חידושי מהרי"א/פרשת בא
|
< הקודם · הבא > |
ויאמר משה כה אמר ה' כחצות לילה אני יוצא בתוך מצרים וכו' ולהלן כתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וקשה דאין זה נס כ"כ דהיכא חזינן דבמצרים היו צועקים הכלבים ונ' דהנה דוד ע"ה אמר בחצות[1] לילה אקום להודות לך והק' הגמ' דה"מ מי הוה ידע פלגא דלילה אימת ותי' כינור היה תלוי במטתו של דוד ורוח צפונית היה מנשבת בו אבל למשה לא היה כינור אבל ק' הא יכול לעשות לו סימן כמו שכתוב בגמ' ברכות ר"א אמר ג' משמורת הוי בלילה ראשונה חמור נוער וב' כלבים צועקים וכו' ומסיק דקחשיב סוף אשמורה ראשונה ותחילת משמורה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא נמצא דבשעת צעקת הכלבים הוי חצות ואמאי לא עשה משה סימן זה אבל י"ל על זה לא יחרץ כלב לשונו וא"כ לא היה יכול לעשות סימן זה ולכך היה מוכרח לומר כחצות מפני שלא ידע בודאי וא"ש. ויאמר וכו' כחצות לילה וק' אמאי דוד היה ידע אימתי חצות וצ"ל מפני שהיה לו כינור אבל למשה לא היה אבל ק' אמאי לא עשה לו סימן אם הכלבים צועקים אז הוי חצות ע"ז אמר לא יחרץ כלב לשונו וא"כ לא היה יכול לידע.
לא יחרץ כלב לשונו וצריך ביאור מה בעי משה בזה ונ' דאיתא בגמ' בזכות שלשה דברים נגאלו וחד מנייה שלא דברו לה"ר ואיתא המדבר לה"ר ישיסו בו כלבים וכן ביוסף איתא ויתנכלו אותו להמיתו ואמרו חכז"ל ששיסו בו כלבים והנה פרעה ידע שדברו לה"ר כי דתן ואבירם אמרו על משה לפרעה שהרג איש מצרי וסבר פרעה שעודם מדברים לה"ר וא"כ אינם יכולים להגאל ע"ז אמר משה אינם מדברים לה"ר והראי' כי לא יחרץ כלב לשונו.
ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם. ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלוקינו וכו' ואנחנו לא נדע מה נעבוד עד בואינו שמה ונ"ל דלכאורה ק' עמ"ש גם אתה תתן בידינו וכי יתן להם צאן ובקר והם יקריבו אותם לה'. ונראה דהנה מתחילה אמר פרעה במכת ארבה יהיה ה' כן עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם דהיינו הטף לא ישלח רק הגברים והצאן וכאן אמר הגברים והטף ילכו והצאן יוצג. ונ"ל דיש עבודה על ב' אופנים א' לשמוח בחג וב' להקריב קרבנות והנה לשמוח בחג גם הטף צריכין לילך משא"כ להקריב קרבנות א"צ הקטנים לילך דקטנים לאו בני איקרובי קרבנות ננהו וא"כ טען פרעה ממ"נ אם עיקר עבודה להקריב קרבנות א"כ הטף יוצג והצאן ילכו ואם עיקר עבודה הוא לשמוח בחג הצאן יוצג והטף ילכו אמנם אם יש שליחות לקטן אין מקום לטענת פרעה די"ל לעולם עיקר העבודה היא להקריב קרבנות וא"ת הטף לאו בני איקרובי ננהו ז"א דשפיר מצי לאיקרובי ע"י שליח איתא בגמ' כהנים שלוחי דדן ננהו או שלוחי דרחמנא וכ' באו"ח ס' רמ"א דע"כ כהנים שלוחי גבוה ננהו דאלת"ה הא אמרינן איש איש כי יקריב מלמד שהנכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל ואי אמרת כהנים שלוחי דדן ננהו היאך מקריבים כהנים קרבנות עכו"ם האי[2] אין שליחות לעכו"ם א"כ מוכח דשלוחי גבוה ננהו והא בהא תליא אי יש שליחות לעכו"ם גם לקטן יש שליחות דלא גרע מעכו"ם ואי אין שליחות לעכו"ם גם לקטן אין שליחות וא"כ פרעה אמר ממ"נ הנ"ל וע"ז השיב לו משה גם אתה תתן בידינו עולות וזבחים ומותר לנו להקריב ומוכח דיש שליחות לעכו"ם וממילא גם לקטן יש שליחות וא"כ ילכו עמנו גם הטפים ועוד ואנחנו לא נדע מה נעבוד עד בואינו שמה ר"ל אנו בעצמינו אינם יודעים מה תהא העבודה אי בשמחת החג או בקרבנות וא"כ צריכין הטף לילך עמנו וגם הצאן מצד ספק.
זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכלו וכו' ומלתם אותו אז יאכלו בו פירש"י כל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואין להאריך בדקדוקים ונראה לבאר דאיתא בגמ' ברכות אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו והגמ' צריך ביאור ונראה דהנה לכאורה ק' למה צריכין אנו להתפלל בפה הלא הקב"ה יודע מחשבות ורחמנא ליבא בעי אמנם השי"ת רוצה ליתן לנו שכר גם על הדיבור ולהוציא מכח אל הפועל ע"כ צדקו יחדיו המחשבה והמעשה וזה בלא זה אינה מועיל כלום. וזה פי' הגמ' דהנה מילת נפש אינו דוקא הנפש ממש אלא נכלל בו גם המחשבה וכפיו הוא המעשה ולזה כיון הגמ' אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו דהיינו המחשבה בכפו דהיינו המעשה ואיתא ביחזקאל ואת ערום ועריה מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי והגמ' דרש מהני תרי בדמיך לדם פסח ולדם מילה וק' למה דווקא הנך ונ"ל הטעם דהנה הקב"ה רוצה לגלות שבכל מצוה צריכין להיות שניהם דהיינו המחשבה עם המעשה והנה מילה מורה על המעשה דמצער את הגוף ודם פסח הוא המחשבה כמו שפירש"י והיה הדם לכם לאות שלא נתנה הדם אלא מבפנים והיינו המחשבה ובזה מובן נמי גמר' בברכות שנים שבאו לביה"כ וקדם א' מהם לצאת טורפין לו תפילתו בפניו ולפי"ז הכי פי' שנים שבאו לביה"כ דהיינו בפניו אם א' בא לביה"כ עם כל השנים עם המחשבה ועם המעשה וקדם א' מהם לצאת דהיינו או המעשה או המחשבה טורפין לו תפילתו ולפי"ז הכל ניחא והכי פי' כל בן נכר לא יאכל בו פירש"י מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ר"ל אפי' שהיה לו המחשבה רק שנתנכרו מעשיו דהיינו מחוסר מעשה לא יאכל בו דתרתי צריכין אבל אם מלתם אותו ר"ל שהוא במדריגה זאת כמו גבי מילה שגם המעשה יהיה גבי המחשבה אז יאכל בו כי אז יוכל לקיים מצות אכילת פסח:
- ↑ חצות (תהילים קיט סב).
- ↑ הא.