חידושי הר"ן/עבודה זרה/ז/א

חידושי הר"ן עבודה זרה ז א

דף ז' ע"א

הנשאל לחכם וטימא. לא ישאל לחכם ויטהר. לחכם ואסר וכו'. כ' הראב"ד ז"ל בפי' ס"ז שלו דלאו משום כבודו של ראשון נגעו בה אלא משום דכיון דאסרה ראשון שויא חתיכה דאיסורא ושוב אין לה היתר דאפי' התירה שני אינה מותרת והיינו דתניא בפ' אלו טריפות חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר. אסר אין חבירו רשאי להתיר. כלו' אינו רשאי דאפי' התירו אינו מותר ואפי' הי' גדול ממנו בחכמה ובמנין דמדקאמר ואם היו שנים א' אוסר ואחד מתיר אם א' מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו מכלל דהיכא דלא היו שנים בבת א' אלא שהא' אסר בפני עצמו אין חבירו רשאי להתיר אפי' גדול [ממנו] בחכמה ובמנין. והני מילי בדבר שאין בו מחלוקת אלא משקול הדעת. אבל אם טעה בדבר משנה חוזר ומטהר ומתיר כדתנן בבכורות בפ' עד כמה וכו' ככתוב בפי' הר"ן להרי"ף עיי"ש:

שם ואם היו שנים וכו'. אמרו בשם רבינו יצחק ז"ל דכל איכא דאמרי שבתלמוד הכי דיינינן לי' כשני ת"ח שקולים דבשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל. אבל הרב ר' יצחק אבן גיאת ז"ל כתב דלעולם קיי"ל כלישנא בתרא בין בשל תורה בין בשל סופרים בין להחמיר בין להקל שלכך סדרו בעלי התלמוד הלשון ההוא אחרון לומר שהוא עיקר. אבל בחי' הרשב"א ז"ל במס' ר"ה ראיתי שהרב אלפסי ז"ל ומקצת הגאונים סוברים דבשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים או בדיני ממונות הלך אחר לשון האחרון ואיני יודע מה נשתנו דיני ממונות משל תורה אבל קבלה היא נקבל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף