חות יאיר/יז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אל הגאון המופלג כמוהר"ר גרשון אב"ד דק"ק מיץ:
בבקשה נא יאיר עיני המחכים לו במ"ש הרמב"ם פי"ג מהלכות עדות וז"ל האיש עם אשתו ראשון בראשון לפיכך אינו מעיד לא לבנה ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתם ולא לאביה ואמה ולא לבעל אמה ולא לאשת אביה עכ"ל ומשמע הא לבן בנה ואשתו ולבת בתה ובעלה ולאבי אביה ואשתו ולאם אמה ובעלה מעיד וכ"כ הסמ"ע ס"ק ט"ו ט"ז להדיא דחשיב לאבי אביה או בן בנה ראשון בשלישי דכשר דהיינו דתנו חורגו לבדו לאפוקי בן חורגו וכן למעלה.
ומזה יש להקשות טובא על דברי הב"י. הא' במ"ש רושם ה' על דברי הטור שכתב שנים נשואים זה האם וזה בת בנה מותרין זה לזה לדעת הרא"ש וכתב הב"י הא לדעת הרמב"ם פסול דהו' ראשון בשני בתרי בעל ואיך יתכן זה שהרי הוא כשר אף לבת בן אשתו כמ"ש וכ"כ גם הטור בפשיטות דבעל אם אמו כשר לו ואיך יהיה פסול לבעלה האמנם הב"י שפיר דייק וגמור בביאור דברי הטור. ומ"מ היא גופא קשיא גם בדברי הטור. ואין לומר בדברי הטור דמ"ש זה האם וזה בת בנה ר"ל ממנו דג"ש מ"ש במשנה הן ובניהן הכי יפורש. ולכן בעל בת בנו הוי ראשון בשני ועל ראשון בשני דסמוך ליה קאידמלבד דאין לשונו משמע כך אף גם זאת דא"א לומר דראשון בשני בחד בעל יהיה כשר וליכא למ"ד הכי דהיינו אבי חמיו דברושם כ"ג.
וע"ק במ"ש הטור אבל אבי חמיו כשר לו ותמה הב"י עליו רושם כ"ג וז"ל קשה לי דהא ראשון בשני הוא וחד בעל כאשתו ולכ"ע פסול הוא ע"כ ומה זה תמה הא להרמב"ם ודאי אבי חמיו כשר לו דהיינו אבי אביה דאשתו דחשיב ליה הרמב"ם ראשון בשלישי כמ"ש הסמ"ע לא ראשון בשני בחד בעל ואיך כתב הב"י דפסול לכ"ע. מלבד מה שצל"ע המשך דברי הב"י רושם ט"ו בהא מלתא גופי' דבפתח דבריו כתב להשיג על מ"ש הטור שהרי"ף פסל אפילו בתרי בעל דשני בשני והוכיח הב"י דאין זה רק הרי"ף והרמב"ם בשיטא חדא קיימו לפסול תרי בעל דראשון בשני ואחר כך כתב וסיוע לדברי מצאתי בתשובות הרשב"א וכו' וכ"כ הרי"ף וכו' דמשמע דלא אמרינן הרי בעל כאשתו רק בראשון בראשון כגון אם ובת או שתי אחיות. וע"ק לי לדעת הרב הב"י שתמה על הטור באבי חמיו וחשיב ליה ראשון בשני בחד בעל למה לא תמה במוקדם רושם ח' במ"ש הטור אבל בעל אם אמו כשר לו הא הוי ראשון בשני בחד בעל והוא גמ' דחורגו לבדו ולא בן חורגו. האמנם קושיא זו האחרונה מבלי נשים לב לדברי הרמב"ם שהצענו בפתח דברינו הי' אפשר לומר דדעת הטור וב"י דיש סברא מחלקת בין אבי חמיו דנחשב לו ראשון בשני בחד בטל ופסול לבעל אם אמו או בן חורגו והוא דלא אמרינן בעל כאשתו לגבי יוצאי חלציה דאשתו אחר שהם מבעלה הראשון והוא נדון דבעל אם אמו ובן חורגו ולא אמרו בעל באשתו רק לגבי שאר קרובים דאשתו כגון בעל אחות אביו ואמו ובעל בת אחיו וכענין שכתב הרמב"ם וז"ל וכן לא יעיד לבן אחות אשתו ולא לבעל בת אחות אשתו וכו' מש"כ לגבי יוצאי חלצי' דאשתו לא אמרו כלל בעל כאשתו רק חשבינן להו לבעל ואשתו ראשון בראשון ובהכי מדוקדקים פתח דברי הרמב"ם האיש עם אשתו ראשון בראשון לפיכך אינו מעיד לא לבנה וכו' אף דבסיפא לא אתי שפיר וכמ"ש בסמוך.
ואף דלכאורה יש להקשות על זה הא עיקר בעל כאשתו אמרו בש"ס על אבעיא דאשת חורגו אין זו קושיא דל אמרו זה דרך פשיטותא דאיבעיא הנזכרת ולומר דהבעל הזקן כאשתו והיא חמותו דאשת הבן רק עיקר פשיטותא הוא ממ"ש בפומבדיתא דאשה כבעלה ור"ל אשת חורגו כחורגו ומ"ש בסוריא בעל כאשתו לא אמרו על אשת חורגו רק על בעל חורגתו כך היה אפשר לנו לומר בסברת טור וב"י בדעת הרמב"ם לתרץ קושיותינו האחרונה. (וכך מצאתי בהר"ן אחר כותבי והנאני מאד ותפס בפשיטות דבעל כאשתו ובהיפך על בעל חורגתו ואשת חורגו אמר ולא נתן טעם ולע"ד כמ"ש.) אף דודאי לשון רש"י דבש"ס בד"ה בעל כאשתו לא משמע כן יע"ש גם מ"ש הטור לפיכך שנים נשואים זה האם וזה בת בנה וכו' וקאי על תרי בעל כאשתו משמע שגם לענין יוצאי חלציה דאשתו אמרינן כן וכבר כתבנו למעלה שגם זולת זה דבריו לא יתכנו מ"מ מ"ש בדעת הרמב"ם נראין דברי נכונים. לפי מה שכתב בפתח דבריו.
ונ"ל ראי' לסברא מחלקת הנ"ל במ"ש הרי"ף בתשובה הביאה הב"י וז"ל כך ראינו שאין בעלי בנות דודו פסולים להדדי אלא בעל האם עם בעל הבת שאמרו בהם בעל כאשתו לפי שבעל האם פסול לחורגו וחורגתו עכ"ל ראה דנקט בעל כאשתו על בעל חורגתו ויהיב טעמא שבעל האם פסול וכו' ור"ל מעתה בעל הבת כבת דה"ל חורגתו ולא אמר מפני שהאם היא חמותו דבעל הבת מעתה בעל האם כאם יחשב אלא ע"כ כמ"ש ודו"ק. ומ"מ ממ"ש בחדא בא לפיכך אינו מעיד לא לבנה כו' ולא לאביה וכו' ובחדא מחתא מחתינהו דמשמע דהאיש עם אשתו ראשון בראשון ולכך אבי אשתו הוא דפסול ואבי אביה כשר דה"ל ראשון בשלישי כמו בן חורגו א"כ נשאר קשה מה זה תמה הב"י על אבי חמיו שכתב הטור דכשר ולא תמה על בן חורגו שהוא בעל אם אמו. ואף אם נאמר לתלות קולר השגיאה בדברי הטור וב"י ולומר דכסא הרמב"ם נקי מ"מ עלינו לישב מה שפליאה נשגבה לדעת הרמב"ם איזה גדר וגבול ניתן לבעל שלפעמים נאמר בעל כאשתו לפסול אפי' תרי בעל דראשון בשני ולפעמים נאמר בעל כאשתו לפסול אפי' תרי בעל דראשון בשני ולפעמים נאמר אפילו בחד בעל דראשון בשני דבעל ואשתו ה"ל ראשון בראשון וממילא ה"ל ראשון בשלישי וכשר. ואפשר דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן בעל כאשתו רק היכא דלא איפלג דרא עד דור שלישי כגון בעל בת אחותו או בעל בת אחות אשתו למה דק"ל דאמרינן תרי בעל אפילו בראשון בשני. מש"כ בדאיפליג דרא עד דור שלישי כגון אבי חמיו ובן חורגו אזי לא אמרינן בעל כאשתו רק נחשבה לראשון בראשון וה"ל שלישי בראשון וכשר ובכה"ג מכשיר הרמב"ם בדור הרביעי אפי' בדרך ישר כגון בן בן ן בנו ואע"פ דאיתא בירושלמי דמשה מותר להעיד באשת פנחס ולדעת הרמב"ם אף אהרן מעיד בה דה"ל אבי חמיה י"ל דס"ל להרמב"ם דלא ק"ל כההיא ירושלמי. וממ"ש נולדו שני חדושי' בדעת הרמב"ם אשר לא שערים קדמונינו דלא אמרינן בעל כאשתו רק בשני תנאים הא' דדווקא בדלא פליג דרא רק דומיא דאשת חורגו או בעל חורגתו והשני דדווקא לגבי שאר קרובים לא לגבי יוצאי חלציה ונשארו התמיוהות הנ"ל על ב"י ובפרט במ"ש הב"י בשנים הנשואים זה האם וזה בת בנה וכו' דלהרמב"ם פסול ואין בהם גם אחד משני תנאים הנזכרים ובכה"ג מ"ש הב"י ברושם ל"ב על דברי הרמב"ם במ"ש האיש עם אשתו וכו' לפיכך אינו מעיד לא לבנה ולא לאשת בנה וז"ל וראשון בשני לדידי' ולרי"ף אמרינן תרי בעל כאשתו ולפיכך פסול לאשת בנה ולבעל בתה אך לדעת הרא"ש וכו' והם דברים שאין דעתי הקלושה הולמתן שהרי אשה בנה הוא איבעיא דש"ס מה שיעיד באשת חורגו והשיבו דאשה כבעלה ובעל כאשתו והי"ל לפי מ"ש ראשון בשני בחד בעל ואפילו אם תקא להם שם ראשון בראשון האם עם הבת ובעליהם תרי בעל מ"מ לקרוא להם ראשון בשני בתרי בעל הוא דבר שאין לו שחר. והנה יש עוד תנאי בדין בעל כאשתו או אשת כבעלה והוא לד"ה דלא אמרינן זה רק בשזה המעיד או זה שמעידין לו הם הבעל או האש' שעליו מעיד או שמעידין לו נאמר סברא זו אבל לומר על גדר האמצעי דבין המעיד לזה שמעידין לו בעל כאשה או אשה כבעלה לפסול העדות ע"י כך לא אמרינן וראי' מאבי החתן ואבי הכלה שמעידין זה לזה וה"ה אחי החתן ואחי הכלה אע"פ דלא איפלג דרא גם לא צריכין למימר בעל כאשתו לגבי יוצאי חלציה וכן בהיפוך מ"מ לא אמרינן כך מטעם הנ"ל וכ"ש בשני חורגים דהיינו אלמון שיש לו בן ונשא אלמנ שיש לה בן ששני הבנים כשרים להעיד זה לזה אף על פי שכל אחד מהבנים חייב בכבוד האב והאם מדרבנן והיה אפשר לומר בעל כאשתו וההיפוך מכל מקום לא אמרינן בכה"ג וכמ"ש.
וע"כ ברור דאפי' הולידו האלמון והאלמנה יחד דאין נפקותא בזה ולשון רש"י בש"ס אחי האח בן שיש לבעל אמו מאשה אחרת פסול לו מפני שהוא אחי אחיו עד כאן לשונו וודאי מלשון אחי האח משמע שהולידו יחד בן וכסוף דברי רש"י רק דצ"ע אם דווקא בכה"ג שע"י הבן הזה שהלידו יש קירוב לשני אחיו יחד ולכן פסל רב ירמיה הא אין כאן בן הממוצע (וכ"כ הרא"ש) מודה דכשרים זה לזה או גם בזה פסל ר' ירמיה והכי משמע דהא לא בעי רק לשנויי מה דתנן בעל אמו ובנו והא דנקט אחי האח הוא לאסברי בדדמי ולומר שיש צד חיבור ביניהם ע"י האח אם יולידו דאם לא כן למתיניתין לפרושי דדוקא בשהולידו. וי"ל דוקא בחיי הבן הממוצע מכל מקום מ"ש רב חסדא אפשר באחי האח משמע דגם בכה"ג אפילו הולידו יחד בן ועדיין האב והאם והבן קיים כשרים בן של האב ובן של האם זה לזה. וכ"כ הר"ן בפירוש והכי מוכח גם דעת הרא"ש. ומכל הלון פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה מ"ש הרמב"ם והטור בביאור אחי האח באופן שאחד מהם אין לו אב ואם ואחד מהם יש לו אב ואם רק שזאת האם כעת חיה הית' לפנים אמו חורגתו של האחר ומשמע דדוקא בכה"ג שלע"ע אין להם שום יחס וחיבור הן באב הן באם רק על ידי האח הממוצע והוא ימין דבטור וראובן דבמיימוני פר"ג מהלכות עדו' ולא ידענא מנא להו הא. ובפרק המפקיד דל"ט ע"א מוקי הא דאמר רב הונא אין מורידין קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן באחי מאימא ופירוש רש"י וז"ל כגון קטן שיש לו אח מאב ואותו אח יש לו אח מאם דאיש נכרי הוא אצל קטן וכו' וכ"כ גם כן הטור סימן רפ"ה ולשון הרמב"ם פ"ח מהלכו' נחלות סתומים ודברי רש"י וטור ברורים ומוכרחים בההוא עניינא דנצרך למימר דנכשי קטן הם והוא ממש כדעת הרמב"ם והטור בהלכות עדות שאין מורידין נמואל לנכסי אוהד הקטן לפי משל הטור וכן אין מורידין מנשה לנכסי יהודה הקטן לפי משל הרמב"ם ודווקא שם שנצרך לצייר נכסי קטן ושני האחים מאם גדולים ממנו הוכרחנו לומר שזה שאין מורידין כבר מתו אביו ואמו מש"כ לענין עדות לא נצרכנו למבוכה הזאת רק בן הבעל מאשה אחרת לא יעיד לבן אשתו מאיש אחר אף על פי שגם הבעל הוליד בן מאשתו הזאת והיינו אחי האח דבש"ס לפירוש רש"י וקשה להטור בהלכות עדות וכ"ש על הרמב"ם דבהלכות עדות פי' באופן זר הנ"ל ובהלכות נחלאות סתם ואיכפא היה לו לעשות. והרב הב"י בש"ע כתב סתם אחי האח מן האם מעידין זה לזה שהרי אין ביניהם קורבה כלל והוא ודאי לשון סתום והסמ"ע העתיק על זה לשון הטור ולא חלה ולא הרגיש. וגם בזה אני תמה על הרב המשביר שראה בעיניו דברי הטור במה שפי' אחי האח בדרך רחוק ואיכא למישמע מיני' דדוקא בכה"ג מש"כ באחים חורגים שאביו של זה חי וקים עם אשתו אמו של זה פסולים זה לזה ואפשר אפילו לא הולידו יחד בן שלישי ואיך כתב הב"י בג' מקומות רצופים רושם י"ח י"ט ך' במ"ש הטור אבל מעיד הוא לשאר קרוביו שנלמד מאחי האח וה"כ עוד שני פעמים אחר הנזכר והלא לא דמי לדעת הטור במ"ש באחי האח דשם אין להם יחוס וחיבור מצד האבות רק ע"י בין הממוצע ובנדון דרושם י"ח י"ט כ"ף יש להם חיבור ע"י אבותיהם שקיימים ולא זכר שאפילו הולידו יחד וקצרתי מאד כי סמכתי על רוחב לבבו דרום מכ"ת וכו' כ"ד תלמידו הטרוד:
יאיר חיים בכרך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |