הרי בשמים/ב/ריד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב ריד

סימן ריד

בעזה"י יום ג' תשעה לחודש זיו שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי.

רב שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ומקשה מתון ומסיק כש"מ גרשון שטערן נ"י אבד"ק לודאש יצ"ו במדינת אונגארן.

מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד מה שנתקשה בהא דיליף ר"י בפסחים כ"ז: דאין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר לפמ"ש הרא"ש סוף ע"ז על קושי' התוס' שם לשי' רש"י ור"ת דלינת לילה פוגמת למה הצריך הכתוב שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ אחרי בישול חטאת למ"ד נטל"פ מותר הלא שרי לבשל בו אחר עמוד השחר ותי' הרא"ש דאעפ"י שכשנפגם היתר מה"ת אם נעשה נותר מ"מ גזה"כ היא שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ וא"כ איך ילפינן מיני' חמץ הא נותר חידוש הוא דבכה"ת נטל"פ מותר והכא אסור ומחידוש לא גמרינן עכ"ק:

הנה מלבד די"ל דאין כאן קושיא כל עיקר דהרי החידוש אינו על האיסור של נותר רק על הכשר כלי המקדש שהקפידה התורה שלא יהי' בהן אפי' בליעת איסור פגום כדמייתי הרא"ש שם מידי דהוי אמו"ש לאחר ההגעלה שכבר נפלט כל האיסור טעון מו"ש לרבי בצונן ולרבנן שטיפה יתירתא וחזינין דהקפיד הכתוב על נקיון וטהרת הכלים שבמקדש וה"ה דהוי גזה"כ שלא יהי' בכלי מקדש אפי' טעם פגום של איסור וא"כ מה שייך למיפרך אנותר דחידוש הוא לבר מן דין י"ל דלר"י אין אנו צריכין לתרץ מכח גזה"כ כיון דר"י ס"ל בחולין ק"ח: דמב"מ במשהו ובתוס' ע"ז ס"ו. כ' בשם י"מ דהיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור וכ"ה בטא"ח סי' תמ"ז בשם הר"א ממיץ ובב"י שם בשם תשו' הרשב"א וכן העלו האחרונים ז"ל בדעת רש"י בפסחים' ל'. ע' מק"ח סי' תמ"ז ס"ק י"ב וי"ל דהכי ס"ל גם לר"ת וא"כ ל"ה גזה"כ מכח דהוי נטל"פ כיון דע"כ צריך שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ שלא ישתמש בהן במינו דהוי במשהו ואף שהוא נטל"פ טעם משהו מיהא איכא [ומ"ש בס' ערבי נחל בדרוש ב' לפסח דאי אזלינן בתר בטל א"א לומר בזה מב"מ ל"ב כיון דבמנחות כ"ב. אמרינן דלמ"ד בתר בטל אזלי' להכי אין נבילה בטלה בשחוטה משום דאפשר לנבילה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא הוי עפרא בעלמא ובטיל איסורא מיני' וכיון דא' בסוף תמורה דאפר הקדש לעולם אסור א"א לבטל שיהא כמבטל ע"ש זה אינו רק לתי' קמא בתמורה שם אבל לתי' בתרא דהתם דמוקי ההוא דאפר הקדש לעולם אסור בתרומת הדשן א"כ אפר הקדש דעלמא מותר והכי מפורש בתוס' מנחות כ"ב. ד"ה אין ע"ש] ונלפענ"ד ליישב עפי"ז קושי' התוס' בחולין צ"ט. בהא דפריך שם על רבא דמוקי הא דקא' התם בזרוע בשלה זהו היתר הבא מכלל איסור לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור קמ"ל דהכא שרי וליגמר מיני' גלי רחמנא גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה כו' והקשו בתוס' ד"ה גלי דההוא קרא דחטאת מייתי הכא לטכ"ע ובפסחים מ"ה. מוקי לה להמל"א והנלפענ"ד בזה דהנה לכאורה יש להקשות בהא דקא' דיקדש אתי לטכ"ע הרי בקדשים אית לן למילף טכ"ע מדכ"ר הכשר בכלי מקדש שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ אמנם י"ל דכיון דבחולין להכי טכ"ע ל"ד לרבנן ולא ילפי מגע"נ דחידוש הוא דקדירה ב"י א"א דלא פגמה פורתא דמה"ט ל"י ממו"ש דהוי ג"כ חידוש כיון דלינת לילה פוגמת וכמ"ש הרא"ש הנ"ל ואע"ג דאיכא תרתי ושוב לאו חידושא הוא מ"מ הלא אין שניהם בענין א' דבגע"מ הוי ב"י ממש ובכלי מקדש איכא פגם דלינת לילה והוי דומיא דכ' הרא"ש בכורות ו': בהא דחשיב התם חלב חידוש דאתי מחי ושריא דאע"ג דמצינו ג"כ דשריא רחמנא ביצי עוף טהור אף דאתי מחי ואיכא תרתי ול"ה חידושא בכ"ז חשיב לי' חידוש כיון שאין שניהן באין מחי בענין א' ע"ש ומכ"ש בנ"ד בודאי ל"ה בענין א' והוי שפיר חידוש ול"ה מצינין למילף מיני' טכ"ע. אמנם אכתי קשה לדברינו הנ"ל דהרי רבא ס"ל בע"ז ס"ו מב"מ במשהו וא"כ ל"ה חידוש דאפשר דהצריכה התורה מו"ש כדי שלא ישתמש במינו דכיון דמשהו אסור גם נטל"פ אסור אכן י"ל דהנה בפמ"ג יו"ד רסי' ק"ג במש"ז כ' בהא דפליגי הפוסקים בא"ח סי' תמ"ז אי נטל"פ שרי היכי דמשהו אסור דטעם האוסר שהוא הרשב"א בתשו' סי' תצ"ט לשי' אזיל שכ' דהא דנטל"פ שרי בקדירה אב"י אף דנטל"פ ילפינן מנבילה שא"ר לגר ופליטת קדרה שאב"י הא ראוי למאכל אדם ע"כ הוא מטעם דגופו בטיל ברוב אלא שטעמו אוסר דבשא"מ יהיב טעמא אבל טעם פגום קצת לא אסרה תורה דל"י ממשרת אלא טעם מושבח וכיון דמטעם ביטול ברוב קאתינין עלה להכי היכי דאסור במשהו גם נטל"פ אסור אבל להר"ן בע"ז דס"ל דנטל"פ קצת הוא ג"כ מדין שא"ר לגר דכמו בשא"ר לגר שרי שאין נהנה כלל ה"ה איסור בתערובת כל שנטל"פ קצת הרי לא נהנה כלל מאיסור אדרבא מצערו שהרי נפגם על ידו דומה ממש לא"ר לגר וכיון דלטעם זה לא תלי' בביטול ברוב לכך אפי' באיסור שהוא במשהו ג"כ נטל"פ שרי והנה בש"ס ע"ז שם פליגי אביי ורבא בחמרא חדתא בעינבי דאביי אזיל במב"מ בתר טעמא ורבא אזיל בתר שמא ומבואר ברמ"א סי' צ"ח דפליגי אף בפחות מס' ע' פלתי וחו"ד שם וכ' המפורשים דלאביי דאזיל בתר טעמא י"ל טעם הרשב"א דהיתר דנטל"פ הוא מכח דהממש בטל ברוב ובטעם פגום ל"א טכ"ע משא"כ לרבא דכשאין שוין בשמא אף דשוין בטעמא הוי מבשא"מ ולדידי' בכה"ג לא בטיל ברוב אף בלי טעם ובעי' ס' דילפי' מזרוע בשלה וא"כ א"א לומר לדיד' דהממש בטיל ברוב היכי שהטעם הוא פגום וע"כ לדידי' ההיתר של נטל"פ הוא מכח נבילה שא"ר לגר וא"כ לדידי' אפי' היכי דמשהו אסור ג"כ נטל"פ שרי ואזדא לפי"ז קושי' המפורשים שהקשו דמאי מספקא לי' לרבא בע"ז ס"ח. אי ס"ל לרב נטל"פ אסור הרי ר"מ דס"ל נטל"פ אסור יליף מגע"מ דקדרה ב"י א"א דלא פגמה פורתא ולרב דס"ל מב"מ במשהו הא ליכא למילף מגע"מ די"ל דהגעלת כ"מ הי' משום מב"מ דבמשהו והיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור ולהאמור לרבא לשי' הא לא תלי' נטל"פ בהא אי הוי איסורו במשהו או לא ולפי"ז מיושב שפיר גם הקושיא הנ"ל דלרבא ל"ה מצינין למילף טכ"ע ממו"ש דקדשים כיון דחידוש הוא כמ"ש הרא"ש הנ"ל ואי דהצריך הכתוב מו"ש כדי שלא ישתמש במינו דהוא במשהו ונטל"פ נמי אסור ז"א דלרבא הא ע"כ הוא כטעם הר"ן ושרי נטל"פ אפי' באיסור משהו כנ"ל וממילא מיושב ע"נ לפי"ז גם קושי' התוס' דחולין הנ"ל דבפסחים שפיר קא' דיקדש אתי להיתר מצטרף לאיסור דהתם כולה סוגיא אזלא לאביי כמבואר בנזיר ל"ז. דאביי מותיב כל הני תיובתי עתוס' שם וברמב"ן בפסחים שם ולאביי הא א"א לומר דיקדש אתי לטכ"ע כיון דלדידי' שפיר ידעינן טכ"ע בקדשים ממו"ש ואי דחידוש הוא מכח נטל"פ ז"א דלדידי' הלא שפיר אפשר לומר משום חשש שמא ישתמש במינו דאיהו הא ס"ל טעמא דנטל"פ משום דהממש בטל ברוב והיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור וא"כ ל"ה חידוש ולהכי קא' דיקדש אתי להמל"א:

ובאופן אחר י"ל בישוב קושי' התוס' הנ"ל בסגנון הנ"ל דהנה באמת הר"ן בסוף ע"ז מביא ג"כ קושי' התוס' דלמה הצריכה התורה מו"ש הרי לינת לילה פוגמת ותי' הר"ן דגם באב"י הבליעה בעצמה אינה נפגמת אלא כשבא לתבשיל אחר הוא פוגמו וכיון שהבליעה בעצמה משובחת ונותר מצוה לבערו ואמרה תורה דהביעור בכ"ח שבירה ובכ"נ מו"ש ע"ש וא"כ לפי"ז שוב ל"ה ההכשר בכלי מקדש חידוש והדר קשיא שפיר קושי' הנ"ל דהי"ל למילף טכ"ע בקדשים מהכשר כלי המקדש אמנם באמת י"ל דע"כ אין המו"ש לבער הבלוע רק גזה"כ הוא דהרי בכ"ח אין הבלוע מתבער בהשבירה כיון דנשאר הבלוע בחרסים וא"כ י"ל דה"ה במו"ש לא הקפידה תורה לבער הבלוע והוא גזה"כ וכדמצינו נמי דמסתפק הש"ס בזבחים צ"ה: להצריך מו"ש אפי' בבישול בלא בלוע והיינו מטעם דחידוש הוא וכדקא' בחולין ק"ח. אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי וא"כ א"א למילף טכ"ע ממו"ש די"ל דהוי גזה"כ כמו דהשבירה הוי ע"כ גזה"כ ואין ללמוד הימנו טכ"ע אולם עדיין קשה דהרי בזבחים צ"ו. פריך על הא דתנן קדירות של מקדש ישברו ושבירתן בקודש וכי עושין אשפתות בעזרה אשתמיטתי' הא דתני שמעי' בקלנבו שברי כלי חרש נבלעין במקומן וא"כ לפי"ז ל"ה שבירה בכ"ח גזה"כ דשפיר מתבער הבלוע מן העולם כיון דהשברים נבלעין בקרקע דרך נס וכיון דלית לן למימר דהוי השבירה גזה"כ ממילא הוי גם המו"ש להוציא הבלוע ושפיר שמעינין טכ"ע ממו"ש והדק"ל ל"ל לרבא יקדש על טכ"ע. אמנם י"ל דרבא לשי' בפסחים ס"ד: אתמר אביי אמר ננעלו תנן רבא אמר נועלין תנן מאי בינייהו א"ב למיסמך אניסא אביי אמר ננעלו תנן כמה דעיילי מעלו דסמכינין אניסא רבא אמר נועלין תנן ולא סמכינין אניסא ע"ש ולפי"ז כיון דס"ל לרבא דלא סמכינין אניסא א"כ איך התירה התורה שבירה בכ"ח ולסמוך אניסא שנבלעו במקומן דליהוי ביעור וע"כ דשבירה בכ"ח חידוש הוא ולא לבער הבלוע ממילא גם מו"ש דכ"נ אינו לבער הטעם ולא שמעינין מיני' טכ"ע ולכך אצטריך רבא שפיר יקדש למידרש טכ"ע משא"כ בפסחים דכולה סוגיא הוא אליבא דאביי כנ"ל ואיהו לשי' אזיל דס"ל סמכינין אניסא וא"כ הוי שפיר שבירה בכ"ח כדי לבער הבלוע וה"ה מו"ש ושמעינין שפיר טכ"ע מהתם וע"כ אצטריך לדידי' יקדש להמל"א. ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' התוס' בפסחים ל'. שהקשו דמאי מספקא לי' לרבא בע"ז גבי עכברא בשיכרא אי ס"ל לרב נטל"פ אסור או מותר ואמאי לא פשיט לי' מהא דאמר רב קדירות בפסח ישברו דע"כ ס"ל נטל"פ אסור ולדברינו א"ש דהנה בס' אור חדש הקשה בהא דפריך התם ולישהינהו אחה"פ וליעבד בהו שלא במינן דילמא ס"ל כר"י דאב"ח א"ש ויליף לה מנותר ולכך ישברו כדי לבער הבלוע מן העולם כמו בנותר דא"ת כ"ח ישבר לבער בליעת נותר אמנם באמת י"ל דשא"ה בכ"מ דשברי כ"ח נבלעין במקומן והוי שפיר ביעור משא"כ הכא הא בהשבירה ליכא ביעור דהחרסין עדיין בעולם ולפי"ז לרבא שפיר מספקא לי' דילמא ס"ל לרב נטל"פ שרי ואפ"ה ישברו כדי לבער הבליעה מן העולם כיון דהבליעה בעצמה משובחת וכד' הר"ן הנ"ל ואי דשברי כ"ח נבלעין במקומן ז"א דהרי ס"ל לרבא דלא סמכינין אניסא וע"כ דהשבירה בעצמה הוי ביעור כדא' בב"ק נ"ד. שבירתן זהו מיתתן וא"כ גם בחמץ י"ל הכי. אמנם הא קשיא לכאורה לדברינו דהרי הא דידעינן טכ"ע בכל הקדשים אף דקרא דיקדש. רק בחטאת כתיב קא' בזבחים צ"ח. דילפינן מזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת מה חטאת מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע עתוס' שם וא"כ הלא באמת הקשו בתוס' ר"פ דם חטאת [זבחים צ"ב. ד"ה יכול כו'] דמכלן דאתיא היקשא לענין דמתקדש בבלוע ומיעוטא דזאת התורה ממעט קק"ל לענין שאין דמן טעון כיבוס אימא איפכא ותי' דכיון דאשכחן דכל הקדשים טעונין מו"ש מדאצטריך אותה למעוטי תרומה סברא הוא לאוקמי היקשא לענין להתקדש בבלוע מאחר דאשכחן דטעונין מו"ש מטעם בליעת כלי ולדרכנו הנ"ל הא לכך לא ילפינן אליבא דרבא בקדשים טכ"ע ממו"ש משום דמהתם הו"א דלאו משום להוציא הבליעה רק גזה"כ דומיא דשבירת כ"ח א"כ לא מצינין למילף גם מיקדש טכ"ע בשאר קדשים דאימא דהיקשא דכל הקדשים לחטאת הוא לענין כיבוס וזאת ממעט בלוע בשאר קדשים כיון דכל מאי דמסתבר לן למוקמי ההיקש על בלוע הוא רק מפאת דאשכחן מו"ש דהוא משום בליעת כלי וכיון דלרבא ע"כ לא משום בלוע הוי תו לית לן שום טעם למוקמי ההיקש על בלוע דוקא. אולם י"ל דלרבא הא בלא"ה ליתא לתי' התוס' הנ"ל שכ' דלהכי מסתבר לרבות בלוע כיון דאשכחן דכל הקדשים טעונין מו"ש מדאצטריך אותה למעוטי תרומה ורבא הא קא' שם צ"ו: דאצטריך למעוטי תרומה דמו"ש בקדשים הוא מים ולא ביין ומזוג ותרומה אפי' ביין ומזוג ופרש"י שם דבתרומה לא קפדינין אלא אהגעלת איסור הנבלע בו וא"כ לפי"ז לדידי' ע"כ דאין המו"ש משום בלוע דמו"ש להוציא הבלוע הא אית' גם בתרומה וע"כ אנו צריכין למימר דלרבא מסתבר לאוקמי מיעוטא דזאת למעט כיבוס כיון דלא מצינו כה"ג בכה"ת כולה וההיקש לרבות קידוש בבלוע כיון דמצינו כה"ג דבלוע אוסר בטכ"ע בשאר איסורין ואף דטכ"ע ל"ד דל"י מגע"מ ובב"ח ונזיר בכ"ז הרי מצינו דאסרה תורה גבי הני ואמרי' דדמי להני משא"כ כיבוס לא מצינו בשום מקום דכוותי' ומהיכי תיתי נימא דהוקשו בזה גם שאר קדשים לחטאת ושכן אנו מוכרחין לומר ג"כ בד' הרמב"ם ז"ל דפוסק בפ"ח ממעה"ק ה"ב כר"ש דס"ל בזבחים צ"ג. דדם פסול אפי' הי"ל שעה"כ אין טעון כיבוס וקא' טעמא מדכתיב אותה והקשו עליו דא"כ איך פוסק שם בה' ט"ז דקק"ל בעי מו"ש דהוא כר"י דקא' מדאצטריך אותה למעוטי תרומה מכלל דקק"ל טעונין מו"ש ותי' בס' צ"ק דהרמב"ם פוסק כר"י דקק"ל טעונין מו"ש אבל לא מטעמי' מדאצטריך אותה רק דיליף מהיקשא דזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת דילפי' מהיקשא לענין בליעה וה"ה לענין מו"ש דמו"ש מטעם בליעת כלי אתי ולד' התוס' הנ"ל הא מאי דמוקמי' ההיקש על בלוע הוא רק מדחזינין דכל הקדשים טעונין מו"ש מדאצטריך אותה פרט לתרומה ואי לא ידעי' מו"ש רק מכח היקשא דבלוע א' ביעא דההיקש אתי לכיבוס וע"כ כדברינו דיותר מסתבר לאוקמי על בלוע דאשכחן כוותי' באיסורין אחרים ולא בכיבוס דלא מצינו כה"ג בכה"ת כנ"ל:

והנה הרמב"ם שם בהלכה י"ד מחלק בהא דכ"ח ישבר דהוא רק בחטאת ולא בשאר קדשים ותמהו עליו מד' הש"ס זבחים צ"ה: בעי רמב"ח תלאו באויר תנור מתו אבישול ובילוע הוא דקפיד רחמנא א"ד אבישול בלא בלוע כו' ת"ש דאר"נ ארב"א תנור של מקדש של מתכת הי' ואיס"ד בישול בלא בילוע לא קפיד נעביד של חרס כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובילוע עבדינן של מתכת ולד' הרמב"ם ז"ל מאי איכפת לן בשירי מנחות הרי בשאר קדשים ל"ב שבירה בכ"ח רק בחטאת ואי משום מנחת חוטא הרי במנחת חוטא ל"ה שמן וכבר הארכתי בישוב ד' הרמב"ם בספרי הר"ב סי' מ"ט. ומה שנלפענ"ד כעת הוא עפ"מ שהקשה עוד בברה"ז לסברת הרמב"ם דבשאר קדשים חוץ מחטאת סגי במו"ש אפי' לכ"ח א"כ איך ילפי' מהא דהתורה העידה על כ"ח שא"י מידי דפיו לעולם ואין לו תקנה אלא שבירה הרי בשאר קדשים סגי גם בכ"ח מו"ש וא"כ נילף משאר קדשים דמהני הגעלה לכ"ח ותי' בצ"ק דס"ל להרמב"ם דמה שהחמירה תורה בחטאת יותר מבשאר קדשים אינו חומרא בלי טעם אלא התורה החמירה בחטאת דאוסרת אפי' במשהו וכ"ח א"י מידי דפיו לעולם אפי' אחר מו"ש דעכ"פ נשאר בו משהו וחטאת אוסרת במשהו ולהכי טעון שבירה משא"כ בשאר ק"ק דאינם אוסרים במשהו סגי במו"ש לפי"ז שפיר ילפינן יי"נ וחמץ ושאר איסורים דאוסרים במשהו דהתורה העידה על כ"ח שא"י מידי דפיו לעולם ואוסרת במשהו עכ"פ כמו דחטאת אוסרת במשהו וצריך שבירה בכ"ח עכ"ד והכי מבואר באמת בעיטור ח"ב ד"ו ע"ג בדפוס לבוב אמנם עדיין קשה דהרי באמת קיי"ל דכ"ח א"י מידי דפיו לעולם אפי' באיסורין שהם בנ"ט שע"כ נלפענ"ד דהנה באמת בט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ח כ' לד' המרדכי דבכ"ח אמרינן שגוף החרס נעשה נבילה ולכך אפי' בכ"ח חדש צריך לשער נגד החרסית כולו ע"ש וא"כ הרי כ' הרשב"א בתה"א ובחי' חולין צ"ח דבקדשים דהמל"א אמרי' חנ"נ מה"ת וא"כ לפי"ז א"ש מה שנתקשה הבעל העיטור וכן הקשה בס' פנים יפות עה"ת פ' צו דאמאי א"ת כ"ח ישבר לישהינהו עד שיהיו אב"י ויהי' לפגם דשרי מה"ת ולהאמור אף שנפגם הטעם הרי מ"מ גוף החרס נ"נ ובחרס גופי' ל"ש פגם אפס דאי נימא דעיקר הטעם יוצא ע"י הגעלה רק שנשאר משהו הא ל"ש נעשה נבילה כיון דעיקר הטעם סופו לצאת ע"י בישול גדול ל"א דנ"נ כמ"ש בתוס' חולין ק'. ד"ה כשקדם וסלקו דכל שסופו לצאת אף שעדיין לא יצא לא נ"נ. אמנם הא קשיא דהרי קיי"ל דאפי' לשי' הר"א דל"א חנ"נ בשאר איסורין מ"מ החתיכה נשארת באיסורה ואף אם יש בתערובת ס' נגד כל החתיכה מ"מ החתיכה נשארת באיסורה דאיפשר לסוחטו אסור וטעמא משום דאין האיסור נסחט מהחתיכה לגמרי ונהי דבבישול נסחט בליעתה ומתפשט בכל התבשיל בשוה מ"מ גם בתוכה נשאר מעט איסור דאין הגעלה באוכלין ולהכי כיון שנשאר בתוכה משהו איסור עדיין באיסורה קיימא כמבואר כ"ז בתוס' חולין ל"ז: ד"ה וכחל מן המנין ושם קי"ב. ד"ה תרי גללי דמלחא ובחי' הרשב"א חולין ק"ח ובר"ן שם ובתשו' הרשב"א סי' תצ"ה ובטור וב"י ס' ק"ו. וא"כ בשלמא בכלי מתכת דע"י הגעלה נפלט לגמרי ל"ש לומר אפשר לסוחטו משא"כ בכ"ח דלעולם נשאר משהו הי"ל לאסור הכ"ח מכח אפשר לסוחטו ואמאי פוסק הרמב"ם דבכ"ח בשאר קדשים סגי במו"ש אמנם הדבר נכון עפמ"ש בתשו' מהר"ם לובלין סי' כ"ח מובא בש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ג ובט"ז סי' צ"ו סק"ה דהא דאמרי' אפשר לסוחטו אסור ואותה חתיכה נשארת באיסורה זהו דוקא היכי דבלע איסורא משא"כ היכי דבלע היתרא אף החתיכה עצמה מותרת אף דלא נסחט לגמרי ע"ש ועמג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח א"כ הא א' בע"ז ע"ו. דקדשים הוי היתרא בלע וא"כ ל"ש אפשר לסוחטו וא"כ לפי"ז שפיר ילפי' דכ"ח ל"מ לי' הגעלה אף באיסורין שהם בנ"ט מהא דא"ת כ"ח ישבר והטעם דנשאר משהו כנ"ל א"כ ממילא גם בשאר איסורין אסור מכח אפשר לסוחטו וא"א למילף מהא דסגי בשאר קדשים מו"ש דשאני קדשים דהיתרא בלע. וארווחנא בהא ליישב ד' רש"י ז"ל בפסחים דבגמ' שם פריך על הא דרבא בר אהילאי בההוא תנורא דטחו בי' טיחיא אסרה למיכלי' לריפתא אפי' במילחא לעולם דילמא אתי למיכלי' בכותחא ואותבי' מהא דאין לשון את העיסה בחלב כו' כי"ב אין טשין את התנור באלי' ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור הא הוסק התנור מיהא שרי תיובתא דרב"א תיובתא א"ל רבינא לר"א וכי מאחר דאיתותב רב"א אמאי קא' קדרות בפסח ישברו א"ל התם תנור של מתכת הכא בקדרה של חרס ופירש"י וז"ל רב מוקי לי' לההוא דקתני עד שיוסק דמשמע הא הוסק שרי בתנור של מתכת אבל של חרס התורה העידה עלי' שא"י מידי דפיו לעולם עכ"ל ותמהו המפורשים דל"ל לרש"י ז"ל לומר דרב דוקא מוקים לה הכי ובש"ס זבחים צ"ה: קא' בגמ' הכי בהדיא רב מוקי לה ההוא בשל מתכת והוא לכאורה אך למותר וגם אמאי באמת נשאר בתיובתא על רב"א ולא משני הא בשל מתכת הא בשל חרס ובפשיטות י"ל דרב אשי לא הו"מ לשנויי הא בשל מתכת כיון דבסוף ע"ז רמי משניות אהדדי תנן השפודין והאסכלא מלבנן באור וגבי קדשים תנן השפוד והאסכלא מגעילן בחמין ומקיים התם ר"א התי' דמשני גבי קדשים היתרא בלע ולכך סגי בהגעלה ובגע"נ איסורא בלע לכך בעי' ליבון הרי דהיכי דהיתרא בלע אפי' בתשמישו ע"י האור סגי בהגעלה וא"כ אי איתא דמיירי בשל מתכת ל"ל להתנור היסק הרי די בהגעלה כיון דהיתרא בלע ולכך קא' רב מוקי לה בשל מתכת כלומר דלרב כיון דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור וע"כ ס"ל דגם אטעם קלוש יוכל לחול איסורא וא"כ הרי הטעם דהיתרא בלע קיל כ' הראשונים ז"ל משום דהוי טעם קלוש דהיתרא ושרי ורב דס"ל דגם טעם קלוש דהיתרא אסור א"כ גם בהיתרא בלע בעי ליבון ונהי דלרב א"א למימר נמי התי' דמשני התם כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו כיון דבאמת הקשו התוס' בזבחים צ"ו וחולין קי"ב. דאיך שרי לבשל שלמים בקדרה שבישל בה חטאת הרי ממעט באכילתו דאינו נאכל אלא ליום ולילה ואינו נאכל אלא לזכרי כהונה ותי' דמב"ב מדאוריי' בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמי' אדאוריי' וזה ל"ש לרב דאיהו הא ס"ל מב"מ במשהו אבל הא איכא לשנויי לדידי' כשינויא דר"פ התם דמשני האי קריד והאי לא קריד ע"ש וכיון דלדידי' גם בהיתרא בלע בעי ליבון להכי שפיר קתני עד שיוסק התנור. או י"ל עפי"ד הרא"ש הנ"ל שכ' לד' הפוסקים דלינת לילה פוגמת א"כ נעשה בעה"ש לפגם וע"כ שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ גזה"כ הוא וכיון דהוי גזה"כ הא לית לן למילף מהתם למק"א דכ"ח א"י מידי דפיו לעולם וע"כ ל"ה רק מדרבנן וא"כ הי"ל להקל בנ"ט בר נ"ט או באב"י כמ"ש בט"ז סי' צ"ג סק"א בדעת בעה"ע ע"ש וא"כ לדידן דקשרינין נטל"פ א"כ ל"ה הא דכ"ח א"י מידי דפיו רק מדרבנן וא"כ מאי מועיל לן אי הוי מוקמי' הא דרב"א בשל חרס דאכתי כיון דע"כ ל"ה רק מדרבנן הו"ל למשרי התם דהוי נ"ט בר נ"ט ובפרט דקא' דאסרה רב"א לריפתא לעולם ומשמע מזה שנאסר אפי' לאחר מעל"ע והוסק דבכה"ג עכ"פ הי"ל להקל כיון דאינו רק מדרבנן משא"כ לרב אתיא האוקימתא שפיר דאיהו הא ס"ל נטל"פ אסור וא"כ ל"ה גזה"כ ושפיר י"ל דהא דכ"ת א"י מידי דפיו הוא מה"ת ולכך החמיר רב"א שפיר לאסור למיכלה לריפתא לעולם ולדרכנו יתבאר שפיר דלכאורה האיך נוכל למוקמי ההוא דרב"א בתנור של חרס דאינו מועיל היסק משום דא"י מידי דפיו הרי הוי היתרא בלע מהשומן שנבלע בפת ושפיר נלמד משאר קדשים דסגי גם בכ"ח מו"ש כנ"ל אמנם הלא הטעם דבהיתרא בלע ל"א אפשר לסוחטו כיון דעיקר הטעם נסחט ולא נשאר רק טעם קלוש וטעם קלוש דהיתרא מותר כמ"ש הרשב"א בנ"ט בר נ"ט דהיתרא דשרי מה"ט וא"כ תינח לדידן דקיי"ל נ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי משא"כ רב לשי' דס"ל בחולין קי"א: דגם שעלו בקערה אסור לאוכלן בכותח וא"כ ס"ל דגם אטעם קלוש דהיתרא חל איסורא וא"כ כדקא' התם דף ק"ח. אפשר לסוחטו אסור ה"ה באפשר לסוחטו דהיתרא ושפיר קא' דרב מוקים לה הא בשל מתכת הא בשל חרס דאיהו לשי' אזיל דס"ל דגם טעם קלוש דהיתרא אסור אבל על רב"א שפיר נשאר בתיובתא כיון דלהלכה א"א למימר הכי דאפשר לסוחטו דהיתרא הא שפיר נלמד מכ"ח דשאר קדשים דל"ב שבירה כנ"ל. ודעת לנבון נקל לישב בזה קושי' האחרונים ז"ל דאמאי קא' שמואל קדירות משהי להו עד לאחה"פ דהרי לשמואל אא גם בחרס מהני היסק דע"כ לדידי' הך דאין טשין את התנור באלי'מיירי בחרס דלדידי' א"א לאוקמי בשל מתכת דהרי באמת הקשו בתוס' שם דכיון שנתקנח התנור יפה או הוסק פ"א אמאי אסור לאוכלו בכותח הרי הוי נ"ט בר נ"ט ותי' דשומן שעל החרס א"י לקנח יפה וא"כ א"א לאוקמי בשל מתכת דמתכת הרי יכול להתקנח והו"ל נ"ט בר נ"ט ובשלמא רב מוקי לה שפיר בשל מתכת דלשי' אזל דאוסר נ"ט בר נ"ט אבל שמואל הא קשרי נ"ט בר נ"ט וע"כ מיירי בשל חרס ואפ"ה מהני היסק וא"כ אמאי ל"מ היסק להקדרות של פסח אף להשתמש בהן בפסח ולהאמור י"ל דס"ל דע"י היסק עכ"פ נשאר משהו דכ"ח א"י מידי דפיו ואי דא"כ הי"ל למיסר משום אפשר לסוחטו ואיך קא' עד שיוסק התנור הא הוסק מיהא שרי ז"א דמלבד דס"ל לשמואל בחולין ק"ח דגבי בב"ח אפשר לסוחטו מותר הלא הכא הוי אפשר לסוחטו דהיתרא דלכ"ע שרי משא"כ בקדרות ש"פ ל"מ היסק כיון דנשאר משהו אסור להשתמש בהן ואף דשמואל ס"ל דחמץ בזמנו שלב"מ בנ"ט ול"ג אטו מינו וא"כ יוכל להשתמש בהן שלא במינן ז"א דהרי כ' הריטב"א בחי' חולין שם דהא דס"ל לשמואל אפשר לסוחטו מותר הוא רק בבב"ח כיון דרק חיבורם יחד גורם האיסור ולפיכך אם נתפרדו באופן שאין נותנים טעם זב"ז ל"ה דרך בישול וחוזר להיתרו כמו בכלאי בגדים דעלמא אבל איסור שנתערב בהיתר ואסרו אפי' אם נסחט האיסור ונפרד כיון שנשאר עדיין משהו אינו חוזר להיתרו ע"ש ויש להוכיח זה מע"ז ס"ז. דס"ל לשמואל התם בחומץ שנתן לתוך גריסין צוננים דהי' לשבח ואח"כ הרתיחן ונעשו לפגם דאסור ובתוס' שם דף ס"ח. כ' הטעם דהשביח ולבסוף פוגם אסור דכיון דמעיקרא השביח ונקרא עליו שם איסור שוב אינו חוזר להיתרו ע"ש וא"כ טעם פגום ומשהו הא שוין הם וכשם דהשביח ולבסוף פוגם דנשאר טעם פגום אוסר ה"ה בנסחט ונשאר משהו אסור מה"ט כיון דלקיא שם איסור עליו וא"כ שפיר מובן דלשמואל אסור להשתמש בקדרות חמץ אפי' שלב"מ אחר היסק דכיון דנשאר משהו הא אסור מטעם אפשר לסוחטו כמבואר בפוסקים סי' תמ"ז דחמץ כיון דשמו עליו מיקרי איסורא בלע וממקומו הוא מוכרע דע"כ רב ס"ל הכי דאל"ה תקשי מאי מועיל לן הא דרב ס"ל נטל"פ אסור הרי מבואר בע"ז ס"ח. דבסרוחה מעיקרא גם ר"מ מודה דשרי וא"כ אי נשתמש קודם פסח ונעשה לפגם היל"ל דשרי וע"כ דחמץ כיון דשמו עליו הוי איסורא גם קודם הפסח. ואחרי כל החזון הזה מיושב שפיד ד' הרמב"ם מגמ' דזבחים הנ"ל דהנה בס' צ"ק הקשה בהא דקא' ואיס"ד בישול בלא בילוע לא קפיד ניעבדי' של חרס הרי לקמן צ"ו. קא' אלא הא דארב"א תנור של מקדש של מתכת הוי ניעבד דחרס דהיסקו מבפנים הוא ומשני כיון דאיכא שהל"ח ולחה"פ דאפייתן בתנור הו"ל כלי שרת וכ"ש דחרס לא עבדינן א"כ לישני גם כאן הכי דכ"ש דחרס ל"ע ותי' דאתיא אליבא דר"ש דס"ל במנחות צ"ה: דתנור אינו כ"ש ולפי"ז כיון דע"כ קאזיל אליבא דר"ש הרי כ' בפלתי סי' פ"ז דלר"ש דס"ל כ"ש למכות אפי' נטל"פ אסור אי לאו דגלי קרא ומכ"ש דטעם קלוש אסור וא"כ אסור לדידי' אפשר לסוחטו גם בהיתרא בלע וא"כ גם בשאר קדשים בעי כ"ח שבירה ושפיר משני כיון דאיכא שירי מנחות הו"ל בישול ובילוע והבן: ובאופן אחד נלפענ"ד לבאר ע"ד הפלפול הא דקא' רב מוקי לה בשל מתכת גם הקשו המפורשים על הא דקא' וכי מאחר דאיתותב רב"א אמאי אמר רב קדרות בפסח ישברו למה תלה פירכא זו במאי דאיתותב רב"א דוקא ובשעה"מ פ"ק מחו"מ הקשה עוד בהא דפריך אמאי א"ר קדרות בפסח ישברו דאמאי פריך דוקא לרב הו"ל להקשות מתני' אברייתא דכיון דהסקה מועיל בכ"ח קדרות במקדש אמאי קתני במתני' דשבירתן במקדש ליעבד להו הסקה ונהי דלפי המסקנא י"ל דכיון דחייס עלייהו שמא פקעי גזרו אף במקדש אבל לס"ד דרבינא הא לא אסיק אדעתי' האי חששא והו"ל לאקשויי מתני' אברייתא ולמה פריך דוקא לרב ונלפענ"ד דהנה הקשו המפורשים דהרי רב ס"ל בכל בכל איסורין שבתורה מב"מ במשהו א"כ מאי איריא דאשמעי' רב דיני' בקדרות בפסח בכל איסורין נמי הכי הוי דינא ואפי' באב"י אטו ב"י ושא"מ אטו מינו אמנם באמת י"ל דלהכי קא' דוקא בקדרות בפסח משום דס"ל לרב נטל"פ שרי והא דקא' ישברו כדי לקיים מצות ביעור חמץ כיון דא"ב חמץ אלא שריפה ילפי' מנותר וא"כ כשם דבנותר א"ת כ"ח ישבר אף לאחר שנעשה לפגם משום דהבליעה בפ"ע משובחת היא וכד' הר"ן הנ"ל הה"נ בחמץ וא"כ שפיר קא קדרות בפסח דוקא ישברו משא"כ בשאר איסורין דתליא בטעמא הא נטל"פ שרי ואי דא"כ מאי מספקא לי' לרבא בע"ז אי ס"ל לרב נטל"פ אסור או לאו הי"ל להוכיח מכאן דס"ל נטל"פ מותר מדקא' דוקא קדרות בפסח ולא בכל קדרות של איסור במב"מ ז"א דהא כ' הפוסקים דהך מילתא דאסור מב"מ בטעם בלבד הוא רק אי ילפי' טכ"ע מגע"מ משא"כ רבא דקא' בש"ס חולין הנ"ל דטכ"ע ל"ד ופירש"י דגע"נ חידוש הוא ע"כ דס"ל דהא דאר"י מב"מ ל"ב דוקא בבעין כמו דם הפר ודם השעיר וכדא' בע"ז ס"ו. חלא דחמרא ודשיכרא במשהו דהוי מב"מ ל"ב אבל בטעם לבד בטיל [עחי' הרשב"א חולין ק' ונבי"ת חיו"ד קא' סי' ל"ה] ולהכי קא' בסוף ע"ז כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וכ' בתוס' חולין קי"ב. וזבחים צ"ו. דאע"ג דכשמבשל שלמים בקדרה שבישל בה חטאת הוא ממעט באכילתן מ"מ מדאוריי' מב"מ בטיל ובכ"מ אוקמי אדאוריי' והקשה הפלתי בסי' צ"ג דהרי הך מתני' רבי הוא ור' ס"ל מב"מ מדאוריי' ל"ב ולהאמור נכון דרבא ס"ל הא דקא' ר' מב"מ ל"ב הוא דוקא בבעין ולא בטעם וע"כ אמר שפיר דיני' בקדרות בפסח דוקא משא"כ לדידן דס"ל אליבא דרב דגם בטעמא מב"מ במשהו וכדמוכח באמת בחולין ק'. אוקי רב אמורא עלי' ודרש כיון שנ"ט בחתיכה כו' מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י דא' מב"מ ל"ב הרי דס"ל לסתמא דגמ' אליבא דרב דגם בטעם מב"מ ל"ב ע"כ הא דקא' דיני' בקדרות בפסח דוקא הוא משום דבשאר איסורין נטל"פ שרי והא דצריך שבירה בקדרות בפסח ע"כ הוא לקיים מצות ביעור כמו בנותר. ומעתה מובן פירכת הש"ס הנ"ל דקא' וכי מאחר דאיתותב רב"א ולא משני הא בשל מתכת הא בשל חרס ע"כ דגם כ"ח יוצא מידי דפיו ע"י היסק וע"כ דהא דא"ת וכ"ח אשר תבושל בו ישבר הוא אפי' בבישול בלא בילוע וע"כ דהוי גזה"כ ולכך לא ילפי' מיני' וכמו שהקשו באמת בתוס' שם וכיון שכן אמאי א"ר קדרות בפסח ישברו היינו קדרות בפסח דוקא ול"א בשאר איסורין ואי דנטל"פ שרי והשבירה הוא משום מצות ביעור אם אינו רוצה להסיק ז"א דהרי באמת מצינו במשנה דשביעית פ"ט הובאה בפסחים נ"ב. הכובש ג' כבשין בחבית א' רא"א אוכלין על הראשון רי"א אף על האחרון רג"א כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית והלכה כדבריו וכ' התוס' שם בטעמא דר"ג דכיון דכלה מינו מן השדה אסור ממשות שלו אבל טעמו הרי הוא כמבוער וא"כ לכאורה למה צריך לקיים מצות ביעור בהנבלע בקדרה הרי הטעם הוא כמבוער ואי דשביעית ל"ה רק איסור עשה ובחמץ איכא איסור דב"י ז"א דהרי בח"י סי' תמ"ב העלה דבטכ"ע ליכא לאו דב"י ועפמ"ג שם וא"כ לענין איסור עשה דתשביתו נימא דהוא כמבוער אמנם י"ל דבשלמא בטעם בחתיכה כיון דאין הטעם כולו נסחט מהחתיכה לעולם דאין הגעלה באוכלין שפיר הוי כמבוער אבל בכלי י"ל דאינו כמבוער כיון דאפי' אי כ"ח א"י מידי דפיו מ"מ הא עיקר הטעם יוצא מהכלי ע"י היסק ורק משהו נשאר ומשהו א"ח בביעור אמנם אכתי קשה דהרי קיי"ל בנדה ס"ב: כר"י לענין משקין של זב שנבלע בחרסין והם באויר התנור דאף שהמשקה יכול לצאת ע"י היסק מ"מ הוי טומאה בלועה וה"ה לענין ביעור נימא דהו"ל כמבוער וע"כ משום דילפי' מכ"ח שבמקדש דא"ת ישבר לקיים מצות ביעור וה"ה בקדרות חמץ אמנם למאי דנשאר רב"א בתיובתא ולא משני הא בשל מתכת הא בשל חרס וע"כ דגם לחרס מועיל היסק ולא ילפי' מכ"ח שבמקדש כיון דע"כ הוי גזה"כ דאסור אפי' בישול בלא בילוע כנ"ל א"כ ממילא לא מצינן למילף נמי לחייב בביעור בליעה המובלע בדופן הקדרה וע"כ הא דאמר רב ישברו אינו לקיים מצות ביעור רק משום איסור מב"מ משום דס"ל נטל"פ אסור מה"ת וא"כ אמאי אמר דוקא קדרות בפסח ישברו וממילא אזדא קושי' השעה"מ הנ"ל דלא פריך אמאי קדרות שבמקדש ישברו כיון דלפי סברא זו אנו תופסין דבקדרות שבמקדש באמת ל"מ היסק דגזה"כ הוא דגם בישול בלא בילוע אסור וכנ"ל ולהכי שפיר ישברו ומשני דרב מוקי לה ההוא בשל חרס ובאמת ל"מ היסק בשל חרס דמאי דא"ת כ"ח ישבר לאו גזה"כ הוא רק לבער הבליעה וילפי' שפיר חמץ מנותר דגם חמץ הבלוע בדופן הקדרה צריך לבער וקא' ישברו שזהו ביעורן ומיושב ממילא לפי"ז נמי מאי דקא' ישברו והרי יכול למוכרן לנכרי כמבואר בפוסקים דכלי שנבלע מאיה"נ מותר למוכרה לנכרי משום דהנכרי אינו נותן יותר בשביל בליעת איסור הנבלע בה עתשו' חת"ס חיו"ד סי' צ"ח ולהאמור נכון דלכך אינו רשאי למוכרן לנכרי ומצריכין שבירה דוקא משום מצות ביעור חמץ:

ובדרך אגב ראיתי בשעה"מ שם שמביא ד' הצ"ק שהקשה ע"ד התוס' זבחים צ"ו. ד"ה אלא שהקשו דלמה הצריך הכתוב בכ"ח שבירה לימלינהו גומרי ותי' דחידוש הוא שהתיר הכתוב בשבירה דהו"א דל"מ שבירה כיון שעדיין טעם החטאת בהחרס וצריך שיהא הטעם בטל מן העולם כמו בכ"נ מו"ש אבל הא פשיטא דכ"ש היסקא דמהני טפי וע"ז הק' הצ"ק דא"כ מאי ראי' מייתי דהתורה העידה על כ"ח שא"י מידי דפיו נימא דלעולם יוצא מידי דפיו ע"י הגעלה דחידוש הוא שהתיר הכתוב בשבירה וכ' השעה"מ וז"ל ולפענ"ד לק"מ דתלמודא הכי מייתי דאי איתא דהגעלה מהני בכ"ח אמאי כ"ר מו"ש בכ"נ ושבירה בכ"ח לכתוב רחמנא בכ"ח וכ"נ בהדדי ונימא הכי וכ"ח וכ"נ אשר תבושל בו ומורק ושוטף במים או ישבר דהשתא הוי שמעינן תרווייהו דמו"ש ושבירה מהני בכ"ח וכ"נ א"ו דמו"ש ל"מ בכ"ח ומש"ה לא כתיב שבירה אלא בכ"ח דמהשתא כי ק"ל אמאי לא כתיב הסקה איכא למימר שפיר רבותא אשמעינן עכ"ל ולפענד"נ דל"ה מצי למכתבינהו כאחד דא"כ הוי משמע דשבירה מהני גם בכ"נ והרי בכ"נ לא מתקיים ביעור נותר בהשבירה כיון דנשאר הבלוע בהשברים דבשלמא בכ"ח הרי א' בש"ס ב"ק הנ"ל דשבירתן זו היא מיתתן דכ"ח שנשבר שוב אין לו תקנה והוי שפיר קצת ביעור בכך אף דהבלוע נשאר בהחרסין משא"כ בכ"נ אף שמשברו לשברי שברים אומן יכול להחזירו ולעשותו כלי כבתחלה א"כ אינו ביעור כלל. ולבר מן דין כיון דיכול להוציא הבלוע ע"י מו"ש האיך רשאין לשברן הרי הקדרות שבמקדש היו כ"ש וכשמשברן עובר משום ל"ת כן בשלמא בכ"ח אף דמהני בהו הסקה בכ"ז א"ע בשבירתן משום ל"ת כן כיון דא' בזבחים שם ובסוכה נ'. דאף למ"ד עושין כ"ש של עץ אבל של חרס אין עושין וא"כ ליכא עלייהו רק ק"ד משום שמסתמא היו קונין אותן מתרומת הלשכה וכבר כתבתי במק"א להוכיח דליכא משום ל"ת כן מה"ת רק בדבר שקדוש קדוה"ג ולא כשאינו קדוש רק ק"ד אבל הקדרות של מתכת שהיו מבשלין בהן קדשים הלא היו כ"ש וכשאפשר להכשירן בלעדי השבירה הא כשמשברן עובר משום ל"ת כן ויש לדחוק ולתקן מעט דברי השעה"מ ואין להאריך כעת. ומה שנתקשה מעלתו בהבנת ד' התוס' שבת צ"ח. ד"ה אי לענין טומאה כו' וכן בפ' א"ע גבי בצק שבסדקי עריבה כו' אלא דלענין קבלת טומאה עצמה לא נפקא לן מינה מידי דבלא"ה אסורה משום חמץ ולהכי נקט לענין לטמא אחרים הכונה פשוטה ומבוארת דלאחר שיישבו התוס' סוגי' דפסחים ל"ג: דקא' לאימת מתכשרי לכי סחיט להו וכי סחיט לי' בציר לי' שיעורא גם אליבא דשי' רש"י כתבו אח"כ דגם הך סוגיא מיושבת אליבא דשי' רש"י דבאמת קשה לכאורה לפירש"י ז"ל למה אצטריך לי' לאביי לאוקמי התם בצירוף כביצה הרי לפירש"י הו"מ לאוקמי בפשיטות כגון דנגעה טומאה בכזית שבסדקי עריבה בפסח דאיסורו חשיב לא בטיל לגבי עריבה ומקבל טומאה כיון דאוכל מק"ט בכ"ש משא"כ בשאר ימה"ש הוא בטל לגבי עריבה ולא חשיב אוכל כלל ולכך כ' לתרץ זה דאין מזה קושי' על פירש"י ז"ל דלהכי לא מוקי אביי בכה"ג משום דלענין קבלת טומאה עצמה לא נ"מ מידי דבלא"ה אסורה משום חמץ ולהכי נקט לענין לטמא אחרים ומבוארים הדברים בעליל לכל מעיין בצדק והשי"ת ינחני בדרך אמת ויראני מתורתו נפלאות כנפש ידידו דו"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף