חינוך בית יהודא/כא
|
< הקודם · הבא > |
אלמן ואלמנה שנשתדכו לישא זא"ז וגבלו יום הנשואין ליום ל"ג בעומר פה גניזין תוך היריד כי האלמן והאלמנה היו כל אחד מעיר אחרת והיה להם ליסע אחר הנשואין לדור למקום דירת האלמן. והנה ביום ל"ג בעומר נפל האלמן לחולי ולא היו הנשואין ביום ההוא. ואחר קצת הימים עמד והלך על משענתו והאלמנה אינה רוצה לזוז מכאן ליסע עמו בלא נשואין אם יכול להשיאה בימים אלו שבין ל"ג בעומר ובין חג השבועות או צריכים להמתין עד כלות ימי הספירה. והנה האלמן נחוץ לדרכו לביתו וקרוב שיתבטל הענין אם ימתינו פה על הנשואין עד אחר י"ט. ונשאלתי אם יש למצוא צד היתר לעשות נשואין בימי ספירה הללו.
תשובה
אין למצוא צד היתר מטעם שנמצא בהג"ה ש"ע סימן תצ"ג ס"א מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי. וגם במנהגים כתוב לאמר ועתה נוהגים גם לישא נשים אחר ל"ג בעומר. בודאי אין ראיה משם כלל שהרי מבואר דהמקומות מחולקים בענין זה דקצת מקומות נוהגין כדברי האומרים שמתו עד פרוס העצרת דהיינו עד ל"ג בעומר שהוא ט"ו ימים לפני עצרת ומשום הכי מותרים להסתפר מל"ד ואילך וה"ה לישא אשה ואותן המקומות אין מסתפרין כלל עד ל"ג בעומר אפילו ביום שאין אומרים בו תחנון. ויש מקומות נוהגין כדברי האומרים שמתו מפסח עד העצרת ואותן מקומות אסורים להסתפר מל"ג בעומר ואילך ואינן אסורים ביום שאין אומרים בו תחנון והא דשרי בל"ג בעומר לסימנא בעלמא של"ג ימים מתו שאומרים בהם תחנון שבמ"ט ימים יש בהם ט"ו יום שאין אומרים בו תחנון כמ"ש בבית יוסף ובמהרי"ל כמ"ש בהג"ה ש"ע ס"ג:
נמצא דמ"ש בהגה ס"א דמותר לישא אחר ל"ג (בעור) [בעומר] היינו למנהג המקומות דמתו רק עד ל"ג בעומר: אבל במדינות אלו שנוהגים כסברת האומרים שמתו מפסח עד עצרת ואוסרין תספורת אחר ל"ג בעומר ה"נ לישא אשה דמ"ש הא מהא. וכן משמע לשון המנהגים דדבריו קאי על דעת האומרים שפסוק למות בל"ג בעומר. ודברי רמ"א בהג"ה אינם מדוקדקים דה"ל לומר מנהג המקומות לענין נשואין כדכתב בס"ג לענין תספורת וכ"כ הלבוש בהדיא דבחדא מחת' מחתינהו ואם הדבר כן אין ראיה להתיר לישא אחר ל"ג בעומר.
אך מטעם אחר ראיתי להתיר דודאי לא עדיפי אבילות ישנה זו שאינו אלא מנהג שאין לו עיקר בגמרא, מלהתאבל על מת אבילות ל' יום וב"מ שיש לו עיקר בגמרא שאמרו אבל אסור לישא תוך שלשים ואפ"ה התירו במי שאין לו מי שישמשנו כמ"ש בי"ד סימן שצ"ב ובהגה שם מבואר דאפילו עשיר ויכולת בידו לשכור משרתים מכל מקום אם אין בתו אצלו שתוכל לשמשו בחפיפת הראש וכיוצא מקרי אין לו מי שישמשנו. והנה האלמן הזה שחולה עדיין קצת ואין לו מי שישמשנו פה על היריד שאין ב"ב עמו ק"ו שאין לדחות הנשואין בשביל אבילות ישנה זו וכ"ש שהרי לפי מנהג מקצת מקומות היתר גמור הוא וכדלעיל. וכ"ש שיש חשש שיתבטל השידוך ע"י המתנה זו שיפרדו איש מעל אחיו לדרכו ולא ימנע הדבר מביוש לאיזה צד.
כל אלה הטעמים צרפנו והתרנו הנשואין ביום ד' כ"א אייר ת"ה לפ"ק פה גניזין ובפרט ששמענו שהוא מנהג בכה"ג להתירו ע"פ גדולים:
הצעיר חנוך בא"א מוהר"ר אברהם דיין זצ"ל.