זכרון יוסף/יורה דעה/סוף
הא דנדרים כו' עד סופו. הקשה לי הדיין המופלא מוהר"ר בער נר"ו בזולץ בג"ע דמדינות עלזוס במכתבו לאמור הלא נזירות איסור כולל הוא חרצנים וזגים טומאה ותגלחת ובאיסור כולל קי"ל בכל דוכתי ובשבועות ויבמות דאיסור חל על איסור, ואני חזקתי הקושיא מתוס' ד"ה ר' שמעון לית ליה איסור חל על איסור במסכת נזיר דף ד' ע"א יע"ש דמשמע דלרבנן דקי"ל כוותי' לא צריך קרא להכי דבלא"ה אתיא איסור נזיר וחייל על איסור שבועה, ותירצתי דלא נקיט בשו"ע אלא לדוגמא בעלמא ומיירי בגווני דליכא איסור כולל והכא במאי עסקינן בשהיה כועס או מתאבל או שיכור ואמר הרי נזיר מכוס זה בתר דנשבע שלא לשתותו דבכה"ג אין אסור רק בשתיית כוס זה כדאיתא במסכת נזיר ריש דף י"א והרמב"ם בהלכות נזירות פרק א' הלכה י"א וי"ב יע"ש וק"ל:
שאלני חכם אחד על מה שכתב הרמב"ם בהלכות בכורים פי"א ה"ב ובטור ושו"ע יו"ד סימן ש"ה סט"ו שמי שלא פדאו אביו מחויב הוא לפדות את עצמו כשיגדול עכ"ל דמשמע שיהיה בן י"ג שנה דוקא, דאמאי לא נימא שיפדה את עצמו כשיגיע לעונת הפעוטות דמכירתו מכירה במטלטלין ומתנתו מתנה בחו"מ סי' רל"ה וכיון שהגיע לחנוך מחויב מיהו מדרבנן בכל המצות ויכול לברך עליהן כמו ציצית וסוכה ולולב ודכוותי', וא"כ ה"נ יפדה את עצמו במעות שיש לו או ירש מאביו או על ידי אחר שדעת אחרת מקנה אותו דקי"ל דיש לו זכיה בכה"ג, והרי יכול ג"כ לברך על פדיון הבכור ושהחינו דמאי שנא משארי המצות. ותירצתי לו דאע"ג דחייב בכל המצות מיהו מדרבנן, היינו דוקא במצות שיכול גם לקיימן אחר שיגדיל, משא"כ במצוה זו דפדיון שאם יקיימה עכשיו לא יכול לקיימה שוב כשיגדל בודאי לא אמרינן שיפדה את עצמו עכשיו. ומה"ט כתבו המפרשים שלא קיים אברהם אבינו מצות מילה קודם שנצטוה אע"ג שעשה כל התורה כולה קודם שניתנה, משום דקי"ל גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ושארי המצות יכול לקיים גם לאחר שיצא משא"כ מצות מילה:
הש"כ בספרו נקודת הכסף הקשה על מה שכתב הט"ז בסימן ש"ה ס"ק י"א דאע"ג דזכות הוא לקטן שיפדה מ"מ כיון דאיכא נמי קצת חוב שיכול לומר אני אקיים המצוה בעצמי לאחר שאהיה גדול אין פודין אותו בקטנותו ע"י שמזכין לו מעות לפדיונו ע"ש, והקשה הש"ך עליו מש"ס דכתובות דף י"א דאמרינן התם דמטבילין את הקטן לשם גירות משום דזכות הוא לו והרי התם נמי קצת חוב הוא לו, שיכול לומר אני בעצמי אעשה מצוה זו לכשאגדל אתגייר ע"ש ולכאורה יש לתמוה עליו דהרי אמר ר"י שם אם הגדיל יכול למחות וכן פסק הרמב"ם ובטור ושו"ע יו"ד סימן רס"ח סעיף ז' וא"כ אין ראיה משם דאע"ג דאנן מטבילין אותו בקטנותו, מצי למיהדר ביה ולמחות כשיגדל ולחזור לקיים המצוה בעצמו ולהתגייר:
וי"ל ע"פ מה שהקשה הר"ן כיון דקי"ל התם כיון שגדל שעה אחת ולא מחה שוב אינו יכול למחות א"כ איך משכחת ליה שיכול למחות וכי אפשר לצמצם ולמחות באותו הרגע שנעשה גדול, ותי' דה"ק אם גדל שעה אחת ונהג דת יהדות שוב אינו יכול למחות משא"כ בשלא ראינוהו שנהג בדת יהדות משהגדיל יכול למחות אח"כ ולומר שגם טרם נתגדל ואחרי כן לא היה בדעתו להשאר יהודי ע"ש ולפ"ז א"ש דבשלמא אי בעי למחות משום דבאמת בהפקירא ניחא ליה שייך לומר כנ"ל, משא"כ אם אינו רוצה למחות רק משום דבעי למיעבד המצוה בעצמו א"כ ודאי לבו לשמים ונוהג דת יהודית משיגדיל דמי פתי יסור הנה לסור ממצות התורה מפני שרוצה לקיים מצוה אחת בעצמו וכיון שבודאי נוהג מנהג יהודי שוב אינו יכול למחות וא"כ מקשה הש"ך שפיר על הט"ז. ודו"ק:
ורק דקשיא לי ע"ז דבשלמא לענין פדיון הוי חובה דעכשיו עדיין אינו מצווה וניחא ליה למיעבד המצוה מן המובחר לכשיהיה מצווה דהיינו כשיגדיל, משא"כ לענין גירות דאפילו לאחר שיגדיל אינו מצווה להתגייר לא שייך לומר כן דמ"ש וכנ"ל. וק"ל: