חובות הלבבות/שער עבודת האלהים/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חובות הלבבות שער עבודת האלהים ג

פרק ג.

אמר המחבר:
אך גדר העבודה ובאור חלקיה ומעלות כל חלק מחלקיה, הוא שגדר העבודה כניעת מי שמטיבין לו למטיב בטובה שיגמלהו על טובתו כפי יכלתו והכניעה נחלקת לשני חלקים: אחת כניעת רהות ויחול בהכרח וחזקה, ושנית כניעת חובה ודין לגדל ולרומם למי שנכנעין לו. אך החלק הראשון הוא הכניע לאל שתהיה מצד ההערה הקנויה אשר זכרנו שחיובה מדרך הגמול והענש בעולם הזה ובעה"ב, אבל החלק השני הוא הכניעה אשר תהיה מצד ההערה בשכל. והנוצרת בטבע האדם בהקשר נפשו עם גופו, ושתי הכניעות משובחות מביאות אל דרך ההצלה בעולם המנוחה, אלא שאחת מהנה גורמת לחברתה, ומעלה שעולים ממנה אליה, והיא הערת התורה והכניעה שתהיה מדרך הערת השכל ודרך הראיה קרובה אל האלקים ורצויה יותר לשבעה פנים מהם, שהעבדה שתהיה האדם מהערת התורה, אפשר שיהיה האדם מכוין בה לשם שמים, ואפשר שתהיה כונתו לחנופה ולשבח בני אדם וכבודם בעבורה, כי שרשה מוסד על התוחלת והרהות, אך העבודה שהיא מצד הערת השכל, לא תהיה כי אם מיוחדת לשם שמים, לא יתערב בה שום חונף ולא זיוף מצד שיתפאר בה, שאינה מיוסדת על תוחלת ועל רהות, אך היא מדרך החכמה והידיעה, כמה שהנברא חייב לבורא מן העבודה, והשני כי העבודה שהיא מהערת התורה לא תהיה אלא אחר היחול בגמול והרהות בענש, ואשר תהיה מהערת השכל לא תהיה כי אם לנדיבות הנפש ורצונה להשתדל בכל יכלתה בעבודת הבורא לשמו אחר ידיעה והכנה, כי הנפש לא תתעב במה שיש לה, אלא אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו, והוא רצות האל אותה. והשלישי כי העבודה שהיא מן התורה בלבד, והיא הנראה ממנה על האברים מן המעשים הטובים יותר ממה שהוא צפון מלב מעבודת האלקים,והעבודה שתהיה מן השכל הצפון בלב, כפלים ממה שנראה ממנה על האברים והם חובות הלבבות. והרביעי כי העבודה שהיא מן התורה כמבוא אל העבודה אשר היא מן השכל, והיא כגרגיר הזרוע, והתורה לה כעבודה לאדמה וחרישתה ונקותה, והעזר שהוא מן האלקים כמטר המשקה אותה, ומה שהיא מוציאה ומצמחת כמה שיתקדם בלבבות מעבודת האלקים לשמו, לא ליחול ולא לרהות כמו שהזהירו חז"ל: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'. והחמישי כי מצות התורה יש תכלית למספרם, והם מגיעות עד סך ידוע, והוא תרי"ג מצות, אך מצות השכל כמעט שאין להם תכלית, כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהם, וכל אשר תוסיף הכרתו ויבין טובות האלקים ועצם יכלתו ומלכותו, יוסיף להכנע לו ולהשפל לפניו, ועל כן אתה רואה דוד ע"ה מתחנן לפני האלקים כדי להעיר אותו עליהם, ולהסיר מסך הסכלות מעל עיניו, כמו שאמר: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך הורני ה' דרך חקיך וגו'. הדריכני בנתיב וגו'. הט לבי אל עדותיך וגו'. ואמר לכל תכלה ראיתי קץ וגו'. ירצה לומר כי כל מה שאנו חייבים מעבודתך על התמדת תורתך אין קץ לו, מפני שאין קץ לאופני טובותיך עלי, וכבר נאמר על קצת מהפרושים שהיו כל ימיהם בתשובה, מפני שהיו מחדשים בכל יום תשובה בעבור תוספת הכרתם בגדולות האלקים בכל יום וקצורם במה שהם חייבים מן העבודה בשעבר, כמו שאמר דוד ע"ה: יום ליום יביע וגו'. ואמר פלגי מים ירדו עיני וגו'. והששי כי העבודה שהיא מן התורה היא ביכלת האדם, שכשהוא מכוון בה ומזדמן אליה איננה נמנעת ממבקשיה, אך העבודה שהיא מן השכל לא תגמר לאדם אלא בכח גדול ועזר מאת האלקים יתברך, כי יכולת האדם קצרה מהשיגה, וע"כ אתה רואה דוד ע"ה משיב תמיד התחנה לקל עזרו עליה באשרי תמימי דרך. והשביעי כי העבודה כשהיא מן התורה בלבד, אין אדם בוטח בעצמו שלא יכשל בה, כי כח התאוה אורב לו ומצפה העתות שהוא מתעלם, אבל העבודה שהיא מהערת השכל בטוח הוא מהכשל בה ומחטא, כי הנפש אינה נמשכת אליה אלא לאחר המיית הגופות, והגברת השכל עליה ושמושו בה כחפצו ורצונו, ועל כן היא עבודה מובטחת מהשכל, ובעלה שמור מן החטא כמו שאמר הכתוב: לא יאונה לצדיק כל און. אך מעלות התורה צריך שאבאר מהם מה שיזדמן לי, ואומר כי הענינים המצריכות להערת התורה, גם כן הם ז'. אחד מהם כי האדם מורכב מנפש וגוף ובמידותיו, מה שיביאהו להתמכר להנאות ולתקוע בתאוה הבהמיות ולנתק קשר השכל מעליו, ויש בו מדות שיביאוהו למאוס בעולם ולהניח ישובו מפני התהפכות עניניו בו, והתמדת הפגעים והיגונות עליו ולנטות אל עולם השכל העליון, ושתי העצות אינם משובחות, מפני שהאחד מביאה להפסדת סדר העולם, והשנית מביאה להפסדת עניני האדם בעולם הזה והבא, ומחמלת הבורא יתעלה על האדם ועוצם טובתו שחננו מה שיתקן בו עניניו ויחונן בו דרכיו בשני העולמים בסדר אמצעי בין השכל והתאוה, והיא התורה הנאמנת השומרת הצדק בגלוי ובנסתר שמרחקת האדם מתאותיו בעולם הזה, ושומרת לו גמולו באחריתו, כמו שאמר הכתוב: הט אזנך ושמע דברי חכמים כי נעים כי תשמרם בבטנך וגומר. ואמר: הלא כתבתי לך שלישים וגו'. להודיעם קושט דברי אמת להשיב אמרי וגו'. והשנית כי הערת השכל איננה גוררת חיובי מעשה עבודת האלקים מתפלה ומצום וצדקה ומעשר וגמילות חסדים, ואין אדם מגיע בה לידיעות גבולי העונשין אשר יתחייב בה המקצר בעבודה, והצורך למעמד וגבולו, וכל זה בדרך ההערה והוראת הנבואה כדי שיסתדר לנו העניין המכוון ממנו בהתקבצם, והיא עבודת השם יתעלה, כמו שאמר: והאלקים עשה שייראו מלפניו. והשלישי כי ההערה השכלית איננה כוללת כל המצואים מפני קוצר מחשבות קצתם, ויתרון הכרת קצתם וההערה התוריה כוללת כל מי שמגיע לתנאי הצווי על דרך שוה, ואם הם חלוקים בהבנתם אותה כמו שהקדמנו בסוף השער הראשון מן הספר הזה, ויש שיהיה האדם מקצר בקצת עניניו, ומוסיף בקצתם ומתחלפת הערת השכל בו מהתחלף הכרתו, וההערה התוריה אינה מתחלפת בעצמה אבל צורתה צורה אחת לבחור ולנער ולישיש ולזקן ולמשכיל, ומתחלף המעשה שיהיה בסבתה בכל אשר זכרנו כאשר ספרנו, כמו שאמר הספר בכלילת ההערה התוריה לכל אדם: הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו'. ואמר: תקרא כל הדברים האלה נגד כל ישראל באזניהם. והרביעי כי הוא מן הידוע שהעבודות שבני אדם חייבין בהן כפי מעלת הטובות עליהם בכל דור ודור, מתחדשות חובות לעם זולתי לעם אחר, מביאות ליחדם בטובה מאת השם יתעלה, וצריך בעבורה שיתחייבו גם הם בתוספת עבודת הבורא מבלעדי שאר העמים, ואין דרך לדעת זה מצד השכל לבדו, וכאשר בחר בנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים ובקיעת ים סוף ומה שסמוך להם מן הטובות אשר אין צריך לזכרם בעבור שהן ידועים ומפורסמים, ויחדנו השם הבורא יתעלה משאר האומות בעבודה וחייבנו להודות בה, וייעד אותנו על קבלת התגמול בעולם הזה ובבא, מה שלא יסופר מרוב חסד וטובה ממנו יתברך, וכל זה לא יתברר כי אם בתורה, כמו שאמר הכתוב: כי אתם ידעתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ואמר: ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'. והחמישי כי ההקדמה התוריה היא הקדמה ומבוא אל הערת השכל וראיה עליו, בעבור צורך האדם בהערתו אל חינון והנהגה על מנוע תאוותיו עד שיחזק ויכוין שכלו, וכן הנשים וקלי הדעות מן האנשים אינם נמשכים אחר הנהגת השכל מפני חלישות אחורו בהם וקשורו אותם, והצריך הדוחק להנהגה בינונית שיסבלוה ולא יבצר מהם לעמוד בה, ועל כן נוסדו התורות על קטבי היחול והרהות, ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה, יהיה במדרגת החסידים הזכים ויהיה ראוי לגמול העולם הבא, ומי שעולה ממנה אל העבודה שהיא מדרך הערת השכל, יגיע אל מדרגת הנביאים ובחירי עליון החסידים, ויהיה גמולול בעולם הזה השמחה במתיקות עבודת ה', כמו שאמר הנביא: נמצאו דבריך ואכולם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך וגו'. ואמר: ישמח צדיק בה' וחסה בו וגו'. ואמר: אור זרוע לצדיק וגו'. וגמולו לעולם הבא להגיע אל אור העליון אשר לא נוכל לספרו ולא לדמות, כמו שאמר: אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמר וגם אתה תדין את ביתך וגם תשמר את חצרי וגו'. ואמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. ואמר: עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. והששי כי התורה כללה ענינים לא יוכל השכל לבאר אופני חיובם, ואם המצות השמעיות נכללים משרשי השכליות, וזה היה בעבור שהיה העם שנתנה להם התורה בעת ההיא בענין גובר התאוות הבהמיות עליהן, ונחלשו מדעתם והכרתם מהבין הרבה מן השכליות, ונתנה התורה בזה מנהג אחר, ושבו השכליות והשמעיות שוים בהערה אליהם, מי ששכלו והכרתו חזקה יתעורר עליהם ויקבלם על עצמו לשני הפנים, ומי שנחלש שכלו מדרך חיובם יקבלם מצד התורה בלבד וינהג בהם מנהג השמעיות. והיתה בזאת תקנת הכל כמו שאמר: דרכיה דרכי נעם וגו'. והשביעי כי התורה נגיע אליה במציעות אדם שיראו על ידו אותות ומופתים, וכל בני אדם שוים בהם מצד הרגשותם לא יוכלו לדחותם, ויתברר להם מה שהוא בא בו משם הבורא במופתים מורגשים ושכליים, וזאת תוספת על מה שהוא טבעי אליו בשרש הבריאה והיצירה מן ההערה השכלית, ומי שיבחן טובת האלקים בכל מיני השכליות, וכשיבחן טובות הבורא עליו, אשר יחד בהם עמו ושבטו משאר העמים, יאמין בחיובו במצות השמעיות מבלעדי שאר האומות, וכן כאשר יבחן טובות האלקים עליו אשר יחד בהם שבטו ועמו, מבלעדי שבט שאר עמו ככהונה ולויה, יאמין בחיובו במצות אשר יחד האלקים שבטו, ועל כן תמצא תורת כהונה ארבעה ועשרים כנגד ארבעה ועשרים טובות שהטיב בם הבורא לכהנים והם כ"ד מתנות כהונה. ועל ההקשה הזאת כל מי שיחד האלקים אותו בטובה מבלעדי שאר בני אדם, צריך שיחייב עצמו עבודה שתייחד בה מבלעדיהם, עם השתדלו בעבודה כוללת אותו עמהם כפי יכלתו והשגתו, להודות ה' יתברך על מה שיחדו בו מן הטוב, ויהיה גורם התמדתם, ולהוסיף לו עליה לגמול עבודתו בבא, ולא יהיה כמי שנאמר בו: וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל. ומי שמקצר בעבודה על מה שיוחד בה מן הטובה, יגרום לו לקצר לו במה שיוחדה בו משפחתו, ואחר כך במה שיוחד בו עמו ויניח את התורה, וכיון שאינו מקבל את התורה אינו מקבל חיובי השכליות, וכשאינו מקבל מה שמחייבו השכל עם המצאו לו, ויתעורר עליו יצא לו ממתכונת החי המדבר ויהיו הבהמות המבינות דרך תקנתם יותר ממנו, כמו שאמר: ידע שור קונהו וגו'. ויהיה דרכו כדרך מי שנאמר עליו: כי רשעים יאבדו ואויבי ה' וגו'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף