חידושי הרי"מ/בבא בתרא/נו/ב

חידושי הרי"מ בבא בתרא נו ב

דף נ"ו ע"ב

משלשין ביניהם. תוספות הקשו ולימא הנך קמאי כו' דכיון דמחזיק מביאן ודאי לטובתו בעי לחזקה כו' ע"ש. ולכאורה אם כן כשבאו מעצמם לא יועיל עדותן להפוסקים דבעינן בממון עדות שאתה יכול להזימו דלא יתחייבו. אך ז"א דודאי התם כשהעידו כל כת על נגיחה בפ"ע. אין צריך לצירוף וכשמעידים כת ג' מחייבין נזק שלם וכשהוזמו משלמין הכל דכבר הוחזק מועד ע"י הראשונים ואף אחר זמן רב שאין הראשונים קיימים חייב. רק כשבאין ביחד דכולם באים ליעדו בעי שיוזמו כולן ומשלשין דהוי ב' עדיות כתות קמאי לחייב חצי נזק ולשוי' מועד על הג'. ולענין לשוי' מועד הוי צירוף. וא"כ קושית הש"ס ולימרו כו' הוא רק שלא יחשב צירוף ולא ישלמו קמאי חלק מועד אבל מ"מ מהני העדות דעכ"פ על חצי נזק מהני עדותן וכיון דמהני שוב הוי כאלו העידו כבר ונעשה מועד ע"פ כת הג' ומשלמין הכל ובהזמה שלהם לחוד. וא"ל דגם ח"נ לא ישלמו כשהוזמו הם לבד דיאמרו להיפוך לשוי' מועד אתינא ולא לחצי נזק. ז"א דזה החיוב חצי נזק ע"פ עדותן לחוד ממילא לא מצי אמרי כנ"ל כמ"ש תוספות פ"ק דסנהדרין דדוקא בעידי נערה המאורסה כו' דלא ידעו שהיא חברה כו' עיין שם אבל בשאר דברים במה שממילא ע"פ עדותם לא מצי אמרי שזממו דבר אחר כיון שיודעין שגם זה החיוב יש עיין שם וכן כאן הא יודעין שגם חצי נזק מיחייב ע"פ עדותם לבעלים הראשונים. וא"כ גם כאן כשכבר העידו כת א' וב' על חיוב פירות. ואח"כ באו כת ג' להחזיקו גם כן אין צירוף והדין דמחזיר פירות והקרקע של מחזיק ע"פ כת ג' ומשלמין הכל בהזמתן לחוד. רק כשבאו כולן עתה ומעידין יש צירוף. ומ"מ הוי יכול להזימו הראשונים לענין פירות כיון שזה מחייבין בלא כת אחרת וכיון דמועיל עדותן הוי כאלו העידו כבר ויועילו כת ג' להחזיקו כנ"ל. רק קושית תוספ' למה משלשין והי' לש"ס דבבא קמא למיפרך אמתניתין דהכא. וע"ז תירצו דהא דמשלשין ועד שיוזמו כולן באמת מיירי רק כשהמחזיק מביאם כנ"ל. אמנם הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים כתבו סתם דין המשנה ולא הזכירו דדוקא שהמחזיק מביאם. וגם במשנה סתמא קתני:

וי"ל דבאמת מטעם הנ"ל דבשלמא שם בנגיחות דגם שמעידים כת הג' מ"מ פוסקין החיוב חצי נזק גם כן ע"פ כת א' וב' וגם נזק שלם ע"פ כולן. שפיר שייך קושיית הש"ס ולימרו קמאי לחייבו חצי נזק אתין דשפיר הוי עדות שאתה יכול להזימו דעכ"פ ישלמו חצי נזק כנ"ל. דלא יוכלו לומר לשויה מועד קאתי דמ"מ גם דמשוים מועד מחייב גם החצי נזק על פי עדותן לבעלים הראשונים. והוי כמו שכתבו תוספות שם כנ"ל. אבל כאן איך נאמר דיכולין לומר רק לחייבו פירות קאתי אם כן גם לפירות לא יועיל דיהיה עדות שאי אתה יכול להזימה דלא יצטרכו לשלם למחזיק הפירות דאדרבא יאמרו להחזיק קאתי בצירוף ב' הכתות דכולן באו לב"ד ויאמרו שידעו מהם דעכ"פ אינו ודאי להיפוך רק ולימרו פריך כו'. ואם כן כאן כשפוסקין ע"פ כל הג' להחזיקו אינו מתחייב פירות כלל וע"י כת א' וב' וא"כ גם פירות לא ישלמו ושוב לא יועיל כלל. וממילא גם כת הג' לא יועיל. וא"כ קשה יותר דלא יועיל כלל. דאינו מועיל תי' הנ"ל דא"כ גם פירות לא יחייבו וע"כ באו לשניהם גם להחזיקו דז"א. דמ"מ הם מצי אמרי דלא ידעו שיעידו כת הג' וכשלא יעידו יהיה מועיל עדותן לפירות דיהיה יכול להזימם אפירות. וממילא כשמעידין אח"כ כת ג' באמת יתבטל הכל כנ"ל:

אמנם י"ל דהא חזינן אף דבג' וד' עדים מבואר פרק קמא דמכות דדוקא שהעידו כולן תוך כדי דיבור א' בשל חבירו אז צריך שיחמו כולן אבל לאחר כדי דיבור לא. וכאן הדין שיוזמו כולן אף דמעיד כת ב' אחר כדי דיבור של אחד וע"כ החילוק דשם כשהעידו ב' כבר הועיל עדותן וסגי בהזמתן ומה שמעידין עוד אחרים אחר כדי דיבור אין צירוף כנ"ל. מה שאין כן כאן דאינו מועיל כת א' בלי ב' גם אחר כדי דיבור חשיב כתוך כדי דיבור דע"כ עדות אחת הוא. וא"כ י"ל כמו דמבואר בגמרא שבועות ל"ב דיכול עד הא' לחזור תוך כדי דיבור של עד הב' דחד עדות הוא דאינו מועיל עדות הא' עד שיעיד הב'. ואף דשייך אין אדם משים עצמו רשע שמא לא יעיד הב' מ"מ כשמעיד חשיב קודם גמר העדות ומהאי טעמא קודם שנחקר יכול לחזור דעדיין אינו מועיל כנ"ל. ומה"ט חשיב כאלו כפרו בב"א כיון דיכול הראשון לחזור בו הוי כמעיד עכשיו כשאינו חוזר וחייב ע"ש וכן פרק מרובה והלכתא שהעידו תוך כדי דיבור כו'. ואם כן י"ל דכאן שבאו ג' כתות על ג' שנים אף שכבר העידו כת אחת מ"מ כשמעידים כת ג' ושוב לא מחייב פירות רק להחזיקו יכולין הראשונים לחזור בהם תוך כדי דיבור דכת ג' שעתה הוא שיועיל עדותן לענין להחזיקו כמו עד א' תוך כדי דיבור דב'. ואף דהא לענין חיוב פירות כבר נגמר עדותן. זה אינו דהא בטל עדותן לענין הפירות לגמרי ודנין רק לענין החזקה ולענין זה נגמר עכשיו ומהני חזרה שלהם שלא יועיל להחזיקו דגם שם בעד אחד לענין חיוב שבועה נגמר עדותו בלא הב' ואינו יכול לחזור בו ככל ע"א. ואעפ"כ כשמעיד עוד א' ואנו רוצים לצרף לחייבו ממון ואז לא יהיה חייב שבועה ועדות זה לממון נגמר עדותו של א' כשמעיד הב' מהני חזרה של א' שלא יועיל לחייבו ממון בעדותו. ואפשר דשבועה עדיין חייב ע"פ עדותו כבר רק מ"מ ממון אי אפשר לחייב ע"פ עדותו דאם כן לא יהיה שבועה רק ממון ומהני חזרתו כנ"ל. וממילא י"ל גם כאן כנ"ל דעתה שמעידין כת ג' ותו לא מיחייב פירות רק להחזיקו וזה נגמר עתה בעדות כת ג' ומהני חזרתו שלא להחזיק כנ"ל. אף דאז יועיל לפירות מ"מ אם נחזיק ע"פ לא יהיה חייב פירות ומהני כנ"ל. ושוב ממילא כשאינו חוזר הוי כהעידו רצופין כנ"ל ושפיר משלשין ביניהם דע"כ באו להחזיק דאם לא כן היו חוזרין כנ"ל. מה שאין כן בנגיחות דגם שנפסיק לשוי' מועד ע"פ עדות הג' כתות מ"מ גם חצי נזק נשאר החיוב שע"י עדותן אם כן לא מהני חזרתם נזק דהא עדותם לענין חצי נזק כבר נגמר מיד אף שפוסקין דנעשה מועד ופריך שפיר דמצי אמרי לחייב חצי נזק דמ"מ אינו יכול לחזור ודוקא מרמזים או רצופים. אמנם תוספות סבירא ליה דגם בב' עדים דוקא שמעיד אחד תוך כדי דיבור של א' אז מצי אחד הדר ביה תוך כדי דיבור של הב' אבל כשהעיד אחר כדי דיבור של א' אין א' יכול לחזור בו אף שלא נגמר ע"ש. וממילא עכ"פ בג' כתות יהי' צריך דוקא כל כת תוך כדי דיבור של א' וב' כנ"ל. אך בגמרא גבי שיעידו שניהם כא' אטו בחד פומא כו' משמע דאין חילוק בין תוך כדי דיבור לאחר כ"ד דאי לאו הכי לא הוי פריך עיין מ"ש שם:

שם הרי אלו ג' עדיות כו'. תוספות שהרי הוא עצמו כו' משמע דקרובים פסלה תורה דחשיבי כחד וכיון שגם הוא עצמו הי' מהני ע"ש. וא"כ למה פסול ב' אחין ועוד כשר. הא אם הוא עצמו ואחר הי' מהני. ובמשנה מה יעשו ב' אחין כו'. וצ"ל דשם משום היקש דג' לב' וב' הי' חשיב הוא עצמו כן ג' חשובין כחד. ומ"מ קשה דהא ע"כ מדמינן לה עד שיוזמו כולן ונמצא אחד קרוב או פסול מחד טעמא הוא כיון דחשיב עדות א' עיין שם. ואם כן שייך גם לענין זה פסול דובנים לעלמא דגזירת הכתוב שלא לחייב ע"פ קרובים להדדי. וי"ל פשוט כמו שמחלקין תוספות מכות לענין הזמה כשהוזמו לא הי' ראי' צריך צירוף הגדה. מה שאין כן נמצא אחד קרוב או פסול פוסל הראיה אף שלא הגידו ביחד. כן כאן לענין הראיה הרי הם ג' עדיות שכל כת ראה שנה שלא ראה זו ולא שייך פסול דובנים כו' דלא נצרפו בראיה וכל כת עדות אחר. מה שאין כן להזמה הן עדות א' דחיוב ההזמה שעל ההגדה דלא ראו כלל ובהגדה נצטרפו לחייב ולהחזיקו:

שם גמ' הרי שאכלה שנה ראשונה בפני ב'. היה לו לומר הרי שמעידים כת א' על שנה כלשון המשנה. ונראה דקמ"ל הטעם דמהני ולא חשיב חצי דבר משום דבראו ראו כל מה שיכולין לראות כמו שכתב רשב"ם ולכך נקיט על שעת האכילה כנ"ל:

שם אילימא למעוטי א' אומר א' בגבה כו' חצי דבר וחצי עדות הוא. תמוה הא אין כאן רק עד אחד וכמו שכתב רשב"ם מה צורך לומר חצי דבר וחצי עדות הוי לו לומר הא לא יקום עד אחד כתיב. עוד תמוה עד עכשיו מיירי מחזקה למה הוצרך לומר ענין אחר של גבה כו'. ולא אלימא אחד מעיד על שנה ראשונה וא' על ב' וג' חצי עדות דגם כן ממש כנ"ל. דבשלמא למסקנא הוצרך למנקט גבה כו' דזה החילוק בין חזקה כמ"ש רשב"ם ותוספות אבל לס"ד עכשיו למה לא נקיט כנ"ל:

והיה אפשר לפרש למה שכתב הרא"ש גטין פרק התקבל דלרמב"ם שליחות להולכה א"צ עדים אף דילפינן דבר מממון מ"מ כל שאינו הגמר דבר שבערוה א"צ עדים. ואף דלענין ממון כהאי גוונא אינו מועיל צ"ל דבממון שלא מצינו שיועיל עד אחד וחשדינן למשקר אינו מועיל גם כנ"ל. אבל באיסורין הא ע"א נאמן מסברא ורק בדבר שבערוה גזירת הכתוב לכך כשאינו הגמר דבר שבערוה מהני כנ"ל. ואם כן י"נ דפריך לרבנן דנימא מה דכתיב על פי ב' עדים יקום דבר לא יקום על פי כו' המיעוט להיפוך דדוקא דבר שלם צריך ב' עדים ולא חצי דבר דסגי בע"א. והיינו למעוטי. א' אומר א' בגבה וא' אומר א' בכריסה דמהני כיון שאין אחד מעיד על דבר שבערוה כולה רק על חצי דבר נאמן כשאר איסורין ורק על דבר שלם אמרה תורה ע"פ ב' יקום דבר כו' לא יקום עד אחד כו'. ולכך נקיט הגמרא רק דבר שבערוה לא בממון כנ"ל. ודחי חצי דבר וחצי עדות הוא והיינו דהא אותה החצי דבר הוא רק חצי עדות. א"כ כשנצטרף שיועיל יהיה דבר שלם ע"פ עד אחד והתורה אמרה ע"פ ב' יקום דבר כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף