חות יאיר/קנב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה: נשאלתי אחר דדברי חכמים בנחת נשמעין ונאמר במשנה יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך איך מצינו לפעמים קנטורים וזלזולים בש"ס כענין כד ניים ושכיב רב אמר להא שמעתתא הנאמר בכמה דוכתי וכהנה רבים:
תשובה: יפה שאלת כי ודאי אע"פ שנקראו ת"ח שבבבל חובלים במס' ב"ב לא מצד הריקודים והצעקות גדולות ומרות והכאת כף אל כף כאלו נלחמים זה מול זה (הכי יבינו מ"ש אתא ר"פ שדא ביה נרגא שבא זה על זה בכשיל וכלפות ובקרדומות) או מצד הקנטורים וזלזולים חלילה כי לא על סגנון זה נאמר כי ידברו את אויבים בשער שאב ובנו רב ותלמידו נעשו אויבים רק מצד שהם מתנגדים בסברתיהן ובראיותיהן וכך ראיתי בהקדמת ספר הקנה וז"ל ואל תשמע ואל תאבה לקולות וברקים וכתב בהג"ה פי' מי שהוא מפלפל רק בהשמעות קול ובספקות כפים [עי' סוף תשובה קפ"ג] (והרב בעל זיקוקין דנורא עם גודל חסידתו במחילה מכבודו אישתבש במ"ש בשבח הפלפול לבאר יגיע כפיך כי תאכל על ספיקת כפים של הת"ח ושהוא מ"ש רבי לפני מותו יגעתי בעשר אצבעותי וכו' ולכן אם קול יעקב מצפצף ומכין בידיהם אין ידי עשו שולטות והיינו מ"ש על יהודה ידיו רב לו על דלא ידע למישקל ולמיטרח בשמעתתא ושגם האר"י הי' מפלפל בכח גפ"ת עד שהי' מזיע. ואני אומר שהדברים האלה תלויים על בלי מה ולא מצאנו שום רמז כל דהו בשום מקום מדרז"ל שיהי' בו נדנוד מצוה כמו שמצינו במרוצה ותנועה רבה בהליכה לדבר מצוה בזוהר שנותן כח למלאכי זכות שבתא הרצים וכבר נתן בזוהר טעם על תנועה כל דהו שדרך ת"ח לעשות בעת לימודם וע' גם בכוזרי. מש"כ קפיצה וסיפוק וריקוד תוך הפלפול איש נגד רעהו שזה גורם בלי ספק שחבירו ימהר לעשות כמעשהו וירקוד ג"כ כנגדו וירים קולו בצעקה גדולה ומרה יותר ולא ישמע איש שפת חבירו ואין זה רק מנהג יהוא[1] וכל המרבה בה ה"ז משוגע הן בחילוקים או בדרושים.
אם לא שהוא בדרוש או ברב המקשה ומתרץ בחריפות של אמת וצדק שבמסקנת הדבר מצד השגת המבוקש יגיל וישמח עד שמרוב שמחה ידלג ויכה כף ויאמר האח חמותי ראיתי אור תורת אמת כמ"ש גבי שמחה ויכו כף ימחאו כף אף כי רובם לבהלה ורעה וגם האר"י לא יגע לריק מהכאת כפים רק לשם שמים הי' מקשה ומפרק לשבור הקליפות בקול ובכח כענין שויתן הך שמעתתא כגדיא מסנקא כי מסיפוק כפים לא יבא לידי זיעה וקרא דיגיע כפיך כפשטי' דכל מלאכת אדם ועסקיו ייחס לידים כמ"ש את עניי ואת יגיע כפי בפועל כפיו נוקש וכן לאצבעות כמ"ש שמיך מעשה אצבעותיך ולכן גם שקלא וטריא דיהודה ויגיעת רבי ייחס לידים ולאצבעות והרי רבי תלמוד ירושלמי הוא דתנא בלישנא קלילא והוא מקל נועם ולא יעצב בה ואם נאמר בענין זקיפת י' אצבעות ומה שאמר רבי ודאי יש בו סוד וקרוב לפשוטו עד"מ בעשרה מאמרו' וכו' ומה הם סוד י' אצבעות ואחד הקטן שמו זרת הוא נגד מאמר אחרון נעשה אדם ומיוחד לצדיק שהוא אדם ודאי שכ"ע נברא בשבילו ומה מתקו דברי הדרשן הגדול מוהרר"מ אלשיך שע"כ כשקטרגו המלאכים על נעשה אדם הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן ולכן אמר רבי שמ"מ לא נהנה בעה"ז אף כי זה כל אדם כענין כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו'.
