חות יאיר/רכז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תמהתי במה שכתב הרמב"ם בספר הי"ד פ"ג דביאת מקדש טמא שהכניס ידו למקדש מכין אותו מכות מרדות מכלל דפסק כמ"ד ביאה במקצת שמה ביאה. ובפ"ד מהלכות מחוסרי כפרה כתב דמביא אשם מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך וכו' ובגמ' רפ"ג דזבחים דל"ג ע"א מקשי (צ"ע מסוגיא פ"ג דיומא דל"א ע"א) לימא מסייע ליה למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה מדתניא כל הסמיכות קורא אני עליהם תיכף לסמיכה דשחיטה חוץ מזה שהי' בשערי נקנור וכו' ואי אמרת דלא שמה ביאה לעייל ידיה ולסמוך משמע דודאי למ"ד דשמה ביאה א"א לעייל ידי' רק מכניסים הבהמה תוך חלל השער ושם המצורע עומד וסומך עליו ואע"פ דעכ"פ דעינן סמיכה לפני ה' דאין לומר כפי' רש"י בראש השיטה וכתבו התוס' בראש ד"ה מאי שנא וכו' דעל כן אין סמיכה מבחוץ לפי שנא' ושחט לפני ה' וסמוך לסמיכה שחיטה דא"כ לפי מה דתניא דגבי אשם מצורע אין אני קורא סמוך לסמיכה שחיטה הי' יכול לסמוך חוץ לשער לגמרי ועוד דהתוס' דחו פי' רש"י שם דמקרא גופי' יליף דבעינן סמיכה לפני ה' אלא ע"כ ס"ל דאע"ג דהשער לא נתקדש מ"מ שפיר קרינן בחלל שלו לפני ה' כבש"ס בהדיא פ"ק דסוטה ד"ח ע"א סוף סוף קשיא לרמב"ם.
ואין להקשות עוד בגמ' גופי' דמאי מקשה הרי קשה ולטעמיך דביאה במקצת שמה ביאה הרי ע"כ מכניס ראשו לתנוכו וידיו לבהונות די"ל גזירות הכתוב שאני וכך פי' רש"י בפרק כיצד צולין דף ע"ה ע"ב מש"כ סמוך לסמיכה שחיטה ס"ל דלאו דאורייתא א"נ סמיכה דאשם לאו דאורייתא כדמסיק שם והא דאמר שם בסוגיא למיל מיני' דל"ב ע"ב אי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה האיך מעייל ידיה לבהונות לאו על איסור דכניסות מצורע מקשי דרחמנא שריא רק באשר נוסף בו חומרא דטבול יום מקשי ומשני הואיל והותר לצרעתו וכו' מ"מ קשיא.
ואין לומר דמשמע ליה להרמב"ם מדמשני הש"ס על קושיית לעייל ידיה ולסמוך הא מני ריב"י הוא דס"ל מרחק צפון ולכך עכ"פ א"א לקרב השחיטה לסמיכה במה דעייל ידי' ולכך למה לנו זה ולכך מוליכין הבהמה לחלל השער וא"כ אחר שפסק בפ"ה מהל' בית הבחירה כרבי דס"ל דכל העזר' צפון המזבח כשר לשחיטה א"כ נשאר באמת דמעייל ידיה ואין להקשות דאיך יפסוק הרמב"ם נגד הברייתא דכל הסמיכות וכו' דמשמע מינה דלא מעייל ידיה רק מוליכין הבהמה לחלל השער כפי' רש"י דמ"ש רש"י ומכניס ידיו לעזרה ר"ל לבהונות ודו"ק שהרי מקשי לעייל ידיה ולסמוך מכלל דברייתא לא ס"ל כך דל"ק מידי דהברייתא סתמא קתני חוץ מזה וסבר המקשין במ"ש בברייתא שאין המצורע יכול לכנוס וכו' שמוליכין הבהמה אצלו ותירץ לו שאה"נ גם הברייתא מתפרשת דמעייל ידו ומ"מ אינו סמיכה דס"ל מרחק צפון ולכך ל"ק מידי מברייתא ומ"מ קשיא דמשמע דאי אמרינן ביאה במקצת שמה ביאה לא ס"ל דמעייל ידי' מכ"ש למה דמשני רב יוסף שם דא"א לומר דמעייל ידו דסמיכה בכל כחו בעינן ולכך כל הסומך ראשו ורובו מכניס וכ"פ הרמב"ם בפ"ג דמעשה הקרבנות דסמיכה בכל כחו וא"כ א"א לומר דמעייל ידו אף דק"ל ביאה במקצת לא שמה ביאה.
ואפשר לומר דהרמב"ם ס"ל ביאה במקצת לא שמה ביאה ולכך כתב שמכין אותו מכת מרדות ולא אמר לוקה דפסק כמסקנת הש"ס שם פ"ג דזבחים דאמר רב אבהו דל"ג ע"ב לענין מלקות אתמר ופי' רש"י לא יליף ר"ל מהאי קרא אלא לטמא שנגע בקודש ולא איירי בביאת מקדש כלל ואפשר דס"ל מספרי או ת"כ באיזה מקום דמדרבנן אסור ואזלא השגת הראב"ד שם דכתב דסוגי דפ"ג מוכח דלקי דודאי כל הסוגיא ההיא אזלא בשיטת ר"ל אי אמר דביאה במקצת שמה ביאה ובין אם נאמר דאותה ברייתא דכל הסמיכות וכו' חוץ מזה ס"ל דלא מעייל ידי' משום דס"ל מרחק צפון וא"כ לא מהני מה דעייל ידיה או דנאמר דאה"נ ס"ל לברייתא דמעייל ידי' רק דמ"מ לא הי' סמוך לסמיכה שחיטה דמרחק צפון סוף כל סוף אחר דס"ל להרמב"ם לפסוק כרבי דס"ל דכל העזרה לצפון כשר וס"ל ג"כ ביאה במקצת לא שמיה ביאה א"כ ממילא הי' גם אשם מצורע סמוך לסמיכה שחיטה ונידחת הברייתא בזה אף דאפשר דגם הברייתא ס"ל דמעייל ידיה וסמך ולא ק"ל כתירוץ ר' יוסף דראשו ורובו הוא מכניס רק דאפשר לסמוך בכל כחו בידיו לחוד סגי. וסוגיא דפ' אמר להם הממונה שזכר הראב"ד והוא דף ל"א אין ממנה לא ראיה ולא סתירה לדעת הרמב"ם דשם מסיק דביאה במקצת שמה ביאה אבל דוקא לענין דבעי טבילה או מצורע לבהונות דכל דאפשר לתקן מתקנינן אע"ג דהוי מחוסר כפורים וע"ש.
ומדי דברי באותה סוגיא דד"פ כל הפסולין דקדקתי פשט הגמ' במ"ש לימא מסייע לי' לעולא דס"ל ביאה במקצת שמה ביאה ממה דתניא כל הסמיכות שהיו שם וכו' ואי אמרת ביאה במקצת לא שמה ביאה לעייל ידי' ולסמוך דע"כ פשט הגמ' דמוכח מההיא ברייתא דביאה במקצת שמה ביאה ולכך א"א לו לעייל ידו רק מכניסי' הבהמה לחלל השער ולכך לא הי' סמוך לסמיכה שחיטה שהרי ע"כ א"א לשחטה שם דבשחיטה לית מאן דמיקל כולי האי להתיר ולשחטו תוך חלל הפתח ואע"פ דכבר הוכחנו לעיל דע"כ ס"ל דגם הסמיכה בעי לפני ה' דאל"כ למה דלא ס"ל ברייתא דבעי באשם סמוך לסמיכה וכו' לסמוך בחוץ מה דלא משמע בלשון הברייתא רק הסמיכה היתה בשער ניקנור וכפי' רש"י מ"מ ס"ל דיש קפידה טפי בשחיטה דפשטי' דקרא לפני ה' עליה קאי דבעי ממש תוך ההיכל ולכך בעי עכ"פ שאחר הסמיכה יוליכנה לבהמה לתוך ההיכל הן רב או מעט שהרי בדעת המקשה סבור הי' דכל העזרה כשירה ולכך יש הפסק מה בין סמיכה לשחיטה מש"כ אם היינו אומרים ביאה במקצת לא שמה ביאה לעייל ידי' ולשחוט שם ואחר דמשני דמרחק צפון ע"כ אפי' לעייל ידי' יש הפסק בהולכת הבהמה נגד המזבח לצד צפון.
ואחר שהצעתי פשט הש"ס מה שא"א לפרש בענין אחר צל"ע על התוס' במס' סוטה במ"ש דמסוגי' זו מוכח דשיעור הפסקה כדי הילוך כ"ב אמה דמלבד מ"ש בספרי מ"ח דאין הוכחה כלל דפחות מכ"ב אמה לא הוי הפסקה אף גם זאת צ"ע דבפשט הסוגיא מוכח דכל שא"א לשוחטה במקום הסמיכה מקרי הפסקה דנצרך להעתיקה ולהוליכה משם וא"כ י"ל גם בהיפך למה דמסיק ס"ל מרחק צפון דאי ס"ל כל העזרה כשירה אע"פ דאחר הסמיכה מוליכין הבהמה אנה ואנה מ"מ הואיל דראויה לשחטה שם ע"ד כל הראויה לבילה רק דאין זה מוכרח.
נקוט מיהא דאין ללמוד כלל מסוגיא ההיא שיעור שהי' כ"ב אמה דה"ה אפי' פחות וכן מוכח ממה שפי' רש"י על מ"ש בגמ' מאי שנא סמיכה דכתיב לפני ה' דר"ל דהואיל דהשחיטה היא לפני ה' ואחר דק"ל סמוך לסמיכה שחיטה ע"כ א"א לסמוך בחוץ ולשחוט בפנים והרי מחוץ לפנים לא הוי רק שש אמות עובי כותל ההיכל ולא מקרי סמוך. מיהו רש"י פי' זה אליבא דמ"ר סמוך לסמיכה שחיטה דאורייתא ע"ש ובשיטת התוס' כי האריכו מאד:
יאיר חיים בכרך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |