חיי אדם/א/סז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם א סז

כלל סז
הלכות כבוד אב ואם (י"ד סימן ר"מ)

א אם יש לו אב או אם ישתדל לעסוק בצרכיהם שהוא מ"ע מ"הת והוא חמורה שבחמורות (כדאי' בירושלמי ריש פאה) וצריך האדם שיכבד אביו ואמו וירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם ומוראם לכבוד ומורא של המקום ב"ה דשם כתיב כבד את ה' מהונך ה"נ כתיב כבד את אביך כתיב את ה' אלהיך תירא וה"נ כתי' איש אמו ואביו תיראו ושלשה שותפין הן באדם המקום ב"ה ואביו ואמו ואמרו חז"ל בזמן שאדם מכבד אביו ואמו אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני ובזמן שמצער אביו ואמו אומר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאלמלא דרתי ביניה' ציערוני ופשיטא שצריך לאהבה אותם כגופו שהרי הוא בכלל ואהבת לרעך כמוך אלא שבאביו ואמו הוקש אהבתם לאהבת המקום כדאית' בזוהר תצא כגברא דאשתדל בתר אבוהי ואמיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה וכל עלמא דהוי ליה חשיב ליה לאין למעבד ביה רעותא דאבוי ואמיה עכ"ל ואמרו רז"ל דכל מצות הכן על האב ואם היא פרעון חוב שהבן חייב לפרוע לאביו ולאמו הטיבה שגמלוהו ומי שאינו מכבדם נקרא רשע דכתיב לוה רשע ולא ישלם ואם כן בכלל הפרעון שיאהוב אותם אהבה עזה כדרך שהיו אוהבים אותו ולא יהיו עליו לטורח ולמשא ואם אין אדם מכבד אביו ואמו גזרות קשות באות עליו כדכתיב בכבוד המקום יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני הנני יוסף להפליא כו' וכיון שהשוה כבודם לכבוד המקום אם כן גם העונש שוה ולכן כמו המקלל השם בסקילה ה"נ מקלל אביו ואמו בסקילה (עיין כ"ז בטור ובספר חרידים במ"ע התלויות בלב):

ב יסכר פי דוברי שקר האומרים שאינם צריכים להחזיק טובה לאב ואם כי להנאת עצמם היו מכוונים וממילא נולד וכיון שנולד מהם נתן הקב"ה הטבע שהאב והאם יגדלו בניהם כטבע כל בהמה חיה ועוף שמגדלים בניהם ואין הבנים מחזיקים טובה לאבותיהם יתאלמון וישתתקון ויתתרשון כדכתיב תאלמנה שפתי שקר כי הם בעצמם מעידים עליהם שהם כבהמה ולא חלק ה' להם לב לדעת ולהבין ועל זה אמרו חכמים כל הכופר בטובתו של חבירו סוף כופר בטובתו של הקב"ה דלדבריהם גם אינם צריכים לכבד ולירא מהמקום ב"ה כיון שאנחנו מעשי ידיו של הקב"ה מהראוי להיטיב ולחמול על מעשי ידיו ואין ספק שהאומרים כן שהם כופרים בלבם:

ג הכבוד הוא במחשבה ובמעשה ובדבור. במחשבה כדכתיב נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד והיינו יכבד במחשבה דא"ל שבלבו ובעיניו הם נבזים רק שמכבד אותם בדברים אם כן שוין בעיניו כמוהו שהרי גם הוא נבזה בעיניו אע"כ דר"ל שמכבדם בלבו שהם חשובים בעיניו ובלבו דהיינו שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל וזהו עיקר כיבוד שאל"כ הרי כתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני כמו שכתבתי:

ד במעשה כיצד חייב לכבדם בגופו ובממונו להאכילם להשקותם להלבישם ולעשות כל צרכיהם כדאיתא במכילתא כבד את אביך שומע אני בדברים ת"ל כבד את ה' מהונך והוקשה כבודם לכבוד המקום אמור מעתה מאכילם ומשקם מלבישם מכניסם ומוציאם וכל מה שיתן להם יהיה בסבר פנים יפות שאפילו מאכילם בכל יום פטומות והראה להם פנים זועפות נענש עליהם וכן להיפך אפי' מטחינם ברחיים וכונתו לטובה כדי שינצלו אבותיו מדבר קשה מזה ומדבר פיוסים על לבם ומראה להם שכונתו לטובה ושאי אפשר לו לפרנס' בענין אחר עד שיתרצה לטחון נוחל העולם הבא וחייב לשמשו כעבד המשמש לרבו (עיין בקידושין דף ל"א בתוס' ד"ה כבד וד"ה וטורדו):

ה בדבור כיצד היה צריך שום דבר בעיר ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו אעפ"י שיודע שגם כן יעשו בשבילו לא יאמר עשו לי דבר פלוני בשבילי אלא יאמר עשו בשביל אבא כדי לתלות הכבוד באביו ואם מסופק בדבר הרשות בידו לעשות כמו שירצה. ואם יודע שיש לאביו שונאים בעיר לא יבקש בשביל אביו שאין זה אלא גנאי לאביו כיון שלא יעשו בשבילו:

ו חייב לכבדו אפילו אחר מיתו שאם אמר דבר שמועה מפיו אומר כך אמר אבא מורי הריני כפרת משכבו וכן כשחותם עצמו חותם הכ"מ. וכל זה דוקא בתוך י"ב חודש ולאחר י"ב חודש אומר ז"ל וכן הקדישים שנוהגים לומר הוא מטעם כיבוד אב ואם שמחויב לכבדו במותו:

ז חייב לעמוד בפני אביו ואמו כמלא קומתו. ונ"ל דדינו כרבו מובהק בסי' רמ"ב דהיינו משיראם מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו או עד שישב אינו חייב לעמוד אלא שחרית וערבית אם לא בפני אחרים שאינן יודעים שכבר עמד בפניהם וי"א דאפילו מאה פעמים ביום חייב ואם הם בעליה והבן למטה בקרקע אין צריך לעמוד לפניהם כיון שהם ברשות בפני עצמה:

ח איזה מורא לא יעמוד במקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו להתיעץ מפני שנראה שהוא מחשיב עצמו מכלל אנשי העצה ומשוה את עצמו לאביו ולא יעמוד במקום המיוחד לאביו להתפלל שם ולא ישב במקום המיוחד לו לישב שם בביתו אלא יעמוד לפניו כעבד לפני רבו ולא יסתור את דבריו ואם אביו חולק עם אחר בין בדבר הלכה או בשאר ענינים לא מבעיא שלא יאמר נראין דברי פלוני דאם כן סותר דבריו וכל שכן שלא יאמר אין האמת כדבריך אלא אפילו אם נראין לו דברי אביו לא יאמר בפניו נראין דברי אבא שזה זילותא לאביו שמראה שדעתו מכרעת יותר מדעת אביו אלא אם יש לו תשובה לדברי החולק ישיב לו ודוקא בפניו אבל שלא בפניו מותר לומר נראין לי דברי אבא שאדרבה זה כבוד אביו ואפילו לחלוק על אביו מותר שלא בפניו ומיהו אם יש אחר שסובר כדעת אביו והוא רוצה לחלוק על סברת אביו כיון שיש אחר לא יזכיר שם אביו אלא יאמר דעת אותו האחר דסובר כאביו (ט"ז) ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מורי ואמי מורתי. היה שם אביו כשם אחר והוא פלאי שאין רגילין בו שלא בפניו יש מתירין וכן אם הוא שם שרגילין בו הרבה בני אדם כגון אברהם יצחק כו' וכיוצא בו יש מתירין לקרות בהן אחרים אפילו בפניו ויש אוסרין בפניו ומכל מקום עכשיו מקילין בו דמסתמא אביו מוחל:

ט מי שנטרפה דעת אביו ואמו ישתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחמו ואם אי אפשר לעמוד בזה ילך לו ויעמיד אחרים לנהגם כראוי כדי שלא יבואו לידי בזיון:

י ראה לאביו שעבר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כך וכך כתיב בתורה כאלו שואל ממנו ולא כמזהירו והוא יבין מעצמו ולא יתבייש ואם אמר שמועה בטעות לא יאמר לו טעית ואפילו בדבר הלכה לא יאמר לו לא תיהני הכי:

יא עד היכן מוראם וכבודם. היה הבן לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו וכן אפי' נטלו כיס של זהובי' שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצטער בפניהם ולא יכעיס כנגדם אלא ישתוק ויירא ממי שצוה כך ומכל מקו' יכול לתבעם לדין שישלמו לו מה שהזיקו לו וי"א דקוד' שהפסידו לו יכול הבן למנעם שלא יפסידוהו אף על פי שיש להם במה לשלם כדי שלא לטרוח למיקם בדינא ודיינא ומ"מ אחר שכבר הפסידו לו אסור להכלימם דמאי דהוי הוי אם אין להם במה לשלם לכ"ע מותר למנעם שלא יפסידוהו דהא אינו חייב לכבדם אלא משלהם כדלקמן סי' י"ב. ודוקא במקום שיש חסרון כיס אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח בעלמא אסור לכ"ע למנעם ולצערם ולא עוד אלא שאפילו אביו ואמו ישנים ומפתחות חנותו של בן תחת ראשיהם אסור להקיצם משנתם אעפ"י שעי"ז יפסיד הרבה (ט"ז ס"ק י') אבל אם בא ריוח לאביו ואם לא יקיץ אותו יותר מצטער מפני מניעת הריוח מצוה להקיצו מאחר שאביו שמח בזה וכן כשמקיצו ללכת לבית הכנסת או לדבר מצוה שכולם חייבים בכבוד המקום (ס"ח סי' של"ז):

יב זה שמאכילם ומשקם משלהם אם יש להם. ואם אין להם ויש לבן כופין אותו וזן אותם משלו בתורת צדקה ולכן אע"ג דאין כופין על מצות כיבוד משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה למען יאריכון ימיך דמשמע דאין לו בעה"ז אלא עונש זה שאינו מאריך ימים מ"מ בזה כופין אותו דלא גרע אביו משאר צדקה דכופין על הצדקה ואסור ליתן צדקה לעני אחר דאביו קודם לכל אדם ואם ידו משגת ומפרנס אביו ממעות צדקה שלו תבוא מאירה עליו שמבזה אביו ואם אין לבן א"צ לחזור על הפתחים להאכילם אבל דעת מקצת פוסקים דדוקא כשאין לו כלל א"צ לחזור על הפתחים ליתן לאביו אבל כל מה שיש לו צריך ליתן לאביו אע"פ שיצטרך לחזור על הפתחים לכ"ע חייב לכבדו ולשרתו בדבר שאין נותן ממון משלו אם יש לבן פרנסת אותו יום אעפ"י שעי"ז בטל ממלאכתו ויצטרך למחר לחזור על הפתחים אבל אם אין לו לבן פרנסת אותו יום לא מחויב לבטל מלאכתו ולחזור על הפתחים או להתענות אותו יום וא"צ אפילו לכבדו בגופו:

יג אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין מ"ע ובין ל"ת אפילו מצוה מדרבנן לא ישמע לו דכתיב איש אמו ואביו תיראו אני ה' כולכם חייבין בכבודי לפיכך היו מצוים לו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול לו והבן היה רוצה להתפייז מיד אין לו לחוש לצוואת אביו שאסור לשנוא שום אדם אם לא שראה שעובר עבירה:

יד אמר לו השקיני מים ויש לפניו לעשות מצוה עוברת אם אפשר למצוה שתעשה ע"י אחרים כגון קבורת המת ולויה וכיוצא בו אם כבר התחיל באותה מצוה יגמור שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואם לא התחיל בה יניח המצוה ויעסוק בצרכיהם ואם אין שם אחרים לעשות והשעה עוברת יעסוק במצוה ויניח כבודם ואם אין זמן המצוה עוברת יעסוק בכבודם ואח"כ יעשה המצוה:

טו תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם לפיכך אם הבן רוצה לילך למקום אחר ללמוד שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בלימודו והאב מוחה בו שמתירא שיבא שם לידי עלילות א"צ לשמוע לאביו וכן אם האב מוחה בבן לישא אשה שחפץ בה א"צ לשמוע לאביו ומי שאמרה לו אמו עשה כך ולבסוף בא אביו ואמר מי אמר לך לעשות כן לא יאמר לו אמו אף שיקללו פן יכעוס אביו על אמו (ס"ח סימן של"ז):

טז כיבוד אב קודם לאם להקדים שהרי היא חייבת בכבוד בעלה ואם גירשה שניהם שוים. ולעולם אין חילוק בכל דבר בין אב לאם:

יז אחד האיש ואחד האשה חייבים בכיבוד ובמורא אב ואם אלא שהאשה אם הבעל מוחה פטורה ובלא"ה חייבת (וצ"ע להפוסקים דכיבוד חמיו הוא דאורייתא למה פטורה שהרי גם הוא חייב כדלעיל דהאב קודם לאם מפני שגם היא חייבת בכבוד בעלה):

יח ממזר חייב בכבוד אביו ואמו ובמוראם ואפילו אביו רשע ובעל עבירות חייב. וי"א דכל זמן שלא עשה תשובה אינו חייב לכבדו ומכל מקום אסור לצערו:

יט כל המבזה אביו ואמו אפילו בדברים אפילו ברמיזה הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה שנאמר ארור מקלה אביו ואמו וע"ז אמר שלמה ברוח הקדש במשלי עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ואמר ליקהת אם ר"ל כי דבר רגיל שדברי נשים הם שטות וכ"ש כשהיא זקנה שדבריה דברי שטות ולכן אמר שאפי' המבזה לזקנת אם וליקהת ר"ל אסיפת כי מחמת הזקנה נעשים בבשרה קמטי' זה ע"ז אפ"ה עונשו גדול. וכ' בס' החרידים וז"ל ומעשה היה בימינו באיש שהיה זן את אמו רק שהיתה קלה ובזויה בעיניו לפי שנשאת לאיש אחרי מות אביו והאיש הזה הלך דרך ים ונהרג והושלך לים וחפשו היהודים לבקשו ומצאוהו על שפת הים ועין אחת מנוקרת שנקרוה העורבים עכ"ל:

כ אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויעלים עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול:

כא המכה לבנו גדול י"א כשהוא בן כ"ב שנים וי"א בן כ"ד שנים ונ"ל דהכל לפי טבע הבן ואפילו פחות מזה מנדין אותו שהרי עובר על לפני עור כו' אלא יוכיחנו בדברים:

כב חייב אדם לכבד אשת אביו אעפ"י שאינה אמו כ"ז שאביו קיים דכתיב כבד את אביך לרבות אשת אביך וכן חייב לכבד בעל אמו כ"ז שאמו קיימת דכתיב את אמך לרבות בעל אמו אבל לאחר מיתה אינו חייב בכבודם ומ"מ דבר הגון לכבדם. וסמ"ק כ' דבחייהם חייב מדאורייתא ולאחר מיתה מדרבנן:

כג חייב אדם לכבד אחיו הגדול בין שהוא אחיו מאביו ובין מאמו מדכתיב ואת אמך וי"ו יתירה ואפילו הקטן הוא גדול בתורה יותר מן הגדול. ומ"מ אסור לגדול לבזות להקטן כיון שהוא ת"ח צריך לשאת פניו לתורה ואם אינו נושא פנים לתורה הרי אינו עושה מעשה עמו ואינו חייב לכבדו:

כד חייב אדם לכבד חמיו וחמותו שהרי דוד קרא לשאול אבי שהיה חמיו וחייב לכבדו כמו שאר זקנים וחשובים:

כה חייב אדם בכבוד אבי אביו ולכן אם אין לאביו לפרנס (אבי) אביו כייפינן לבן הבן לפרנס אבי אביו כדינו שחייב לאביו אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו:

כו אם האב רוצה לשרת את הבן מותר לקבל ממנו אא"כ האב בן תורה דבלא"ה אסור להשתמש בבן תורה:

כז המקלל אביו או אמו אפילו לאחר מיתתן חייב סקילה אם הוא בעדים והתראה אחד האיש ואחד האשה שקללו ודוקא שקללן בשמות המיוחדים אבל קללם בכינוי אינו חייב אלא בלאו ולוקין כדין המקלל אחד מישראל:

כח המכה אביו או אמו ועשה חבורה חייב חנק ובלא חבורה אינו אלא בלאו ולוקין כדין המכה א' מישראל:

כט היה קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו שמא יבא לעשות בו חבורה וכן אם הוא רופא לא יקיז לו דם ולא יחתוך לו אבר אע"פי שמתכוין לרפואה. בד"א שיש שם אחר שיכול לעשות אבל אין שם אחר והוא מצטער ה"ה מקיזו וחותך כפי מה שירשוהו לעשות:

ל בתנא דבי אליהו איתא כבד את אביך וסמיך ליה לא תנאף ללמדך שאם נשא אדם אשה והיא אינה מכבדת אביו ואמו הרי הוא כאילו נואף כל ימיו עד ולא תגנוב שאם יש לאדם בנים ובנות בתוך ביתו ואינם מכבדים אביהם ואמם כאלו גונב נפשות (עיין בס"ח מסימן תקס"א עד תקפ"ה ומסי' של"ה עד שמ"ו):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.