והרי נוכל לפלפל בנחת ובטוב טעם ושישמע זה תחילה מה שחבירו ידבר ולא יכנס תוך דבריו כי זה אחד מז' מדות ואח"כ ישיב דבר ומי לא ידע מעלת הפלפול שהרי שואלין לאדם פלפלת בחכמה וכבה"ג היו קושי' ופירוק רשב"י ובנו ר"א בפרק ב"מ ושל ר"י ור"ל בפ' הפועלים והיינו נמי מ"ש על רבה שעוקר הרים ועל ריש לקיש הרי הרים בסנהדרין דכ"ד ע"א וחריפא סכיני' וכך הוא דרך חכמיה' המתוכחים וכן ויכוחי פלסופים הקדמונים ובמקום אחר בהקדמת ספר הארכתי בעניני החילוקים אשר פה אשים ידי למו פי עיין בס' ראשית חכמה שער הקדושה [עי' תשו' קכ"ד דף ס"ד]. ומוהררש"א בחידושי אגדת פ' הפועלי'.
ונחזור למבוקשינו שמ"ש רב ללוי כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו ביבמות ד"ט ע"א ובמנחות ד"פ ע"ב לולי דמסתפינ' לשלוח ידי במשיח ה' כי ידוע שרב הוא רב אבא תלמיד המובהק והמובחר מתלמידי רשב"י מבעלי הסודות כמ"ש מהרמ"ע סוף ספר יונת אלם שבכל מקום שנאמר שתק רב הי' לו להשיב ע"פ הסוד ולא רצה לגלות (ויש שם טעות בס' שכתב רב אבהו וצ"ל רב אבא) ואף כי קהיתי בה בספר מ"ק מדשקיל וטרי בביצה ד"ו למה שתק מ"מ חלילה לדחות דברי רמ"ע די"ל דהש"ס שקיל וטרי למה שתק דגם בנגלה הי"ל להשיב ומטעם זה ג"כ אין להקשות ממ"ש בב"ק די"א ע"א מדשתיק רב לאו דינא הוא די"ל אה"נ דלא פסקינן הלכות ע"פ הסודות רק ע"פ הנגלות וכבר האריך בה בספר מצרף לחכמה וע"כ בכמה דוכתי לא ק"ל כרשב"י.
נקוט מיהא דאיש אלהים קודש קדשים הי' לכן יגורתי לומר עליו כי באמת שלא כהוגן דיבר ולכן שקלא למטרפסי' באשר בכמה דוכתי אמר רב ששת עליו כד ניים ושכיב אמר רב להא שמעתת' כמבואר במס' יבמות דכ"ד ע"ב ודק"ט ע"ב ובב"ק דמ"ז ע"ב ודס"ה ע"א ודס"ז ע"ב ונדה ד"ס ע"א ובכורות דכ"ג ע"ב מ"מ האמת יעשה דרכו כי מאמר כד ניים ושכיב אינו לגנאי רק שבח גדול ומופלג שלפי מעלתו ומדרגתו של רב א"א לומר עליו שטעה בטעות כזה אם לא שאמרו כד ניים ושכיב.
ולא אמר כד שכיב וניים כמ"ש התוס' בפרק ע"פ שיש תרי גוונא תנומה, אחד בתחלת השינה ואחת בסופו, והנה זו שבסופה אע"פ שיטעה במאמרו מאחר שמתעורר והולך מרגיש אח"כ בטעותו וחוזר בו משא"כ בדניים ואח"כ שכיב. ומ"ש רב כמדומה לי וכו' היינו שמותר לרב להוכיח לתלמידו בדברים קשים כדי לזרזם שיעיינו וישגיחו וישמרו מן הטעות והשגיאה, ולוי הי' תלמיד רבי כבגמ' ספ"ק דסנהדרין למידין לפני חכמים לוי מרבי ולעד"ן שמדברי רבי אלו יצא להרמב"ם מ"ש שחייב הרב לכעוס על תלמידיו אם רואה שמתרשלים הובא בש"ע י"ד סימן רמ"ו סי"א, לכן מפני שרבי ידע בלוי שאדם גדול ומופלג הוא ולא היה ראוי שיטעה אם לא ממיעוט עיון והשגחה לכן דיבר אליו קשות חלילה לא מכעס או מגובה רוחו והרי תניא סוף סוטה משמת רבי בטלה ענוה.
ולפעמים אמרו לשונות כאלה בדרך מליצה ובדיחא כמ"ש ר' יוחנן לר' חייא בר אבא בב"ב דק"ז ע"ב ובבכורות די"ח ע"א עד דאכלית כפנית' בבבל וכו' ושם פי' התוס' שר"ל כפנית' תמרים גרועים ונ"ל ע"ד מה שפי' הרע"ב ספ"ק דערלה על כפניות שעודם סמדר והכי קאמר לי' כי בבל העמוקה מכל הארצות ודאי שם התמרים טובים מאד כבמשנה פ"ק דביכורים רק שראוי להמתין עד גמר בישולם והממהר לאכלם לפני זה ודאי גרועי' הם ה"נ לא ירדת לסוף המשנה ולכן בשני המקומות אמר לו תרגמיני' מסיפא, ובכה"ג בגיטין דמ"א ע"א משום דאמי שפיר נאה הוא וכו' ובכה"ג מה שקראו אמוראי לחביריהם תרדא כמו רבה לרב עמרם בב"מ ספ"ק. ור' חייא בר אבא לר' זירא בזבחים דפ"ה ע"ב. ואביי לאבא בן חנן בכריתות די"ח ע"ב. ובכה"ג תדורא פי' רש"י אין לב רבא לרב עמרם בב"ק דק"ה ע"ב. כלם י"ל שהיו חבריהם וגודלים מהם ולא קפדי כלל.
ולשון משום דאתית ממולאי וכו' ג"כ בכה"ג. ובמס' יבמות דע"ו ע"א פי' התוס' שם מקום ממלא וכ"כ הערוך ועי' ספר בית יהודה חובר מהרר"י רב מקאליש על ששה מסכתות ובס' החסיד הגאון של"ה אחר סדר א"ב שעל הש"ס הרגיש בזה ובקצת דברי קנטורים שבש"ס יע"ש והרב מהררמ"ע כתב שהוא מוסר ע"פ מ"ש רז"ל בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בד"ת, לכן ראוי לו לדקדק יותר כדי לתקן קלקול ע"ש.
- [ובספרי עץ החיים חלק פרפראות כתבתי שהוא נוטריקון רמז ר"ת וידבר ה' אל משה לאמר שכך נאמר ברוב פרשיות של תורה רומז למ"ש רז"ל בזבח ומנחה אינה מתכפר אבל מתכפר בד"ת גם הוא ר"ת מוידבר משה אל ה' לאמר שרומז על עמוד התפלה שזה מקרא פ' פנחס יפקוד ה' שהוא בקשה וענין כלפי מ"ש אם יכופר לכם עון הזה בזבח ובמנחה שנ"ל פרושו מפני דה"א שיתקנו בזה מה שחטאו בו כמ"ש למה תבעטון בזבחי ובמנחתי כי לא חטאו זולת זה כבגמ' דשבת דנ"ה ע"ב ע"ש פי' רש"י ותוס' ואפשר הטעם שאין קטיגור נעשה סניגור בפנים כברפ"ג דר"ה לכן שפיר ארז"ל שמתכפר בד"ת שעולה במקום קרבן כדחז"ל על זאת התורה לעולה וכו' סוף מנחות.
- וכן מתכפרי' בתפלה כבמדרש הביאו רמ"ע בע"מ מחכ"ח ח"א פכ"ג כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו ונראה מלשון הכתובים וגדעתי את זרעך וגו' כל מרבית ביתך דגם על הנקיבות נגזרה גזירה זו ומ"ש ימותו ואנשים ר"ל בנערותם טרם יזקינו ולא ר"ל דוקא זכרים.
- ולכן א"צ למ"ש התוס' מס' ר"ה די"ח דרבה ואביי תרוייהו מבית עלי ולא גר' רבא דלא הוי כהן די"ל שהי' קבלה בידם זה וע"כ צ"ל כן שהי' קבלה דמפני שהיו כהנים אין ראיה שהיו מבית עלי ומוכח זה שגם על כל זרע עלי גם הבנות נגזרה גזירה דאל"כ רק דוקא זכרים לבית אבותם לא יתכן משפחה שלימה מבית עלי דבגמ' ועיר שלימה בממלא דבמדרש מש"כ לפי מ"ש יתכן שהיו נזהרין שלא לזווג חוץ למשפחה ודוק, ולפי דרכינו אפשר כי שני תקוני תורה ותפלה ננהו כי נקיבות לאו בני תורה ננהו]
וצ"ע מה דקרי לי' רב אבהו לר' זירא בסנהדרין דנ"ט ע"ב על דאבעי' לי' ירדה לו דמות חמור מן השמים והשיב לו יארוד נאלי וכו' ופי' רש"י תנין שוטה ומספיד תמיד והוא לכאורה דבר גנאי ובזיון גדול לקרות לו שם עוף אכזרי ארסי שוטה. ואחר העיון נלפענ"ד שגם זו לטובה ולשבח ורב אבהו ור' זירא היו מחולקין כמו דפליגי אמוראי בשורה בתענית אם נקרא קדוש או חוטא כמו שמצינו ג"כ שהרמב"ם הפליג בגנאי המצערים נפשם ומרבי' בתעניתים ופשטי' דקרא הכי משמע הלא אביך אכל ושתה וגו' ולכן נקרא הנזיר חוטא ובירושלמי שעתיד אדם ליתן דין על שהי' אפשר לו להנות מאשר ברא אלהים לברואיו להנות בהם ולא נהנה. וזה הי' דעת רב אבהו ובכתובות דס"ב ע"א דאיפחת ביה באני מתותי' ואיתדמי לי' עמודא וסליק ואסקינהו לתרי עבדא דסמיכו לי' ע"ש. פי' רש"י והי' מתענג ויפה תואר ובכתובות די"ז דאמהת' דבי קיסר משריין קמיה וכו' לא כחל ולא שרק וכו'. ובמס' חגיגה שהי' נשוא פנים ביה קיסר ואפשר כי מפני כך לא הי' בכחו להעמיק בהלכות והי' דורש דברי אגדה כבמס' סוטה (וכבר ביארתי ע"פ זה שהיינו שאמר כד אחוו לי' סמוך למותו י"ג נהרא דאפרסמונא ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' ואין כאן מקום הדרוש) ולפי דעתי הא דבברכות ד"ח סע"א רב אבהו נפק בין גברא לגברא הי' לצורך השתדלות בעסק יחיד או ציבור דלמה יסיר אזנו משמוע קריאת התורה בציבור ומ"מ לא היקל בין פסוקא לפסוקא לכן ס"ל לרמב"ם להחמיר כדמוכח בהלכות תפלה פי"ב. ור' זירא הי' להיפך מסגף נפשו מאד ולרוב פרישתו עלה לא"י כבגמ' בפ' הפועלים דצם שי"ן תעניתי' ובדק נפשי' בתנורא יע"ש ובפ"ק דחולין די"ח ע"ב דאכל מוגרמת דרב ושמואל אע"פ דבני בבל נוהגין איסור מפני חביבותי' דא"י לא רצה להחמיר להראות דאנן כייפינן להו כמבואר שם וברוב ענוותנותי' לא רצה לקבל הסמיכה בפ"ק דסנהדרין ע"ע כ"ה ד"ך ע"ב ומצד גודל חביבותי' לא"י קרי להו לבני בבל בבלאי טפשאי בנדרים דמ"ט ע"ב וכתבנו לזה שלא יהיו נגד חסידתו ופרישתו (וגם מצד זה אפשר כי ידע רב אבהו דקרי לבני בבל טפשאי דקרי לי' ג"כ נאלה לשון שטות) ואפשר כי מפני סיגופיו נעשה כעור והושחר פניו על כן כי סמכוהו [שם בכתובות] שרו לי' לא כחל ולא שרק וכו' ויעלת חן ר"ל מצד אילת אהבים היא התורה ולכן תמיד הי' שרוי בצער ביגון ואנחה כבגמ' דנדה עד כאן הביאו ר"י לר' זירא לידי גיחוך ולא גחך כענין יומא דבדח רבי במס' נדרים ואפשר כי רב אבהו חשבו לחסידות של שטות ומ"מ לא קראו לגנאי רק להורות על התבודדותו ופרישתו ויגונו תמיד ומדוקדק מה שפי' רש"י וז"ל יארוד מאלי תנין שוטה ומספיד תמיד דקשה מה ענין הספד לכאן ולמ"ש אתי שפיר כי הי' מתאכזר על גופו לענות נפש ותמיד שרוי בהספד ודאגה על עונותיו ומיעוט צדקתו ותורתו בעיניו כראוי לשלימים ורב אבהו חשב כי ע"י סיגופיו ועינוי נפשו נתמעטו כחות נפשו מהם עומק העיון החריפות ושיקול דעת הישר ולכן על שאבעי' לו ירדה לו דמות חמור שכבר נכלל בדברי רב אבהו קראו יארוד נאלי וכו' ואין זה רק פרוש מופלג כמ"ש תנין בהיכלי עונג ומעון תנים. גם תנים חלצו שד שמורה על התבודדות ומיעוט רחמנות וחמלה.
בכה"ג מה שהשיב רק ינאי לר' יוחנן תלמידו מה בין לי ולך במס' שבת דק"מ ע"א אינו כדברי גאוה ורם לבו ומבזה זולתו כי מותר לרב לדבר אל תלמידו לקנטרו על מיעוט הבנתו לסיבת התרשלותו ומ"מ אפשר דר"י שקיל למטרפסי' שכן השיב הוא לאיסי מס' חולין דקל"ז ע"ב ובשניהם פי' רש"י דידענא לפרושי מתניתין טפי ממך וזה צל"ע דבשניהם לא תלי הדבר בפי' המשנה רק שכך קיבל ולולי פה קדוש דר"י הייתי אומר שהם דברי ענוה והגדיל מעלת תלמידו או חבירו וכך א"ל בתשובתו שכך קיבל ולולי ששימש רבותיו מאד וע"כ רבתה קבלתו מה בין לי ולך כי מצד ההשגה ועיון וחכמה אין חילוק. א"נ, י"ל פי' בין לי ולך כמובן לכל שודאי טובא יש רק שמלת לי ולך ענינו הבאת הדבר ממקום אחר אל האדם כנודע ור"ל שהרבה יותר קבלתי ושמשתי רבותי מאתה דאם כפשטי' להגדיל מעלתו על מעלתן הנ"ל מה ביני לבינך וק"ל.
ויש עוד בכה"ג לשונות קשות ביארנום בג"ה בספרי מ"ק וכעת לפי שאלתך יספיק תשובתי בדרך קצרה ויערב נא שיחי אליך:
כ"ד הטרוד יאיר חיים בכרך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ יהוא: אצ"ל יוהרא.