מקום שנזכיר סירכה אין חילוק בין עבה מאד ובין דקה כחוט השערה ובין דבוקה ממש בלא שום חוט. ולרוב הפוסקים אונא הסרוכה לאונא או לאומא בין סרוכה מעט בין סרוכה כולה אם שלא כסדרן טרפה ואם כסדרן כשרה אפילו בלא בדיקה ואין נקרא כסדרן אלא בשתים זו אצל זו ובין אונא לאונא שאצלה באותו סדר דהיינו של ימין בשל ימין או בין אונא לאומה שאצל' באותו סדר ודוקא מחיתוך של זו לחיחוך של זו אבל מגבה של זו לגבה של זו שאצלה או אפילו מחיתוך לגב או משיפולי לשיפולי או משיפולי לחיתוך או מחודה של זו לחודה של זו שאצלה או אפילו מחודה של זו לחיתוך של זו שאצלה או מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה שכנגדה או מחיתוך ערוגה לקנה שביניהם (ט"ז ס"ק י"ד) כל זה נקרא שלא כסדרן וכן סתם הש"ע (בסי' ל"ט סעיף ד'):

ה והטעם למה סרכה טריפה נחלקו הפוסקים י"א דבין כסדרן ובין שלא כסדרן אין סרכה בלא נקב אלא דבכסדרן אע"ג שהיה בו נקב כיון שסרוכה במקום שאינה עומדת להתפרק סותמה ומגינה יותר שהקרום הולך וחזק ור"ל שסירכה סותם הנקב (רש"י) וי"א משום דבכסדרן אינה באה מחמת נקב אלא מחמת דוחק רביצה (ראב"ד) וי"א דיש סרכה בלא נקב ושלא כסדרן טרפה משום דסופה להתפרק וכנקוב דמי (רשב"א ור"ן) ולכן אפילו כסדרן אם נמצא שם נקב טרפה אפי' לרש"י שהרי חזינן שהסרכה לא סתמה הנקב (רמ"א שם):

ו סרכא היוצא מן הריאה והיא תלויה שאינה דבוקה לשום מקום כשרה וא"צ בדיקה לכ"ע ואפילו להסוברין אין סרכה בלא נקב דוקא כשנסרך למקום אחר אבל תלויה אינו אלא הפשטת ליחות הריאה ולא מחמת נקב ומ"מ נוהגין לנפוח (סעיף ח' ובט"ז ס"ק י"ב) ואם הסרכה תלויה מתנפחת ע"י נפיחת הריאה טרפה שזו ודאי נקובה וכל סרכא תלויה צריך לבדוק נגד הצלעות ואם יש מכה בדופן כנגדה טרפה דודאי נתקה משם ולא נקרא מכה אלא דוקא כעין נגע אבל אם יש בהרות שחורות בלבד אינה סי' מכה ממש ואם נשבר הצלע אעפ"י שחזר ונקשר קרינן ביה שפיר מכה (סעיף ט' ובש"ך שם) וי"א דאפי' אין מכה ממש רק שינוי לריעותא ואפי' בהרות שחורות וכדומה הוי מכה לענין זה וחיישינן דנתקה משם (תב"ש ס"ק מ"ד) ואם אירע שמיעך ומשמש בתלויה ולא עברה כיון דדרך הפשטת ליחה לעבור ע"י משמוש ולכן לא מתכשרא אפילו בדיעבד כ"א כשנפחה וגם בדק במקומות שכנגדה ולא נמצא ריעותא או מכה והמחמיר לכתחלה לבדקה גם בפושרין כשיש בה ריעותא זו תע"ב (שם) ואם הריאה מליאה ליחה מבחוץ צריך לבדוק אחר נקבים כי הליחות באו דרך נקב שבריאה וזהו תחלת הסרכא (פ"ח ריש סי' ל"ט) וסרכא שהיא תלויה ובסופה כעין כפתור ונרא' כבועה מלאה מוגלא אם הסרכא דקה והכפתור קטן עד שיש לתלותו בהפשטת ליחה בעלמא יש לנפח הריאה אם אין הסרכא עולה בנפיחה כשרה בין בשפולי ובין בשאר מקום ואם לא נפחה טרפה ואם הסרכא עבה והכפתור גדול ועב ה"ז בועה תלויה וטרפה (ט"ז סי' ל"ח וסי' ל"ט ס"ק כ"ג ופרי חדש סי' ל"ז):

ז סרכא שהוא ממקום למקום באונא או באומא עצמה ונקרא סרכא מניה וביה דינה כסרכה תלויה אפילו להאומרים אין סרכא בלא נקב דאלו היתה מחמת נקב היתה נסרכת באונה שאצלה או באומה ואין זאת אלא הפשטת ליחה וה"ה אם יוצאה מערוגה ונדבקת באותה ערוגה או מאונה לערוגה נגד אותה אונה וכן מאומה לערוגה שיוצאת ממנה הכל ה"ל כמו מאונא לאונא עצמה אבל מאונא לערוגה כנגד האומה או כנגד אונא אחרת ה"ל כמאונא לאונא אחרת (תבואות שור) ומ"מ צריך לנפח הריאה כדין תלויה ואם אחר הנפיחה רואין שהסרכה קצרה מבשר הריאה עד שהבשר תחתיה מקמיט טרפה שסופה לינתק (סעי' ט' ובש"ך ס"ק כ"ח אבל משום הקמט עצמו אין חשש (כמש"כ הש"ך סי' ל"ו ס"ק כ"ג) דאע"ג די"ל דהקמט מעכב הנשימה אמרינן טבע הריאה להתרפאות ולהפשיט הקמט אבל כשהקמט הוא מחמת סרכא אז מעכב הנשימה או משום שסופה לינתק ולכן לא מהני בזה מיעוך ומשמוש דאפי' אם עבר הסרכא ע"י מיעוך ולא נשאר קמט כיון שקודם שעבר הסרכא היה מקמיט טרפה. שהרי אנו רואים שהקמט הוא מחמת הסרכא ואם מיעך ועברה הסרכא ועדיין מקמיט התב"ש כתב דהוי ב' לריעותא ואמ"ו בנודע ביהודא צידד להקל בזה דס"ל דבסרכא תלויה מהני מיעוך ומשמוש אפי' במקום תרתי לריעותא וצ"ע (עיין בסי' כ"ח):

ח כתבו הפוסקים דלא נקרא סרכא אלא סרכא שרירא אבל מה שנפסק בהכנסת יד הבודק לבדוק ולא נודע מקומו איה אינו אלא ריר בעלמא וכשרה ואם נפסק והוציא הריאה ונמצא ראש א' בריאה או בדופן או במקום אחר כיון שהרגיש שהיתה מחוברת אעפ"י שנפסקה מחמת ידו עדיין לא יצאה מכלל סרכא דדוקא כשאין בה כח להתחזק אפי' מאחד מקצותי' ה"ל רירא בעלמא. ואפי' אם עברה במשמוש היד צריך שיהיה הבודק כשר וירא שמים שיש לסמוך עליו שלא הכניס בכח (תבואות שור):

ט עוד כתבו שמכניס אצבעו תחת הסירכא ומגביה קצת אם נפסקה מחמת הגבהה כל שהוא תלינן שהוא ריר בעלמא (ש"ע סעיף י"א) ובזה אם נפסק רק באמצע ונשארו הראשים מחוברים הואיל ונפסק ע"י תנועה קלה כזו ודאי ריר הוא וי"א שהגבהה זו היינו שלא יוגבה כלל מהריאה עי"ז אבל אם הוגבהה קצת מהריאה בהגבהת הסרכא ה"ז סרכא וגם בזה אין להכשיר אלא בהפ"מ ובודק ירא ה' מרבים (תבואות שור):

י במדינות אלו נהגו להקל יותר שכשמוצא סירכא במקום שמטריף ממשמשים בה וממעכים אפילו הרבה רק שיהיה בנחת עד שמסירין כל הסרכא מהריאה וכשהלכה ע"י מיעוך ומשמוש מחזקינן אותה לריר כי סוברים שסרכא גמורה כל עוד שמשמש בה היא מתחזקת יותר ומ"מ אחר שהסירו הסרכא בודקים מקום הסרכא ע"י נפיחה ופושרין או רוק כי חוששין שמא לא נזהרו למשמש בנחת כ"כ או שמא מחמת שזה זמן קרוב שנעשית הסרכא עדיין לא הוקשה ואע"ג דבדיקת נפיחה זו אינה עיקר דכל דבר שצריך בדיקה מדינא אין אנו סומכין על בדיקותינו אלא עיקר ההיתר לפי שעברה הסרכא ע"י משמוש מחזקינן לריר בעלמא ובדיקה זו אינה אלא לחומרא שמא תבצבץ ומ"מ אם לא בדקו כן טרפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סרכות קולא גדולה היא (ט"ז וש"ך תב"ש). וצריכין הבודקים ליזהר שלא ימעכו כ"א בנחת ולא בכח כלל וכ"ש שלא ימעכו בסמרטוט או בצפורן או ע"י אפר וחול רק באצבעותיו יגלגל קצת ולא יאמר מה בכך הרי עתיד אני לבדוק בפושרין שכבר בארנו דבדיקה זו דפושרין אינו אלא להחמיר. גם צריך ליזהר שיסיר כל הסרכא מהריאה ולא שישאר ממנה כלום ולא שום דלדול דכל שלא הלכה מכל וכל יראה מזה דלאו ריר הוא כ"א סרכא גמורה ועוד דאיך יבדוק ע"י פושרין והלא הסרכא סותמת וכל שאינו נזהר בזה מאכיל טרפות לישראל. גם צריך הבודק ליזהר שלא לבדוק במים צוננין אלא דוקא בפושרין או מכניס מים לפיו עד שיתחמם כרוק (תבואות שור) גם יש בודקים שממעכים והולכים עד שנעשה הסרכא כחוט ואז דוחין באצבע עד שנפסק ואח"כ מפרקין הסרכא מן הריאה וזה מאכיל טרפות (כרתי ופלתי) ולכן צריך הבודק שיהיה ירא אלהים ויודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח וכל הירא לנפשו יהיה נזהר שלא לאכול מבהמה שהיה בה סרכות שעברו ע"י מיעוך. וכן נוהגין כל היראים שבכל עיר ועיר וע"ז נאמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה:

יא ונוהגין במדינות אלו למעך בכל סרכות ואפילו בשלא כסדרן וכן נוהגין למעך בסרכות הורדא שנסרכה למקום אחר אע"ג דלגבי הורדא הכל הוא שלא כסדרן והנח להם לישראל מוטב כו' (ש"ך ס"ק ל"ז). וסרכא המתנתקת ע"י נפיחה לדידן דמתירין כשעברה ע"י מיעוך ה"ה בזה דכשרה דזה לא גרע ממיעוך (ש"ך ס"ק כ"ט):

יב ואנו שנוהגין להכשר במדינתנו בלא שום מיעוך סרכא בכסדרן אם הוא מעיקר האונות עד חצין אע"פ שאינה דבוקה כולו אלא שיש חלון (דלא כיש אוסרין בחלון עיין ט"ז סק"ח) ואפי' באלכסון אם כל האלכסון הוא למטה מחצין לצד השורש ואפי' יש כמה סרכות בכסדרן וביניהם כמה חלונות כשר: ואין חלוק בין מאונא לאונא או מאומא לאונא (ש"ך ס"ק י"ג שכן נוהגין וכ"כ הפ"ח דלא כט"ז דאוסר מאונא לאומה בשיש חלון כיון דר"ת אוסר אפי' בלא חלון בין אונא לאומה כיון שעומדת במקום רחב ועי"ז מתנענע יותר חיישינן שמא תפסוק) ואם עומדת בכסדרן במקום החיתוך וכשנופחין הריאה נראה מקום הסירכא מחמת שהיא פרודה שם קצת במקום שמנהג להכשיר כשר (ש"ך ס"ק יב) ובמקום שאין מנהג ראוי להחמיר (תבואות שור). וסרכא בכסדרן וארוכה עד שבנפיחה יוצאת מבין החתוכים לצד הגב יש לאסור דבחיי' תתחכך הסרכא בצלעות ותתפרק ול"ד לסרכא תלויה דאינה אלא הפשטת ליחה ואפי' תתפרק לא תתקלקל הריאה. ומ"מ אם ארוכה ומתכפלת ומונחת מעצמה בתוך החתוכים או יוצאת לפנים אין לחוש שמא בחיי' עתידה לצאת לצד הגב דלא מחזקינן ריעותא (שם):

יג ב' אונות זו אצל זו אחת ארוכה ואחת קצרה אין למדוד החצי' כי אם בקצרה ואפילו אם דבוקה כל אחד בחצי' שלו. ר"ל בצד אחד נדבק בקצרה בחצי שלו ומצד אחד דבוקה בארוכה בחצי שלו. ל"א זיל הכי והוי ליה מחצי' ולפנים וכן בזו דכיון דמחצי' ולחוץ לקצרה מחזקינן לשיפולי ואמרי' דמתפרקה שם מחברתה א"כ גם בחברתה ליכא שם סתימה כי אם כנגד חצי הקצרה (שם):

יד סרכא בכסדרן ומאותה סרכא יוצא סרכא אחרת תלוי' או דבוקה לאותה סרכא עצמה והיא נקראת סרכא כפולה כשר (ש"ע סי' סעי' ד') ואם דבוקה למקום אחר אפילו באחת מאונות אלו רק שלא מחצי חיתוכו ולפנים הט"ז בס"ק ט כ' דהוי תרתי לריעותא (וצ"ע דהוי הכל בשם אחד) והש"ך בס"ק י"ז מסכים לב"י דכשרה מטעם ס"ס ספק מחמת ריאה ספק מחמת הדיבוק ואת"ל מחמת ריאה שמא הוא באותה אונא עצמה והוי ליה סירכא מניה ובי'. ומ"מ לדידן מהני מיעוך ומשמוש וכ' התב"ש דדווקא כשניטל הכל ע"י משמוש דמזה נראה דהכל היה רק הפשט' ליח' אבל אם הסרכ' כפולה עברה ע"י משמוש והראשונה שבין החתוכים לא עברה שנראה עזה שסרכא גמורה היא יש להטריף כיון דבודאי איכא הכא ריעותא לא סמכינן אמיעוך ומשמוש:

טו אם יש קרום בין אונא לאונא או בין אומא לאומה כסדרן יוצא מעיקרא אפילו נדבקה כולה ביחד מראשה עד סופה כשרה בלא בדיקה דדרך הוא להמצא כך. דדוקא כשהקרום מחיתוך לחיתוך כדין כסדרן אבל מחידוד לחידוד אף בקרום טריפה (ט"ז ס"ק ז' וכ"כ הפר"ח דלא כב"י) ודוקא שאין פילוש אבל אם יש בו פילוש וחלין דינו כסרכא ואינו כשר אלא עד חצין. וכן אם נמצא קרום כזה בשאר מקומו' אינו אלא סרכא דאין דרך קרום זה להמצא אלא בין אונא לאונא או לאומה ולא בשאר מקומות (ש"ע סעיף ד' ובש"ך שם). וקרום שנמצא על אונא או אומה דינו כסרכא מיניה ובי' ואם נראה תחתי' נקבים טריפה דהוי קרום שעלה מחמת מכה (ולא כמו שמקצת שוחטים אומרים שזה צלקת הנזכר בט"ז ס"סי ל"ט וכבר בטלנו מנהג זה): ט

טז אם סרכ' תלויי' יוצא מקרום שבין החיתוכים או דבוקה להקרום עצמה כשר ואם דבוקה לאותה אונ' שלא בחיתוך אם עוברת הסרכ' ע"י מיעוך ומשמוש כשר דאין כאן ב' לריעותא דהקרום אינה ריעותא כלל אבל אם לא עברה הוי ליה כמחיתוך לגב וטריפה (תבואות שור) ואם ניכר שאינו קרום שיש להכיר מה שהוא כתבנית קרום או מה שהוא כתבנית סרכ' שאם אינו חלק ושוה בכל מקום או עב ביותר וניכר שנעשה מהריר כשאר סרכות אפילו ליכא חלון אין לדון בו כי אם כדין סרכ' ודבר זה תלויי בראיית עיני הרגילים בבדיקות והכל משערין דווקא כשהיא נפוחה (שם):

יז אם נסתפק אם הסרכא בגב האונ' או מחיתוך וכשנופחין אותה הרבה היא בחיתוך וכשאין נופחין אותה כ"כ נראית בגב ויש להסתפק היאך היא נפוחה בחיי' כשרה דבהמה בחזקת כשרה עומדת דרוב בהמות כשרות ולא מחזקינן בה ריעותא מספק (כן סתם בש"ע סעיף ה' ונ"ל דרשב"א לשיטתו דס"ל יש סרכ' בלא נקב וא"כ י"ל דאין כאן ריעותא אבל לדידן דקיי"ל אין סירכ' בלא נקב וא"כ הוי ודאי ריעותא וטריפה (עיין שער רוב וחזקה סימן י"ג):

יח ענוניתא דורדא לכל מקום שתסרך טריפה דכל המקומות אצלה שלא כסדרן (ש"ע סעיף ו') ואפילו נסרכה לכיס שלה ואפילו כולה נדבקת בו ל"א דרבותא הוא דפעמים הרבה בחיי' יוצאה מהכיס אכן יפרידנה בידו בנחת מהכיס ויבדקנה בנפיחה בפושרין ואם שלימה היא כשרה ואם לא בדקה כן טרפה ואם אינה סרוכה לכיס ולא דבוקה רק שאינה יכולה לצאת מכיסה צ"ע (תב"ש בשם דקשק"א (דף ק' ע"ב) ואם יש ב' ורדות בשורש א' בעובי אצבע והם סרוכים זו לזו טריפה אע"ג דרביתייהו הוא מ"מ כיון שהלב דוחקן יותר מדאי זה על זה עשויות להפרד ולא מהני מיעוך ומשמוש (תבואות שור):

יט אם הורדא נדבקה למטה השורש שלה עם הכיס שלה כשרה דהיינו רביתייהו (סעיף ו') ולפעמים נמצא בגדיים וטלאים הורדא ע"ג גידים ויש בה קרום למטה כלפי האומא אין לאוחו קרום דין סרכא דהכי אית להו אבל אם יהיה אותו הקרום לצד הראש יש לו דין סירכא ולפעמים היא מחוברת באותן גידים ואינה בכיס ונראה שצריך שיהא מקום חיבורה שהיא אצל האונא שתהא מחוברת באותן גידים ושיהא אותו חיבור מקום גידולה ואינה דבוקה שאם היתה דבוקה טריפה וזה תלוי במראית העין אם היא דבוקה או מקום גידולה (פרי חדש ס"ק ז') ואין לנהוג כן כי אם במקומו' דיודעים דרגילים גדיים וטלאים בהכי ומכירי' בו בט"ע יפה (תבואות שור):

כ יתרת מקמא אם נסרכה לשום מקום טרפה דג"כ כולהו לגבי דידה שלא כסדרן ואפילו עומדת בצד הורדא ונסרכה בכסדרן להורדא לאו רביתא היא אבל יתרת בדרי דאונא ונסרכה לחברתה בכסדרן כשרה (ש"ך ס"ק י"ט):

כא אם נסרכה האונא או האומא לגרגרת טרפה דקשה הוא ואינו מגין וכן לחזה או לשמנונית הלב או לכיסו או לטרפש הלב או לטרפש הכבד או לטרפש העינוניתא שהיא סוף טרפש הלב או לרחם או לסמפון היורד בין ב' ערוגות או לקנה הלב או לשמנונית הסמפונות או לכבד טרפה ואפילו סרוכה לאחד ממקומות הללו בלי פילוש. ושמנונית הלב אע"ג דקי"ל חלב טהור סותם היינו כשהחלב דבוק בו מתולדתו אבל האי חלב מאבר אחר הוא דאין לריאה שום חלב (ש"ע סעיף ז'):

כב אונות העליונות הסמוכות לגרגרת אם א' מהן או שתיהן דבוקות לגרגרת במקום סמיכתן דיבוק גמור אמרינן דכך נבראו וכשר. ודוקא שדבקו מעיקר עד סופו ואין ביניהם חלון גדול כ"כ שיכול להכניס את האצבע קטנה לתוך החלון אבל בדאיכא חלון גדול כ"כ אמרינן דאין זה דרך ברייתה רק סירכא (סעיף ז') ובדאיכא ב' חלונות אפילו אינ' מכניס לכ"א כ"א מחט משה טרפה דאין לנו כי אם מה שהעידו חז"ל (תבואות שור) והא דבעינן עד סופו ל"ד דאפילו פרודה קצת בסוף בדרך חיתוך כשר ובלבד שלא יהיה חלון והאי מקצת ג"כ שיעור בפחות מרוחב אצבע קטנה דכל שהוא פרוד כרוחב אצבע קטנה אין זה ברייתה ויש מקומות נוהגין להכשיר אפילו בפרוד סופו הרבה רק שאין חלון והיכא דנהוג נהוג (תבואות שור) ולענין רחב הדיבוק מסופק בתב"ש אי בעינן שיהא כל רוחב האונא הסמוך לגרגרת דבוק בגרגרת או אפילו קצת הרוחב דבוק וקצתה פרוד כיון שכל ארכה דבוק היינו ברייתה ואין להקל כי אם כשהפירוד בצדדים פחות מרוחב אצבע קטנה שאז הוי רק היכר חיתוך אבל כשיש בצד אחד כאצבע קטנה אין זה דבק טוב וכ"ש כשמהודק בצדדי הרוחב ובאמצע פרוד אפי' כ"ש טרפה. ואם אינם דבוקים ממש כ"א כעין סרכא או עור ביניהם המדביקם אע"ג דליכא חלון ואדוקה בחוזק מעיקרה לסופה והסירכא קצרה עד שאין הפרש בין האונא לגרגרת כ"א מעט מזעיר משהו בעלמא אפ"ה טרפה דדבוקים ממש בעינן בתולדותם ולא על ידי דבר אחר המדביקם דודאי סירכא היא (תבואות שור):

כג דופני הריאה מבחוץ מקום שהם סמיכים לשומן הדבוק בשדרה ויורד בין שתי הערוגות אם אותו מקום בריאה דבוק לאותו שומן אמרינן דכך נבראת וכשרה (ש"ע סעיף ז') ודוקא שדבוק כל אורך מתחלת הריאה עד הפירוד שבין האונות והאימות או כל אורך מהתחלת הפירוד שבין האונות והאומות עד סוף האונות וליכא חלון בדבוק שיכול להכניס אפילו מחט ואי לאו הכי סירכא היא ויש מקומות שמכשירים אע"ג דאין הדיבוק ארוך כ"כ רק שלא יהיה שום חלון והיכא דנהוג נהוג (עיין ש"ך ס"ק כ"ג) ולענין רוחב הדיבוק יש להכשיר אע"פ שאין כל מה שכנגד השומן דבוק אפי' פרוד רוחב של צד חוץ אבל אם צד החוץ דבוק ובפנים פרוד אפילו משהו טרפה ואם אומה א' דבוקה כדינה ואומה שבצד הב' פרודה לגמרי כשרה וכן נגד האונות שצד אחד דבוק והב' פרוד (תבואות שור):

כד אם כל גגות האונות והאומות דבוקים ממש בשדרה ונקרא גג אחורי הערוגות מקום שרובצת על השדרה ואין שום חלון משהו יש להכשיר שכן גידולו ובמקומות שנהגו להכשיר אפילו רק גג האומות דהיינו מהשלמת האונות עד סוף האומה דבוק בלא חלון אין לסתור מנהגם ודוקא גגות של ב' האומות אבל גג יחידי לא דאין זה דבק טוב ודוקא בדיבוק ולא בסרכא המחברם:

כה כל אלו הדבוקים שמסימן כ"ב עד כאן אין להכשירם כי אם על ידי שאלת חכם ומומחה ומורה הוראות ואין ללמוד ממקומות אלו לשארי מקומות שנסרכה שם הריאה שבשאר מקומות אין חילוק בין דבוק כולו או לאו:

כו ריאה שאין לה חיתוכי דאונא רק כטרפא דאסא או על ידי סדק ונסרכה במקום השלם הוי כמגב לגב וטרפה דכיון דחשבינן לאונא בפ"ע (פרי חדש ס"ק ד'):

כז אף על גב דמדינא דגמרא וכ"פ הב"י בש"ע ריאה שניקבה בגב האונא וכשר שבין הצלעות סותמת כשר אבל המנהג במדינות אלו להטריף כל סרכא שמריאה לדופן באיזה מקום שהיא כל שהיא סרכה גמורה שאינה ניתקת על ידי מיעוך ומשמוש וכן אם דבוקה לדופן ואינה מתפרדת ע"י הולכת היד בנחת וכ"ש כשידעינן שניקבה האונא אע"פ שהדופן סותמה היטיב ואין לשנות כי מנהג קדמונים הוא באשכנז וצרפת שאנו מבני בניהם והטע' דמדינא אין להכשיר במגב אונא לדופן כי אם היכא דסביך היטיב בבשר הדופן ואנן לא בקיאין היאך מקרי סביך. ועוד דיש פוסקים דמ"מ בעי בדיקת ריאה בפושרין ואנן לא סמכינן אבדיקתינו להקל ומ"מ בזה מהני מיעוך ומישמוש אבל אם נסרכה גב אונא לדופן ויש מכה בדופן אע"ג דמדינא דש"ס כשיש מכה בדופן עדיף טפי משאין מכה בדופן. דאז תלינן שהסרכא היא באה ממכה שבדופן מ"מ כיון דצריכה בדיקה בפושרין ואנן לא בקיאין לא סמכינן בזה. ואפי' מיעוך ומישמוש לא מהני דכיון שיש מכה בדופן מחלחלת את הסרכא וניתקת בקל ומ"מ במקום שנוהגין עפ"י פסקו הש"ע אין למחות בידם (תבואות שור) ונ"ל דזה דוקא במקום שלא קבלו עליהם חומרת רמ"א אבל במדינות אלו שכבר קבלו עליהם כולם חומרת רמ"א אלא שבא גדול אחד הראוי לסמוך על דעתו ולהכריע כפסקי הש"ע מ"מ לאחר מותו דוקא מי ששמע מפיו הן יכולין לעשות כמותו אבל מי שלא שמע מפיו אינו יכול לסמוך ולהתיר מפני ששמע ממי ששמע מפיו י:

כח כבר כתבנו דבכ"מ שיש ב' לריעותא אע"ג שכ"א בפ"ע כשר. כשיצטרפו שניהם טריפה ולא מהני מיעוך ומישמוש וכל ריעותא שאחד מן הפוסקים מטריף אע"ג דאנן קיי"ל להכשיר מ"מ מקרי ריעיתא ולכן סרכא היוצא מן הבועא מ"מ מקרי ריעותא והוי ב' לריעותא ואפי' סרכא תלוי' דקיי"ל לעיל סעי' ו' דאינו ריעותא כלל מ"מ כיון שיוצאה מן הבועא יותר מסתבר לומר שבא מחמת נקב מלומר שהיא הפשטת לחות אם לא במקום שנהגו להכשיר תלוי' מהבועא אין לסתור מנהגם (פ"ח סי' ל"ז ס"ק כ"א) אבל במדינתינו נוהגין להחמיר ומשמע כיון דחשבינן לה לב' לריעותא א"כ לא מהני מיעוך ומשמוש וכן יש לנהוג ואפי' בהפ"מ אין להקל ומ"מ המיקל בהפ"מ ע"י מיעוך יש לו קצת סמך (עיין ט"ז סי' ל"ז סק"ב הגם דאינו מוכרח מדבריו אמנם התב"ש ואמ"ו בנ"ב כ' דמשמע דעת הט"ז להתיר בתלוי' ע"י מיעוך) ואפי' מבועא של מים זכים ויש מכשירין בתלוי' במים זכים (ש"ך סי' ל"ז ס"ק ג' ובס"ק ט"ז כ' דמים זכים מקרי ריעותא) ובמקום שנהגו להתיר אין למחות בידם ומליאים רוח דינם כמים זכים:

כט סרכא מתוך הבועא בחיתוך שבין אונא לאונא למטה מחצין אם יש לה חלון כיון שיש פוסקים דס"ל דאפי' בכסדרן דאמרינן היינו רביתייהו זה דוקא כשדבוק בלא חלון אבל אם יש חלון טרפה ולכן אע"ג דאנן לא קיי"ל כוותייהו כדלעיל סי' י"ב וכן סירכא מתוך הבועא שבין חתוך אונא לאומה למטה מחצין אפי' בלא חלון כיון די"א דכסדרן דכשר דוקא בין אונא לאונא אבל אונא ואומא סופן להתפרק (עיין ט"ז ס"ק ח') כדלעיל שם ולכן חשבינן להו לב' לריעותא ולא מהני מיעוך ומשמוש (סי' ל"ז ט"ז ס"ק ג'). (נ"ל דאפי' מים זכים וכן בכ"מ עכ"פ נקרא ריעותא כמ"שכ הט"ז בסי' ל"ז ס"ק ג' ואפי' להש"ך דכ' שם ס"ק ג' בסרכא תלויה מתוך הביעא דתליא במנהג הרי הוא כ' בסי' ל"ו ס"ק ג' דבועא על נגלד אפי' מים זכים טרפ' וכן כ' בסי' ל"ז ס"ק ג' דלא נקרא ריעותא לא לענין סמיכי ולא לענין תלויה ולא כתב סתם דלא נקרא ריעותא אע"כ דתלוי' שאני די"ל דאינו ריעותא כלל כמ"שכ הרשב"א הבאתי דבריו בשער רו"ח סי' י"ג). אבל בין אונא לאונא למטה מחצין ודבוקה בלא חלון אע"ג דאינו הולכת ע"י מיעוך ומשמוש בהפ"מ יש להכשיר דכיון דנסרכה בכסדרן בלא חלון לא מקרי ריעותא כלל ואין כאן אלא ריעותא דבועא ומ"מ בלא הפ"מ אין להכשיר די"א כיון דאיכא בועא המפסקת בין החיתוכים אינה מנחת להדבק דבק טוב (מה שכ' הט"ז בסי' ל"ט ס"ק י"ג בסופו ונראה דבזה צריך משמוש זה קאי על טנרא ויש חלון עיין תב"ש) וכ"ז כשהסרכ' דבוקה אבל אם יש סרכ' תלויה יוצא מבועא במקומות הללו דינו כתלויה היוצא מהבועא בשאר מקומות הריאה ודינה כדלעיל סי' כ"ח דדוקא כשהיא דבוקה יש לה מעלה מה שהיא במקום חיתוכי שמתחזקת שם אבל בתלוי' אינה מתחזקת בחיתוך שכנגדה (עיין נק"הכ סי' ל"ז ס"ק ג'). ואם למטה מחציה בין אונא לאונא יש ב' בועות ואינם סמיכי אלא שיש הפרש קש ביניהם וסרכא יוצא מא' לשני אפי' בלא פילוש א"נ בועא גדולה וסרכא אצלה ולא על הבועא והבועה אינה מונחת להגיע הצדדים להדדי במקום הסרכא אע"ג דליכא חלון טרפה ואם הסרכא אזלא ע"י מיעוך ומשמוש כשר (תב"ש סימן ל"ט):

ל הטנרא אינה ריעותא כ"כ כמו הבועא. ומ"מ הוי ריעותא קצת ולכן סרכא תלויה היוצאת מן הטנרא כשר לכ"ע (סי' ך' בש"ע) וסרכא היוצא מן הטנרא ונדבקת למקום אחר שלא כסדרן הוי ב' לריעותא ולא מהני מיעוך ומשמוש (ט"ז סי' ל"ז סק"ב וסי' ל"ט ס"ק י"ג) כיון דהמיעוך היא ג"כ קולא גדולה ולכן במקום שיש ריעותא קצת לא סמכינן ע"ז וסרכא היוצא מטנרא בין אונא לאונא מחציה ולמטה ודבוקה לחיתוך שאצל' בכסדרן אף על גב דלגבי בועא אם יש חלון חשבינן לב' לריעותא כדלעיל סי' כ"ט אבל לגבי טנרא אע"ג דיש לה חלון כשר ע"י מיעוך ומשמוש. ואם אין לה חלון אע"ג דלא אזלא על ידי מיעוך כשר. ויוצא מטנרא בין אונא לאומה ודבוקה לשכנגדה דלגבי בועא הוי ב' לריעותא כדלעיל סי' כ"ט אפילו בלא חלון אבל גבי טנרא בלא חלון מהני מיעוך ומשמוש בהפ"מ ומ"מ אי לא אזלא ע"י מיעוך טרפה ואם יש חלון לא מהני מיעוך ומשמוש (כ"ז יש ללמוד מדברי הט"ז ס"ק י"ג ועיין תב"ש):

לא סרכא מתוך הגומא או קמט אפילו תלוי' טרפה ולא מהני מיעוך ומשמוש (נלמוד מדין בועא על קמט לעיל כלל י"א סימן ח' וכ"כ תב"ש בהדי' בסי' ל"ט וצ"ע אם יש להקל בזה במקום הפ"מ כמו בתלוי' מן הבועא) ותלוי' היוצא מן האטום הוי נמי ב' לריעותא (פ"ח סי' נ"ט סס"ק כ' וגם בזה צ"ע במקום הפ"מ):

לב סרכא על מראה כשרה דינו כמו שכתבתי כלל י"ב סי' ז' דאמ"ו בנ"ב ס"ל דכולם לא מקרי ריעות' במקום הפ"מ חוץ מן אדום ונ"ל דה"ה ירוק ולתב"ש כולם הוי ריעות' לענין ב' לריעותא:

לג סרכא תלוי' או דביקה מהביעא יש לנפוח ולמשמש אם עי"ז עולה בשר הריאה ומכסה הבועא שאינה ניכרת כשרה. דה"ל יוצא מבשר ולא מבועא ובתלוי' ואע"פי שעדיין המקום גבוה לא חשבינן לב' לריעותא וכן תלוי' מן המורסא אע"ג דאין לה מראה ריאה יש להכשיר אבל דבוקה מבועא שנכסה ע"י נפיחה צריך שלאחר שמיעך יהיה שוה לבשר ריאה אבל אם עדיין גבוה ה"ל סרכא מתוך גבשושית וב' לריעותא הוי (תבואות שור):

לד סירכ' שמיעך ויצא דם טריפה. שהרי אנו רואין שאין זה הפשטת ליחה אלא שנקבה ריאה ויצא דם מהסמפונות (ט"ז סי' ל"ז ס"ק ג') ופשוט דאין חילוק בין דבוקה או תלוי' דטרפה:

לה כל סירכות גדיים וטלאים לא מהני מיעוך כל זמן שנקראים בלשון ב"א גדי וטלה דהיינו עד ר"ה אף על פי שאינם יונקים ועגלים רכים דהיינו תוך שנתו אעפ"י שאינו יונק או לאחר שנתו ויונק (פרי חדש). ודעת התב"ש דגם בעגלים כל זמן שנקרא בלשון ב"א עגל. כי יש קבלה בידם להטריף כי הסירכא עדיין רכה ומנתקת על ידי מיעוך (רמ"א סעי' י"ג) ומ"מ יש מקומות נוהגין שכשאין להם חיתוך אונות כלל ולא שום היכר אפי' ביות' מחצין שדבוקין זה בזה ואפי' גם השפולים נדבקו יש להקל כשנפרדו ע"י הולכת אצבע בנחת ביניהם ומ"מ אין להקל יותר רק בדבוקים ודוקא במקום הזה אבל לא בנדבק במקו' אחר (תבואות שור):

לו עצה טובה להשקות הבהמה סמוך לשחיטתה דכל שלא הושקתה היא מלאה סירכות ויש להשקותה צוננים שהסירכה מחמת חמימות באה (סעי' י"ב):

לז ריאה שנמצא עליה כמו חלב כיסוי והוא בשר בלוי קולפין אותו מעליה ואם הריאה שתחתיו שלם ויפה אע"פ שיש שם קמטים כיון שאין בו טרפות לא אמרינן דהבשר הבלוי הוא ריעותא אלא מכשרינן בכל ענין ואע"ג דמתוך הקמטים מוכח שהיה בו מכה כיון שנתרפא הרי חזינן דמכה זו היתה ראויה להתרפאות (ט"ז ס"סי ל"ט ועיין בב"א סי' ט') ואם יש על הריאה שומא שקורין ווארצלן ה"ז כשירה (תב"ש ס"סי ל"ח):

לח ריאה שהיה מונח בה מבחוץ עצם דק ארוך קצת ודבק בעורה לרחבה יש מתירין שודאי מצלעות הבהמה נקלף ונדבק בריאה (ט"ז ס"סי ל"ט וכ"כ פר"ח ויש אוסרין ט"ז שם) ונ"ל דהכל לפי עיני המורה כדלקמן (כלל כ"ג סי' י'):

לט בודק שהוציא ידו ואמר טרפה ואח"כ הכניס אחר ידו ולא מצא טריפות ל"א דהוו חד לגבי חד ונוקמי בחזקת היתר אלא אמרינן שמא היה בו סרכא וע"י שהכניס השני ידו בחזקה העביר הסרכא או הראשון העבירה בהוצאת ידו ואע"פ שכל סרכא הניתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק אמרינן דלאו סרכא היא מ"מ הכא חיישינן שמא העביר בכח ועד אחד נאמן אפי' לאסור כשהוא בידו אבל אם נודע שלא פתח הטרפש כלל ואמר שהיא טרפה מחמת הריא' הרי ראינו שהוא משקר אבל אם אמר סתם טריפה אע"פ שלא נפתח הטרפש נאמן דיכול לומר מחמת שמצא נקב בחצר הכבד ואפי' אם יאמר השני חפשתי בחצר הכבד ולא ראיתי בו נקב לא מהני דלא ראינו אינו ראיה (ט"ז ס"ק כ'):

מ אמר הבודק סרכא היה בו שלא כסדרן ואחד מכחישו ואומר כסדרן היה וכן הקונה ריאה ואמר שמצא בה סרכא במקום שהיא טריפה והמוכר אמר במקום שהיתה כשרה אם באו שניהם כאחד לב"ד ה"ל חד לגבי חד ואין כאן עדות והרי זה כבהמה שנאבדה הריאה ומוקמינן בחזקת היתר אבל אם בא זה אחר זה ובא זה שמעיד לאסור תחלה תלוי בפלוגתא שבין הריטב"א למהרי"ק (עיין בש"ך ססי' א' ובסי' קכ"ז ס"ק י"ג) (ולקמן כלל ע"ב סימן י"ב):

מא במקומות ששוחטין אצל נכרי והניחו הבהמות אצלי בין שחיטה לבדיקה. אין חוששין שמא הכני' ידו וניתק סרכות דבדיקות הריאה מדרבנן וספיקו להקל. ואם רגיל לעשות כן יש לחוש אפילו דיעבד ולכתחלה יזהר בכל ענין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.