חיי אדם/א/נד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם א נד

כלל נד
דין במ"מ (סי' קס"ח ור"ח)

א ה' מיני דגן כיון שהם חשובים שנשתבח בהן א"י כדכתיב ארץ חטה ושעורה ולכן קבעו חז"ל להן ברכה בפ"ע ואמנ' חשיבתן אינו אלא כשעשה מהם תבשיל ולכן ה' מיני דגן שהם חטים. שעורים שבולת שועל שקורין (האבר). שיפון שקורין (קארין) כוסמין (המין הזה אינו מצוי במדינתינו) אם אכל הגרעינין חיין או קלוים באש או אפילו שבישל שעורים במים והן עדיין בקליפתן או אפילו נכתשים רק שהם שלמים ולא נתמעכו כלל אינן חשובין ומברכין בפ"הא. ויש ליזהר שלא לאכול מהם כזית אלא בתוך הסעודה משום ס' איזה ברכה אחרונה דכיון דבירך בפה"א יצטרך לומר בב"א על האדמה ועל פרי האדמה וברכה זו לא מצינו ועל המחיה א"א לברך דלא שייך אלא כשבירך במ"מ ובדיעבד שאכל כזית יברך בורא נפשות (סימן ר"ח):

ב כתש אותם במכתשת והסיר קליפתן כמו שעורים שקורין (גאגעלך) ונתמעכו ונדבקו יחד ע"י הבישול. וכן כל מיני גרויפין גערשטני או האברנע גרויפין שידוע שהם נחלקים ע"י כתישה ולא נשארו שלמים וכן (קאשע) של דגן כ"ז לפי שנחלקו ע"י כתישה אפילו לא נדבקו יחד ע"י הבישול. וכן כל מיני מאכל שעושין מקמח של ה' מינים הנזכרים ובשלן במים או בשאר משקין ואפילו אותן שבלילתן עבה רק שחותך העיסה לפרורין קטנים כמו (לאקשן) (פארפיל) (טריפליך) שאין בכל אלו תואר לחם ואין בכל חתי' כזית (מכ"ש אם בלילתן רכה אפילו אכל הרבה כדי שביעה מברך תחלה במ"מ ולבסוף על המחיה (עיין מגן אברהם סי' ר"ט ובא"ר שם ס"ק ה') ועיין לקמן סי' ו':

ג לש עיסה בשמן דבש חלב שומן וחמאה או שאר מי פירות ואפילו נתן לתוכו ג"כ מעט מים או שלש העיסה במים לבד אלא שעשה ממנו כמו פלאדין או טערטליך ומילא בתוכו בפירות. או אפילו לש במים לבד וגם לא מילא בשום דבר רק שגלגל את העיסה דק כמו (הויזין בלאזין) או קיכליך שלנו ואופין אותם בתנור ואוכלין אותן רק לקינוח כ"ז נקרא פת הבאה בכיסנין ואינו לחם גמור כדלעיל כלל מ"ב סימן א' דלחם גמור אין בו א' מן תנאים אלו. ולכן אם אכל מהם פחות מן ד' ביצים (דיש מן האחרוני' שכתבו דג' או ד' ביצים הוא שיעור סעודה כמו לענין עירובין ולכן לכתחלה יזהר בזה אך שמעתי מפה קדוש הגר"א שלא נראה לו אלא כמו שכ' בסי' ד' בשם ש"ל שהוא סעודת ערב וצהרים) מברך במ"מ ולאחריו על המחיה ואין צריך נט"י (סימן קס"ח):

ד אכל מהם שיעור שדרך שאר בני אדם לקבוע עליו סעודה קבוע דהיינו סעודת ערב וצהרים (כ"כ בש"ל) [א] והיינו שאם אכל מהם בלא ליפתן ישער שאילו אכלו אחרים שיעור זה בלא ליפתן היו שבעים ואם אכל עם דבר אחר ללפת ישער גם כן אילו אכלו אחרים עם דברים אחרים ללפת. ואפילו אכל אותן בלא לפתן ושבע ממנו ואילו אכלו אחרים בלא לפתן לא היו שבעים כיון שעכ"פ אם היו מלפתין אותן עם דברים אחרים היו שבעים והוא ג"כ עכשיו שבע. ולכן צריך נט"י ומברך המוציא ובהמ"ז ואפילו אם אכל כבר מעט ונמלך לאכול כדי שביעה צריך נט"י והמוציא וברה"מז אבל אם אין בדעתו עתה לאכול אלא מעט אע"ג דבין הכל יהיה כשיעור ויברך אחריו ברה"מז מ"מ א"צ נטילת ידים והמוציא כיון שלא יאכל כשיעור (סימן קס"ח ובמגן אברהם):

ה אם לש העיסה במי ביצים בלא מים או שלש במים ומילא בבשר ודגים וגבינה שקורין (פיראגש) וידוע דהדברים אלו בלא"ה באים ללפת הפת וי"ל דאינן מבטלין העיסה מתורת לחם ואינן דומין לפירות דאין דרך ללפת בהן פת ויש סברא לומר דאעפ"כ אינו דומה ללחם גמור ויש לו ג"כ דין כסנין. ומכח ס' ראוי לכל ירא שמים שלא יאכל אפי' פחות מכזית כ"א בתוך הסעודה ובדיעבד או שאינו רוצה להחמיר על עצמו ואכל פחות משיעור ג' ביצים (היינו לחומרא) מברך במ"מ ועל המחיה (סי' קס"ח מ"א ס"ק מ"ד) ואם אכל כדי שביעה יעשה כמו בסמוך (בסי' ו'):

ו אם לש עיסה בלילה עבה במים ואח"כ טגנה בשמן או דבש או שבשלה אם יש בכל חתיכה כזית אפשר דזה הוא תואר לחם. וא"כ יש בזה ס' די"ל כיון שהיה עיסה בתחילה אעפ"י שבשלה או טגנה אעפ"כ תורת לחם עליו וא"כ אפי' יאכל אחר הבישול אפי' פחות מכזית מברך המוציא וגם י"ל כיון שמעולם לא היה לחם גמור וא"כ כיון שבשל או טיגן בטל מתורת לחם לגמרי ואפילו יאכל כדי שביעה מברך במ"מ ועל המחיה. ולכך ראוי ליזהר שלא יאכל רק בתוך הסעודה או שיאכל עכ"פ כזית מלחם גמור כדי שיברך המוציא ובה"מז וא"צ לברך על עיסה זו. ובדיעבד אם אכל פחות מג' ביצים יברך על המחיה ואם אכל כדי שביעה מחוייב ליטול ידיו ולברך המוציא על לחם גמור ויאכל כזית כדי שיברך ברה"מז (משא"כ בסי' ה' דמקצת אחרונים כ' דיש להם דין כסנין לגמרי אבל הכא לא הכריעו כלום) אך נוהגין אף לכתחלה לברך במ"מ ועל המחיה אם לא אכל כדי שביעה [ב] ודוקא שיש בכל חתי' כזית אבל אם אין בכל חתי' כזית לא עדיף מלחם גמור בסימן י' אבל לעיל בסי' ה' בלש במי ביצים כמו אלו שקורין (אייער בייגליך) אין חילוק אם יש בכל א' כזית או לא דדוקא בבישול י"א דמבטל מתורת לחם משא"כ באפיה דאדרבה ע"י האפיה נעשה לחם רק מצד הביצים יש לומר דמבטל מתורת לחם וא"כ אין חילוק אם יש בכל אחד כזית או לא (שם):

ז ואם לש העיסה בלילתה רכה במים ואח"כ אפה בתנור או אפילו שאפה במחבת בלא משקה כעיסה שאופין ממנו מולייתא שקורין (בלינצעש) ואף שמערבין בו קצת ביצים זה בטל ברוב במים ואף שמושחין המחבת במעט חמאה וכיוצא בו שלא תשרף העיסה זה לא חשוב כלום וא"כ הוי לחם גמור ומברכין המוציא ובר"המז ואפילו טגנו בשמן ואפאו אח"כ דינא הכי אך אם דקין מאד אזי בודאי אין להם דין לחם אלא דין כסנין (כדאי' בסי' ג') אבל אם אין דקין מאד ראוי שלא לאכול כדי שביעה אלא בתוך הסעודה דאף שממלאין אותן אחר האפיה בגבינה ומטגנין בחמאה זה אינו מועיל לבטל מתורת לחם והסופגנין שקורין (פאמפושקעש) או (שירניצקעש) שבלילתן רכה אפילו אם נילושין במים כיון שמטגנין אותן בחמאה ושומן אפילו אכל כדי שביעה מברך במ"מ ועל המחיה. (והויזן בלאזין) דהיינו שמגלגלין עיסה הנילוש' במים בלילתה עבה ואח"כ מטגנין במשקה יש לו דין המבואר בסי' ו' ואם נילוש ג"כ במשקה או שהם דקין מאד דינן כמו בסי' ג' (שם):

ח אכל מאחד מכל מינים אלו בתוך הסעודה תמצא בכלל מ"ג סימן ח' ט' י' על איזה מהם מברך אפילו בתוך הסעודה (שם):

ט ה' מיני דגן בין (גרופין) או (גאגליך) שבישל עם שאר מינים כדרך שמבשלין (גרופין) עם בולבעש (וגאגליך) עם (ארבעס) אע"ג דהמין אחר הוא הרוב כיון שיש בו עכ"פ כ"כ מן ה' מינים אלו בענין שא"א לומר שנתבטל לגמרי מברכין במ"מ על (הגרופין) אמנם על שאר המינים צ"ע שהרי כיון שהם עומדים בפ"ע ואינן מעורבין וגם אינו ידוע אם זה מה שמבשלין ביחד היינו שיתנו ה' מינים טעם בשאר המינים דשמא איפכא היא שהקטניות יתנו טעם בגרויפין ונ"ל שצריך לברך אבל אם נתמעכו ומעורבין אעפ"י ששאר המינים הם הרוב וכן (פיינקוכין) מקמח שמטגנין עם ביצים וגבינה כיון שיש בו עכ"פ קמח ליתן טעם מברכין במ"מ אבל אם נתן בו רק קמח לדבק בעלמא וכן לפתן שלפעמים נותנין בו קמח לדבקו נעשה טפל ומברך על העיקר וכן (טארטין) שעושין משקדים וצוקר ובצים עם מעט קמח לדבק בעלמא בטל במיעוטו כיון שהוא מעורב. ולענין ברכה אחרונה מבואר כלל נ' סי' כ"א כ"ב (סימן ר"ד מ"א) ועיין לעיל כלל מ"ב מדין עירב קמח עם קמח של שאר מינים:

י פרורי לחם שאין בכל פירור כזית שבשלן אעפ"י שעדיין עליהן תואר לחם ואף שנפחו ע"י הבישול או שנדבקו יחד ע"י הבישול עד שנעשה מכל פירור כזית מברך במ"מ ואפילו אכל כדי שביעה ובלבד שלא יהיה שום פירור שיהיה כזית קודם הבישול וגם עכשיו יש בו כזית דע"ז מברך המוציא כדלעיל כלל מ"ב [ג] (סימן קס"ח):

יא אם לא בישלן אלא ששראן במשקין ואפילו במים או במרק או בדבש ונשתנו אם לא נשאר בהם תואר לחם מברך במ"מ ואפילו אכל כדי שביעה אבל אם עדיין עליהם תואר לחם כיון שלא נתבשלו עדיין דין לחם עליו בכל הדינים ואם נשתנו המשקין מצורתן מחמת הפרורין בידוע שאין בהם תואר לחם ואם שרה ביין אדום מברך במ"מ. וכל זה אם אין בכל פירור כזית אבל ביש בהם כזית אפי' אין בו תואר לחם מברך המוציא (שם):

יב (קניידליך) שעושין ממצה כתושה או מלחם מפורר ומערבין אותן בשומן וביצים וחלב וחוזרין וגובלין ומבשלין או מטגנין אותן אע"ג שחזרו קודם הבישול להיות בכ"א כזית מברך במ"מ ואפילו גבלן בדבש ואפה בתנור כמו (לעקיך) דכיון שגבלן תחלה במשקין ועבר הימנו כל תואר לחם קודם שחזר וגבלן. ומ"מ יש להחמיר (בלעקיך) ואם גבלן במים יש ליזהר לעשותן פחות מכזית כן נ"ל דלא כמ"א שהניח בצ"ע [ד] (שם):

יג פרורי לחם קטנים שנותנים לשכר חם ואין כונתו רק ליתן קצת קיוהא בשכר א"צ לברך כלל על הפרורים דבטלים לגבי השכר ואם הפרורין בעין ויש בהן ממשות אינן בטלים וצריך לברך גם עליהם (סימן קס"ח במגן אברהם ס"ק ל'):

יד קמח של א' מה' מיני דגן שבשלו עם מים או משקין עד שהוא עב קצת אעפ"י שא"צ ללועסו עכ"פ זה הוא דרך אכילה ומברך במ"מ ועל המחיה ואם הוא רך כדי שיהיה ראוי לשתיה מברך שהכל ובו"נ לפיכך זופא שעושין מקמח קלי שמטגנין הקמח בחמאה ושופך עליו מים הרבה מברך שהכל (סימן ר"ח סעיף ו') שאין זה דרך אכילה אלא דרך שתיה:

טו לביבות שבשלן במים (פארפיל לאקשין קניידליך) ודומיהן אם אוכל הלביבות עם המרק יברך רק על הלביבות דהרוטב בטיל לגבייהו אם אינו אוכל הלביבות ורוצה לשתות המים לבד נ"ל דהוא ס' וראוי לברך על מעט לביבות במ"מ. וגם יברך על ד"א שברכתו שהכל ויאכל עכ"פ כזית מן הלביבות וגם מן הדבר אחר יאכל או ישתה השיעור כדי שיברך על המחיה וגם בנ"ר ואם אין לו ד"א יברך על הרוטב שהכל [ה]

טז אם בישל רק מעט לביבות ועיקר כוונתו רק בשביל המים והרוטב כמעט צלול בזה אין המים בטלים ללביבות ומברך על המים שהכל ועל הלביבות במ"מ וגם בזה יותר טוב שיברך שהכל על ד"א (עיין בנ"א):

יז האבערני גריץ וגערשטני גריץ במדינתנו ידוע שנחלק כל גרעין לשנים ולכן אין ס' דמברכין עליהן במ"מ והמים שנתבשל בהם דינן כמו בלביבות בסי' ט"ו ט"ז (כ"ז מבואר בש"ע סימן קס"ח ושם במגן אברהם ובסי' ר"ה במגן אברהם ס"ק ו' ובסי' ר"ח במגן אברהם ס"ק ז'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.