חידושי הר"ן/עבודה זרה/נג/ב

חידושי הר"ן עבודה זרה נג ב

דף נ"ג ע"ב

מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וא"ת ודילמא ע"י מעשה אסרום כדאמרי' לקמן דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ואפשר דר"י סבר לה כמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י שום מעשה. אבל הרמב"ן ז"ל תי' שאפי' אם נאמר שע"י מעשה אסרום מ"מ בביטול בעלמא סגי להו דאע"ג דע"ז של עכו"ם שבאה ליד ישראל אין לה ביטול הכא יש לה ביטול שכיון שע"ז זו שלא מדעת בעלי' נאסרה מפני מעשה שנעשה בה כי היכי דמהני ההיא מעשה שתהא נאסרת כאילו הי' של עכו"ם ה"נ הויא כשלו לענין בטול הלכך קודם שלקחה ישראל מן העכו"ם בביטול בעלמא סגי לה. ולא נראה לי כן אלא אף בזו אין לה בטילה עולמית. וראי' לדבר מדאמרי' לקמן אע"פ שאמרו שהמשתחוה לבהמה של חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה כלו' ואפי' להדיוט וכמו שנפרש בס"ד. ומוכחי לה מכלים דאחז. ובודאי עיקר אוכחתין היא מדלא פרקינהו לאשתמושי בהו להדיוט דאל"כ היכי ילפינן הדיוט מגבוה דילמא לגבוה שאני דמאיסי. כדחזינן בנעבד דבע"ח דאסר רחמנא גבוה ושרי להדיוט. אלא ע"כ הכי קאמר אלא מכלים דאחז דמדלא פרקינ' לאשתמושי בהו להדיוט ש"מ דעשה בה מעשה בדבר שאינו שלו נאסר ואפי' להדיוט. וכ"כ רש"י ז"ל אלא מכלים של בהמ"ק שהזניחם אחז איתסרו להו גזרו עליהם חזקי' וסיעתו איסור עולם אף להדיוט דקתני גנזום ולא אמר ליפרקי' ולפקי' לחולין ע"כ וכיון שכן ע"כ לית לן הא דאמרי' בסוגי' דלעיל גבי אבני מזבח אבל הכא כיון דמעיקרא אשתמשו בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו להדיוט. דאי אית לן הכי לא מוכחי' ולא מידי דלגבוה שאני משום דמאיסי. ולהדיוט נמי משום דלאו אורח ארעא. וטעמן של חלוף סוגיות הללו דמשום דלעיל מהדרינן למימר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ואפי' לגבוה צריכינן לשנויי משום לאו אורח ארעא וכו'. אבל השתא דסבירא לן דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ואפי' להדיוט. נקטינן מילתא כפשטא דלהדיוט אסירי מדינא ולאו משום לאו אורח ארעא. וכיון שכן אם אי' דעכו"ם שעשה מעשה לע"ז בדבר שהוא של ישראל ואסרו יש לו ביטול הדרא קושיא דלעיל לדוכתא גבי אבני מזבח ששקצום מלכי יון לתברינהו ולבטלינהו ולפקינהו לחולין ולא מצינן לשנויי מאי דשנינן לעיל דכיון דמעיקרא אשתמשו בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו להדיוט דהשתא לית לן הכי וכדכתיבנא. אלא ע"כ טעמא דמילתא דלא בטלינהו לאשתמושי להדיוט משום דכיון דע"י מעשה נאסרו הוו להו ע"ז דישראל ואין להם בטילה עולמית. וכי תימא אפ"ה לא סגי דכיון דקרא כתיב ובאו בה פריצים וחללוה הוו להו אבני מזבח חולין ומהפקירא קא זכו בהו גוים והו"ל ע"ז דעכו"ם ויש לה ביטול וכדאמרי' בסוגי' דלקמן ואלא מאבני מזבח ודילמא כדרב פפא דאר"פ התם קרא אשכח ודרש ובאו בה פריצים וחללוה. לא תטעה בזה דלקמן הכי אמרי' ואלא מאבני מזבח כלו' דנאסרו ע"י מעשה והאי דלא בטלינהו משום דהו"ל ע"ז דישראל ואין לה בטילה ואמרי'] ובכה"ג אין לה בטילה דילמא כדר"פ דדריש מובאו בה פריצים ויחללוה דיצאו לחולין. וכיון שכן הו"ל ע"ז דעכו"ם וע"כ האי דלא בטלום לאשתמושי בהו להדיוט משום דלאו אורח ארעא כיון דאשתמש בהו לגבוה וכו' וכטעמא דמסקי' בסוגי' דלעיל והדרי' ואמרי' אלא מכלים דאחז כלו' דמניהו גמרי' ע"כ דע"י מעשה נאסרו אע"פ של"ה שלו. דליכא למידרש הכא ובאו פריצים וחללוה ולומר שמן ההפקר זכו בהם דקרא בפריצי עכו"ם כתיב. אלא ע"כ ע"י מעשה נאסרו ומשו"ה נמי נאסרו אבני מזבח ולא מטעמי' דר"פ וכיון דלא התירום להדיוט ש"מ דעשה בה מעשה נאסר אף להדיוט וכיון דלא בטלינהו לאבני מזבח ולמישרינהו להדיוט ע"כ משום דהו"ל ע"ז של ישראל ואין לה בטילה שאם לא תאמר כן הדרא קושיא דלעיל דליבטלינהו ולתברינהו ולפקינהו לחולין לדוכתא דהשתא לית לן טעמא דלאו אורח ארעא. אלמא עכו"ם שעשה מעשה בע"ז בשל ישראל הויא לי' כע"ז של ישראל ואין לה בטילה לעולם כנ"ל:

שם. ואי משום הנך קמייתא בביטול בעלמא סגי להו. וא"ת והיכא סגי להו בביטול. והא כשנתנה להם הארץ אף אותן האשירות שהיו בה קודם לכן באו לרשותן והוו להו ע"ז דישראל ואין לה בטילה עולמית. י"ל דמעולם לא באו ברשותן של ישראל דמסתמא מה שנאסר בהנאה לא ניתן להם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף