הרי בשמים/ב/קצח
|
< הקודם · הבא > |
ועד"ש באיש א' שלוה מחבירו ב' מאות ר"כ והשכין אצלו הפלאטץ שלו ועשה עמו כתב שבאם לא ישלם לו הסך הנ"ל לזמן פ' המוגבל יוחלט בידו הפלאטץ וישלם לו עוד מאה ר"כ ובא הלוה יום א' אחר הזמן המוגבל וצרור כספו בידו ולא רצה המלוה לקבל מידו המעות באמרו שכבר הוחלט הפלאטץ בידו מאתמול הנה ד"ז א"צ לפנים דהרי בב"מ ס"ו. מוקי הא דתנן התם במשנה דקנה דוקא בא"ל קני מעכשיו דבלא"ה אסמכתא הוא ול"ק וממה שהקפיד וכתב לו שישלים לו עוד מאה ר"כ אין לומר דעי"ז מוכח דגמר בדעתו להקנות לו ול"ה אסמכתא דהרי קיי"ל בח"מ סי' ר"ז ס"ט דגם באינו שוה יותר הוי אסמכתא משום דסתם בנ"א לא ניחא להו למכור נכסיהם והו"ל כגזים ומילתא יתירתא וא"כ הדבר פשוט בנ"ד דאי ל"ה במעכשיו ובד"ח הו"ל אסמכתא ול"ק אמנם אי הי' במעכשיו ובד"ח בודאי התנאי קיים ואין זה דומה למ"ש בשו"ת מהר"ח א"ז סי' ס"ט בראובן שאמר לשמעון אם לא אקנה לך שדה שלי קודם חנוכה יהא ספר זה קנוי לך מעכשיו והגיע חנוכה ולא הקנה דפוסק אביו ר"י א"ז דיקנה לו אחר חנוכה ויום שהתנו לאו קפידא דדוקא גבי גט תנן בגיטין ע"ד. ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז עד ל' יום אם לא נתנה תוך ל' יום אינה מגורשת דלרחוקה קאתי אבל בעלמא לזרוזי קאתי וקונה ומקנה שניהם נתכונו שאם לא יקנה לו השדה יקנה הספר אבל אם מקנה לו אף אחר חנוכה ל"ק הספר ע"ש המעיין בדבריו יראה דבכנ"ד יודה דל"א הכי דהתם אמרינן דעיקר התנאי הי' הקנאת השדה והזמן הוא רק לזרוזי אבל בנ"ד הא על גוף הפירעון הא ל"ה צורך לתנאי דע"כ יפרע וכל עיקר התנאי הי' רק על הזמן וכיון שהגיע הזמן ולא פרע שוב אין לו טענה נגדו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |