חובות הלבבות/שער הבטחון/ה
|
< הקודם · הבא > |
אבל ההפרש שבין הבוטח על האלהים וזולתו בענין התעסקו בסבות הטרף, אומר, כי הבוטח באלהים יבדל מזולת הבוטח עליו בשבעה ענינים.
אחד מהם, כי הבוטח באלהים רוצה בדינו בכל עניניו, ומודה לו על הטובה ועל הרעה, כמו שכתוב (תהלים קא א) חסד ומשפט אשירה, ואמרו רז"ל (ברכות ס:) אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, ואמרו (שם נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ואשר איננו בוטח באלהים מתהלל על הטובה, כמו שנאמר (תהלים י ג) כי הלל רשע על תאות נפשו וגו', ומתקצף על הרע, כמו שנאמר (ישעיה ח כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו וגו'.
והשני, כי הבוטח באלהים נפשו במנוחה ולבו שליו מצד הגזירות, לדעתו כי הבורא ינהיגן לטובתו בעולמו ואחריתו, כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים סב ו) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי, ואשר איננו בוטח באלהים הוא בצער תדיר ודאגה ארוכה ואבל ועצב לא ימושו ממנו בטובה וברעה, בטובה מפני מעוט רצותו במצבו, ושאיפתו להוסיף ולהרבות ולכנוס, וברעה, מפני שהוא קץ בה, והיא כנגד תאותו וטבעו ומדותיו, וכן אמר החכם (משלי טו טז) כל ימי עני רעים וגו'.
והשלישי, כי הבוטח באלהים, ואם יתעסק בסיבות, לא יסמוך בלבו עליהם ולא יקוה מהם תועלת ולא נזק מבלתי רצון האל, אך מתעסק בהם לבחור בעבודת הבורא, אשר צוה להתעסק בעולם ליישבו ולזיינו, ואם תגיעהו תועלת או ידחה בהן הנזק, יודה האלהים לבדו על זה ולא יוסיף בהם אהבה וחיבה יתרה, ולא תנוח נפשו עליהם יותר, אך יחזק בטחונו באלהים ויסמוך לבו עליו מבלעדי הסיבות, ואם לא יועילוהו הסיבות, ידע כי יבואהו טרפו כשירצה ה' מאיזה ענין שירצה, ולא ימאס בהן בעבור זה ולא יניח להתעסק בהם לעבודת הבורא, ואשר איננו בוטח באלהים, מתעסק בסיבות לבטחונו עליהן, שהן מועילות אותו ודוחות הנזק מעליו, ואם הן מועילות אותו, ישבח אותן וישבח השתדלותו בהן ויבחר אותן ולא יפנה אל זולתן, ואם אינן מועילות לו, יגנה אותן וימאסן, וישוב חפצו מהן, כמו שאמר הכתוב (חבקוק א טז) על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו.
והרביעי, כי הבוטח באלהים כשיותר לו דבר על מזונו, יוציאנו במה שמפיק רצון הבורא יתברך בנדיבות נפשו וטוב לבבו, כמו שנאמר (דברי הימים-א כט יד) כי ממך הכל וגו', ומי שאיננו בוטח באלהים איננו רואה העולם וכל אשר בו די פרנסתו וספוק צרכו, והוא חס על ממונו מהשלים חובת הבורא וחובות בני אדם ממנו, ואיננו מרגיש בו עד שיאבד ממנו ממונו וישאר זולתו, כמו שאמר החכם (משלי יא כד) יש מפזר ונוסף עוד וחושך מיושר אך למחסור.
והחמישי, כי הבוטח באלהים הוא מתעסק בסבות העולם להכין מהם צידה לאחריתו וספוק לבית מועדו, ומה שיתברר לו בו הצלת תורתו ועולמו מתעסק בו, ומה שיהיה בו שום הפסד בתורתו או מביא להמרות הבורא איננו מתעסק בו, שלא יביא לעצמו מדוה תחת הארוכה, ומי שאינו בוטח באלהים בוטח על הסיבות ותנוח דעתו עליהן, ולא ירחק מדבר מהן, ויתעסק במשובח ובמגונה מהן, ולא יחשב באחרית ענינו, כמו שאמר החכם בהן (שם יד טז) חכם ירא וסר מרע.
והששי, כי הבוטח באלהים הוא אהוב לכל כיתות בני אדם ודעתם נוחה עליו, מפני שהם בטוחים מהזקתו ולבם שלם מחמתו ולא יפחדו ממנו על נשיהם ועל ממונם, והוא ג"כ בטוח מהם, מפני שיודע שתועלתו ונזקו אינם ביד נברא ולא ביכלתו, ועל כן איננו מפחד מחזקתם, כאשר איננו מקוה הנאתם, וכשהוא בטוח מהם והם בטוחים ממנו, יאהבם ויאהבוהו, כמו שכתוב (תהלים לד י) והבוטח בה' חסד יסובבנו, ומי שאיננו בוטח באלהים אין לו אוהב ולא מרחם עליו, מפני שהוא בכל עת חומד אותם ומקנא בם, וחושב כל טובה שתגיע אליהם, סרה ממנו, ושטרפיהם לקוחים מטרפו, וכל מה שנמנע ממנו מתאוותיו הוא בעבורם, ובידם להגיעו אל תאוותיו, ואם תבואהו רעה או פגע בממונו ובניו, יחשוב כי הוא מאתם, ושבידם להעביר הנזק ולדחות הרעה מעליו, וכיון שקדמו אלה ההקדמות בנפשו, יבוא בעבור זה למאוס אותם ולדבר בהם ולקללם ולשנא אותם, והוא הנמאס בשני העולמים והמגונה בשני המעונים, כמו שאמר הכתוב (משלי יז כ) עקש לב לא ימצא טוב.
והשביעי, כי הבוטח באלהים לא יאבל בהמנע בקשה ולא בהפקד אהוב ולא יאצר הנמצא ואיננו חושש ליותר מטרף יומו, כי לא יעלה על לבו מה יהיה למחרתו, מפני שאינו יודע עת בוא קצו, ובוטח באלהים להאריך לו בו, ולהזמין טרפו ומזונו בו, ואיננו שמח בעתיד ולא יאבל לו, כמו שאמר הכתוב (משלי כז א) אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום, ואמר בן סירא (סנהדרין ק:) אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, מחר יבא ואיננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו, אבל דאגתו ואבלו על מה שהוא מקצר בו מחובות הבורא, ומשתדל לפרוע מה שיוכל לפרוע מהם בנראהו ובנסתרו, מפני שהוא חושב במיתתו ובוא יום האסיפה, ופחדו שיבואהו המות פתאום יוסיף לו השתדלות וזריזות להכין צידה לאחריתו, ולא ירגיש על מה שיזמין לעולם הזה, והוא מה שאמרו (אבות ב י) שוב יום אחד לפני מיתתך, ופירשו בו (שבת קנג.) ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, כדכתיב (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ואשר איננו בוטח באלהים, ירבה אבלו להתמדת פגעי העולם עליו, ויפקד אוהביו, וימנעו ממנו בקשותיו, ויזמין מהון העולם הרבה כאילו בטח מן החליפה וסרה מעליו אימת המות כאילו ימיו לא יתמו וחייו לא יכלו, איננו זוכר אחריתו ומתעסק בעולמו, איננו מעיין בענין תורתו וצידתו ובית מועדו, והיה בטחונו באריכות ימיו בעולם סיבה לאורך תאותו בעניניו וסיבה לקוצר תאותו בעניני אחריתו, וכאשר יוכיחנו מוכיח ויורנו מורה ויאמר לו עד מתי אתה מתעלם מחשב בצידתך ועניני בית מועדך, יאמר עד שיהיה לי די פרנסתי וסיפוקי ולכל אשר אתי מאשה ובנים עד סוף ימינו, תנוח נפשי מדאגות העולם ואפנה לפרוע חובותי לבורא, ואחשב בסיבות הצידה ליום המועד, וראיתי להראות פני סכלותם וטעותם בדעת הזאת בשבעה ענינים, אגלה בהם גודל טעותם, ואם יארכו דברינו, בעבור שיש בזה מן הביוש והתוכחת לבעלי הדעה הזאת והם כת בעלי המשכונות, ענינם בזה כענין הסוחר, שהוא מוכר באשראי למי שאינו מאמינו וימשכנהו בעת המכר, מפני יראתו ממעוט אמונתו ושלא תמצא ידו לפרעו.