חידושי הרי"מ/גיטין/עט/ב

חידושי הרי"מ גיטין עט ב

דף ע"ט ע"ב

מתני' כתב לשם מלכות כו' הי' במזרח כו'. הא דתיקנו לכתוב מקום הכתיבה והחתימה באיזה מקום הי'. לכאורה טעמא משום הזמה דהוי עדות שא"א יכול להזימו. ובציר מהחקירות באיזה מקום כיון שעדותם הוא שחתמו בציווי הבעל צריכין להעיד החקירות באיזה מקום הי' החתימה. אך א"א לומר כן דא"כ אם לא כתב באיזה מקום יהי' בטל מן התורה וז"א. ועוד דבאין בו זמן ג"כ אאי"ל וכשר דיעבד גם לר"מ. וזה יש לדחות דבאמת דוקא בשינוי בטל לר"מ משא"כ בלא כתב כלל הוי כג' גיטין פסולין. אך הא לא כתבינן באיזה שעה ובצר מחקירות גם כ' בו שבוע שנה חודש כשר. והי' אפשר לומר. דהא תוס' סנהדרין [פ"א א'] כתבו כיון דמשכחת לה הזמה באיזה אופן אף רחוק שוב הוי יכול להזימו. ולכאורה באומרים א"י באיזה יום או חודש בטל עדותן הא יכול להזימם על כל החודש ומשכחת הזמה. וצ"ל דהתורה אמרה דבעי ז' חקירות שיהי' ראוי להזמה על כל הז' חקירות. וכיון שאינו ראוי בטל. כיון דעל חקירה זו דבאיזה יום אינו ראוי בשום אופן להזמה והנה הא דאינו יכול להזימה בטל העדות גם היכא שיודעין כל החקירות ומצד אחר א"י להזימן כו'. וא"כ נהי דחכמים תיקנו דגם גט לא ליבעי דרישה וחקירה משום דאיכא כתובה למישקל וכשר כ' בו שבוע שנה כו' כמ"ש פ' אחד ד"מ. מ"מ י"ל דלא הי' התקנה רק דלא ליבעי דו"ח. אבל עכ"פ יכול להזימו בעי דזה צד אחר. רק ממילא סגי בכ' בו שבוע שנה כו' דהא לענין יכול להזימו לבד שוב סגי במה דמשכחת באיזה אופן וכיון שיכול להזימם על כל השבוע סגי כיון דחקירות לא בעי רק מצד הזמה ולכך כשר. אך לכאורה אין בו זמן כלל מ"ט דכשר דיעבד הא אי אפשר בשום אופן [להזימם]. וי"ל דבגט משכחת לה שיעידו המזימין שהי' עמהם מיום הקידושין עד עתה במקום אחר ושפיר משכחת לה וכשר דיעבד כיון דלא בעי דו"ח רק יכול להזימו כנ"ל. אמנם באיזה מקום שפיר צריך לכתוב דבאינו נכתב באיזה מקום אי אפשר בהזמה בשום אופן. שוב בטל מצד שאינו ראוי להזמה ולכך צריך לכתוב כנ"ל:

אך ז"א דא"כ יהי' בטל מה"ת בלא נכתב באיזה מקום וי"ל דנהי דהי' התקנה דלא ליבעי כלל ראוי להזמה ובטלו הדאורייתא מ"מ מדרבנן תיקנו דליבעי יכול להזימו עכ"פ באיזה אופן ולכך לר"מ הוי משנה ממטבע כו':

עוד י"ל הטעם לכאורה כמ"ש תה"ד [סי' רכ"ז] וע"ש רא"ש יבמות פ' מצות חליצה דבחליצה לא מהני קיבל עליו קרוב או פסול [ע"ש ואף] דבעי רק ב"ד משום הכתובה ובממון מהני קיבל עליו. מ"מ כיון דשוב צריך ב"ד גם האיסור משום הממון לא מהני קיבל עליו. וא"כ י"ל דבגט באמת לא שייך הזמה דאין חיוב ולא שייך והרשיעו כו'. רק כיון דיש כתובה שוב בעי הזמה. ושוב אף דבממון לא בעי הזמה מ"מ לענין הגט בעי כנ"ל. ויש לדחות:

עוד י"ל הטעם. כיון דמונין לשנות המלך ויכול להיות דבמקום א' מלך קודם וכיון שלא נכתב המקום לא נדע הזמן מתי מתחיל. אך גם זה יש לדחות דא"כ אם כתב לבריאת עולם יהי' כשר. גם לא גרע מאין בו זמן:

או י"ל דהא כשיש לו ב' שמות במקום הכתיבה שם א' ובמקום הנתינה שם אחר. וכ' רק שם מקום הכתיבה כשר. ואף דהא אינו ידוע כלל במקום הנתינה מי מגרש ואין זה ס' כריתות. וע"כ כיון דנכתב בו שנכתב במקום זה ושם כך שמו. א"כ מי שרואה הגט יודע שזה הוא המגרש דכשיחקור שם זה האיש במקום הכתיבה ידע שזה הוא. אבל אם לא הי' נכתב מקום הכתיבה הי' בטל דאינו ידוע מי המגרש כיון שבמקום הנתינה אין זה שמו כנ"ל:

או י"ל להמבואר לעיל לר"ה דבעל אומר לפקדון ושליש לגירושין בעל נאמן רק כשהם בעיר אחת דשייך אם איתא ע"ש. ובכל דוכתי אמרינן מסתמא נמסר במקום הכתיבה וכשיהי' מחלוקת אם היו שניהם בעיר לא נדע משא"כ כשנכתב מקום כנ"ל:

או י"ל דהא כשלא נמסר ביום שנכתב הוי מוקדם להרבה פוסקים ודוקא גט הנשלח ממקום למקום כשר ע"ש. וא"כ כשלא יהי' נכתב המקום ויתברר שהוא נמסר אחר זמן הכתיבה יהי' פסול דשמא נכתב כאן משא"כ כשכתוב המקום ידעו שנמסר במקום אחר וכשר כנ"ל. ולהרא"ש ז"ל דבלא נכתב כלל כשר רק בשינה ודאי שייך כל טעמים הנ"ל כיון שיסברו דנכתב במקום אחר כנ"ל. או לענין המטבע ע"ש סוף כתובות נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י:

שם מתני' הולד ממזר מזה ומזה. ופירש"י דהוי ממזר דאורייתא משני [הפירש"י הוא על וצריכה גט מזה ומזה ע"ש]. ותמוה כמ"ש תוס' נהי דכל המשנה לר"מ כו' אבל מ"מ לא הוי אלא מדרבנן. וי"ל דהא לר"מ דע"ח כרתי א"כ כשהם פסולים הגט בטל מדאורייתא א"כ כששינה מקום הי' במזרח כו' והא מבואר פ' שבועת העדות דעדים שמעידים שקר בעדות דרבנן ג"כ הם פסולין מה"ת. וא"כ כיון דהדין הוא דשינה מקום הוא פסול מדרבנן עכ"פ וא"כ הא העדים מעידים שבאמת נכתב במערב וכשר אף מדרבנן ובאמת הי' במזרח וכ' מערב ופסול וא"כ כשנכתב מערב מעידים על הגט שכשר גם מדרבנן והוא שקר וכיון שפסולין בטל הגט מה"ת כיון דע"ח כרתי. ובשלמא לרבנן כיון דהדין בפסולי דרבנן ניסת לא תצא א"כ לא מיקרי כלל עדות שקר דאף שהוא פסול הוי רק לכתחלה אבל לר"מ דכל המשנה כו' הולד ממזר מדרבנן ושוב הוי עדות גמור ובטל הגט מה"ת כיון שהוא עדות שקר כנ"ל ומיושב דברי רש"י דשוב הולד ממזר מה"ת:

ומיושב ג"כ מ"ש תוס' [בד"ה זו דברי ר"מ] דלא קיי"ל כר"מ ע"ש. ולהנ"ל י"ל דאף דקיי"ל כר"מ מ"מ כיון דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי שוב אף שע"ח שקר אינו רק מזוייף מתוכו ופסול רק דרבנן כנ"ל. אמנם לדעת הר"ן גבי שוחט בשבת דלא נעשה מומר רק מכאן ואילך לא השחיטה שנעשה בה מומר. וכן בעדות א"כ גם בהנ"ל עדות זה מיקרי עדיין כשירים. אך ע"ש ובמהרי"ט ז"ל שדחו זה. ועוד דשייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דהעדות שכשר לגמרי בטל ששקר שוב גם העדות שכשר מה"ת בטל כנ"ל:

עוד י"ל למ"ש הרשב"א ונ"י כשאין יודעין החקירות דמתכשר בגט הוא משום דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות הוא ושייך בי' נעילת דלת. או דבגט עצמו שייך התקנה שהוא צורך כמו בקבלת גר ע"ש וא"כ לר"מ דכל המשנה כו' הולד ממזר א"כ אין לה כתובה מראשון דלא שייך לכשתנשאי לאחר תטלי כו' וגם התקנה לא שייך בגוף הגט דאין צורך כיון דהדין תצא. וא"כ שוב בטל מה"ת כיון ששינו המקום ולא העידו החקירות באיזה מקום. וכיון דע"ח כרתי הולד ממזר מה"ת. משא"כ לדידן דע"מ כרתי כנ"ל:

או י"ל למאי דפריך ריש הזורק הא לית לה יד ומשני גיטה וידה באין כא' כו' וא"כ כיון דלר"מ לענין כל הדברים לא הוי גט כלל ועדיין המעשה ידי' שלו גם אחר הגט כמו קודם. א"כ ממילא ידה עדיין קניא לי' לבעל ולא הוי גט מה"ת דאין לה יד ולא שייך גיטה וידה כו'. ואף דמסיק התם יד דאשה לא קשיא לי' מ"מ למ"ש הרשב"א שם הטעם דהוי כאומרת איני ניזונית במה שמקבלת הגט ע"ש א"כ בזה דלא הוי גט מדרבנן לא הוי כלל כאומרת א"נ ואיני עושה ושוב בטל מה"ת. ועוד דלר"מ סברי בכתובות [נ"ח ב] תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה ע"ש ואינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ע"ש:

או י"ל דפסול משום פי כתבם כיון שלא נעשה כתיקון חכמים כלל לר"מ ושפיר בטל מה"ת כנ"ל. או י"ל למ"ש תוס' [ד' ד' ד"ה דקיי"ל] דגם לר"מ בעי ע"מ דאין דבר שבערוה פחות מב'. רק מטעם חזקה שאינו רוצה לקלקלה ומסתמא מסר בעדים ע"ש. וא"כ כל זה בגט כשר שייך החזקה שעשה כדין כדי שתוכל לינשא או אף בגיטין פסולין לרבנן ג"כ מסתמא עשה כדין שעכ"פ לא תצא אבל לר"מ דתצא א"כ לא שייך חזקה הנ"ל שאף שנתן בעדים תצא. א"כ שוב אמרינן שלא ניתן כלל בעדים ומוקמינן אחזקת א"א דבטל מה"ת והולד ממזר כנ"ל:

או דאף להפוסקים דלא בעי לר"מ עדים היינו משום אנן סהדי דלנפילה ולפקדון לא חיישינן כו'. וזה שפיר בגט כשר או לרבנן דלא תצא אבל לר"מ דתצא שייך שפיר חשש דנפילה ופקדון ושוב אין כאן עדים על המסירה כלל ושוב אף שמסר לה בטל מה"ת כנ"ל:

שם ואין לה בלאות כו' ופרש"י ז"ל אף בלאותי' קיימין כו' וקנסא הוא דקנסוה כו'. ותמוה מאוד כמ"ש תוס' דמפורש בש"ס זינתה לא הפסידה בלאותי' קיימים כו'. ונראה ליישב דשם בכתובות אמר בש"ס הטעם דלא הפסידה אם היא זינתה כלי' מי זינו ע"ש. ואינו מובן הא בלאות שאין קיימין ג"כ מן הדין הוא לה ואעפ"כ קנסו אותה להפסיד ממילא ג"כ בלאות קיימין כיון שהיא זינתה מפסדת. אך ע"כ הפי' כיון דגוף הבלאות שלה ולא הי' התקנה ליתן לו שלה. רק שאין קיימים דהוא רק חיוב עליו פטרו אותו מחיובו אבל קיימים שהם שלה לא שייך. אמנם מ"מ אינו מובן דשמא הי' התקנה ג"כ שיהי' שלו ותתחייב לו הבלאות. אמנם הא קיי"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין וא"כ בזינתה כשהיא א"א הוי חייבי מיתות שוגגין כו' וא"כ נהי דנימא דהי' התקנה חיוב גמור עלי' מ"מ זה החיוב הוא על שעת הזנות ופוטר המיתה אותה מחיוב זה ואין שייך לחייבה על הזנות יותר מאם היתה מתחייבת אז חיוב גמור דבשלמא לענין מה שנפטר הבעל לא שייך משא"כ לענין בלאות קיימין שהוא חיוב כנ"ל. אך אם הי' התקנה הקנאה שנעשו שלו לא היה שייך טעם הנ"ל. וע"ז אמר כלי' מי זינו ולא שייך לעשות תקנה על הכלים להקנותם לו רק היא זינתה ולעשות חיוב עלי' לא שייך מטעם הנ"ל:

וכל זה בזינתה ממש. אבל הכא דמה"ת מהני גט הראשון ואין חיוב מיתה כלל עלי' שוב הפסידה גם בלאותי' קיימין מטעם קנס עלי' וע"ז כתב רש"י שפיר קנסא הוא דקנסוה כו' היינו כנ"ל דכאן שייך הקנס עלי' לחייבו ליתן לו הבלאות קיימין ומ"מ לא שייך הפטור כנ"ל:

או י"ל דלר"מ דסבר חדשה תורה בקנס דאע"ג דמקטל משלם שוב י"ל דגם קנס דרבנן אינו פוטר. אך ז"א:

שם מתני'. ולא זה וזה מטמאין לה ופי' רש"י אם כהנים הם. ותמוה מאוד כמ"ש מהרש"ל דבין כך ובין כך פסולה ולאשתו פסולה אין כהן מטמא כו'. ופי' מהרש"ל כהן והב' נזיר ותמוה דהא נזיר אינו מטמא לאשתו כשירה ג"כ. ונראה למאי דמבואר בש"ס יבמות [פ"ט ע"ב] דאמר כיון דבעל ירית לה וקריא ולא עני הוי מת מצוה וע"ש בתוס' שכתבו שהוא רק מדרבנן סברא זו אמנם אם נאמר דזה מה"ת מיושב שפיר כדברי מהרש"ל ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף