הרי בשמים/ב/קצה
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ה' ב' לחודש אד"ר שנת תרנ"ד לפ"ק סטרי.
- ברכות שמים מעל תהיין לראש כבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי ירו"ש כש"מ יחיאל מיכל הובנר נ"י אבד"ק ניזנוב יצ"ו.
מכתבו הגיעני עד"ש בענין שבעירו יש תקנה מקדם קדמתה שיהי' שני שו"ב בבית המטבחיים וכעת א' מהשנים של"ח ורוצה השו"ב הב' להעמיד בנו בחזקת השו"ב הנפטר ויהיו הוא ובנו שני שו"ב בק' וכ"ת אומר שא"י י"ח התקנה שיהיו שני שוחטים בזה ודורש ממני להביע לו חו"ד עפ"י דתוה"ק:
הנה אם התקנה הזאת שיהיו שני שו"ב בק' נתיסדה בראשונה מפאת חסרון נאמנות שאינם רוצים למסור הנאמנות מהשו"ב לשו"ב אחד לכאורה הי' מקום לדון בזה עפמ"ש האחרונים להתיר בשו"ב שנטל קבלה מאביו מטעם דבאיסורים שהאמינה תורה ע"א גם קרובים נאמנים וא"כ ממילא מועיל ג"כ בנידן שלנו כשהאב עם הבן הם ביחד שיחשבו נשנים דנאמנים זע"ז אמנם הרי באמת כ' בתשו' שבות יעקב ח"א סי' מ"א לפקפק בזה דהרי קיי"ל בכתובות כ"ג: מעלין לכהונה עפ"י ע"א ואפ"ה א' התם דף כ"ה: דרבי דהעלה בן לכהונה עפ"י אביו הוא רק משום דבידו להאכילו בתרומה וכ' השבו"י שם דלהכי מהני קבלת שו"ב שנותן האב לבנו כיון דבאמת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן רק תקנת האחרונים ליטול קבלה להכי במילתא דעבידא לגלויי מקילינין וא"כ זהו ל"ש רק לענין הקבלה כיון דהוא מדעל"ג שפיר מהני משא"כ לענין שיהיו נאמנין כשני שו"ב על השחיטה והבדיקה אפשר דל"מ דומיא דהעלאה לכהונה דל"ה נאמן האב על הבן כ"א מטעם בידו. אמנם באמת לפענ"ד דברי השבו"י בזה אינם מוכרחים כ"כ דהא דאצטריך בכתובות שם בהא דהעלה רבי בן עפ"י אביו לכהונה הטעם דבידו להאכילו בתרומה ע"כ משום דמעלה עשו בתרומה כמבואר בפנ"י שם דאל"ה היכי ס"ד דאין מעלין בן לכהונה עפ"י אביו הרי קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ז דבאיסורין דע"א כשר נאמן גם קרוב מהימן ע"ש ואני מוסיף עוד דהרי קיי"ל כרשב"ג בבכורות ל"ה: דבכור בי כהן בנו מעיד עליו דנפל המום מאליו ע"ש ואף לפ"ד התוס' בתמורה ד"ד: שכ' דגם בעשה מום בבכור בידים אינו אסור רק מדרבנן מטעם קנס וא"כ לא יהי' מוכח משם דנאמן רק באיסור דרבנן כענין שאמרו בפסחים ד"ד: הימנוהו רבנן בדרבנן בכ"ז הרי גם ההוא דהעלה רבי בן לכהונה עפ"י אביו מוקמינין בב"ק קי"ד: בתרומה דרבנן וע"כ דהתם הוא רק משום מעלה דעשו בתרומה משא"כ בשאר איסורים היכי דמהני ע"א גם אב מהימן על בנו ולהכי שפיר כ' הפוסקים שיש לסמוך על שו"ב שנטל קבלה מאביו:
אמנם בלא"ה אין ראי' לנ"ד מדברי הפוסקים הנ"ל עפ"מ דא' בכתובות כ"ז: גבי הא דא' דאפי' שפחה דידה מהימנה לענין שבוי' כשאומרת דגבירתה טהורה היא אף דלענין גט ישן דפסול כשנתיחד חד עמה אחר הכתיבה אפי' ע"י שפחתה מפני שלבה גס בשפחתה וקא' דהתם דשתיקותה מתרתה וא"צ להעיד שלא שמשה רק שהיתה עמה וחיישינן דא"נ חזיא דשמשה לא מסהדה משא"כ כשמעידה שהיא טהורה הרי אי שתקה ואינה מעידה שהיא טהורה אנו מחזיקין לה בטמאה א"כ כשמעידה שהיא טהורה אמרי' דתרתי לא עבדה שתשתוק ולא תעיד האמת ועוד שתאמר שקר ע"ש וא"כ הה"נ בנ"ד כשהולך האב עם הבן בצוותא לבית המטבחיים חיישינן שיראה א' על הב' שמכשיר את הטריפה ויחפה עליו וישתוק משא"כ לענין הקבלה ע"כ צריך האב להעיד על הבן שבקי בדיני שו"ב וראוי להיות שו"ב אמרי' דתרתי לא עביד שישתוק ולא יאמר האמת וגם יעיד שקרא כנ"ל וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דאי טעם התקנה שיהיו שני שו"ב מחסרון נאמנות הוא אב ובן כחד חשיבי וכן מפורש יוצא להדיא מדברי הש"ס ב"ב ח': אמר מר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים מנה"מ אר"נ א"ק והם יקחו את הזהב וגו' שררות הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן מסייע לי' לר' חנינא דאר"ח מעשה ומינה רבי ב' אחין על הקופה ופירש"י ב' אחים לגבי הימנותא כחד דמי ע"ש הרי דהיכי דבעינין שנים מתורת נאמנות הויין ב' אחים כחד והכי מפורש בתשו' הרשב"א הובא ברמ"א סי' קכ"ז דב' אחין לענין איסורין כחד חשיבי וה"ה אב ובן. אמנם באמת נראין הדברים שיסוד התקנה ל"ה משום חשש נאמנות אפס כדי שאם יקרה להם ספק בטריפות שיזדמן בריאה ישאו ויתנו שניהם בזה ומתוך כך תתברר ההוראה לאמתתה. ושעפי"ז נלפענ"ד להסיר תלונת הגאון חת"ס חיו"ד סי' י"ג שהאריך לחזק התקנה של ב' שוחטים וכ' לפקפק במה שלא פשטה חומרא זו של ב' שוחטים רק בגסות ולא בדקות הגם דמקרה הריאה והסירכות לא שכיחי בהו מ"מ לענין בדיקת הסכין אין חילוק בין גסות לדקות ע"ש. ולפענ"ד י"ל דלענין בדיקת הסכין מאחר דאנו מטריפין כל פגימה כ"ש אפי' דקה מן הדקה ולא שכיח שיקרה בו ענין שיש להסתפק בו שיהי' צריך בחינת השכל ושיקול הדעת ולית בזה אלא חשש שיהי' פגם בסכין ויעלים עיניו ממנו בזדון לבבו וכיון שמעיקר הדין עא"נ באיסורין ורוב המצויין א"ש מומחין ומוחזקין הן הנחנו הדבר על ד"ת וסמכינן על הימנותא דילי' משא"כ בבהמות גסות דמצוי טובא ספיקות בהריאה בסירכות ושאר טריפיות דשכיחי בהריאה וענין שצריך הכרעה ושיקול הדעת אף אם יהי' השו"ב בקי בהלכות האלה בכ"ז האדם עלול לשגיאה ולטעות בדמיונות וכשהוא ביחידי יוכל להכשל על נקלה מבלי דעת כידוע דרז"ל תענית ז'. חרב אל הבדים כו' ולא עוד אלא שמטפשין. משא"כ בשנים שמחדדין זל"ז בהלכה מתוך הויכוח יוציאו הדין לאורה ברור כשמלה. וכיון שכן דמתורת ריבוי דיעות קאתינין עלה א"כ הרי קיי"ל בסנהדרין ל"ו. דלענין טמאות וטהרות שהוראתן ביחיד האב ובנו מונין להן שנים ולא חשיבי כדיעה א' וה"ה לענין התקנה דשני שו"ב חשובים האב ובנו כשנים אמנם בכ"ז היכי דאפשר לקבל שו"ב זר שלא יהי' קרוב להשו"ב הישן בודאי עדיף ואחרי אשר רצון כ"ת לספח אל הכהונה הזאת שו"ב אחר אשר איננו קרוב לו יישר כחו וחילו. וחלילה לאנשי קהלתו לעמוד מנגדו בדבר הזה כי באמת יש חששות הרבה באב ובנו המשמשים בכהונת השו"ב בעיר א' וכבר הורה זקן הגאון רש"ק מבראדי ז"ל דלא ישחטו אב ובנו כא' בעיר אחת. כמו שהביא כ"ת משמי'. דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |