הרי בשמים/ב/קכז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב קכז

סימן קכז

בעזה"י יום ג' א' דר"ח אלול שנת תרנ"ב לפ"ק סטרי

הנוטה כדוק שמים יכתוב ויחתום בספר לחיים את כבוד גיסי ידידי הרב הגדול חריף ובקי חכם ושלם כש"מ פינחס הלוי נ"י איש הורוויץ אבד"ק זוראוונא יצ"ו.

מכתבך הגיעני עד"ש באשה אחת ששמו לה הרופאים טבעת של גמי בפי האם הנקרא מוטטערקרענצכען כדי לסבב וליישר מעמד האם שלה בתוך הרחם שיועיל לה שתוכל להתעבר ופקדו עלי' שלא תסיר הטבעת משם משך ששה עשר ירחים וגם אחרי הזמן המוגבל לא יסיר הטבעת מקרבה רק רופא מובהק ומומחה והאשה אומרת שכשהיא ממשמשת באצבעה באותו מקום מרגשת רק צד אחד של הטבעת ונשאלת אם יש על האשה הזאת חשש בטהרתה לענין הבדיקה ואף שכפי אמירת הרופא נקל הדבר לרחוץ ולנקות כל מה שברחם בנקיון גמור ע"י איינשפריטצונג או זיטצבאד עם באדע־שפיעגעל בכ"ז נסתפקת אם מפי הרופא אנו חיין בזה שקשה לסמוך אפי' על רופא יהודי בזה"ז שמחללים כל קודש ומזלזלים באיסורי תורה וגם נפשך בשאלתך אם הטבעת הנ"ל חוצץ בטבילה זת"ש:

הנה כבר ישב על מדוכה זו הגאון נוב"י ז"ל במהד"ק חיו"ד סי' ס"ד וכ' שם דאף דבית הסתרים צריך להיות ראוי לביאת מים דוקא בבית הסתרים אמרו כן אבל במקום הנקרא בלוע א"צ אפי' ראוי לביאת מים לפמ"ש בריטב"א קידושין כ"ה בשם רבותיו דמה דביה"ס צריך להיות ראוי לב"מ הוא רק מדרבנן הואיל ולענין טומאה דינו כגלוי וא"כ זה רק בביה"ס שמטמא במשא עכ"פ אבל בלוע דאינו מטמא אפי' במשא א"צ אפי' ראוי לב"מ וכיון דהטבעת הזה הוא למעלה ממקום שהשמש דש נקרא בלוע ואינו חוצץ בטבילה דשם א"צ אפי' ראוי לב"מ. ובהשמטה במפתחות שם וכן במהד"ת סי' קל"ה הוסיף דאף לד' התוס' שם ובסוכה ו': שכ' דביה"ס בעי מה"ת ראוי לב"מ מ"מ בהא דבלוע ל"ב ראוי לב"מ לא נחלקו על הריטב"א וס"ל ג"כ דא"צ אפי' ראוי לב"מ כשם שאינו מטמא ע"ש ומבואר לכאורה הכי בר"ש סוף מקואות שכ' לפרש מ"ש בתוספתא בנכנס לו חץ בירכו וקרם עליו עור מלמעלה הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועין טהורין דר"ל דכי היכי דלענין טומאה הוי טומאה בלועה כשקרם עליו עור ובטל אגב גופי' לענין חציצה נמי בטל אגב גופי' ע"ש הרי דס"ל להר"ש דבלוע לכ"ע אינו חוצץ אמנם באמת ליכא לאוכוחי מדבריו לנ"ד דעד כאן ל"ק הר"ש הכי רק התם בחץ בירכו דאין סופו לצאת ושייך לומר דבטל אגב גופי' משא"כ בטבעת שסופו לצאת איפשר דחוצץ לד' הר"ש אף שהוא במקום דחשיב בלוע וע"כ אנו מוכרחין לומר הכי בדעת הר"ש ז"ל דהרי באמת הקשה שם הר"ש מהא דבחולין דף ע"א: ילפינן דבלוע דלמטה לא מטמא מק"ו מבלוע דלמעלה שאינו עושה עיכול כו' וא"כ חץ בירכו דליכא עיכול אין כאן ק"ו ומנ"ל שמציל ותי' דאיכא ק"ו אחר ומה בלוע שסופו לצאת מציל בלוע שאין סופו לצאת אינו דין שמציל ע"ש וא"כ תינח בחץ בירכו דאין סופו לצאת משא"כ טבעת בא"מ הא הוא בלוע דלמטה שסופו לצאת וליכא ק"ו] ולפענד"נ להסביר הענין גם לשי' התוס' דהרי באמת הקשו בתוס' נדה ס"ו: ובמנחות י"ח: דאמאי לא בעינן ביאת מים לכתחלה בביה"ס כמו בילה וקריאה וחליצה ובכורים והנראה מתוך דברי התוס' במנחות בתירוצם שם הוא דהרי באמת מהקרא דוידיו לא שטף במים דרשינין מה דיו מאבראי הא ממעטינין טמון והקרא דכל בשרו הא מרבה אף טמון וע"כ דהריבוי והמיעוט קאי אדבר שבמקצתו דינו כטמון ובמקצתו דינו כגלוי והוא בית הסתרים דלענין טומאת מגע דינו כטמון שאין מטמא במגע ולענין טומאת משא דינו כגלוי שמטמא במשא ולכך גם לענין טבילה במקצתו דינו כטמון דל"ב ביאת מים ובמקצתו דינו כגלוי דבעינן ראוי לביאת מים וא"כ לפי"ז בבלוע דאין לו גם טומאת משא הרי הוי לגמרי כטמון ולא בעי' אפי' ראוי לב"מ:

והנה לכאורה הלא קיי"ל בנדה מ"ב: כרבא דס"ל התם אותו מקום של האשה בית הסתרים הוי וא"כ היל"ל דבעינן באותו מקום ראוי לב"מ כדא' התם דבשתחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום אינה טמאה מכח טומאת מגע רק מדין טומאת משא והו"ל ג"כ מקצתו טמון ומקצתו גלוי והיל"ל דצריך שיהי' שם ראוי לב"מ. והנה ראיתי בתשובת נובי"ת הנ"ל שהרב השואל שם לחלק יצא דהא דביה"ס בעי ראוי לב"מ היי"ד במקום שהיו המים יכולין לבוא שם מעצמן כמו הפה החוטם האזנים אפס דגלי קרא דל"ב ב"מ אילו צריכין עכ"פ ראוי לב"מ אבל אותו מקום של האשה אפי' בית החיצון כיון שאף אם היתה מרחקת ירכותיה זו מזו ג"כ ל"ה המים נכנסין לשם מאליהן ולכן כל שהוא לפנים ממקום שהתינוקות יושבות ונראות א"צ אפי' ראוי לב"מ ע"ש ולפענ"ד הי' נראה לבאר בזה מה שהקשה הר"ת בתוס' נדה ס"ז. מפ"ט דמקואות משנה ב' גבי ואלו חוצצין באדם וחשיב בית הסתרים שבאשה דהרי בית הסתרים ל"ב ביאת מים והקשו המפורשים דמאי קושיא היא זו הרי ראוי לב"מ בעינן ולהאמור נכון עפמ"ש בר"ש ספ"ח דמקואות בשם התוספתא דהא דקתני דבית הסתרים שבאשה חוצץ מיירי בנשואה ובאותו מקום דמקפדת שלא יהא דבר חוצץ במקום תשמיש וע"ז הקשה הר"ת שפיר דביה"ס זה הא ל"ב אפי' ראוי לב"מ. והנה לכאורה הי' מקום לומר דקושי' ר"ת הנ"ל הוא לאביי דס"ל בש"ס נדה הנ"ל דאותו מקום של האשה בלוע הוי ותקשי לדידי' המשנה הנ"ל דמיירי בביה"ס של אותו מקום כנ"ל והרי בבלוע ל"ב אפי' ראוי לב"מ [והא דקא' בגמ' נדה התם כדאיבעיא לן אותו מקום של האשה בלוע הוי או ביה"ס הוי למאי נ"מ כגון שתחבה לה חברתה כזית נבילה בא"מ ואמאי לא קא' נ"מ אם מונח שם איזה דבר שמקפדת עליו לענין טבילה דאי הוי ביה"ס חוצץ ובלוע אינו חוצץ י"ל דהרי הך דבלוע אינו חוצץ הוא משום דבלוע לא מטמא כלל כנ"ל א"כ עדיפא לי' להש"ס לומר נ"מ בטומאה גופה] אמנם ז"א דא"כ איך הכריח שם הר"ת מזה דמיירי לטהרות ולכך פוסלת חציצה והרי במקום שהוא בלוע כ"ע מודו דלא פסיל חציצה אפי' לטהרות כדמוכח מדברי הש"ס קידושין כ"ה. דקא' וסבר רבי לענין טבילה כטמון דמי והאמר רבין א"ר אדא אר"י מעשה בשפחה של בית ר' שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיני' והצריכה רבי טבילה אחרת ולכאורה מ"פ דילמא מיירי התם לענין טהרות א"ו כיון דלס"ד דהוי טמון אין סברא דתהי' פוסלת שם חציצה אפי' לטהרות וא"כ א"א למימר דקאי קושי' ר"ת הנ"ל לאביי:

והנה בב"י סי' קצ"ח הקשה על הסמ"ג שכ' כדברי ר"ת הנ"ל דהמשנה דואלו חוצצין ביה"ס באשה מיירי לטהרות דלביה"ס הא ל"ב ביאת מים והקשה עליו דהא מ"מ בעינן ראוי לביאת מים וראיתי בספר סדרי טהרה שם ס"ק כ"ו שמביא בשם מהרש"ח שהקשה על הב"י דאמאי הקשה קושיא זו על הסמ"ג ולא הקשה כן על הר"ת כנ"ל והנלפענ"ד ליישב דברי הב"י ע"ד הפלפול דהנה בהא דא' בנדה ס"ו: בביה"ס נהי דל"ב ב"מ מקום הראוי לב"מ בעינן כדר"ז דאר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו' וכ' בתוס' שם וז"ל וא"ת כיון דלא מעכבא היכא דא"ר לבילה נמי ליתכשר וי"ל דסברא הוא דכיון דקפיד קרא לכתחלה לעשות המצוה בעינין שיהא ראוי לכך אעפ"י שאינו מעכב דאל"כ נתבטלה המצוה לגמרי של"ה יכול לעשותה וכן בכ"מ כגון ביאת מים דכתיב כל בשרו ומטעטים ביה"ס ומ"מ בעי' ראוי לב"מ בכל בשרה עכ"ל ונראה דזהו דוקא למ"ד טבילה בזמנה מצוה שייך שפיר לומר דאי נימא דל"ב אפי' ראוי תתבטל המצוה לגמרי ולהכי בעינין שיהי' ראוי לב"מ אבל למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ל"ב אפי' ראוי ולהכי באמת ס"ל לריב"י בתוספתא הובאה בר"ש סוף מקואות דבביה"ס ליכא חציצה כלל משום דאיהו לשי' אזיל דס"ל בנדה כ"ט: טבילה בזמנה לאו מצוה. ומעתה מיושב שפיר ד' הב"י הנ"ל דהקשה דוקא על הסמ"ג משום דבב"י סי' קצ"ז מובא בשם הסמ"ג דפוסק כהירושלמי דס"ל טבילה בזמנה מצוה א"כ ע"כ ס"ל דבעי' ראוי לב"מ וא"כ איך הקשה מהמשנה הנ"ל משא"כ על ר"ת ליכא קושיא דאיהו לשי' אזיל דמובא בתוס' יומא ח'. ד"ה דכ"ע בשם ר"ת דפוסק הלכתא דטבילה בזמנה לאו מצוה א"כ לדידי' הא ל"ב אפי' ראוי לב"מ ועולה קושייתו יפה ודוק:

והנה לכאורה הי' נראה להביא ראי' לד' השואל בנוב"י הנ"ל מש"ס בכורות מ"ו: דקא"ר יוחנן דהא דפדחת פוטרת בכ"מ לאיתויי הא דת"ר גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה נכרית ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה וקשה לכאורה הרי כיון דביציאת פדחתו חשבינין לי' להולד כילוד א"כ ל"ש היינו רביתי' דא' ביבמות ע"ח. וא"כ איך משכחת שנתגיירה אז הא ל"ה יכולה לטבול כיון דמקום הנחת פדחתו של הולד באותו מקום הו"ל חציצה כיון דקיי"ל אותו מקום של האשה ביה"ס הוי ובעי' ראוי לב"מ וא"כ אינה גיורת כלל וע"כ דבביה"ס של אותו מקום ל"ב אפי' ראוי לב"מ אמנם באמת לד' הריטב"א בשם רבותיו הנ"ל שכ' דהא דבעינין ראוי לב"מ הוא רק מדרבנן חכ הרי כ' בפירש"י יבמות ע"ח. דבדבר שאינו רק מדרבנן גבי גר אוקמ' אד"ת וא"כ אינו פוסל בטבילת גר א"ר לב"מ משום דאוקמ' אד"ת. ובלא"ה י"ל דהך ברייתא מיתוקמא אליבא דאביי דס"ל אותו מקום של האשה בלוע הוי דבלעדי זה הך ברייתא לאו הלכתא היא דהרי באמת הקשו בתוס' נדה ל"ו. ללוי דאמר שני מעינות הן אמאי אין לה ימי טהרה הרי מעין טמא סתום ותי' דלוי מוקי הך ברייתא כב"ש דאמר מעין אחד הוא וא"כ איפשר דב"ש ס"ל אותו מקום של האשה בלוע הוי:

אמנם בעיקר הדין ראיתי שכ"ד השואל בנוב"י הנ"ל מובא בס' בינת אדם שער בית הנשים סי' י"א בשם תשו' מ"ע שכ' שם דמקום שאין דרכו להתגלות לעולם אינו בכלל ביה"ס ול"ב בי' אפי' ראוי לב"מ ע"ש והוי הדין לפי"ז בנ"ד גם אם הטבעת מגיע במקום שהשמש דש שנקרא ביה"ח אינו חוצץ שע"כ אף שכפי דברי מכתבך בעובדא דידן האשה ממשמשת באצבעה הצד הא' של הטבעת בכ"ז אינו חוצץ לפי שאין המקום הזה עשוי להגלות לעולם. אפס שלכאורה עומד לנגד זה הדין של הרמ"א בסי' קצ"ח סמ"ג בשם י"א שהאשה צריכה להטיל מים קודם טבילה אם היא צריכה לכך גם צריכה לבדוק מעצמה בגדולים ובקטנים שלא תהא צריכה לעצור עצמה ולא יהי' ראוים לב"מ אמנם באמת מלבד דיש לחלק דהתם כשהיא עוצרת המי רגלים מידבקי ומיהדקי שפתי הרחם להדדי ותחלת שפת הרחם הא בודאי בעי' ראוי לב"מ כיון דהמקום שהתינוקת יושבת ונראת חשיב כגלוי לענין שרץ כדא' בנדה מ"א: משא"כ בחלל הרחם בפנים איפשר דל"ב ראוי לב"מ וחוץ לזה הרי מבואר בש"ך שם גבי הדין של הי"א הנ"ל שאינו מעכב בדיעבד ואינו רק חומרא בעלמא ובאמת מוכח להדיא הכי מדברי הש"ס בנדה מ"ג. בעי רבא זבה שנעקרו מימי רגלי' וירדה וטבלה מהו ולכאורה מאי מיבעי לי' הרי אפי' אי לא אזלי' בתר עקירה הא לא סלקא לה טבילה כיון דכבר נעקרו מימי רגלי' ועצרה א"ע הא ל"ה ראוי לב"מ וכבר הבאנו בשם התוס' דלטהרות חמיר לענין זה מלבעלה וע"כ דאין זה מדינא וא"כ בכנ"ד דא"א בע"א אוקמ' אדינא ותדע לך עוד דהרי התם בודאי בלוע הוי ובמקום בלוע בודאי ל"ב ראוי לב"מ כנ"ל וכ"כ באמת בנוב"י שם להוכיח מכח סברא דבלוע ל"ב ראוי לב"מ דאל"כ לא תועיל שום טבילה עד שישולשל המאכל שבמעים שהרי סופו לצאת וגם מקפידין עליו שלא ישאר בגוף זמן ארוך א"ו דבמקום דנקרא בלוע ל"ב ראוי לב"מ ע"ש וע"כ דהדין של הי"א הנ"ל ל"ה רק חומרא בעלמא ולא מן הדין ובמקום דא"א כבנ"ד אוקמא אדינא:

ולבר מן דין יש להקל בנ"ד לענין דל"ה חציצה משום דהוי מיעוט שאינו מקפיד כיון דא"צ להסירו גם לבדיקת הנקיים כמו שנבאר להלן וליכא רק החשש שכ' בנוב"י שתצטרך להסירו בשעת לידה הלא כבר כ' בחת"ס יו"ד סי' קצ"ב דאין הקפידא הזאת גורמת חציצה שאין אותה ההסרה מטעם הקפדה לא על הטבעת ולא על לכלוך גופה אלא לפנות מקום לולד ואין זה מיקרי הקפדה לחציצה ומביא ראי' מטבעת של איש שאין בו אבן שאינו חוצץ כמ"ש ביש"ש ופסק הכי במג"א סי' קס"א והלא מסירו בשעת הנחת תפילין ונטילת לולב וע"כ משום שההסרה אינו משום קפידא אלא לפנות מקום ללולב ולתפילין ע"ש וכי"ב כ' בתוס' נדה ס"ב. לענין העברת כתם דבכה"ג לא חשיב קפידא ע"ש: ומלבד זה נלפענ"ד דע"י ההקפדה שתהי' לה בשעת לידה להסירו ל"ה חציצה משום דלא משכחת עתה הקפדה זו כי אם במשך הזמן שתתעבר ותלד ורבים מהפוסקים כתבו דלא מיקרי מקפיד לענין חציצה אלא היכי שיכולה להיות הקפדה זו גם בזמן שטובלת כגון בטבעת מהודק באצבעה דאלו מיקלע לה עיסה היום ללוש היא מסירתו אבל אם אינה מקפדת רק פעם א' לזמן מרובה אינו חוצץ וכן העלה בתשו' אמרי אש חיו"ד סי' ע"ו ומכ"ש בנ"ד שאדרבא מקפדת שתהי' שם עד הזמן שצוה עלי' הרופא כדי ליישר האם שתוכל להתעבר ברה"ג בודאי ל"ה חציצה:

והנה ראיתי להגאון חת"ס בסי' קצ"ה שכ' לענין הכלות שטובלות ושערותיהן ארוכות ועתידין לקוצצן אחר בעילת מצוה דל"ה חציצה וכ' שם דהוא משום דל"א כל העומד כו' אלא כשעומד להעשות בלי הפסק ד"א בינתים כמ"ש בתוס' ב"ק ע"ו: ד"ה כל העומד דכיון דבין שחיטה לזריקה איכא מצות קבלת הדם בכוס ל"א בשעת שחיטה כל העומד לזרוק כו' וכתב עוד וז"ל ובפרט כיון דטעמו משום מיעוטו ומקפיד והכא אדרבא מקפדת שיהיו לה אותן השערות ועוד ראי' ברורה דאלת"ה נזיר טמא שטבל בשביעי וגילח בשמיני לא עלתה לו טבילה משום שער העומד לקצוץ ומבואר בהדיא בנזיר מ"ד: דיצא ידי טבילה א"כ אין קפידא בשערות אפי' עומד ליקצץ עכ"ל ודעתו הרמה שגבה ממני דמה דמיון הוא זה לכל העומד ליזרק דהתם א"א הזריקה בלתי שתהי' הקבלה מקודם וא"כ אנו צריכין לומר הרי כל העומד זה ל"א משא"כ בהכלות שנוהגות הנשים מאליהן לאחר גילוח השערות עד יום השני אחר הבעילת מצוה הא ל"ה רק מחוסר זמן וזמן ממילא קאתי ועוד פליאה דעת ממני דמה לו להחת"ס להביא מנזיר טמא שטבל בשביעי וגילח בשמיני הרי אפי' אם הוא מתגלח כמצותו לכתחלה ביום השביעי הוי הגילוח אחר הטבילה כדדרשינן התם מדכתיב וגילח ראשו ביום טהרתו דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח והי"ל להקשות שיהיו השערות חציצה ויהי' מוכח מזה דל"ה חציצה משום שאינו מקפיד אמנם באמת מהתם ליכא ראי' כלל כיון דמצותו בכך וגזירת התורה הוא שכן הכשרו לטבול מקודם ואח"כ לגלח ול"ה חציצה בזה. אולם הא קשיא לכאורה בהא דדרשי' התם במצורע שטבל ואח"כ גילח לא עלתה לו טבילה משום דכתיב והי' ביום השביעי יגלח את כל שערו והדר ורחץ את בשרו במים וטהר עפירש"י שם והרי בלא"ה ל"מ הטבילה כיון דמצות התורה היא לגלח השערות מקודם א"כ הויין השערות חציצה והנה לשי' הרמב"ם ז"ל פ"ב דמקואות שכ' שם דהשערות הם בכלל כל הגוף ול"ה רק מיעוטא א"כ אפי' אי נימא דבכה"ג הוי מקפיד כיון דלבסוף ע"כ יגלח השערות כדי להטהר וכמו שהוא באמת דעת קצת פוסקים דהיכי דלבסוף יקפיד ל"מ מה שאינו מקפיד בשעת טבילה בכ"ז הלא הוי רק מיעוט המקפיד ואינו רק מדרבנן ושפיר אצטריך קרא. אמנם לשי' הגאונים והראב"ד ז"ל דהשערות נידונין בפ"ע שפיר קשיא וע"כ דהם יסברו דבעינן דההקפדה תהי' דוקא בשעת הטבילה וכיון שאינו קוצצן אז הא אינו מקפיד עליהן וכמ"ש הר"ן בחולין פ' בהמה המקשה לענין ידות הכלים שהן ארוכין כו' ע"ש. איברא דלכאורה אכתי ילה"ק לפ"מ דאר"כ ביבמות ע"ח: דדוקא ברובו בעינן מקפיד אבל בכולו אפי' אינו מקפיד חוצץ מה"ת א"כ כיון דהשערות נידונין בפ"ע ובנזיר ומצורע הא בעינין גילוח כל השער כדקיי"ל בנזיר מ'. דשייר ב' שערות ל"ע ולא כלום וא"כ בכולו הא חוצץ מה"ת אף שאינו מקפיד אמנם אחר העיון ג"ז ל"ק די"ל דאצטריך קרא היכי שכבר גילח רובו קודם הטבילה ומיעוט השערות שייר עד לאחר הטבילה דאז אפי' אי הוי מקפיד ל"ה חוצץ מה"ת כיון דמדאוריי' בעינן רובו ומקפיד ואשמעינן קרא דאפ"ה לא עלתה לו טבילה. ובלא"ה י"ל דהשערות אע"ג דעומדין ליקצץ מ"מ ל"ה על מקום הקציצה שיקצצו אח"כ רק דין בלוע ע' בד' המרדכי פ"ב דשבועות אות תשנ"א ובלוע הא אפי' מקפיד אינו חוצץ כנ"ל:

וע"ד בדיקת הפסק טהרה וז' נקיים הנה אם הטבעת הוא למעלה ממקום דישה הלא שם א"צ בדיקה לכ"ע ותוכל האשה לבדוק עצמה שפיר כראוי אמנם אפי' אם מגיע למקום בין השינים במקום שהשמש דש הלא באמת רוה"פ הסכימו דבדיקה זו שכ' הרא"ש וההגהמי"י דצריכה שתהי' עד מקום שהשמש דש אינה רק למצוה מן המובחר ובב"י סי' קצ"ו כ' שטעם האומרים דבעינן בדיקה עד מקום שהשמש דש הוא משום דקיי"ל דנשים מטמאות ביציאת הדם לביה"ח אעפ"י שעדיין לא יצא ועד מקום שהשמש דש הוא בית החיצון ע"ש הרי באמת בתשו' זכרון יוסף הובא בסד"ט סי' קצ"ו ס"ק כ"ג דן בזה דרוב נשים פוסקות מלראות ביום ה' או ביום ו' לראייתה ואתי עלה מסוגי' דנדה ט"ו. בעלה מחשב ימי וסתה היינו דמחשב משך זמן ראייתה שרגילה לראות מקודם א"כ כשעבר זמן שרגילה לראות ומעינה סתום אין לנו לחוש שמא עדיין מקורה פתוח אפס שיש לנו לחוש שמא הדם שיצא מכבר נתעכב בבית החיצון והרי מה שיוצא אח"כ מבית החיצון לחוץ לא מזיק כלום לענין ספירת הז"נ כמו שהאריך בזה בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' מ"ב ע"ש רק שהיא טמאה טומאת ערב לענין טהרות שעי"ז החמירו לכתחלה בבדיקה זו גם לבעלה ואף דחזקה הנ"ל שנסתם מעיינה הוא חזקה שלא נתבררה בכ"ז הרי בנובי"ק סי' מ"ו האריך להוכיח דמדינא ל"ב כלל אפי' בדיקת חורין וסדקין וסגי בקינוח כשי' הראב"ד כיון דהא דקיי"ל דמטמאה למפרע משום דאימור כותלי ביה"ר העמידוה הוא רק לטהרות שע"כ לטהרות בעינן לכ"ע בדיקת חו"ס אבל לבעלה ולחולין אמרינן כותלי ביה"ר לא מוקמי דם אפי' במקום דליכא חזקת טהרה ע"ש ויש להוכיח זה לכאורה מדחזינן דבבתולה דא"א בבדיקת חו"ס מוקמינן אדינא דסגי בבדיקה קלה אמנם י"ל דמזה אין ראי' דאיפשר דהטעם דלכתחלה בעינן בדיקת חו"ס הוא דאף דכותלי ביה"ר לא מוקמי דם זהו רק מכח רוב דעל הרוב אין החו"ס מעמידין את הדם וכיון דקיי"ל היכי דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא להכי מצרכינן בדיקת חו"ס לכתחלה וע"כ במקום דא"א לבדוק בחו"ס שפיר סמכינן ארובא אמנם כ"ז ל"ש רק היכי דליכא מידי שיסתרך הדם ויתעכב על ידו משא"כ בנ"ד שאיפשר שנתעכב על הטבעת שבמקורה באמת חיישינן מדינא שהטבעת עצר בעד הדם כענין דא' בנדה ג'. ומודה רבא במוך דחוק אולם כבר כ' בתשו' זכרון יוסף הנ"ל להוכיח דאין לחוש לזה ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן למימר דנפיק דמא דאכתי הוי תותי דטבעת. והא דקא' ומודה רבא במוך דחוק פירושו דמטמאין ב"ש למפרע מעל"ע כמו לב"ה אבל לא להחמיר יותר מב"ה לטמא למפרע אף לחולין ומוכיח זה עוד מהא דתניא בנדה ו'. הרואה דם כו' ואינה מקולקלת למנינה כו' ולא מפליג בין שהי' אצלה מוך דחוק או לא וקשיא ניחוש כיון דאיכא גבה מוך דחוק אימא מאתמול נפיק לביה"ח והמוך עיכב מלצאת עד היום ואם תראה דם ביום ז' ליציאת הדם ניחוש דילמא שמיני הוא לתחלת הגעת הדם לביה"ח ותהי' שומרת יום כנגד יום א"ו דלהא ל"ח ע"ש שהאריך להקל שדי לה לבדוק עד מקום שידה מגעת וא"צ להסיר הטבעת וכן בשו"ת חת"ס הנ"ל כ' להקל ע"י בדיקת מוך בלי הסרת הטבעת ובשו"ת רעק"א סי' ס' הורה בזה דהבדיקה דהפסק טהרה ויום הא' דהז"נ תהי' ע"י שפופרת ומוך בתוכו ולדחוק המוך הרבה עד שיכנס לפנים ממקום שהשמש דש סמוך לפי האם ממש דבזה הוי הוכחה דאם המקור זב הי' נוטף על המוך ול"ב בדיקת חו"ס ע"ש:

והנה כפי שנודע לי אחרי החקירה אצל רופא יהודי ומילדת בקיאה ומומחית בענין הטבעת הנ"ל הנה אותן שנקראים מיטטערהאלטער לרחצן ולנקותן מכל לכלוך יען שהוא סותם פי המקור וגם הבדיקה בזה הוא קשה. אמנם אותו שנקרא מוטטעררינגעל שפי המקור הוא בתוך חלל הטבעת זה איפשר לרוחצו היטב בנקל ע"י מוטטערשפיהל עד שלא ישאר עליו שום לכלוך וגם אינו מעכב הבדיקה כלל שעל כן אם הוא טבעת כזה בודאי ליכא שום חשש הן לענין הבדיקה והן לענין הטבילה וע' בתשו' נובי"ת הנ"ל שכ' לענין בדיקת הנקיים שאם הוא באופן שפי הרחם הוא מכוון נגד חלל הטבעת א"כ בשעת הפסק טהרה תתן צמר גפן תוך מטלית של פשתן נקי ולבן באופן שיהי' עב קצת ועכ"פ כמו רוחב חלל הטבעת ותכניס העד הזה עמוק עד למעלה מהטבעת דהיינו דרך חלל הטבעת יעבור עד הבדיקה עד נגד פי המקור ויהי' אצלה מן קודם ביה"ש עד אחר צה"כ ואם תמצאנו נקי הרי הפסיקה בטהרה וגם ביום ראשון תעשה כן ובשאר ששת ימים תבדוק כפי האפשר לה ע"ש ובדיקה זו נראה בעיני יותר ממ"ש בשם תשו' רעק"א הנ"ל דע"י שפופרת איכא חשש פתיחת הקבר כמ"ש האחרונים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף