חידושי הר"ן/מגילה/כד/ב

חידושי הר"ן מגילה כד ב

דף כ"ד ע"ב

מתניתין הכי גרסינן כהן שיש בו מומין. ובגמר' אמרינן מומין שאמרו פניו ידיו ורגליו שהנושא את כפיו צריך לחלוץ מנעליו:

מפני שהעם מסתכלים בו. וק"ל במסכת חגיגה ג' אין מסתכלין בהן וכו' ובאותו זמן קא מיירי שהיו מברכין בשם המפורש. אבל בזמן הזה מותר להסתכל:

אף בלבנים לא יעבור. לקמן מפרש טעמא:

העושה תפילין בראשו עגולה סכנה. שלא יכנס בראשו:

ואין בהן מצוה. דמרובעים בעינן:

נתנה. של ראש:

על מצחו ושל יד על פס ידו. הרי זה דרך המינות. הבוזין את המדרש והולכין אחר משמע. ובמנחות יליף טעמא:

על בית אנקלי. על בית יד חלוקו ומבחוץ כנגד הקבורת ולא על בשרו ממש:

הרי זה דרך החיצון. קרוב למין הוא אבל מין גמור לא הוי דהא לא עקר ג"ש שהרי מניחה במקום קיבורת אלא שמניחן למעלה מחלוקו וק"ל והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. וצפה זהב. נמי בעי' תורת יי בפיך שיהא הכל מן הבהמה:

בהקניות:

לנטייושי"ש בלעז:

עקומות. שנתעקמה ידו אחורנית:

עקושות. שאינו יכול לחלק אצבעותיו חיפני ובשני. כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן:

זבלגם. עיניו זולגות דמעה:

דש בעירו. רגיל בעירו. מתניתין האומר יברכוך טובים. יש שפירשו טובים שבעים. לשון ונשבע לחם ונהיה טובים:

הרי זה דרך המינות. דרבותינו דרשו עד כזית עד כביצה. ע"א יברכוך על טובים כלומר על הטוב ולא על הרע ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה:

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך. אנשים שהיו מראים עצמן כמתכוונים להעמיק בלשון תחנונים ואומר רחום וחנון אתה ועל קן צפור יגיעו רחמיך שאמרת לשלח את האם או שאמר:

על טוב יזכר שמך. דמשמע על הטובה חייב אדם לברך ולא על הרעה:

המכנה בעריות. מפרש בגמר' קלון אביו ואמו פי' הפסוק ערות אביך וערות אמך לא תגלה אומר הוא לא עריות ממש אלא קלון שאם היה יודע דבר של קלון של אביו ואמו דמשמע אבל עריות יגלה ולהכי נקט אביו ואמו דבהני הכירו חכמים שהיו דורשים אותו בכך:

האומר מזרעך וכו'. שאומר בישראל הבא על הגויה והוליד ממנה בן לע"ז הכתוב מדבר ומחייב כרת בבא על הגויה:

מעשה עגל ראשון. בגמר' מפרש:

ברכת כהנים. בגמר' מפרש טעמא:

במרכבה. דיחזקאל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף