חיי אדם/ב/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב כ

כלל כ
האופה (סי' שי"ח)

א האופה את הפת או המבשל את המאכל או סממנים או מים וכל דבר אפי' נאכל כשהוא חי כגון פירות וחלב והמתיך שעוה וחלב וזפת וכיוצא בהן או א' ממיני מתכות שהתיך אותה כמו שמהתכין [א] בכלי עד ששופכין אותו כמים ועושין מהם כלים כידוע וכן כלי של טיט שנתנו בתנור ונעשה כלי חרס והנותן חתיכה עץ בתנור כדי שתתיבש [ב] וידוע שיוצא ממנו לחלוחית חייב משום מבשל. זה הכלל בין שריפה דבר קשה או שהקשה דבר רך חייב משום מבשל (רמב"ם הביאו המגן אברהם סי' שי"ח):

ב אפילו לא בישל על האש ממש אלא בדבר שנתחמם מן האש כתנור וכיוצא בו ואפי' חימם בגד אצל האש וצלה בו ביצ' חייב כאילו בישל על האש ממש. ולפיכך המניח פירות או מים על התנור או בתוך הקאכל לאחר שהסיקו התנור ונתבשלו שם חייב (שם):

ג כלי ראשון (פי' הכלי שמשתמש בו על האש) אפי' לאחר שהעבירו מעל האש מבשל כל זמן שהיד סולדת בו לפיכך אסור ליתן בכ"ר שום דבר בשבת ולא עוד אלא אפי' דאסור לערות מכלי ראשון על דבר ששייך בו בישול דעירוי מבשל כדי קליפה ואם עירה על בשר צלי או על לחם צריך לקלוף דהקליפ' אסו' לאכול בשבת דיש בישול אחר צליה ואחר אפייה כדלקמן סימן י' ודוקא על דבר יבש אסור אבל מותר לערות מים חמין במים צוננין או להיפך. ובתנאי שיהיו המים צוננין הרבה מאד יותר על החמין שלא יהיה באפשר שיתבשלו רק שיפיגו צינתן דכיון דהצוננים מרובין ומתערבין תיכף מתבטל חמימתן ונ"ל דבצונן לחמין דוקא ששופך בשפיכה גדולה הכל בפעם א' אבל מעט מעט אסור לערות שהרי מבשל תיכף ומה יועיל מה שמצטנן אח"כ (ובזה מסולק תמיהת הב"ח סי' שי"ח סס"ק ח'):

ד כלי שני (פי' הכלי שעירה לתוכו מכלי שבשלו בו) אינו מבשל אפילו אם היד סולדת בו ואמנם כיון דיש דברים המתבשלים אפילו בכ"ש ואין אלו בקיאין יש להחמיר שלא ליתן שום דבר דשייך בו בישול אפילו בכ"ש כ"ז שיהס"ב ולכן יש ליזהר במלח ובצלים בשבת שלא ליתן בקערה וכ"ש לערות עליהם מכ"ר (שם) ואם הוא רותח כ"כ עד שהיד נכוית בו נ"ל דלכ"ע מבשל (עיין בחבורי שערי צדק פ"ב). ואם נתן מלח אפי' בכ"ר אפי' כשעדיין הקדירה על האש מותר המאכל דהמלח בטל לגבי המאכל ואע"ג דמידי דעביד לטעמא לא בטיל ש"ה דהוי זוז"ג דמסתמא נמלח גם בע"ש ואע"ג דהוי דבר שיל"מ כיון שנתבטל מקודם שנאסר בטל דנימוח מיד ואין נתבשל מיד לדעת האומרים דצריך מלחא בישולא כבשרא דתורא (וע"ש במגן אברהם שי"ח ס"ק ל"א) ואם הוא מלח שנעשה ע"י בישול פשיט' דיש לסמוך להתיר דאין בישול אחר בישול (שם במגן אברהם):

ה חתיכ' בשר רותח וכן כל דבר גוש כ"ז שהיס"ב ולא הניח בכ"ש מבשל ואם כבר הניחו בכ"ש כתב המ"א דאעפ"כ מבשל ולכן אסור לטוח שום ובצלים על הרגלים שקורין פיסנאגעש כ"ז שהיס"ב וכן בשר צלי אסור לטוח אותו וכן אסור ליתן חתיכת בשר רותח ברוטב צונן דכיון שהוא דבר שאינו מתערב מבשל כדי קליפה וצ"ע [ג] (שם):

ו אחר שכתבנו הדברים המבשלין נבאר דברים השייכים בהם בישול. דבר יבש שכבר נתבשל מע"ש ל"ש בו בישול דאין בישול אחר בישול ואפי' הוא עכשיו צונן לגמרי ומותר לשרותו בחמין אפילו בכ"ר ואם לא נתבשל מע"ש אסור לשרותו ואפי' בכ"ש דמיחזי כמבשל אבל מותר לערות עליו מכ"ש להדיחו ואם הוא דבר קשה שא"א לאוכלו כלל בלא שריה השורה אותו בשבת חייב ונ"ל דאפי' בצונן וצ"ע [ד] וכן אסור להדיח דבר שא"א לאכול כלל בלא הדחה והמדיח חייב דבישול אינו תלוי לא בכ"ר ולא בכ"ש אלא לפי דבר המתבשל (מרדכי) אבל מותר להדיח דג מלוח שקורין הערונג במים צוננין (ט"ז) שגם קודם הדחה ראוי לאכילה (שם):

ז מיהו בדבר יבש הנתבשל ועכשיו ע"י השריה בחמין או כשיתן נגד המדורה יהיה נימוח יש מתירין דכיון דנתבשל כבר והוא יבש אעפ"י שיהיה נימוח מותר ולפ"ז מותר ליתן מלח שנתבשל וכן צוקר אפילו בכלי ראשון וכן מותר ליתן פשטידא שיש בו שומן הרבה כנגד המדורה אפי' במקום שהיס"ב (מגן אברהם ס"ק מ') וי"א דהא דאמרינן דביבש שנתבשל ל"ש בישול דוקא לענין לשרותו בחמין שעדיין יהיה נשאר יבש אבל כשיהיה נימוח א"כ הוי דינו כדין דבר לח שנצטנן דאסור משום בישול (לבוש וט"ז סי' כ') ולפ"ז צריך ליתן הצוקר דוקא בכ"ש ואפילו לערות עליו מכ"ר אסור ובסי' ת"ר בשם תשו' פ"מ כ' דמותר ליתן הצוקר אפי' בכ"ר ואין בו משום בישול כיון דכבר נתבשל ודינו כמלח שנעשה ע"י בישול ע"ש ועיין במגן אברהם ס"ק ל"א [ה] וכן אסור ליתן פשטידא במקו' שהיס"ב ויש להקל במקום צורך (שם):

ח תבשיל שנתבשל כל צרכו כ"ז שהוא רותח. שהיד סולדת בו אעפ"י שכבר שינה קצת מרתיחתו אין בו משום בישול לכ"ע. ואם נצטנן י"א דאפילו נצטנן לגמרי ל"ש בו עוד בישול כיון שכבר נתבשל פ"א אין בישול אחר בישול וי"א דחייב משום מבשל ולכ"ע במתיך מיני מתכות אפילו מאה פעמים חייב משום מבשל ול"ש בזה אין בישול אחר בישול (עיין בנ"א סימן ה') (שם):

ט תבשיל שלא נתבשל כ"צ אפילו בעודו רותח חייב משום מבשל ולכן אסור להוציא בכף המאכל מן הקדירה שנמצא מגיס (ר"ל מהפך המאכל) וכל המגיס הוי כמבשל אבל בתבשיל שבישל כ"צ מותר ומיהו בליל שבת כשהקדרה על האש אסו' להוציא שום דבר מהקדירה די"א דהוי מגיס אפילו בישל כל צרכה כיון שעדיין הוא על האש (שם):

י אע"ג דאין בישול אחר בישול וכן אין צלי אחר צלי ואפיה אחר אפיה. אבל י"א דיש צלי אחר בישול ויש בישול אחר צלי וכן אחר אפיה ולכן אסו' ליתן דבר שנתבשל ואין בו רוטב כלל נגד המדורה במקום שהיס"ב [ו] דאז נעשה צלי. וכן אסור ליתן בשר צלי או פרורי פת ברוטב שהם בכלי ראשון שהרי יתבשלו עכשיו וי"א דפרורי פת אסור לדיעה זו ליתן אפילו בקערה שהוא כ"ש כמו שכתבתי בסי' ד' דיש דברים המתבשלים אפי' בכלי שני (שם):

יא דברים שכתבנו דיש בהם משום בישול אחר בישול ומכ"ש בדברים חיים כפירות ומים לא מבעי שאסור להניחם כנגד המדורה או על התנור ועל הלבזבז שקורין (גזימש) או אפילו על כלי אחר העומד אצל האש או לסמכו בצידי התנור לאחר שהוסק התנור אפילו עדיין התנור קר ובכל מקום שיכול להתחמם ויעמוד כ"כ עד שתהיה היס"ב דזה הוי מבשל ממש אלא אפי' אם אין דעתו כלל לחמם רק להפיג צינתם אפ"ה אסור להעמיד במקו' שאם יניח אותו זמן רב יכול להתחמם כ"כ עד שתהיה היס"ב דחיישינן שמא ישכח או שיהיה לו עסק ויתבשל שם ויהיה חייב אבל מותר להעמיד אפילו כנגד מדורה שהנכרי הדליק בשביל עצמו או בשביל ישראל מפני הצינה וכיוצא בו שהדליק בהיתר או על התנור ובקאכלין לאחר שכבר נצטנן התנור במקום שאף אם יעמוד שם זמן רב לא יבוא לידי בישול (שם) וכן אם קדרה או יורה עומד על האש ממש או סמוך לאש ממש מותר ליתן עליו מאכל כל זמן שלא נצטנן או דבר יבש בענין דלא שייך בו בישול כיון דהקדירה מפסקתדינו כנגד המדורה (שי"ח) וה"ה אם השכים וראה שהקדיחה תבשילו וירא שיקדיח יותר מותר לכתחלה להסירו ולהעמיד שם קדירה ריקנית (ובלבד שלא תהיה קדירה חדשה כדלקמן כלל פ"ו) ואז ישים הקדירה שנתבשל בתוכה על גב קדירה זו דכיון דקדירה מפסקת עדיף מכירה גרופה וקטומה (סימן רל"ג):

יב אפילו דברים שאין בו משום בישול אם מניח על התנור לאחר שהוסק צריך להניח איזה דבר תחת הקדירה משו' היכר שמא יחתה בגחלי' אע"ג דהמעזיבה מפסיק וה"ה לתוך הקאכלין אבל על לבזבז שקורין (גזימש) שסביב התנור או לסמוך בדופני התנור א"צ להניח דבר המפסיק (קצ"ג סעיף ג'):

יג דבר שנתבשל כבר ואפילו רוטב ושאר משקים אם לא נצטנן לגמרי ונהגו להקל להניח נגד המדורה קצת רחוק מן האש ואע"ג שאין דבר מפסיק בינו לבין האש כיון שהצריכו חכמים להרחיק קצת מן המדורה אית ליה הכירא אבל אצל האש ממש אסור וה"ה על התנור או בקאכלין אפילו לאחר שהוסק מותר ע"י דבר המפסיק [ז] ואם אינו מניח שם להיות היס"ב אלא רק כדי להחם קצת נ"ל דלכ"ע מותר אפילו נצטנן לגמרי ול"ג בזה שמא ישכח ויעמיד שם עד שהיס"ב כיון די"א דאפילו נצטנן לגמרי ל"ש בישול ויש לסמוך ע"ז כשהוא צורך גדול ובלבד שיזהר מאד שלא יניח לעמוד שם הרבה שלא יבוא לידי ספק חטאת אבל להניח כדי שתהיה היס"ב אסור [ח] וכל דבר יבש לגמרי אף עפ"י שהוא שמן כמו בשר צלי שמן וכן מיני מולייתא אעפ"י כשיתחמ' יהיה זב ממנו קצת שומן מות' אבל בשר מבושל כבר מבואר בסימן י' דאסור דהוי צלי אחר בישול (שי"ח):

יד ולכן נוהגין להחזיר בשבת המאכלים לתוך התנור שמטמינין בו כיון שהן עדיין חמים אבל אם נצטננו לגמרי אסור ופשיטא אותן מאכלים שלא הטמינו בתנור ואפילו יבש לגמרי בלא רוטב כגון צלי וכיוצא בו ואפילו לתנור שאפו בו מע"ש ולא הטמינו בו ולא נשאר בו רק הבל מועט אפ"ה אסור אם נצטנן לגמרי דה"ל כמניח לכירה לכתחלה וזה אסור אפילו במקום שלא יוכל לבא לידי בישול וגרע מסי' י"ג כנגד המדורה דמותר דבר יבש אפילו נצטנן לגמרי דהתם יש היכר מה שצריך להרחיקו מן המדורה משא"כ הכא שאין היכר כלל ואפשר דאפילו אם יתן דבר המפסיק לא מהני דבתוכ' כיון שכן דרך בישול אסור (ובסימן רנ"ג סעיף ג' משמע דבדבר המפסיק מותר ובמגן אברהם שם ס"ק ל"ה משמע דלא מהני) ולפ"ז כ"ש דאסור להעמיד מאכל בתוך תנור בית החורף אפילו רחוק מהאש דבתוכו הכל אסור ועיין בנ"א [ט] אבל מותר להעמיד שם קדירה ריקנית ולהעמיד המאכל עליו בענין דלא יהיה שייך בו בישול כדלעיל סימן י"א דכיון שאינו עומד בקרקעית התנור לא מקרי תוכה כמש"כ המגן אברהם סימן רנ"ג ס"ק כ"ב ויש לסמוך על זה לצורך חולה קצת כן נ"ל וכל דבר שמותר נגד מדורה ה"ה כאן כנ"ל:

טו כל דבר שלישראל אסור אסור ג"כ על ידי נכרי ומ"מ נהגו שהנכרי מעמיד תבשיל אף שהוא צונן לגמרי על התנור או לתוך הקאכיל קודם שהוסק התנור דאע"ג דלישראל אסור דהוי כאחד נותן הקדירה וא' נותן את האור דהראשון פטור אבל אסור מ"מ ע"י נכרי מותר כיון דאין כוונת הנכרי בהבערת האש בתוך התנור להחם התבשיל אלא עיקר כוונתו להחם הבית ואף דהוי פסיק רישיה מ"מ לא מחמרינן באיסור אמירה לנכרי דאינו אלא שבות בדבר שאין הנכרי מכוין להדיא לעשות אותו דבר [י] (ס"ס רנ"ג):

טז אבל אחר שהוסק התנור אסור אפילו על ידי נכרי דהא דעתו רק לחמם התבשיל ואפילו ע"י דבר המפסיק אם הוא צונן לגמרי ובדיעבד שהניחו הנכרי בתנור אפילו לאחר שהסיק מותר בדיעבד כיון די"א דאין בישול אחר בישול אפילו נצטנן לגמרי ונ"ל דבדיעבד אפי' אם הישראל נתנו על התנור מותר [יא] אבל אם חממו אצל אש אפי' הדליק הנכרי האש בשביל עצמו אסור אפילו בדיעבד לו ולכל ישראל עד מוצאי שבת כדלעיל כלל ט' סי' י'. וכ"ז בדבר שנתבשל כבר אבל דבר שלא נתבשל אסור אפי' ע"י נכרי אפי' קודם שהוסק שהרי נתבשל בשבת בשביל ישראל (שם):

יז ולכן השפחות נכריות שמדליקין אש בשבת לצורך עצמן לבשל לעצמו ומחממין הקאווע לצורך ישראל אצל האש אסור אפילו בדיעבד דידוע דעכ"פ מדליקה האש גם לצורך ישראל ואסור להנות מאותו האש (כדאיתא בסי' רע"ו ולקמן כלל נ"ז) ואפילו הדליק בשביל עצמו מ"מ אסור שהרי לכ"ע אסור לישראל לחממו אצל האש עכ"פ מרבנן ונכרי שעשה איסור דרבנן בשביל ישראל אסור:

יח אם נתן הנכרי מים בשבת בכלי הקבוע בתנור שקורין (באניע) וכוונתו רק כדי שלא תפסיד הכלי מחמת האש אפילו נתן המים אחר שהוסק התנור מותר להנות מאותו מים ואם כוונתו כדי שיתבשלו המים דומה לסימן ט"ו (ססי' רנ"ג במגן אברהם):

יט כשמדיחין כלים במים רותחין לא יערה המים על הכלים משום בישול אלא ישפוך הרותחין לכלי אחר ואחר כך יניח הכלים בתוכו (שם):

כ קדירה עם רוטב ונקרש השומן וכן משקה שנקרש מחמת הקור מותר להעמיד נגד מדורה במקום שא"י להיות היס"ב כדי שימס השומן והקרח אם הוא לצורך השבת. ולהניח שומן על תבשיל שהוא חם (עיין סימן ז' ובנ"א שם ועיין במלאכת דש סי' י"א) ואם הניח פשטידא והשומן זב לחוץ יש להחמיר שלא לאכול השומן דכיון שהוא בעין הוי כנולד ומ"מ במקום צורך יש להתיר ומותר לישראל להניח הפשטיד קודם שהוסק התנור כיון דיש מתירין אפי' אח"כ ואין לעשות כן בפני ע"ה (סימן שי"ח):

כא אסור לטרוף ביצים בקערה דנראה שעושה כדי לבשלם בקדירה וכן אסור לטרוף כל דבר וכן אסור לטרוף הריפות ורוטב ובשר ביחד ומוסיפין חמין ומערבין הרבה בכף עד שיהיה הכל גוף אחד אבל מותר לגמור שחיקת הריפות בכף לאחר שהסיר מן האש (סימן שכ"א) והא דאסור לטרוף היינו דוקא לטרוף בכח (ב"ח שם וכ"כ רש"י דף קמגן אברהם ע"א כמו שדרך שטורפין ביצים ליתן בקדירה או לעשות פאנקוכין) אבל אם מערב עם מעט משק' כדרך שעושין לשתות עם קאווע מותר ובלבד שיזהר שלא ישפוך על החלמון מכ"ר דאז הוי בישול ואפילו בכ"ש צריך ליזהר כדלעיל סימן ד' וכ"ש ביצים שבחימום קל מתבשל (מגן אברהם סימן שכ"א ס"ק כ"ד ונרשם רש"י ק"מ וט"ס שצ"ל דף ק"ע ד"ה פעפוע) ועיין' במגן אברהם ס"ק כ"ח ונ"ל להוכיח משם דאם חם כ"כ שיכולים לגלגל ביצה אסור משום בישול דרש"י כ' שם ד"ה שריקי טויא לטוח שמן וביצים מגולגלי' כו' ובלבד שלא יהיה רותח כדי לבשל עכ"ל וקשה כיון דאין רותח למה כ' רש"י ביצים מגולגלים ולא כתב סתם ביצים ש"מ דאפילו אינו חם כ"כ מ"מ שייך בישול בביצה אך בדף קל"ט ע"ב ריש ד"ה ונותנין משמע דבכ"ש מותר ולכן צריך ליזהר שיהיה רק פושרין. ועיין לעיל במלאכת בורר סי' י' כיצד יעשה בענין שלא יהיה בורר:

כב דיני הטמנה בשבת וכן להטמין כלי עם שכר בכלי שיש בו חמין שקורין (באניע) מבואר לעיל כלל ב' ונשמט משם בסי' ה' בענין שמטמין הקאווע בחול ראוי לעשות כן שיטמין הכלי עם הקאווע בחול ובלבד שלא יטמין כולו רק חציו או שלישיתו ואח"כ יכפה עליו קדירה בענין שלא תגע הכלי בקדירה רק יהיה אויר בין הקדירה להכלי ואז יכול ליתן על הקדירה בגדים או כרים מה שירצה כיון דאין הטמנה למעלה נוגע בכלי שיש בו הקאווע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.