חובות הלבבות/שער עבודת האלהים/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חובות הלבבות שער עבודת האלהים ו

פרק ו.

אמרה הנפש: כבר הבינותי מה שזכרת ובמה שפירשת די, אך באר לי על כל פנים כמה אני חייבת בתוספת העבודה לאלקים יתברך.

אמר השכל: כי תוספת העבודה על אנשיה מתחלקת על דרך הכלל והפרט בטובה עליהם, והטובה על המדברים על ארבעה ענינים:

• הראשון טובת הבורא הכוללת על האדם, והנה המציאם אחר שלא היו דבר נמצא, והחיותם והטובה להם ככל אשר הקדמנו זכרו בשער השני מן הספר הזה. ועל כן הם חייבים לבורא יתברך עבודה כוללת, והם כל התורות השכליות אשר נהג בהם אדם וחנוך ונח ובניו ואיוב וחבריו עד ימות משה רבינו עליו השלום, ומי שדבק בהם כלם לעבודת האלקים, ייטיב לו האלקים בטובה מיוחדת משאר בני אדם, ויתן לו מעלה יתירה בעולם הזה, והגמול הגדול בעולם הבא, כמו אברהם שאמר לו האלקים: אל תירא אברהם אנכי מגן לך וגו'. ומי שימרה האלקים בטובתו, יפול ממדרגת המדברים ומעלותם אל שפל מדרגת החי שאינו מדבר, ויהיה דינו כדין הבהמות בעולם, כמו שנאמר: ואויבי ה' כיקר כרים וגומר (תהלים לז, כ). ודינו בעולם הבא הרעה שאין למעלה ממנה, כמו שנאמר: רוחכם אש תאכלכם (ישעיה לג).
  
• והענין השני טובות הבורא על עם מן העמים ואומה מן האומות, כמו שהטיב לבני ישראל בהוציאם מארץ מצרים והביאם אל ארץ כנען, וחייבם בזה עבודה יתירה על העבודה הראשונה, והיא התורות השמעיות, אחר שהזהיר והעיר על התורות השכליות, ומי שקבלה לכבוד האלקים יחדהו הקל בטובה, וחייבו עליה עבודה זולתי עבודת אומתו ושאר שבטו, כמו שמצאנו שבט לוי, כשאמר משה מי לה' אלי, ויאספו אליו כל בני לוי. הוסיף להם הקל טובה יתירה ובחר מהם לשרת כבודו אהרן ובניו, וצוה אותם בתורות יתירות משאר האומה, ויעד אותם בגמול הגדול לעולם הבא, ומי שימרה הבורא יתעלה מהם יפול משני המעלות ויענש בשני העולמים, כמו שאמר החכם: וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים.
  
• והענין הג': טובות האלקים על משפחה ממשפחות האומה, ככהונה ולויה וזרע המלוכה בבית דוד, וחייבם על זה עבודה יתירה, ועבודת הכהונה והלויה ידועות ומבוארות בספר תורת האלקים, אך תורת בית דוד כמו שכתוב: בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק. ומי שהשלימם לאהבת רצון האלקים, ייחדהו הקל בטובה בעולם הזה ובגמול הגדול לעולם הבא. ויהיה נדיב נבחר או מורה צדק, כמו שאמר הכתוב: ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם. ואמר והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי וגו'. ומי שהמרה האלקים מהם, נפל מכל המעלות העליונות בעולם הזה, ויגיע לו צער גדול בעולם הבא כמו שידעת מדבר קרח ועדתו.
  
• והענין הרביעי: טובת האלקים על איש מאישי בני אדם, נתיחד בה משאר משפחתו ועמו ושאר המדברים, כנביא מובחר או נגיד מצוה (ס"א נביא) להנהיג אומה או חכם, העיר האלקים את רוחו בחכמה ותבונה ועצה והדומה לזה, ועל כל טובה מהם יתחייב בעבודה יתירה לאלקים, ומי שהשלימה מתמידות לו כל הטובות הכוללות והמיוחדות בעולם, ויוסיף לו האלקים כח עליהם ודעת בהם, כמו שנאמר: נשבע ה' לדוד וגומר. אם ישמרו בניך בריתי וגו'. והגמול לעולם הבא כמו שכתוב: לולי האמנתי לראות בטוב השם וגומר. ומי שימרה האלקים בטובה אשר ייחדהו בו, יפול מכל המעלות היתירות, וידקדק עליו הבורא בחשבון יותר בעולם הזה, כמו שנאמר: הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש וגו'. ואמר: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו'. ויהיה עוד עונשו בעה"ב יותר קשה, כמו שנאמר: כי ערוך מאתמול תפתה וגו'. ועל אלה ארבעה הענינים חייבים בני האדם בעבודת האלקים, וכל אשר יוסיף הבורא טובה לאדם, חייב עליה עבודה. ומן הראיה על זה, כי התבואות חייבים במעשרות, שנאמר: עשר תעשר וגומר. ומי שנתן לו הקל מאה כור של תבואה חייב ממנה עשרה כורים לאלקים, ומי שנתן לו האלקים עשרה כורים חייב לאלקים כור אחד, ואם יוציא האחד תשעה וחצי והשני אחד, יהיה הראשון ענוש והשני מקבל שכר. וכן אומר במי שלא היה לו בן בטלה ממנו חובת המילה ולימוד התורה, ומי שהוא פיסח בטלה ממנו חובת החג, ומי שהוא חולה בטלו ממנו מן המצות מה שאינו יכול לעשותן. ועל ההקשה הזאת יתחייב מי שיחדהו הבורא יתעלה לטובה בתוספת עבודה עליה, ועל כן היו החסידים הראשונים כשהיתה באה להם טובה מטובות העולם, מתפחדים לה משני פנים: אחד שלא יקצרו מהשלמת העבודה עליה וההודאה בעבורה ותשוב להם לרעה, כמו שאמר יעקב אבינו: קטנתי מכל החסדים. והשני שלא תהיה גמול הבורא על עבודתם ויגרע מגמולם לעולם הבא, כמו שפירשו הקדמונים בענין: ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ודי לך בזה.

אמרה הנפש: כבר הבינותי מה שזכרת, ואינני מוצאה את עצמי יכולה לשלם חובות הבורא על טובותיו הכוללות המדברים, כל שכן מה שיחד אותי בו מהם, ואם חפצי ורצוני לשלם מה שאני חייבת עליהם, מיד קודמת למחשבתי בהשלימו תוחלת טובה עתידה ממנו, וכן בהודותי לקל כשאהודנו במלותי על גודל טובו עלי, ומחשבתי וכונתי בהודאה לבקש על התמדת הטובה ולהוסיף עליה, לא כונת הנואש מתוספת הטובה והתמדתה, וכשאני על הדרך הזה בעבודתי, והודאתי לאלקים ממעוט הכונה הברורה לחובת טובתו, איך אגיע לשלם שאר עבודתו על טובותיו המיוחדות, ואני סמוכה שתורני מה שאני חייבת בו עליהם מעבודת האלקים על המעוט שאהיה ראויה להתמדתם.

אמר השכל: מה שהתרעמת ממעוט כונתך בעבודתך והודאתך לאלקיך, וכי דברי פיך דבר מודה, וכונתך בהם כונת מבקש, ולבך להוסיף על הטובה ולשאול התמדתה, הוא מפני שלש מדות:

• המדה האחת: רוב אהבתך את נפשך וחפצך למשוך הנעימות אליה, ולא תפסעי פסיעה לעבודת הקל ולא לזולתה, אלא שכונתך בה להתענג בהנאות. וכבר הקדמתי לך בתחלת רפואתי, שתשתדלי בכל יכולתך להרחיק המדה הזאת ממך, ובזה אקוה יבא לך הטוב.
  
• והמדה השנית: מפני שאינך מבינה חסד הבורא עליך, ויעלה במחשבתך שאינך מגעת אל הטובה אלא בבקשתך עליהם, וכבר הטיב לך במה שתדעי ובמה שאינך יודעת, ואם לא תשכלי בבקשתך, מה עשה לך כל זאת בתחלה אם היית מרחקת ממך המחשבה הזאת היתה עבודתך בכונה שלימה והודאתך לו במצפונך במה שתקוי ממנו, אז יהיה ראוי ומחוייב לך יותר.
  
• והמדה השלישית: שאינך מכרת את עצמך ולא עניך הנהגתך, ואת רואה אותך ראויה לגדולה שבכל הטובות, ואינך פוסקת מלבקש אותם, וכל אשר תגיע מהם על דבר מחשבתך עולה למה שלמעלה ממנו, ואינך רואה הבורא יתעלה ראוי לגדולה שבעבודות ממך, וכשתהיה ממך עבודה תחשבה חסד ממך עליו עם ידיעתך מחסורך אליו ושאינו צריך לך, ואילו היית מגלה הסכלות הזה מעליך, ותעייני בעין פקוחה והיית יודעת כי הבורא אשר בראך חושב עליך ויודע בטוב לך ובמה שאינו טוב יותר ממך, היית רוצה במה שיגיעך מהם, ותגדל הודאתך לו עליהם בלב שלם, ולא היית תולה תקותך במה שיטרידך מהכרת מה שהגיע אליך מהם, ופרוע חובות האלקים עליהם, ומה שאת ראויה לו אי אפשר שלא תגיע אליו כשיתחייב לך בעבודתך, לא שתקוי אותו בתלות דעתך בו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף