חובות הלבבות/שער הפרישות/א
|
|
אבל מהות הפרישות הכוללת וצורך אנשי העוה"ז אליה, אומר בתשובת השאלה הזאת, כי הפרישות שם, תחתיו ענינים, והשם כנוי מגולה, והענין סוד מוסתר, וכאשר יסירו אדמתו ויתירו חותמו, יראה מסתור ענינו ותגלה מגמתו, וגדר הפרישות בלשון סתם, חסימת תאות הנפש והמנע מן הדבר הנפרש ממנו, עם היכולת עליו והזדמנותו לעילה המחייבת זה, ונאמר, הפורש-מי שיכול והניח, והעילה המחייבת חסימת תאות הנפש מתחלקת לשני חלקים, אחד מהם כולל האדם והרבה מבעלי חיים, והשני מיוחד באנשי התורה מן המדברים, והפרישות הכוללת היא הנהוגה לתקנת גופינו והסדרת ענינינו, כמו הנהגת המלכים בדתי המדינות, והנהגת הרופאים לבריאים ולחולים, והנהגת כל איש שכל את נפשו בחסימת תאותו מן המאכל והמשתה והמשגל והמלבוש והדבור ושאר תנועותיו ואופני תענוגיו, והפרישות המיוחדת היא שהורתה עליה התורה והשכל לתקנת נפשותינו לעולם הבא, כאשר אבאר במה שאני עתיד לדבר בעזרת האל יתברך.
אך אופני הצורך אל הפרישות הכוללת הוא בעבור מה שהקדמנו בשער השלישי מן הספר הזה, כי חפץ הבורא יתעלה בבריאת מין האדם היה ליסר הנפש ולנסותה בעוה"ז בעבור שתזדכך ותהיה בתכונת המלאכים הקדושים, כמו שנאמר (זכריה ג ז) אם בדרכי תלך וגו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, וחייבה החכמה נסות הנפש בגופות עפריות מקבלות הגידול והתוספת במיצוע המזונות הראוים להם, והרכיב הבורא יתברך בנפשות האנושיות כח תאוה, תכספנה בו למזון המוכן להם בעוה"ז להעמידם ולתקנם כל ימי חבורם, והרכיב בהן עוד כח אחר, תכספנה בו למשגל להיות מן האיש תמורתו בעולם, ונתן הבורא יתברך לאדם שכר עליהם התענוג בהם, והפקיד עליו היצר להניע אותו אל המאכל והמשתה והמשגל ואל כל התענוגים והמנוחות אשר בהם תקנת גופו, כמו שאמר (קהלת ג יא) גם את העולם נתן בלבם וגו', וכאשר גבר היצר על השכל ונמשכה הנפש אליו, נטתה באדם אל הרבויים המביאים להפסדת ענינו והריסת גופו, ונצטרך בעבור זה למדת הפרישות מן התענוגים והמנוחות, כדי שישתוו עניניו ויהיו דבריו על הסדר בעוה"ז בלקיחת המזון, ויהיה משובח עליו, כמו שאמר (תהלים קיב ה) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט.
ולפי שנצטרך המין האנושי לנהג בפרישות הכוללת, אשר בו תקנתו בעולם הזה בקחתו הצורך ממנו, היה בדין להיות בעולם פרושים גמורים נבדלים ונגזרים מעסקי העולם, ילמד מהם כל מין ממיני האדם כפי צרכו מהפרישות, וכראוי למנהגו ומדותיו, ואין תקנת העולם שיהיו כל אנשיו נוהגים בפרישות כמוהם, כי זה מביא לעזיבת ישוב העולם ולהפסק הזרע, וכבר אמר הכתוב (ישעיה מה יח) לא תהו בראה לשבת יצרה, כי הפרישות פינה מפנות העולם, וצורך המדברים אליה כצרכם אל שאר החכמות והמלאכות אשר יתיחד בכל אחת מהם עם מבלתי עם אחר, כדי שיהנו בני אדם ותקח כל כת כפי צרכה והראוי לה מהן, ואין תקנת העולם שיתאחדו כל אנשיו בחכמה אחת ולא במלאכה אחת, כי השלמת סדר העולם בכולן, כמו שאמר החכם (קהלת ג יא) את הכל עשה יפה בעתו, ואמר (שם פסוק א) לכל זמן, וכבר התבאר במה שהקדמנו ענין הפרישות הכוללת וצורך בני אדם אליה לסדר עניניהם בה בעולם הזה.