חכמת אדם/ו
|
< הקודם · הבא > |
א מקום השחיטה בצואר בקנה לצד הראש לכתחלה ישחוט דוקא למטה מטבעת גדולה ואם שחט למעלה מטבעת גדולה אין להכשיר אלא בהפסד מרובה וראוי להעביר אותו שוחט ולקנסו (כו"פ) ובלבד שיהיה משיפוי כובע ולמטה והוא שבסוף הקנה למעלה יש בתוך טבעת גדולה כמו ב' גרגרים ונקראים חיטי ואם שחט בתוך החיטין ושייר מהם כל שהוא למעלה כשרה שהרי שחט משיפוי כובע ולמטה ואם לא שייר מהם כלום אלא שחט למעל' מהם ה"ז מוגרמת שיתבאר לקמן דטרפה ושיעורו למט' עד ראש כנף האונא העליונ' לצד שמאל (עיין בש"ע סי' כ'):
ב ובושט מתחלת המקום שכשחותכים מתכוויץ (ר"ל שהוושט הוא רך כשחותך נעשה קמטים והחלל מתכסה משא"כ התורבץ הוא קשה ואף כשחותך בו אין מתקמט ונשאר החלל מגולה (ט"ז) עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים בכרסי שחט למעלה ממקום זה והוא נקרא תורבץ הוושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים ה"ז נבלה דאע"ג דנקובת תורבץ הוושט אינה אלא טרפה מ"מ כיון שלא נשחטה הרי זה כמתה: וקבלה ביד הקדמונים שבכל בהמה וחיה השיעור של תורבץ הוושט עד מקום שמגיע שם אוזן הבהמה או החיה כשכופפין אותה (שם):
ג ועוף שיעור הוושט למעלה כנגדו בקנה משפוי כובע ולמטה. ולמטה בוושט וקנה עד גגו של זפק והסימן איזה הוא גגו מקום שאין בו שני עורות כמו בוושט ועוף שאין לו זפק כגון אווזא עד מקום נגד התחלת חבור אגפיים לגוף (תב"ש) ולפי שאין אנו בקיאים בשעורין אלו נכון לשחוט באמצע הצואר לארכו דאז יוצא מידי ספק:
ד צריך לשחוט באמצע צואר של הקיפו ואם שחט מן הצדדים וחתך גם המפרק' שחיטתו כשרה והוא שהחזיר הסימנין ויודע שחתכם קודם שחתך המפרקת כי הסימנים רכים ונדחים מן הסכין וכן השוחט מן העורף צריך שיחזיר הסימנים (שם ועי"ג) ולדידן אין נ"מ בזה דאפילו חתך המפרקת לאחר שחיטת הסימנין טרפה כדלקמן כלל ז' סי' ח' אלא דשם אינו אלא מחמת חומרא אבל אם חתך המפרקת קודם היא נבלה מה"ת:
ה טוב להזהר למשמש בסימנים ולתפשם קודם השחיטה כדי שיזדמנו קודם בשר הצואר וביונים נמצאים הסימנים בצדדים וצריך אומן יד וזהירות גדולה שאם לא ימשמש בהם ויזמינם לפניו קודם שחיטה קרוב הדבר שיחתוך המפרקת קודם הסימנים (שם) וגם בזה אין נפקא מינה לדידן:
ו השחיטה המעולה בין בהמה ובין עוף שיתכוין השוחט לחתוך ב' סימנים דהיינו הקנה והוושט. ובדיעבד אם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ובחיה שחיטתו כשרה ובעינן רוב הנראה לעינים ומדינא אם נשחט יותר מן החצי אפי' כחוט השערה כשר אם בדק הסימנים תיכף באותו רגע אבל אם המתין רגע או רגעים ומצא רק כחוט השערה וודאי טרפה דכל שהוא כהאי יכול לבא בקל ע"י פרכוס והוא שכיח (סי' כ"א כו"פ) ורוב הקנה הוא הקרום שבפני' הגרגרת המחבר את הטבעות יחד אבל הטבעות עצמן נקראין גרגרת וא"כ צריך שיהיה רוב החלל של הגרגרת נשחט ולא מצטרף רוב עובי הטבעת (ש"ך ס"ק א'):
ז מיהו במקום צורך כגון אווזא שמלעיטין אותן ושכיחי שאין בוושט יכול בעל נפש להחמיר לשחוט קנה לבד כדי שיכול לבדוק אח"כ הוושט שלא יהיה נשחט במקום השחין (כו"פ שם) וצריך שיתפוס הקנה לבדו בידו ויתכוין לכך שלא ליגע בוושט דאל"כ ה"ז כמילתא דלא רמיא עליה דאינשי ואז אפי' אמר ברי לי שלא נגעתי בוושט אינו נאמן (ש"ך ססי' כ"א וסי' כ"ג ס"ק ט"ו):
ח אם שחט בבהמה סי' א' כולו וחצי השני ובעוף שני חצאי סימנים פסולה עד שישחט לפחות רוב של כל סימן וסימן:
ט ואם שחט כאן מעט וכאן מעט כיון שאינו מצוי לא כתבתי ומבואר בש"ע סי' כ"א סעיף ג':
י שחיטה העשויה כקולמוס דהיינו באלכסון כשר בין שהניח הסכין על הצוואר מעוקם קצה א' לצד הראש וקצה ב' לצד הגוף או שעוקם הסכין וירד למטה או למעלה ואפילו לכתחלה יכול לשחוט כקולמס:
יא היה חצי קנה פגום על ידי חולי ושחט בו והשלימו לרוב כשר דמהיכא תיתי נחזיק ריעותא לוושט אבל אם נפגם ביד דיש לחוש גם ליושט לדידן דאין בקיאין טרפה (עיין ט"ז וש"ך וכו"פ):
יב דין שחיטת הוורידין לא כתבתי כיון דאנו נוהגין להסיר הראש ואז אין חשש בזה ומ"מ במקום שנוהגין לצלות שלם אעפ"י שדעתו בשעת שחיטה לנתחו אבר אבר הואיל ודרכו בכך חיישי' דלמא יצלנו שלם ולכן צריך לשחוט עכ"פ ב' וורידין או לנקבם בשע' שהוא מפרכס שעדיין הדם חם כדי שיצא הדם (סי' כ"ב):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |