חות יאיר/הקדמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חות יאירTriangleArrow-Left.png הקדמה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הקדמה: אנכי הרואה ואינו נראה רק נדחה מפני השעה אשר הגיעו אליו ימי הרעה והיה רק זעווה, הנה זה עשרים שנה היה עם לבבי להביא לדפוס ספרי "עץ החיים" הכולל תשעה חיבורים גדולים, וסימנם: חסד פחד אמת, רק באשר היה אז וגם עתה בלתי מסודר ומהודר במילוי ומהדורי בתרא, שהיה צריך טרחא רבה ויגיעה מקרא סופרים ועיטור סופרים לכן נתרשלו ידי: אח"כ עלה בלבבי להדפיס מסעף פוריה מספרי הגדול, והוא ספרי "מקור חיים" שחיברתי בעה"י על חלק שו"ע של א"ח: ושלחתי ממנו קונטריסים לגדולי רבני אשכנ"ז בימים ההם אשר לעת עתה כבר רובם בארצות החיים, להביא ספרי אצלם בכור הבחינה ויבחנו דברי: והמה ענו ואמרו ישר, וקלסוהו ושלחו לי הסכמותיהם בכבוד גדול, אך הסכמתי אז להדפיס ספר שו"ת מאבותי גאוני ארץ כבוד גאון א"א זצ"ל וכבוד זקיני הגאון זצ"ל, כי חוששני מחטאת אם אטפל להוציא לאור מה שחנני ה' טרם אפרסם דברי אבותי אשר קטנם עבה ממתני, ולא אתגדר במלאכתי - ומלאכת הקודש קדושת אבותי ז"ל יהיו כמוסים עמדי טמונים באהל, כדבר האמור בהקדמת ספר התשובה שמו חוט השני. לכן נתאחר עוד ספרי "מקור חיים" הנ"ל מצאת מכח אל הפועל. ביני וביני יצאו לאור תורה ספרי "שני המאורות הגדולים" חברו על חלק א"ח שהם מגיני ארץ מאד נעלה, ומצאתי בהם רובא דמינכר ממה שיגעתי, אף כי בקצת מהם לא נחה דעתי בדבריהם כי לא ישרו בעיני, והשגתי עליהם כמבואר בהגהת ספרי "מקור חיים" שכתבתי אח"כ בגיליוני ספרי. ובקצתם כוונתי לדבריהם ובקצתם נראים דבריהם והדרי בי מדבריי.

סוף דבר על ידי שני חיבורים הנ"ל נולדה מבוכה ושערוריה בספרי הערוך ומסודר, ונתגולל עלי יגיעה רבה, ולטורח גדול ועול כבד לעשות מחדש מהדורי בתרא בחסר יתיר וחליף מה שלא היה בכחי לסיבות רבות המטרידות, הן בעיונים שונים ומילי דשמיא: הן בצרכי רבים במילי דמתא, אף כי ראיתי קוצר יד השגתי בכסף ובמזומן אפילו רק לתשלומין שכר האומן ועמדתי משמים ורועד, ואפן כה וכה ואראה כי אין עוזר וסועד, ואמר לי לבי אל תדחוק השעה כי עוד חזון למועד: ומאז נשאר הספר הנזכר במערכתו ככלי שלא נגמר מלאכתו. וברבות עתים וימים והגיע שנה וקללותיה, היא שנת תמ"ט: י"ג סיון שנחרבה עירנו ושמם בעווונינו בית מקדשינו מקדש מעט שם. ויושבי הק"ק יצאו מבוהלים נעים נדים ומטולטלים, וגם אני בתוך בני הגולה האומללים, ואחר כמה גלגולים וטלטולים קבעתי דירתי פה עיר גדולה לאלהים היא ק"ק פראג, ובאשר פה בית דפוס יפה אף נעים ערוכה בכל ושמורה, אמר לי לבי קרב מועד והגיע זמן שתצלח מלאכתך, ואף כי בהמשך שנים שעברו תלאות על גבי תלאות השיגוני, וסיבות רבות וצרות הקיפוני המה הממוני על גחלי ריקם הציגוני. ואף כי לסיבות וטרדות פחד דרך ועון עזבני כחי והזקנה קפצה עלי עם ביטול חוש הנכבד אשר ירד למטה, השמיעוני ואור עיני החוש והשכל גם המה אינם אתי כמקדם, ואפילו ד' אמות של הלכה והליכה אני צריך סעד וסמיכה וצל הכסף נעה, וצל החכמה מטה, ומזונותי מרורין כזית לשמיר ולשית, ואני כלוא בבית באופן שאין בכחי לבור וללבן ולזקק ולסדר ספרי הנ"ל. אמרתי ליקח מן הבא בידי דברים ככתבן המסודרים כבר שג"כ ראויים להוציאם לאור, והמה כרך גדול משו"ת שנשאלתי מחבירי בימי חורפי, ותשובתי אליהם ואשר שאלתי מרבותי ותשובתם אלי, ואשר דברתי אני עם לבבי בדרך שקלא וטריא, קצתם בשעת לימודי וקצתם בשעת מעשה שבאו לידי. והסכמתי לדפוס גם אותן ההקדמות של שאר ספרים שהקדמתי בצירוף ההסכמות של הרבנים רבני גאוני אשכנ"ז שהסכימו על ידי ושלחו אלי, כי לא יצאתי מקהילתי המהודרת אף כי לארץ אחרת, ומפני כי מן התנ"ך שצריך אדם להוציא עצמו מחשדן של בריות, ואם יש מקום ללין צריך לעשות התנצלות ונקיות, פן יאשימני איש לומר דח"ו דרמות רוחא הוא דנקיט לי ובגובה אפי אני כותב דברים, הדברים האלה לספר בציון שמי ותהילתי, כל שכן מה שאני מדפיס הקדמות של ספרים אשר קצרה ידי להדפיס גופי הספרים, ואם אין ספר מה צורך בהקדמה: אין זה רק רוח גסה ורמה. לכן אני מן המודיעים ולפנים, כי לא יחשב עלי איש מחשבת עון ופיגול בזה, פן יחשב ה' לו און: ולא ניחא לי שיענשו אחרים על ידי כחושד בכשרים, כי יודעים כל יודעי ומכירי אשר הייתי כגבר אין איל וכאיש אשר לא יצלח לכל, ובצולמנא נפיק ועייל בדעה קלישתא לא זכה ולא צייל ודעתי לא נתיישבה כי לא מצאה מנוח, וכמדומה שאין בקדקדי מוח: ובכח עיוני בפרוע פרעות נתרבו השגיאות והטעות, גם לכח הזיכרון נתן מגרעות ושיקול דעתי וההקשים חלשים נדות ונעות, וחשכו לי מאורי אור בהילם. ויצורי בצל כולם. ואיך יהיה באיש שניטל כל הדרו כל חמדה וכל תאוה - רוח גאון וגאוה, ומה חפץ לאיש אשר השיגו המהומה והמגערת, אפר כירה מוכן יום יום ליסע ולילך לארץ אחרת - לעשות לעצמו בארץ הזאת שם ותפארת, וחלילה לי מרשע וחף אנכי מפשע, חי ה' אין זאת אפילו חלק שמיני שבשמינית, אך ורק באתי לכל זה ולכלל זה באשר ראיתי ונתון אל לבי כי רוב מחברי ספרים אשר לא זכו בימיהם להוציא לאור ספריהם, הנה בניהם וצאציהם אשר ג"כ עליהם אור תורה נגה עליהם ומלאו מקום אבותיהם, מלאו ידיהם לפרסם דבריהם ולהוציא לאור תעלומותיהם, ובאשר בעו"ה גם בזאת חסרוני ומומי כי אין לי בן ממלא מקומי: וחששני פן אם יבואו כתבי הקודש לידיהם לא יהיו חביבים בעיניהם, וחלילה יהיו לבוז לכל הבא להתלבש בטלית של אחר ויהיו מפוזרים בארצות כאבני גיר מנופצות, לכן הוצאתי והצלתי ולקחתי אחד אחוז מן החמשים קונטריסים וכתבים הקדושים, והמה שו"ת מלאים וגדושים כמרקד מכור מאכולת סאה סולת מהין יין המשומר רק מלא לוגמא כאשר יצא הצבע בדוגמא, אולי ימצא חן בעיני בעלי תורה: וכאשר יראו גם שאר ההקדמות עם ההסכמות, ושגם המה נגמרו בשלימות, יתאוה תאוה להוציא לאור הדפוס אחת מהנה, מצוה וגוף גדול כי לו לו יהיה השכר הבא על זה בבא ובזה. וזהו הטעם בעיני מ"ש באיזה מקומות עיין בסמ"ק, והוא ספרי מר קשישא או בקונטריסים כרך פלוני דף פלוני: והאל אשר הוא מגן לכל החוסים, בוחן כל תעלומות ודברים מכוסים, הוא יודע כי כדברי אלה בפי קולמסי כך הדברים בלבי כמוסים, ולהתנצלות זה יצילני מידי שום ומסכסוך הריבות וקול יושבי קרנות כ"ש. מהקשת בעלי תריסים לבל יאשימוני בדברי כצהלת סוסים ושפעת קול גסים, ובעוד בי הנשמה וירצה הגוזר והעוזר אפרסם בצוואה קול ברמה, כי עדיין לא עלה בזה בידי הסכמה עד בו אשר לו משפט הבכורה, והוא מי ומי אשר יבקש להוציא מהם דבר לאורה, ואם ימלא אחד מבני ויוצאי חלצי לעשות ככה תבא עליו ברכה. ואם ימאנו בהמשכה כל הקודם זכה. עוד אחת היא חפצתי להודיע כי יפלא הקורא על מ"ש לפרקים שנשאלתי מחכם גדול או מופלג א', וכתבתי באריכות שקלא וטריא שהיה ביני לבינו, ולא הודעתי שמו ושם עירו ומקומו, ויאמר הלא מילי דתורה לאו מילי דגנאי נינהו ומדוע נעלם שם האומרם והמחדשם כמו שחייבו רז"ל. תשובה על זה ברורה ודבר אמת ניכרת כי הטעם מאחר שהגדול הוא איש שלומי ואיש ריבי, עדיין חי וקיים השם יאריך ימיו ושניו, לא רציתי לפרסמו בשמו פן לא ניחא ליה בכך, הן מצד שיפורסם שארי כמוהו נעשה שואל לשועל כמוני: ואף כי על רוב גם אני שאלתי לו, אמר כי ודאי כדאי הוא לכך להיות נשאל ולא שואל, והן מצד כי לפעמים לא ירד בני עמו רק השגתי על דבריו מגמרא או מסברא, וביררתי ששגה או שטעה, ובזה לפי דעת רוב בני אדם ודאי יש קפידה, ונראו הדברים כאילו צהבו פני שהשגתי עליו ושמחתי בתקלתו ח"ו להתכבד בו אני חלילה, ויש לו פתחון לומר שכתבתי מ"ש כמסיח לפי תומי ולא ידעתי כי יצאו בדברי זה מחויב ומשובח: מה שאין כן בגאונים הקדמונים עמודי ארץ וגדולי הדור שכבר הלכו לחיי עולם הבא, והמה בעלמא דקשוט ודאי ניחא להו, כי תמן לית קנאה ולית גאוה וגאון ודרך תהפוכות, וגם אני אומר על חלומותי ועל דברי, שידעתי שיפגעו בי הנאים באשר לפעמים מוציאים ד"ע על קדושים בחיבורים אחר מותם, כל שכן על מחברי ספרים בחיי חיותם: והנה לא חשתי בזה כלל, כי כבר הגעתי ת"ל למדת ההשתוות שזכר בעל חובות הלבבות, וכל מה שיאמר איש איש ממיעוט השגתי וידיעתי ובחינתי ודאישתמיט מיני שום גמרא או סברא, הכל שרוי לו ושבק לו אף, ואף אם בלי טעם ובלי משקל יוציא רוחו: כל שכן אם בדברי טעם ימצא שמץ ופגם בדברי, מחזקנא ליה טיבותא רבא, ואם יפליג ויאמר כי עדיין לא הגעתי לרועה צאן, אנן נענה בתריה גם לא לברזיליה דאורחא דרועה למימסר ליה (ב"ק נ"ו:): אבל בהוציאו דבתי רעה בלי השגה רק כמטיל מום גיאות וגאון עלי, לא ניתן למחילה כי אל דעות ה' ידוע כי לא בי הוא אפילו שמיני שבשמינית. ומה שלפעמים גאוני ארץ הפריזו על מידתם לתארני בתארים וגינויים ושבח שבחין אשר הם זרה הלאה ממעלתי ושפלת מדרגתי: היה לאהבת עוז ותוקף חיבתם עם בי בחרוזים ובשירים מיטבם וכוזבם, ומה אני יכול לעשות ומה שהיה בכחי מחקתי בה"ק, ומה שנשאר ע"י העלמות עין או שגגת המעתיק או המדפיס ולא במרד ובמעל הוא, והנה ידעתי גרעוני והכרתי חסרוני, כי לא באתי בדברים אשר ממני יצאו בעומק של הלכות ופוסקים כדרך בעלי תשובות הקדמונים והגדולים שהוציאו בפתח דבריהם דברי הש"ס ככתבם וכלשונם מקור הדבר ההוא, ומה שחדשו הפוסקים בהם ומה שנחלקו בו, ומה שיש לדקדק בש"ס להכריע כאחד מהם ומתוך שקלא וטריא באו אל הנדון, ובדרך זה לא דרכתי כי מלבד קוצר יד המשיג ללכת בגדולות ובנפלאות, אף כי לכמה טעמים ונימוקים לבי אמר לי כלך מדרך זו, האחד אחר שזכינו בימינו לחיבות השו"ע ובעל המפה, נראה כיוהרא לאיש אשר כמוני לדרוך בדרך הראשונים הנ"ל, לילך בגדולות ונפלאות כאילו אין צורך לו לקיצורם של האחרונים, רק דולה מים התלמוד ומסיע אבנים מהרים פוסקים הקדמונים, וגם מצד שכשירצה להדפיס הדברים באריכות, נמצא מגדיל חיבורי בלימודים של חז"ל וקדמונים, ומה שמחדש הוא בטל בששים, ואף כי מזכיר בו דבר בשם אומרו, מכל מקום מצד שיצאו לו מוניטין בספר בגדול הכמות שחיבר, נראה כמתלבש בטלית שאינו שלו, לכן בדורותינו כל עושה אלה אינו אלא מן המיגעים המגדילים המבהילים ומטרידים ומטריחים המעיינים חנם, אם לא שרוצה לדקדק דבר חדש וחידוש המבוקש לו מלשון הש"ס ופוסקים, אז הכרח לא יגונה ולא ישובח, לדלות מים מבורות עמוקים. שנית כי יש בזה טורח גדול שלא לצורך, הן טורח החיפוש הן טורח כתיבה והעתקה: שלישית יש בו משום בילוי זמן מבחר הנמצאות, והלא אם נזכיר מ"ש בשו"ע ובהגה"ה וכהאי גוונא יכול הקורא משכיל למצוא בנקל בב"י מקורו אם יצטרך לו: רביעית לאהבת הקיצור כי יפה ונעים הוא מתוקן ומקובל לתלמוד המבקש דבר ה': וכמ"ש רז"ל לעולם ילמד עם תלמידו דרך קצרה. כי יצאה לקרות ב"ג דפין עד שימצא מעט מזער תמצית דעת המחבר בדבר אחד, כאשר עשה הרב הגדול בספרו קרבן אהרן במחילה מכבודו: חמשית הקיצור יפה להביא החיבור לתכלית הדפוס ויהיה מועט מחזיק את המרובה: כי אם נבוא באריכות בהצעות ש"ס מקור כל דבר ופירוש רש"י ודברי הפוסקים וכמאן קיימא לן, יהיו חמשים קונטריסים מלאים בעשרים תשובות, ומי יתן להמחבר די סיפוקו וחסרונו בממונו אשר יחסר לו להוצאות הדפוס כי רבה היא [וגם בהמשך לשונינו בשקלא וטריא קצרנו בתכלית הקיצור, באופן שיוכל לבר אוריין בקוראו מתון מתון, כי כשם שאין דעתינו מסכמת עם מחברי ספרים בלשונות עמוקים ונסתרים וחדודים כמ"ש הראב"ע, כי אין די התנצלות במה שעשו רז"ל גן בקצת דברי אגדה, כי המה חכמות רמות נעלמות שההסתר וההעלם נאה להם ונאה לעולם, מה שאין כן במי שבא לפרש איך יוסיף מבוכה והעלם. כל שכן למחברי שאר ספרים תורניים שיפרשו דבריהם באופן שיובנו: אכן להאריך בהעתקות ובסברות ארוכות כפולות יותר מדאי אינו אלא גנאי, וכמ"ש הרמב"ם בספרו הנכבד אין רצוננו לכונן האבנים וכו'. ומזו אזהרה לכל הקורא בספרי מחברים שלנו, אל יאמר להשליך דברי המחבר כמשנת בן תדאל ולחשוב אותו כפתי ומגאל, רק ה"ס כ"ת ושמע ישראל] ואף כי בהקדמת ספר "נחלת שבעה" בתרא נתן טעם שכל המחבר יאריך בהעתקות דברי הקדמונים: פן על ידי קיצורו יתן טעות לפני המעיין יעו"ש: ולענ"ד שאם יש חשש שזכר, היה מן צורך לכל אחרון בעת שהוא צריך להם הסתייע מדברי פוסקים הראשונים שיבוא כל דבריו ככתבו וכלשונו, והוא כמעט דבר שא"א לעמוד בו למחברי ספרים, וטוב יותר להראות מקום ושלא להביא כלל לשון הפוסק ההוא, וכל שכן אם מצא דין מפורש בשו"ע שלא יטרח להביא ש"ס ופוסקים, שאז ודאי היה מן הצורך להביא איש ואיש בלשונו, רק ישליך יהבו בזה על המעיין שאם יצטרך עליו יחפש, ומה גם לאיש אשר כמוני נבער מדעת תורה ודעת נוטה, אשר בפה מלא מודה ולא בוש כי אין ראוי לשום אדם לסמוך על הלכותי הן בדיני ממונות או באיסורין בלי חיפוש מחופש קרב איש ולב עמוק, ומכל מקום יקבל איש טובת הנאה מגילוי דעתי הקלושה דחזי חזי דלא חזי יהיה לצוותא בעלמא: וכהאי גוונא כתבו נגד השגות הראב"ד על הרמב"ם בהכרעתו, אף כי קטנה עבה ממתנו וצפורניו עדיף מכרסי, כל שכן כאשר באו בספרי זה דברי גדול הדור שראוי לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק: ומפני שמצד חידושי ההוראות ומשפטים אשר יצאו ממנו כבושים הן קלים בלי עומק וחריפות מלחמתו של תורה ומעשה חידודים ומלאכות אומן, קראתי שם התשובות "חות יאיר" כי הם מצידי בערך שאר שו"ת של גדולי עולם, כערך כופר הפרזי אין לו חומה נגד קרית ספר וכרכים גדולים ובצורות בשמים, ושמי אשר מן השמים ניתן לי בחוליי "יאיר", גם "חות" לשון חיות כפי שם חוה הראשונה בפשטן של דברים, וכן שמי מבטן קורא לי "חיים", ויש עוד בטעם שם זה רמז, והוא מקרה שעמדתי על מספר תשובות העומדות על מלאת ומוכנים לדפוס, והם לפחות תרל"ה גימטריא "חות יאיר": ומלבד כל זה בחרתי עוד בשם הזה להיות למזכרת טוב לזקנתי החסידה מורה חוה זצ"ל. אם אבי הגאון מוהר"ר שמשון זצ"ל כי ראויה היא לכך, הן מצד שממנה נשתלשל לי ולבית אבי יחוסי של עטרת תפארת הגאון הנודע ונזכר בפי המחברים מוה"ר ליב פרא"ג (המהר"ל מפראג), עיין ספר צמח דוד כי זקנתי היתה בת בתו [מבעלה המופלג הגאון מוהר"ר יצחק הכהן שהיה נקרא בשמו בפה כל ר' איצ"ק, ר' ליבמש על שם חמיו הגאון מוה"ר ליב פרא"ג הנזכר, והיה מופלג בצחות הלשון אין דוגמתו, והוא כתב הקדמה לשו"ת מהר"ם דפוס פראג, גם בעל הגה"ה "פענח רזא" והשלים איזה סדרות בספר "חתן דמים"] של הגאון מוהר"ר ליב פרא"ג הנזכר, הן מצד למודה שהיתה יחידה במינה בדורה בתורה, ונהירנא שהיה לה מדרש רבה בלי פירוש ולמדה בה על פי השגתה ושכלה, ובמקומות רבות השיגה על הרב בעל מתנות כהונה פירושי הרבות, ופירשה באופן אחר שכל השומע יבחון שהדין עמה, ואיזה דברים מהם כתבתי בכרכים בשמה וכן עשתה בפירוש מחזורים וסליחות ובפי' רש"י בחומש ועשרים וארבע, ובתרגומים וספרים החיצונים, וכמה פעמים שנתחבטו בדבר גדולי הדור ובאה היא והושיטה בקנה, והיתה מופלגת בכתב ולשון צח ומצוחצח, גם הפלגת חסידותיה והנהגתה א"א להעלות על הנייר: ונתאלמנה בהיותה בת שלשים ושוב לא היתה לאיש לכבוד בעלה זקני הגאון מוהר"ר שמואל: ושמעתי מפה קדוש א"א הגאון מוהר"ר שמשון זצל"ה שהגאון החסיד מוהר"ר ישעיה זצ"ל, בעל "שני לוחות הברית" בנסעו מחוצה לארץ לארץ הקדושה רצה לקחתה והיא לא רצתה, ואמרה עונותי גרמו לי שלא זכיתי להזדווג לגוף קדוש כזה, והייתה מתגוררת בפראג מקום אבותיה, ויהי בנסוע ארון ה' א"א הגאון ז"ל שנת ת"י מפראג שהיה דרשן לק"ק ווירמי"ש לרבנות, נסעה עמו והיתה אצלו לערך שנה, ואח"כ נשאה רגלה ליסע לארץ ישראל, ובעוה"ר לא הספיקה כי מתה בק"ק סופיאה בארץ תוגרמה, ופלא מכבוד שעשו לה במותה שם, וכן בכל מקום שבאתה לשם, כי היה שמה נודע וריחה נודף במדינות למעלתה בצירוף יחוסה, ומעלות שני אחיה הגדולים הרבנים האדירים הגאונים רבני פולין: הגאון מוהר"ר חיים כץ אב"ד דפוזנא שנסע מרבנות דק"ק ורנקפורט לשם ושם נפטר: והגאון [אשר לע"ע נכדו הגאון מוהר"ר נפתלי אב"ד ור"מ דק"ק לובלין] מוהר"ר נפתלי כץ אב"ד דק"ק לובלין עם הגאון הנודע מוהר"ר העשיל זצ"ל שהיה שם ראש ישיבה, וא"א להפליג מחלוקת כבוד והידור שנהגו שני אחים הגאונים הנ"ל באחותם זקנתי הנ"ל. ומפני כי אבותי כולם אנשים אנשי שם ומפורסמים חיברו חיבורים מחוכמים וזכרונם הם דבריהם, וגם מצד כי בניהם מתיחסים אחריהם לבית אבותם למשפחותיהם, כל שכן אם גם הם חכמים חרשים שיעידו גזעיהם על השרשים, מה שכל זה אינו נוהג בנשים: לכן עשיתי לזקנתי מזכרת כי היתה בחכמת התורה ובמעשים אם כל בני גילה ועטרת תפארת: ויובן "חות יאיר" - 'יאיר' המיוחס לאשה חסידה חוה, כי כך דרך לשון אשכנז, כשתולין האדם שבגדול ממנו נתייחס כמ"ש לעיל שאבי זקנתי זו היה נקרא ר' איצ"ק ר' ליבמש על שם חמיו המפורסם הגאון מוהר"ר ליב, והגאון אב"ד מ"ו מוהר"ר מענדל אב"ד ור"מ פה חתם עצמו מנחם מענדלי ר' יצחק ר' אביגדורש. הכי נמי יפורש "חות יאיר", אעפ"י דהתם שי"ן והכא תי"ו יש אם למקרא, גם ידענו כי בלשון הנ"ל לא יצדק כינוי בשם עצם פרטי, מכל מקום יצדק בלשון אשכנז ודוק. ואל יהיה זה זר בעיני הקורא כי גם כזה עשה בעל מגילת אסתר אדם גדול ונורא: בחיבורו הנזכר על מצות הבורא: ואולי לצדקה וזכות יחשב לי לפני יוצר יצורים לאור החיבור הזה עם שאר חיבורים אמן:

אלה הדברים אשר עלו על לבי בהסכמה: להודיע ולהשמיע קול ברמה: בזה ההקדמה: והאל אשר מכל חי מקום כבודו נעלמה: אף כי כבודו מלא עולם מפורסמה: וממזרח שמש קדמה, עד מבואה ימה: אליו תהלל כל נשמה: וגם נפשי לו מאוד צמאה: ובשרי לו כמה: ברחמיו בלי חבלי משיח תרועת מלחמה, ימה"ר גאול"ה יו"ם נחמ"ה, כ"ע המחבר אדם להבל דמה, הסופר עפר ואפר זקן ולק"ח בלי מק"ח, יאיר חיים בן הגאון כמוהר"ר שמשון זצ"ל בכרך:

מעבר לתחילת הדף
·


שולי הגליון