חובות הלבבות/שער אהבת ה'/א
|
|
אבל מה ענין האהבה באלהים, הוא כלות הנפש ונטותה בעצמה אל הבורא כדי שתדבק באורו העליון, והוא שהנפש עצם פשוט רוחני נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות, וכאשר קשרה הבורא יתברך בגוף הזה העב והעכור רב הקדרות אשר רצה לנסותה בו בהנהגתה אותו, העיר אותה לחוס עליו ולמשוך התועלות אליו בעבור השיתוף והחברה אשר נטבעה ביניהם מתחלת הגידול, וכאשר תרגיש הנפש במה שיש בו תועלת לגופה ותקנה לגויתה תטה במחשבתה אליו ותכסוף לו כדי לבקש המנוחה ממדוי גופה ופגעיו, ככסוף האדם לרופא בקי כשהוא חולה ולו מי שישמשהו ויחשוב על אודותיו, וכשתרגיש הנפש בענין שיוסיף לה אור בעצמה וכח בנפשה תטה במזמתה אליו ותדבק בו במחשבתה ותעבירהו ברעיוניה, ומתאוה אליו וכוספת לו, וזאת תכלית האהבה הזכה, וכיון שהדבר כן, והיו קרואי הגוף רבים וצרכיו אל מה שימלא מחסורו מתמידים עם השעות והעתים, ולא היתה הנפש יכולה לעמד מעיין לו בכל זה, מפני שאין לה השקט ולא מנוחה מבלי מרגוע מדוי גופה, נטרדה הנפש בעניני גופה מאוהביה הראוים לה והמתיחדים בעצמה אשר בהם הצלחתה בנוה מרגועה, וכאשר יבקע לה אור השכל ויגלה לה גנות מה שנטתה אליו באהבתה ונמשכה עדיו ברעיוניה, עם התעלמותה מאשר בו הצלתה בשני המעונים, תשוב מזה ותניח כל עניניה אל הבורא החונן, ותטה במחשבתה לבקש אופני הצלתה מעוצם מה שנוקשה בו וגודל מה שנוסתה בו, ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגיו ותבזה הגופות וכל תאותם, וסמוך לזה יפקחו עיניה ויזכו רואותיה מענן הסיכלות באלהים ובתורתו, ותכיר האמת מן השקר, ויגלו לה פני אמיתת בוראה ומנהיגה.
וכאשר תבין גודל יכלתו ועוצם גדולתו תכרע ותשתחוה לו ביראה ופחד ואימה מעצמתו וגדולתו, ולא תסור מזה עד אשר יבטיחנה הבורא יתעלה וישקיט פחדה ומוראה, ואז תשוקה כוס האהבה באלהים ותתבודד בו ליחד לבבה לו ולאהבה אותו ולבטח עליו ולכסף לו, ולא יהיה לה עסק בלתי עסק עבודתו, ולא יעבר על רעיוניה זולתו, ולא יעלה במחשבתה בלעדיו, ולא תשלח אבר מאברי גופה אלא במה שתמשך בו רצונו, ולא תתיר לשונה כי אם בזכרו ושבחו והודאתו ותהלתו מאהבה בו ומכסוף לרצונו יתברך, ואם ייטיב לה תודה, ואם יענה תסבול, ולא תוסיף עם זה כי אם אהבה בו וכוסף לרצונו ובטחון עליה, כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה קם בלילה ואמר: אלהי, הרעבתני ועירום עזבתני ובמחשכי הלילה הושבתני, ובעזך וגדלך נשבעתי אם תשרפני באש לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך, דומה למה שאמר (איוב יג טו) הן יקטלני לו איחל, ואל הענין הזה רמז החכם באמרו (שיר השירים א יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין, ואמרו רז"ל על דרך הדרש (שבת פח:) אע"פ שמצר לי ומימר לי בין שדי ילין, וזה דומה למה שאמר הנביא (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.