חובות הלבבות/שער עבודת האלהים/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חובות הלבבות שער עבודת האלהים ב

פרק ב.

אך הצורך המביא אל כל חלק מחלק ההערה, הוא מפני שההערה התקועה בשכל נחלשת מג' פנים, התחייבנו לחזקה בהערה התוריה, והאחד משלשה פנים הוא: מפני שנברא האדם מדברים שונים זה מזה, ומתגברים זה על זה, ומתעכבים זה הפך זה, והם נפשו וגופו, ונטע הבורא בנפשו מדות וכחות יכסוף בהם לדברים כאשר יתנהג בם האדם יגדל בהם גופו, ויתרם על ישוב העולם הזה, וישאר המין האנושי על ענינו, ואם יפסדו אישיו, והמדה הזאת היא התאות להנאות הגופיות, והיא כוללת כל מיני החי הגדל, והרכיב הבורא יתעלה בנפש האדם עוד מדות וכחות, יכסוף בהם כאשר ישתמש בם למאוס בעמידתו בעולם הזה ויחפץ להפרד ממנו, והיא ההכרה השלמה, ומפני שהיו ההנאות הגופיות קודמות אל נפש האדם מנעוריו, וצוותו בהם מתחלת ענינו, וחזוק גדול ונחוץ בם יותר, הגביר מדת התאוה אל שאר מדותיו, עד שגברה על השכל שנוצר עליו האדם, וטחה מראות עינו ואבדו סימני חמודותיו, והוצרך האדם בעבור זה לדברים שהם חוץ לו, לעמד להם כנגד מדתו המגונה, והיא התאוה להנאות הבהמיות, ולהחיות בהם סמני מדתו המשובחת והוא השכל, והדברים ההם עניני התורה אשר הורה בהם ברואיו דרך עבדתו על יד שלוחיו, והוא נכרי בעולם הגופים העבים, והתאות אשר באדם מחוברת מכחות הטבעים ומזג היסודות, והיה בעולם יסודה ומעון, שרשה מושכים אליה המאכלים כח ומחזיקים אותה ההנאות הגופיות והשכל, מפני שהוא נכרי אין לו מחזק ולא חבר והכל כנגדו, ומן הדין היה שיחלש ויצטרך לדבר שידחה בו מעליו גובר התאוה ושיחזקהו עליה, והיתה התורה רפואה לחלי כזה מחליי הנפשות ומדוה המדות, ועל כן תמצא התורה מזהרת מכמה מאכלים ולבושים ובעילות וקנינים ומעשים שהם מחזקים כח התאוה, וכן היא מצוה במה שהוא עמד כנגדה, מדברים שהם הפכה, והם התפלה והצום והצדקות וגמילות חסדים, ולהחיות בהם סימני השכל, ולהועיל האדם בם בעולם הזה ובעולם הבא, כמ"ש דוד: נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי (תהילים קיט קה). ואמר: נר מצוה ותורה אור. ואמר: וידעתי אני שיש יתרון לחכמה מו הסכלות וגומר. והג': כי התאוה משתמשים בה תדיר במזון הגוף, ולא תרפה מהעבדה הלילה ויום, והשכל אין משתמשים בו אלא בכחה שהוא מפיק לתאוה, ומן הידוע שהכלים שמשתמשים בהם תמיד על דרך הטבע מוסיף תקועם ומתחזקים מעשיהם, וכאשר ימעט שמושם יפסידו ויחלשו מעשיהם, והדין נותן שתחזק התאוה מפני שמשתמשים בה תדיר, ויחלש השכל מפני מעוט השמוש בו והנהגתו על מה שהוטבע עליו, והוצרך הדוחק למציאות ענין שאין משתמשים באמתתו מאברי האדם ותאותם הבהמיות מאומה, אבל משתמשים בה בשכל הנצל מגובר התאוות עליו, היא התורה אשר בהשתמש השכל בה יחזק ויזך ויזהיר, וידחה מעל האדם הסכלות הגוברת על נפשו המונעת אותו מראות הדברים על אמתם, ומחניהם על מכוניהם, כמו שאמר: תורת ה' תמימה וגו'. פקודי ה' וגו'. והתחייבה מאשר זכרנו הערת האדם מדרך התורה הכוללת המצות השכליות והשמעיות, לעלות מהם אל ההערה אשר האדם חייב בה מדרך הראיה השכלית, אשר היא תכלית הענין המכוון בו לבד את המין האנושי בעולם הזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף