חיי אדם/א/כח
|
< הקודם · הבא > |
דין טעות בתפלת שבת וי"ט ור"ח (סי' רס"א)
א אומרים ויכולו בתפלת ערבית להעיד שהקב"ה ברא עולמו ומ"מ אם לא אמר א"צ לחזור. ודוקא שכבר סיים ברכת מקדש השבת אבל קודם לזה חוזר לויכלו (סימן רס"ח):
ב טעה והתחיל אתה חונן בין בערבית שחרית ומנחה וכן לכל הברכות של חול כיון שהתחיל בה אפילו תיבה אחת גומר אותה ברכה ומתחיל תפלת שבת אבל במוסף פוסק אפילו באמצע ברכה אפי' באתה חונן דבשאר תפלות מדינא היה ראוי להתפלל י"ח אלא דלא אטרחוהו רבנן ולכן כל ברכה שהתחיל גומר אבל במוסף דמדינא א"צ להתפלל רק שבע ברכות ולכן פוסק (א"ר הסכמת הפוסקים) ודוקא שכבר אמר אתה חונן אבל אם אמר רק תיבת אתה בערבית ומנחה ומוסף דר"ח ושבת דגם תפלת שבת מתחיל אתה אע"ג דכוונתו היה לומר אתה חונן כיון שלא אמר עדיין תיבת חונן מסיים קדשת או אחד או יצרת אבל בשחרי' אם היה כוונתו לומר אתה חונן אע"ג שלא אמר רק אתה כיון שגם תיבת אתה לא שייך לתפל' זו וגם כוונתו היה לשל חול גומר אותה ברכ' של אתה חונן ומתחיל ישמח אבל אם ידע שהוא שבת ושלא בכוונ' התחיל תיבת אתה יאמר ישמח משה דלא גרע מאלו התפלל בשחרי' אתה קדשת דיצא (סי' רס"ח):
ג טעה והחליף תפלת שבת זו בזו כגון שהתפלל בערבי' ישמח משה וכיוצא בו אם נזכר באמצע פוסק ומתחיל בתפלה הראוי ואם סיים הברכה מקדש השב' יצא חוץ ממוסף שאם התפלל תפל' אחרת ולא הזכיר מוסף דלא יצא (שם):
ד טעה והתפלל במוסף תפלת שחרית צריך לחזור כיון שלא הזכיר מוסף אבל אם הזכיר מוסף אפי' התפלל כל תפלת חול רק שאמר בה ונעשה לפניך חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא בין בר"ח ושבת וי"ט (מה שהקשה המ"א מסי' תפ"ז י"ל דלא ז' צלי ולא י"ח משא"כ הכא) [א] ונ"ל דאם טעה ולא הזכי' של מוסף בקדושת היום אזי יאמר בעבוד' כשיאמר והשב את העבודה יאמר ונעשה לפניך בתמידי היום ובקרבן מוסף דכיון שא"צ לקבוע ברכה בפ"ע אף על גב דלכתחלה צריך להזכיר בקדושת היום מ"מ בדיעבד שסיים הברכה א"צ לחזור אלא יזכיר בעבודה וצ"ע. אבל אם נזכר קודם שעקר רגליו צריך לחזור לקדושת היום (כדמשמע בירושלמי שהביא הרא"ש בפ' מי שמתו דדוקא בעבודה) ויזכיר מוספין במקומו כדאיתא לעיל כלל כ"ד סי' י"ג ואם נזכר קודם שהתחיל רצה יאמר ונעשה לפניך קרבן מוסף כדין בכל הדברים שחייב לחזור קודם שהתחיל בברכה אומרה (שם):
ה טעה והתפלל מוסף קודם לשחרית יתפלל אח"כ שחרית ותפלה ראשונה יחשב במקו' מוסף (רפ"ו במגן אברהם שם ונ"ל הטע' שהרי התמידין אין מעכבין המוספין):
ו טעה והתפלל של חול בשבת או בי"ט אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו מתחיל בקדושת היום וא"צ לחזור לראש ונ"ל דאפילו נזכר קודם מודים לא מהני שיאמר יעלה ויבא ויזכיר קדושת היום דלכתחלה צריך לומר ברכה לקדושת היום ומ"מ בדיעבד שהזכיר קדושת היום בעבודה יצא כיון דמן הדין גם בשבת וי"ט ראוי לי"ח אלא דלא אטרחוהו רבנן ולכן בדיעבד יצא (סי' רס"ח):
ז בימות החמה טעה והתפלל של חול בשבת והזכיר גשם ובברכת השנים הזכיר גם כן גשם ולאחר שסיים הברכה נזכר שהוא שבת חוזר לראש. וא"צ להזכיר עכשיו הברכות של חול שהתפלל וכן אם לא הזכיר משיב הרוח אלא שבברכת השנים הזכיר טל ומטר אם לא סיים ברכת השנים א"כ כיון שהתחיל הברכה צריך לומר כתיקונה ומתחיל ברך עלינו ומסיים וחוזר לשל שבת אבל אם כבר סיים הברכה א"צ לחזור לתחלת הברכה דכיון דאינו דין כאלו הוא באמצע ברכה וא"כ אדרבה היה כאלו לא התחיל לגמרי ולכן מתחיל בשל שבת. (כנ"ל דלא כמו שראיתי בב"ה בסי' קי"ז ס"ק ז' בשם הלק"ט ע"ד):
ח אם נסתפק אם התפלל של שבת או יו"ט חוזר לראש דמסתמא אמר כמו שהוא רגיל ונ"ל דבר"ה וי"כ אם יודע שאמר ובכן תן ומסתפק אם סיים המלך הקדוש א"צ לחזור דמסתמא אמר כשיגרא דלישנא:
ט בי"ט אם טעה וסיים מקרש השבת וחזר בו תכ"ד וסיים מקדש ישראל והזמנים יצא אפי' לא היה סבור שהוא י"ט (סימן תפ"ו במגן אברהם):
י יו"ט שחל בשבת מסיים מקדש השבת וישראל והזמנים ואם חתם מקדש ישראל והשבת והזמנים או שלא חתם בשל שבת אלא רק מקדש ישראל והזמנים אע"ג שהזכיר של שבת באמצע או שלא חתם רק מקדש השבת לבד או אפי' שאמר מקדש השבת וישראל ולא אמר והזמנים כ"ז לפ"ח מיקרי שנוי מטבע בברכה וצריך לחזור ואם לא עקר רגליו חוזר לאתה בחרתנו ואם עקר רגליו חוזר לראש [ב] (סי' תפ"ז ול"נ דא"צ לחזור דכל ברכה שמזכיר בה ב' דברים וסיים באחד מהן בין שחתם במה שהוא עיקר הברכה ובין שחתם במה שכלל בה יצא):
יא אם מסופק אם חתם גם בשל שבת נ"ל דכ"ע א"צ לחזור (דהא יש אומרים דאפילו בודאי א"צ לחזור עיין פ"ח שם וגם המ"א כתב דבמקדש ישראל לבד יצא ואע"ג דלא נראה דבריו להלכה עיין א"ר מ"מ בספק יש להקל וכ"ש לפי מה שכתבתי בנ"א סי' ב'):
יב ר"ח וחו"המ שחל בשבת ולא חתם במוסף אלא מקדש השבת יצא לכ"ע דכיון דאינו קובע ברכה לעצמה בערבית ושחרית ומנחה לא חמיר כולי האי (פ"ח שם) [ג]
יג טעה והזכיר מאורע שאר ימים בתפלה אם בשוגג אינו חוזר ואם במזיד דינו כמפסיק בדברים בטלים לעיל כלל כ"ה סימן י"א [ד] ואם נזכר באמצע ברכה כגון שהתפלל של שבת בי"ט וכיוצא בו פוסק אפילו באמצע ברכה ואם סיים תפלתו חוזר לראש:
יד טעה בערבית של שבת ולא הזכיר בה משיב הרוח וכיוצא בו או אפילו לא התפלל כלל ומכוין כשאומר הש"ץ ברכה א' מעין שבע מראש ועד סוף מלה במלה יצא משום דת"ע רשות הקילו בה ואח"כ יאמר עושה שלום ופוסע ג' פסיעות ודוקא עם הש"ץ אבל לכתחלה אסור להתפלל ביחיד ברכה א' מעין ז' ובדיעבד צ"ע אם יצא (סי' רס"ח) ושבת וי"ט כיון שהש"ץ אינו מזכיר של יו"ט צריך לחזור ולהתפלל (א"ר שם) [ה]
טו טעה בשמיני עצרת ואמר את חג הסוכות הזה נ"ל דאם כבר עקר רגליו אינו חוזר [ו]
טז טעה במוספין והזכיר של יום אחר וכן בסוכות שאמר ביום א' דחו"המ מה שאינו שייך כלל לאותו יום כגון שאמר ביום הרביעי אם לא סיים הברכה יתחיל מפ' הקרבנות ואם סיים הברכה א"צ לחזור (דהא אפילו לא אמר הפסוקים של קרבנות רק שאמר ונעשה לפניך קרבנות המוספין יצא) ומה שהזכיר של יום אחר הוי כדין (בסעי' י"ג):
יז טעה בר"ה ולא אמר ובכן תן כיון שסיים כדין יצא דלא נזכר בגמ' ואם סיים בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון ולא אמר מלך על כל הארץ נ"ל דא"צ לחזור ובמוסף שאומר פסוקי מלכיות צ"ע [ז] ונ"ל דא"צ לחזור:
יח יו"ט שחל להיות במוצאי שבת אומר באתה בחרתנו ותודיענו ואם לא אמר אין מחזירין אותו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |