חובות הלבבות/שער התשובה/ט
|
< הקודם · הבא > |
אבל אם תתכן התשובה מכל חטא אם לא, אומר בתשובת השאלה הזאת, כי העוונות שני מינים, אחד מהם עוונות שבין אדם למקום בלבד, ככחש באלהים והמחשבות הרעות והמצפונים הרעים, ולאוין שבחובות הלבבות, והרבה מחובות האברים, אשר לא יחמס החוטא בהם כי אם נפשו בלבד, ואין אשמה עליו אלא להמרותו מצות אלהיו, והמין השני עוונות שבין אדם לחברו, והם שיש בהם ענין מעניני הרעה והחמס לבני אדם, אם בגופם אם בממונם או בזכרם, ומקבץ החוטא חמסו בנפשו בהמרותו את אלהיו עם חמסו בני אדם.
ומה שיהיה מן העונות והחטאים בין האדם לאלהיו בלבד, תתכן לו התשובה מהם בעודנו בחיים, כשיתעורר לקצורו וישתדל לשוב מעונו אצל בוראו, ומן הדין עליו שתהיה התשובה מן העון במין שחטא בו אם יוכל, שאם יהיה החטא בחובות הלבבות, בלב הרע והמחשבה הרעה והנטירה והקנאה והשנאה והדומה לזה, התשובה ממנו ראויה להיות בהטבת הלב והמחשבה ואהבת הטוב לבני אדם והמחילה להם, ואם יהיה החטא באבר מאברי הגוף, כאכילת מה שאסר הבורא אכילתו, והבעילות שהזהיר מהם, וחלול שבתות ומועדים, ושבועת שקר שלא נפסק דין על פיה, ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו ענין ובאותו מין שהיה חוטא בו עם שתוף הלב בכוונה לאלהים, וכל הענין הזה יתכן לאדם בחייו בעוד שהוא מאריך ימים עם ברור הכרתו, כשהוא מכוין לתשובה ולטהר נפשו מעונו אצל בוראו, ובכמוהו אמר החכם (משלי ט יב) אם חכמת חכמת לך.
אבל מה שיהיה מן העוונות לאלהים ולבני אדם יקשה על האדם התשובה מהם לכמה פנים, מהם שלא ימצא העשוק, או שימות, או שמקומו רחוק, ומהם שיאבד הממון מיד העושק ואין לאל ידו להשיב העושק לבעליו, ומהם שהעשוק שמא לא ימחל לעושק במה שעשקו מהזיקו בגופו וספרו בגנותו, ומהם שלא יכיר העושק את העשוק או שלא ידע סך הממון אשר עשק, כמו שעשק אנשי קריה או אנשי מדינה, ולא הכיר אותם, ולא נתברר אצלו מספר הממון שלקח מהם בעול ובחמס, ומהם שנטבע הממון האסור בכפליו מן המותר, ואינו קל להוציא אותו ממנו אלא בהפסד הרבה חלקים מן המותר, כמ"ש רבותינו ז"ל (גיטין נה.) גזל מריש ובנאו בבירה בית שמאי אומרים מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו ובית הלל אומרים אין לו אלא דמי מריש בלבד מפני תקנת השבים, וממה שתקשה עוד התשובה ממנו, מה שנהג בו האדם עד ששב לו המעשה הרע דבק כהדבק המעשים הטבעיים אשר לא יקל להניחם, כמו שכתוב (ירמיה ט ד) למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו, ואמר (שם יג כג) היהפך כושי עורו ונמר חברברותיו וגו', ומהם שפיכות דמים והריגת הנקיים, בין בפגיעה בין בעלילת רכילות, כמו שידעת מענין דואג בעיר הכהנים אשר גרם להרגם ברכילות תחלה ופגע בהם אחר כך, כמו שנאמר (שמואל-א כב יח) ויסוב דואג האדומי ויפגע הוא בכהנים, ומהם עוד מי שגורם לאבד ממון חברו ברכילותו, אין עולה לו תשובה עד שירצה את חברו, אם בממון אם בפיוס ובכניעה, למחול לו ולנשא חטאו, כמו שכתוב (מיכה ג ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו, ומהם מי שבא אל הערוה והוליד ממנה ממזר, כי החרפה לא תמוש והשבת המעוות אי אפשר לו, כמו שאמר (איוב לא יא) כי היא זמה והוא עון פלילים כי אש היא עד אבדון תאכל, ואמר הכתוב (הושע ה ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, ומהם מי שהרגיל לשונו לכזב ולספר בגנות בני אדם ולדבר בהם ואיננו יכול לעמוד על זה מרובו, מפני שאין לו תכלית אצלו, וכבר שכח האנשים אשר דבר בם, והכל שמור עליו וכתוב בספר עוונותיו, ובו נאמר (תהלים מא ז) ואם בא לראות שוא ידבר לבו יקבץ און לו, ואמר (שם נ יח) אם ראית גנב ותרץ עמו ושאר הענין, והנה השוה הלשון הרע עם הגנבה והנאוף ואמר (ירמיה ט ד) ואיש ברעהו יהתלו.
וממה שתקשה התשובה ממנו, מי שהדיח בני אדם בדת שבדה להם והכריחם להאמין בה ותעה והתעה, וכל אשר יוסיף העם המאמינים בה יוסיף עונו ויכפל, כמו שאמרו רז"ל (אבות ה יח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואמרו (שם) ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, שנאמר (מלכים-א טו ל) על חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא וגו', ומשיג במין הזה מי שאפשר לו לצוות בטוב ולהזהיר מן הרע לאנשים תועים, ועכבו מזה יחול ממונם או יראתם, או בשתו מהוכיח אותם, ותעו ולא הורה אותם הדרך הישרה, כמו שנאמר (יחזקאל לג ח) הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש.