הרי בשמים/ב/רמח
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ג' כ"ג אד"ר שנת תרנ"א לפ"ק סטרי.
- שלום רב לכבוד ידידי הרב הגדול וכו' כש"מ אברהם יוסף יעקב געלערנטר נ"י אבד"ק יאשניצא ומשנהו הרב הגדול כו' מוה' שלום גאבעל נ"י אבד"ק ברעזאווע יצ"ו.
מכתבם עד"ש הגיעני והנני לתשובתם בעסק הד"ת שבא לפניהם ראובן מכר לשמעון עצי יער בעד כמה מאות ר"כ ונתן שמעון לראובן ערבון ב' מאות ר"כ גם עשו ת"כ שקורין האנדשלאג ועשו שליססצעטיל ביניהם. וכבוא שמעון עם מותר המעות לקבל הקאנטראקט נתהו' סכסוך ביניהם נידן איזה פונקט זה אמר בכה וזה אמר בכה ועי"ז לא רצה שמעון ליתן מותר המעות ונסע לדרכו ואחר כמה שבועות נתרצה ראובן שיהי' כרצון שמעון בהפינקט שנחלקו עליו ושוב לא רצה שמעון בהמקח. וכעת טוען ראובן שבעת שמיאן שמעון בהמקח הוחלט בידו הערבון והעצים כבר מכר לאיש אחר ושמעון טוען כנגדו שאם כדברי ראובן כן הוא שהי' הברירה בידו בכל עת לקיים המקח מפאת שלא הוגבל זמן ביניהם א"כ הרשות גם בידו להחזיק תמיד בהמקח ורוצה עתה לקיים הקנין ויתן לו העצים או שיחזיר לו האדרויף זהו תוכן טענותיהם:
הנה עיניכם הרואות דברי המחבר והרמ"א בח"מ סי' ר"ז סי"א בערבוני מחול לך דהמחבר מביא ד' הרמב"ם דאם חזר בו הלוקח קונה המוכר הערבון דבמה שהוא תחת ידו ל"ש אסמכתא והרמ"א מביא ד' החולקין דגם במה שהוא ת"י הוי אסמכתא ול"ק. והנה לכאורה יש להקשות ע"ד הרמב"ם מש"ס ב"מ ק"ט. ההוא שתלא דאמר אי מפסדינא מסתלקנא בלא שבחא ס"ל לר"כ שם דמסתלק בלא שבח ורבא אמר אסמכתא הוא ואסמכתא ל"ק וכ"פ הרמב"ם פ"י משכירות ה"ו וקשה דהרי התם השבח הוא בחזקת בעל הקרקע דקרקע בחזקת בעלי' קיימא כדא' בב"מ ק"ב ועתוס' ב"ב ס"א: ד"ה ארעתא ואפ"ה אמרי' דהוי אסמכתא [ועט"ז ופרישה סי' ר"ז שם דלשון מחול לך ל"ד וכ"מ מד' הש"ס נדרים כ"ז: בהך דליבטלן זכותי שמשם הוא מקור הדין של הרמב"ם וע' בר"ן ובפי' הרא"ש שם] והרגיש בזה קצת במח"א ה' אסמכתא סי' ו'. ויש להקשות קושי' זו גם לד' החולקים ע"ד הרמב"ם דהנה בתוס' ב"מ פ"ב. ד"ה לא כ' גבי אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי דאמרי' דהו"ל כאלו המלוה מוחל כל החוב ול"ה אסמכתא ולכאורה הרי דעת התוס' בב"מ ע"ד. ובסנהדרין כ"ח. דגם במחילה שייך אסמכתא ע' תומים סי' ע"ב ס"ק י"א. וע"כ דבאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי ליכא פסידא לבעל השדה דמניעת הריוח לא מיקרי הפסד להכי א' אסמכתא ל"ק משא"כ במשכון הא הלוה מפסיד המשכון והיכי דאיכא פסידא כ"ע מודו דבמחילה ל"ה אסמכתא וא"כ קשה לכ"ע בההוא שתלא אמאי יהי' אסמכתא ונלפענ"ד עפ"מ דמבואר בח"מ סי' ע"ג סי"ט ובסי' רמ"א ס"ב ברמ"א דבחפץ שהוא בעין ל"ש מחילה והנה בב"ק ק"י: קא' שם בגמ' על הא דקתני במתני' בגוזל את הגר ונשבע לו ונתן הכסף לאנשי משמר אין היורשין יכולין להוציא מידם וקא' התם ש"מ כסף מכפר מחצה כו' וכ' בתוס' שם מכאן נראה דהכהן א"י למחול כיון דהוי כפרה והקשה הפנ"י בחי' שם דהרי בגזלן דאינש דעלמא קיי"ל דיכול למחול אף דהקרן מעכב כפרה ועכצ"ל דכיון שמוחל לו הו"ל כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו והו"ל כפרה בזה וא"כ בכהן נמי נימא הכי ותי' דבשלמא הנגזל שהחפץ היי שלו כבר א"כ אמרי' שפיר דהו"ל כאלו נתנו לו עכשיו במתנה אבל הכהן הא לא זכה בו מעולם א"י ליתנו לו במתנה כ"ז שלא זכה בו עדיין ע"ש ולפי"ז מיושב ע"נ הקושיא הנ"ל דבשלמא בערבוני מחול לך שפיר מהני במעות מחילה וכשהערבון הוא חפץ הו"ל כאלו נתנו לו במתנה משא"כ שבח האילנות או הפירות שמגיע להשתלן הרי מחילה ל"ש בהן דבדבר שהוא בעין ל"ש מחילה ול"ש ג"כ לומר דליהוי כאלו נטלו וחזר ונתנו להבעלים במתנה כיון דבדבר של"ה שלו מעולם הא א"י ליתנו במתנה כנ"ל:
והנה בנ"ד לא מיבעיא אם הי' לראובן היזק במה שמכר העצים לאחר הרי גם לשי' ר"ת שבתוס' ב"מ וסנהדרין הנ"ל דבערבוני מחול לך הוי אסמכתא מלבד דהרי כ' שם הטעם משום שאמר נמי אם יחזור המוכר יכפול ערבונו ומגו דל"מ לגבי המוכר ל"מ נמי כנגד הלוקח ע"ש ומובן הוא בסברא דהלוקח לא קניס א"ע רק אם בצד ההיפוך יתקיים גם הקנס של המוכר. וכי"ב כ' בט"ז יו"ד סי' רל"א סק"ג בשם תשו' הרש"ל בא' שאמר לאשתו תנה לי ת"כ שלא תינשא לאיש אחר אחר מותי וגם אני אדור לך שלא אשא אחרת אחר מותך אין נדרו חל אפי' כבר קיים פו"ר בשעת נדרו ולכן גם נדרה אינו חל כי היא לא נדרה אלא ע"ד זה שנדרו קיים ע"ש והה"נ סברא הוא. דלא קניס א"ע הלוקח רק באופן שהקנס של המוכר הוא קים. וא"כ היכי שלא כ' רק ערבוני מחול לך לחוד גם לר"ת מהני ואפי' אי נימא דליתא להך סברא לפי"ד התוס' כתובות מ"ז: דל"א אומדנא היכי שתלוי בד"א וא"כ אף דאומדן דעת הוא שהלוקח לא קניס א"ע רק אדעתא דהכי ל"מ משום שתלוי גם בדעת המוכר ומהך דתשו' רש"ל הנ"ל באמת אין ראי' לפמ"ש במ"ל פ"ו מזכיי' ע"ד תשו' הרא"ש בנדר נדוניא לבתו והעני דא"צ למכור ביתו דאדעתא דהכי לא נדר והק' הרי בתלוי בד"א ל"א אומדנא ותי' דשאני נדר משום דהוא רק בינו לבין קונו ע"ש וא"כ י"ל דבהך דתשו' רש"ל שהוא לענין אי' נדר שנוגע בינו לבין קונו שייך שפיר אומדנא אף שתלוי בד"א משא"כ בדבר שבממון שבינו לבין חבירו ל"מ אומדנא אבל עכ"פ במקום פסידא הא גם לר"ת ליכא במחילה דין אסמכתא כנ"ל אלא אפי' ל"ה לראובן היזק במכירת העצים לאחר מ"מ הא יכול ראובן המוכר למימר קים לי כהרמב"ם דס"ל דבערבוני מחול לך ל"ה אסמכתא כיון שהוא ת"י. והנה לכאורה י"ל דאפי' לא נכתב בפירוש בהשליסצעטיל שאם יחזור בו הלוקח ערבונו מחול להמוכר בכ"ז כיון שמנהג הוא כן בין התגרים ובכה"ג שהמנהג הוא כן אפי' לא נכתב כנכתב דמי כמ"ש בתוס' ב"מ ק"ד. גבי אם אוביר ולא איעבד אשלם במיטבא דר"מ הי' דורש לשון הדיוט וכ' בתוס' שם דבמה שהדיוטות רגילין לכתוב שלא מתקנת חכמים אפי' לא נכתב כנכתב דמי דאי בנכתב דוקא פשיטא שיש לו לקיים כמו שהתנה דהא לא אסמכתא הוא ע"ש וע' בהה"מ פ"ח מה' שכירות הי"ג. וה"ה בנ"ד כיון שהמנהג הוא כן בין הסוחרים שהאדרויף נחלט גם כשל"ה היזק אפי' אי לא נכתב בפירוש כנכתב דמי אמנם באמת נראה דכל שלא נזכר כן בהשליססצעטיל אין המוכר יכול לומר קים לי כהרמב"ם דהרי בתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' רמ"ז כ' דאפי' לד' הרמב"ם דפוסק בערבוני מחול לך קנה המוכר הערבון אם חוזר בו הלוקח זהו דוקא כשאמר הלוקח כן בשעת המכר אבל אם ל"א כן בשעת המכר אף שמקודם דברו מזה בכה"ג לכ"ע ל"ק הערבון דאפושי במחלוקת לא מפשינין ע"ש וא"כ מכ"ש כשל"ה מדובר כלל מזה בודאי צריך להחזיר להלוקח הערבון. ומה שרצה הרב מברעזיב לומר דמכח דד"מ מוחלט האדרויף כשחוזר הלוקח ולהכי ל"ש אסמכתא שגה בזה במח"כ דהרי אפי' להסוברים דא' דדמ"ד גם בדבר שאינו נוגע לטובת המלך מ"מ הלא כבר האריך בש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט וסי' שנ"ו סק"י דל"א דינא דמלכותא דינא במה שהוא נגד ד"ת והלא רבים מגדולי הפוסקים ס"ל דמדאוריי' אסמכתא ל"ק עש"ך סי' ר"ז ס"ק י"ח וכ"נ באמת מש"ס סנהדרין כ"ה. בהך דאין א' מהן נזיר ע"ש ובדבר מה שרצה הרב מיאשניצא לומר כיון דהלוקח יש לו בידו השליססצעטיל הוי כמו מוחל ותפוס שטרא בידי' הנה מלבד דשי' רוה"פ דמחילה ל"ב קנין אפי' בתפס שטר ע' באס"ז ב"ק מ"ט: ובאה"ע סי' ס"ג וחמ"ח סי' ק"ה ס"ק י"ד ועש"ע ח"מ סי' פ"ב סי"א ובכנה"ג שם ובב"ח ח"מ סי' י"ב וש"ך שם וסי' כ"א ובסי' רמ"א ופלפל בזה בתשו' שער אפרים סי' קל"ג ושו"ת רח"כ חח"מ סי' ז' חוץ לזה הלא השליססצעטיל גופי' הרי בהשליסס־ צעטיל א"י הלוקח לתובעו כיון שחזר בו מקניית הסחורה ומה זה ענין למוחל ותופס שטר. ועוד הרי הא דתופס שטר ל"מ מחילה הוא משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי דאף דקיי"ל כב"ה דלאו כגבוי דמי מ"מ בחוב ברור גם ב"ה מודה דכגבוי דמי כמ"ש בתוס' סוטה כ"ה: ד"ה ב"ה השני. ועתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' ל' ובכנה"ג סי' פ"ב ובנ"ד הלא אין החוב ברור כיון דספק הוא בשלמי הי' החזרה מהמקח אם מצד המוכר או מצד הלוקח. ולבר מן כל דין הרי השליססצעטיל ל"ה רק כתב יד דאין גובין בו ממשעבדי והלא א' בגיטין ל"ז. ובכ"ד דל"א שטר העומד לגבות כגבוי דמי רק בשטר שגובין בו ממשעבדי ע' שבועות מ"ח: ובפרש"י שם. ובכת"י בודאי מהני מחילה אפי' בתופסו בידו. אמנם כיון של"ה מדובר ביניהם בפירוש שיוחלט האדרויף מחויב ראובן להחזירו לשמעון. דברי ידידכם דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |