חות יאיר/סד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אחד מכר ביתו לחבירו והתנה המוכר שלא יכריז ביתו כנהוג מפני טעמים שהיו לו ונתרצה לו הקונה ומפני שנסתפק הקונה בשני ב"ב אולי חייב להם והם ראובן ושמעון הלך אצלם ושאל אותם וכיחש ראובן ושמעון אמר אמר שודאי חייב לו ק' ר"ט על כ"י והראה לו הכ"י. וקנה הקונה הבית כי האמין לראובן ולא ירא משמעון מאחר שאינו רק בכ"י בלי שטר וקנין ובהגיע תור פרעון רו"ש באו שניהם לטרוף הבית ראובן בכח שט"ח שבידו ושמעון טען כי אע"פ שהוא רק כ"י מ"מ הרי הראה אותה להקונה ולא היה לו לקנות הבית דק"ל שיעבודא דאורייתא ומה דמלוה בע"פ לא טריף מפני תיקון עולם של הלקוחות שלא ידוע דבר וכמבואר בש"ס. אח"כ באו עוד שט"ח מאוחרים למכירת הבית ומ"מ רצו לטרוף מפני שהי' לקונה להכריזו כנהוג ואז היו נזהרין מלהלוות לו:
תשובה: גר' בפ' הגוזל קמא דצ"ט ע"ב המראה דינר לשולחני ונמצא רע תני חדא שגם אומן חייב ותניא אידך אומן פטור ומשני דהא דאומן פטור כגון דנקא ואיסור דלא צריכא למיגמור כלל וכו' וכתבו התוס' לא שייך הכא לשנוי כאן בחנם כאן בשכר דהכרת המטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למחזי אם אינו בקי כדנקא ואיסר וש"מ שהטעם הוא דחייב מפני דלא ה"ל לראותו דוגמת מומחה בב"ד שטעה בשיקול הדעת מש"כ טעה בדבר משנה ע"כ סיבה מן השמים הוא והוא גבי מטבע כדנקא ואיסור דלא פשעו בדבר. והנה לדעת התוס' דנקא ואיסור אפילו קבלו שכר פטורים. ובתר הכי אמר בש"ס ר"ל אחוי דינר לר"א אמר מעליא היא א"ל חזי דעלך קא סמיכנא וכו' משום דס"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי. ופסקו הרי"ף והרמב"ם דדווקא כדאמר חזי דעלך קא סמיכנא והרא"ש וסייעתי' חלקו על זה וס"ל דאחר שאינו בקי חייב אע"פ שלא א"ל עלך קסמיכנא וכ"פ התוס'. והש"כ הכריע בסי' ש"ו ס"ק י"ב כהרי"ף והרמב"ם יע"ש כי הוכחותיו חלושות ואין מבוקשי להכניס ראשי בין ההרים כי יש להקשות טובא על דעת רי"ף והרמב"ם דאם יעלה על דעת שיש חילוק ה"ל לש"ס לתרץ ברומייא דברייתו' ולחלק בכך ולא יחלק לפרש הא דפטור כגון דנקא ואיסור רק בדלא אמר עלך קסמיכנא לא חש זה לדקדק כלולי האי.
ומה שכתב הש"כ לדחות הוכחת הרא"ש ממ"ש בהגה' הרא"ש ובמרדכי דמיירי במוכרח לקבלו אם זה האומן אומר שטוב הוא ומייתי המרדכי ראי' מהא דסי' קמ"ו סי"ז וקרי לי' הש"כ ראי' נכונה נ"ל דאינו ראי' שהרי שם נתן היועץ טוב טעם למה יעצו והוא לטובת עצמו ושם לא מיירי בטעות רק שבמרד ובמעל עשה זה שיעצו וכמ"ש הסמ"ע דלא טוב עשה בתוך עמיו ונ"ל אם המטבע שהראה זה שאמר טובה היא ניכרת לכל מביני מטבעית שרע היא ודאי חייב לשלם דמזיד הוא כי לא שת לבו אלי' כלל ואין בזה שום תנאי וכל שהוא יותר מומחה כ"ש דחייב ואין הטעם מפני שלא הי' מוכרח ואין ראיה.
גם צ"ע על הש"כ דמנא לי' דהרא"ש לא ס"ל דמיירי שרוצה לקבלו בפרעון או במקח וצריך לקבלו וגם הש"ס בכה"ג מיירי וגם הרי"ף ולכן חלק הרא"ש עליו וא"כדברי הש"כ אמת ואין השגה על הרא"ש מיהו הב"י ורמ"א לא השגיחו בחילוק זה לכן לא זכרוהו בש"ע וגם בזה אם יש לחלק הי' הש"ס מתרץ הברייתות כך. ורש"ל ס"ל כדעת המרדכי והג"א לכן כת' שגם מה שמי שאומר לחבירו שילוה לפלוני שהוא בטוח חייב לשלם כמ"ש מהרי"ו ומייתי לה רמ"א סי' קכ"ט ס"ב דמיירי ג"כ בדמוכח שסומך עליו או א"ל עלך קא סמיכנא.
והדין דין אמת וצדק ואני מודה בההוא גבי שולחני הדרך לסמוך עליו ולהסתפק בשאמר לו שולחני אחד שהוא טוב לכן לפענ"ד אפי' לא א"ל חזי וכו' (כמ"ש הרא"ש יע"ש) גם אינו מוכרח שיטלנו מוטל על השולחני לדקדק ואם טעה לשלם ודלא כרש"ל. מש"כ באומר לחבירו פלוני בטוח ודאי אם לא א"ל חזי וכו' או הוצרך לעשות על פיו וזה ידע מצי זה שאמר שהוא בטוח למימר סבור הייתי שלא הסמך עלי ואפי' אמר לו אני רוצה להלוות לו אין דרך לסמוך על דברי אחד באשר לפעמים נעלם זה מאיש אחד ונגלה לאחר ומה זו סמיכה וסברה זו כתבה התוס' בב"ק ד"ק הנ"ל באמצע דיבור הגדול ד"ה טימא את הטהור דאפי' בההוא לא היה לשואל למהר להאכילה לכלבים יע"ש ומעתה זכינו לדין שראובן שפיר טרף בכח שט"ח שבידו.
ונ"ל בזה כפי' אומר הקונה הבית חזי דעלך קא סמיכנא מפני דהיה לו לחוש פן לטובת עצמו הוא אומר שירצה להיפרע ממעות של בית כמ"ש סברא זו גבי המלוה את חבירו ומכר לו שדהו גם בההוא סי' קמ"ו ס"ז הנ"K ובכמה דוכתי ועוד דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו ואם זה באיולתו סמך על דבריו בכך לא הפסיד זכותו בשטרו. רק דיש לו עליו תרעומת גדול וחייב בד"ש כמטעה חבירו ומפסידו כדי להרויח כמ"ש הסמע שם סי' קמ"ו ולכן אין עניינו לכאן.
ולפי מה שכתבנו ה"ה בשואל לשלישי על המוכר אם אינו חייב לשום אדם וענה יודע אני שאינו חייב ונמצא חייב בשטר פטור השלישי וגם בזה י"ל אפי' אומר עלך קא סמיכנא כל הנסתרות לה' אלהינו ואין אדם יודע מסתורין של חבירו סבר היה שגיזם במ"ש דעליה קסמך ומסתמא ירבה בדרישו' וחקירות אצל אחרים ואע"פ דמלוה בשטר דרשו להתפרסם ע"י עדי קנין ושטר שע"כ טורף לקוחות מ"מ ידוע ומפורסם דלאו ידוע ומפורסם הוא דמאן דיזיף בצנעה יזיף ולכן המנהג להכריז החזקו' בשעת קנייה. האמנם אם זה השלישי ידע שחייב זה לאחר בשטר וכיחש לו ואמר שאינו חייב לשום אדם אם אמר לו זה ששואלו שפלוני ביקש ללות ממני לכן אני שואל אותך אם חייב לאחרים וה השיב אינו חייב לשום אדם או איני יודע שחייב לשום אדם ויודע כ"ש אם אומר לו עלך קא סמיכנא וכן אם יש תיקון בקהיל' שכל קנינים ושטרות הנעשים זולת שני נאמני הק"ק בטלים ומוטל על הנאמנים להגיד למלוה על הלוה אם כבר לוה בקנין ושכחו מלהגיד לו אם יש תיקון שאם ישאל המלוה להם יגידו לו ושאל והשיבו לא ונמצא שחייב בשטר מחויבים לשלם כי אין טענת שכחה מקרי אונס גבי מזיק. גם מה שבא שמעון בכ"י המוקדם לגבות מפני שהגיד ללוקח שחייב לו המוכר בכ"י אין בדבריו כלום דאפי' בא המלוה בע"פ בכ"י הנכתב בנאמנות ובכא"ה בעת הכרזת הבית וערער והתרה בלוקח ולא חש הלוקח וקנאו אחר שארז"ל מלו ע"פ אינו גובה מהלקוחות מעתה לא פלוג [ומ"מ צ"ע שהרי רז"ל כשתמשו בסברת אית לי' קלא גבי מעשה ב"ד עמ"ש תשובה ע"ח גם גבי פרנסה ולקח הרא"ש מזה דין סבלונות. ע' טור א"ה ס"ס צ"א בב"י ומ"מ י"ל במעשה יחידי דרך מקרה לא פלוג ודוק]. וכן אפי' אומרמ מלוה לעדי שטר לא תפיקי שותא מ"מ גובה מלקוחות וראיה מתוס' סמוך לשלהי מס' ב"ב סוף דקע"ה.
ומה שבאו בעלי שט"ח מאוחרים ובקשו לטרוף מפני שאומרים שזה שקנה הבית בלי הכרזה כנהוג גרם להם היזק שאם הוכרז לא היו מלווים לזה כי ידעו שאין לו אחריות נכסים. ג"כ אין בדבריהם כלום כי הכרזת הבתים ונחלאות הוא לטובת הלקוחות ואם המה לא יקפידו אין להם לחוש על מלווים להבא. וממוצא דבר שכתבתי שעיקר ההכרזו' בביטול זכיות אינו רק מפני תיקון העולם ולטובות הלקוחות אמרתי באחד שביקש ללות מעות מחבירו ולא רצה זה אף שהיה ללוה בית פן יש כמה וכמה שט"ח מוקדמים ונתרצה להכריז ביתו להראות שאינו חייב כלום ובאמת היה חייב סך רב ללוי בן דודו ולוי שלא להפסיד בן דודתו לא ערער ובא אחר זמן לגבות מביתו בשטר מוקדם להלואה וטען כי לא ביקש לערער באשר ידע כי לא ימכר שמצד הדין הדין עם לוי כי לא נהגינן להכריז בתים רק בעת מכירתם רק באשר הדרך להכריז מי שיש לו שיעבוד או ערעור ומסיימי' כתיקון הקהילה אפשר שגם זה בכלל וצריך חקירה אחר תקנות ומנהגים ואם ספק יד התקנה על התחתונה ויד בעל השטר על העליונה:
נאם יאיר חיים בכרך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |