הרי בשמים/ב/קכב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב קכב

סימן קכב

בעזה"י יום א' ז' דעשי"ת תרמ"ח לפ"ק סטרי

שוכן רומה ייטיב החתימה לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתו"י ומורה גם הוא יורה כש"מ ישעי' פוכס נ"י דומ"ץ דק"ק ראזדאל יצ"ו:

מכתבו הגיעני ולאשר הימים האלה ימי רצון ותחנונים חדל אני מלבא בארוכה ונקטה נפשי בקצרה במה שנוגע להלכה למעשה ע"ד השאלה שבאה לפניו באשה אחת רכה בשנים שא"י לטהר א"ע לבעלה זה ששה חדשים אחר לידתה והיא מינקת שמאז אחר לידתה נולד לה קלקול וחולי בהאם וחלוקה מלא כתמים אדומים והמילדת אומרת שיש לה חולי הפאראכאלל והאם שלה מבחוץ ממש וצד אחד מהאם הוא מלא פצעים וחבורות וכשהאם מבחוץ א"י להכניס העד לפנים רק מקנחת מבחוץ ואז מוצאת על העד מראה אדום מאותו צד שישנם הפצעים ומרגשת כאב בכל האם וביותר באותו צד רק בעת שכיבתה תשוב האם לפנים ואז יכולה להכניס העד לפנים וצוה עלי' מעלתו שתהי' בודקת א"ע בעת שכיבתה ועשתה כן ומצאה העד נקי אפס כשעומדת ממטתה והאם הוא מבחוץ ידבק חלוקה להאם ואז כשבודקת חלוקה מוצאת עליו כתמים אדומים עכ"ש:

הנה מקור ד"ז נובע מדברי הש"ס נדה כ"ב. דמוק התם אביי פלוגתא דר"א ורבנן במפלת חתיכה דרבנן ס"ל אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולרבא כ"ע ס"ל הכי ומובא ברא"ש שם בשם השר מקוצי דלפי"ז בכל ראיות שאין דרכן בכך אעפ"י שברור לן שהוא דם נדה הבא מן המקור מטהרינן לי' ולכך היקל הר"ש לטהר באשה שנעקר מקורה וכמין חתיכות בשר נפל לה בביה"ח ולא פסקה מלראות כ"ז שהיתה החתיכה בביה"ח כמובא ברבינו ירוחם ובטור יו"ד סי' קפ"ח ובב"י שם פי' מתחלה דלא פסקה לראות דם ממש ואפ"ה טהורה דתלינן הדם בחתיכה זאת והקשה ע"ז דאע"ג דתלינן בכמה הנ"מ במכה שבצדדין אבל הכא שהמכה במקור עצמו איפשר דטמא שע"כ חזר ופי' דהטור לא מיירי מדם אלא חתיכות קטנות ראתה אמנם בד"מ שם תמה על הב"י במ"ש להחמיר משום שהמכה במקור עצמו דהרי א' פ' התינוקת ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצא דם וע"כ כ' הד"מ דאפי' רואה דם גמור אחרי שנפל המקור לביה"ח היא תולה הדם באותן החתיכות וכ"פ ברמ"א שם ובט"ז שם ביאר הדבר דאפי' בדם נדה ממש שבא מאותה חתיכה טהור דלא אסרה תורה אלא כשהמקור נשאר במקומו והדם יוצא ממנו משא"כ כאן שהמקור עצמו מוליך הדם עמו ואין זה דרך ראיי' שאסרה תורה וכ' שם להקל בזה אפי' בשעת וסתה ובפלתי שם כ' לחדש דנידן הר"ש הוא כמו דשכיחי כעת בנשים שלהיות כי הרחם עומד למעלה מפרוזדור והוא מתקבץ כמו המסס וביה"כ ולחלישת האשה מתפשטים הקמטים עד שהרחם בראשו כמו מעי נופל למטה סמוך למקום השתן ויש פה להרחם שמשם הדם יוצא ויען שהוא שלא במקומו כי הרחם וחדר שבו הדמים למעלה מהפרוזדור ובזה קצת מהרחם משתרבב ונופל למטה לתוך הפרוזדור ונקרא בל"א פארפאלל ומשם הדם זב ואין כאן מכה ברחם כלל כי אם חולשת הרחם שנתפשטו קמטיו וחדריו ואפ"ה טיהר הר"ש דאין דרך ראיי' בכך והראיי' נכונה צריך להיות למעלה מבית החיצון אבל שיהי' הרחם מתפשט למטה ומשם יזוב הדם אין דרך ראיי' כלל וכ' שם שלפי"ז מצאנו לאחותינו תקנה בהנשים שיש להן הפארפאלל ואף שקשה מאד לסמוך ע"ד הר"ש באיסור חמור דם נדה במקום שרש"י ותוס' חולקים מ"מ באשה כזו שבודקת ומוצאת בלי הרגשה הואיל ובלא"ה כ' בסי' קפ"ג דדעת הר"ם דבעינן דוקא הרגשה גמורה אפי' בבדיקה ד"ת ע"ש וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ד. אמנם בנובי"ק חיו"ד סי' נ"ח דחה שיטה זו בשתי ידים דמה גבול הגבלת לו והרי לפעמים דמקור נוטה ממקומו לצד זה או לצד זה וא"כ במעט נטי' שיטה המקור לאיזה צד תטהר דמו. והנה לכאורה הי' נלפענ"ד להביא ראי' להמקילין מש"ס נדה מ"א: אר"ל משום ר"י נשיאה מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה שנא' יען השפך נחושתך ותגלי ערותך למאי אילימא לטומאת שבעה דם א"ר ולא חתיכה אלא לטומאת ערב ולכאורה אמאי ל"ק לטומאת שבעה ומיירי שנעקר המקור לביה"ח ומשם נפל דם לארץ דטמאה ומייתי מקרא דהשפך נחושתך דמקור שלא במקומו נקרא ערוה כאלו הוא במקומו וכיון שנוזל דם משם טמאה נדה א"ו דבכה"ג אינה טמאה משום דל"ה דרך ראיי'. אמנם באמת ליכא לאוכוחי מהתם מידי דבשלמא כשהמקור בשלימותו אשתרבובי אשתרבב ונחית למטה כשיוצא דם משם היא טהורה דלא זהו דרך ראיי' שאסרה תורה משא"כ הך דינא דר"ל הנ"ל מדמייתי מקרא השפך נחושתך ע"כ מיירי שנקרע המקור ונפל חתיכה ממנו ועיקר המקור נשאר במקומו א"כ כשראתה דם הא רוב ומצוי הוא שירד הדם מעיקר המקור שבמקומו והוי שפיר דרך ראיי' וכמ"ש בב"י הנ"ל ומ"ש בב"י שם דאע"ג דקיי"ל דתולין במכה היינו בצדדין אבל לא במכה שבמקור ותמה עליו הד"מ הנ"ל דהרי ברייתא ערוכה היא דתולין גם בדם מכה שבמקור לפענ"ד כונת הב"י הוא דאין תולין במכה שבמקור רק אם המקור הוא שלם ויש מכה בצדדיו אבל לא היכי שנקרע המקור ונפרד ממנו חתיכה אז תלינן יותר שהדם הוא מעיקר המקור שהוא רוב ומצוי ביותר וא"כ בכה"ג פשיטא דהאשה טמאה ול"ה צריך ר"ל להשמיענו וע"כ דאתא לאשמעינן דאפי' לא ראתה דם רק שנפל חתיכה מהמקור לארץ היא טמאה וע"ז שפיר קא' דא"א למימר דטמאה טומאת ז' דדם א"ר ולא חתיכה. אמנם באמת בתשו' חת"ס חיו"ד סי' קמ"ה דוחה דברי הנוב"י שם מכל וכל ומסיים בזה"ל באופן שכל קושיות הנוב"י לא יזיזו השיטה הנ"ל ממקומה זיז כ"ש:

והנה אם כי לדינא קשה מאד להקל בזה לסמוך ע"ד המקילין בפרט לפי"ד הפוסקים שכ' בטעם הר"ש משום דכשנופל מהרחם לביה"ח הלא כ"ז שלא זב דם א"א לטמאות האשה נדה משום דדם א"ר ולא חתיכה וכשזב אח"כ דם משם הו"ל כאלו זב דם מן הצדדין כיון דאינו גורם טומאה רק יציאת דם מבית הפנימי וכשזב דם מבית החיצון הרי הוא כמו שזב דם משאר אבר מאברי' ולכך החמיר באמת הב"ח בדין דנעקר מקורה דבעינן שתדע האשה שבשעת נפילת הרחם ל"ה דם ע"ש ולפי"ז הלא ידוע שבחולי שבירת האם בל"א געבערמוטטער ברוך המצוי אצל הנשים והוא שקורין פארפאלל. שתים הנה הקוראות אותן במחלה הזאת. שיש בהן שמתוך רפיון קשרי האם המקור יורד למטה עד מחוץ לבית הבושת הנקרא שאם טהייל וזה קורין הרופאים פאללקאממען. ויש עוד שהמקור משתרבב רק עד לתוך הפרוזדור ולא יותר והוא שקורין הרופאים אונפאללקאממען. וא"כ בזה הלא לפי"ד התוס' בנדה מ"ב: ד"ה שהוציא לתי' קמא שם הפרוזדור לא הוי בית החיצון והוא חשיב כלפנים ע"ש והאריך בזה בפלפול רחב בקונטרס שבסוף שו"ת דרכי נועם ע"ש א"כ כשהמקור לא נחית רק עד לתוך הפרוזדור לא שייך הסברא הנ"ל לומר דאם זב דם משם הו"ל כשאר אבר מאברי' דהרי הפרוזדור עודנו בכלל בית הפנימי ויציאת הדם משם הוא גורם שפיר טומאת הנדה וגם באופן הראשון כשיורדת האם מחמת רפיון קשרי' עד לבית הבושת יפלא ג"כ הדבר בעיני לומר דליהוי עי"ז שלא כדרך ראיי':

ומי כהחכם יודע פשר דבר הוא הגאון מוה' ברוך פרענקיל ז"ל בשו"ת עטרת חכמים חיו"ד סי' י"ח שכ' שיש עוד מין פארפאלל שקורין הרופאים אומווענדונג או אומשטילפינג והיינו שמתהפך המקור ונופל לחוץ לתוך הפרוזדור ועליונו של המקור למטה ותחתונו למעלה ובכה"ג יש לצדד להקל אם מחשבינן שיציאת הדם הוא מחלק המקור שבפרוזדור כיון שבא שלא דרך פה האם הא הו"ל שלא כדרך ראיי' דסתם ראיי' הוא דרך פי המקור ולא שיצא לחוץ שלא דרך הפה ולהכי ל"ח שמא יוצא דם גם ממקצת המקור שנשאר למעלה דרך הפה הנשאר קבוע במקומו דזה הלא הוי דרך ראיי' ממש משום דתולין יותר שהדם הנוזל הוא רק מדופני המקור שבתוך הפרוזדור כמו דתולין באומווענדונג כי באומווענדונג מצוי שיהי' נזילת הדם אף שלא בזמנו מדופני המקור התלוים למטה מצד חלישת אותו חלק שנדחה ממקומו דאף שדם הבא מחולשת המקור דם נדה הוא מ"מ שא"ה שאינו בא דרך ראיי' שדרך ראיי' אינו אלא כשבא הדם להדיא דרך פי המקור ודמי להא דתולין במכה שהוא שכיח יותר מלספק ולומר שבא הדם שלא בזמנו מחלק המקור שבפנים דרך פיו וע"ש שכ' שבזה י"ל שגם בשעת וסתה היא טהורה דל"ש כאן הא דאל"כ לא תטמא לעולם שכ' התוס' והפוסקים גבי תליית דם במכה ב"ו דהרי הכא יש מציאות שתטמא אם תרגיש שיוצא הדם מפי המקור שנשאר במקומו אבל בלא"ה היא טהורה דאיפשר שגם הדמים המצויים לצאת בשעת וסתה מגידי וורידי המקור ג"כ נוזלים דרך אותן החתיכות שבאומווענדונג ואינו דרך ראיי' משא"כ במכה אין תולין ב"ו דהרי יציאת דם מן המכה אינה מונעת יציאת דם מן המקור ואם תתלה כל הדמים שבאין מן המכה א"כ דם המקור היכן הוא ובכ"ז לא מלאו לבו של הגאון ז"ל להקל גם בזה למעשה ע"ש והרי בתשו' חת"ס הנ"ל מביא שעומד לנגדנו שי' הרמב"ם דפוסק להדיא בפ"ה מא"ב הי"ג י"ד דדם הבא עם החתיכה טמא א"כ ס"ל אפי' מה שאין דרכה בכך נמי טמאה:

ולענין מה שרצו קצת פוסקים להקל בפארפאלל משום דהוי כמו מחמת מכה כיון דתלינן שנחלשה האם ואינה יכולה לבשל המותרות כתיקנן ולהוציאן בזמן הראוי ולכן היא מוציאתן קודם זמנן והו"ל כמו דם מכה. הנה כבר ביאר בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב ז"ל סי' ק"ע ושל"א דדבר פשוט הוא כביעתא בכותחא שהדם הבא מצד חולשת האם מיקרי דם המקור ומפורש ג"כ בשו"ת ח"צ סי' מ"ו דשאני דם מכה שהוא דם בועה וחבורה ואינו מעיקר דם המקור אבל זה דם המקור הוא אלא שלחולשת המקור או לסיבת מאורע מן המאורעות שאירע בו הוא מוציא את הדם באופן משונה ע"ש וגם דעתי העני' אינה סובלת דבר זה לומר דאם אין שום פצע וחבורה בהאם רק שי"ב חולשה הגורמת להורקת דמי' שלא בזמנן יהי' טהור כדם מכה דהלא כל מה שיוצא מהמקור הוא הנובע מהגידין ועורקי הדם שבתוכו הנקראים בלוטפאזערן המלאים על כל גדותיו והוא דם נדות דרוב דמים שבמקור טמאין ומה לי אם הורקת הדמים הוא לסיבת חולשה או לא ועתשו' מ"ב סי' מ"ט. וכן ראיתי בתשו' נובי"ת סי' קי"ד שכ' וז"ל גוף הדבר אינו מתקבל על הדעת דאיך נימא שדם היוצא מן המקור בלי מכה ופצע רק מחמת חולשת כח המחזיק שבמקור ואין בכחו להחזיקם ויוצאים קודם זמן טהורים א"כ לא טימא הכתיב רק היוצא מן המקור בטבעו הרגיל ולא אם נשתנה עפ"י סיבה להוציא א"כ למה דם חימוד טמא הלא החימוד גורם להוציא הדם קודם זמנו א"ו דם היוצא מן המקור יהי' באיזה אופן שיהי' טמא אם לא היוצא ע"י מכה בכותלי המקור אף שהדם מהמכה נוטף שם להמקור ויוצא מפה המקור אינו דם נדה רק דם מכה עכ"ל. והנה במה שהביא מדם חימוד באמת העלו כמה מהראשונים ז"ל בחי' נדה כ': דדם חימוד הוא טהור באמת רק דהאשה טמאה שמא טיפת דם נדה מעורבת בו ע"ש אמנם בלא"ה הרי א' בנדה ס"ו. זו ממלאה ונופצת היא וכל הממלאה ונופצת אין לה תקנה וכל רואה דמ"ת הא הוי משום קלקול וחולשה בהאם כממלאה ונופצת כמבואר בחי' הר"ן שם ואפ"ה היא טמאה נדה:

אמנם בנידן שאלתינו הלא יש פצעים וחבורות בהאם באותו צד שיוצא לחוץ בודאי יש לטהר ולתלות לכלוך הדמים שבחלוקה כמו בדם מכה דאף בא"י שמוציאה דם מלבד מאי דיש לסמוך להקל כיון דהאשה הזאת א"י לטהר עצמה לבעלה זה כמה והו"ל כמו ברמ"ת דתולה במכה שלא ב"ו אף שא"י שמוציאה דם כדי שלא להוציאה מבעלה ואף דבנובי"ק סי' נ"א כ' דזהו דוקא ברמ"ת דאסורה רק משום וסת דרבנן סמכינן אהא ולא בראיי' ממש אפי' אי נתפוס דבנ"ד הו"ל כראיי' ממש בכ"ז חוץ ממה שנמצא רבים מהפוסקים שסוברים דמחשש שלא תיאסר על בעלה לעולם אף בשאר ראיות טהורה עתשו' צ"צ סי' פ"ו ושבו"י ח"ב סי' ע"ה לבר מן דין הלא נ"ד הוא קל משום שהאשה שאנו דנין עלי' היא מניקה שהיא בחזקת מסולקת דמים ומבואר בתוס' נדה ד"ס: ד"ה עוברה דמניקה עדיפא מאשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתי ובזה כ"ע יודו. והרי בתשו' שבו"י הנ"ל כ' דאם מתברר עפ"י מילדות אפי' אחת ישראלית וא' עכו"ם שנעקר המקור שלה מכח חבלי לידה מעשה כזו בא כ"פ לידו והכשיר שמכה כזאת בודאי מוציאה דם ואפי' באינה מרגשת כאב דאין לך כאב גדול מזה שכשנופלת למטה א"י להלוך וכבר ארז"ל בפ"ז דאהלות מ"ד משנפתח הקבר אין פנאי להלוך הרי דזו קישוי וכאב גדול ע"ש וחוץ מכ"ז הרי בנ"ד שרואין מכות ופצעים על האם הלא המחמיר ביותר בנידן הפארפאלל הוא הנוב"י כנ"ל ואפ"ה כ' בפירוש במהד"ת סי' פ"ט וקי"ד דאם יש איזה ניפוח על המקור ואפי' אי רק מספקינן בזה יש להקל ע"ש ובפרט בנ"ד שבזמן שבודקת עצמה בעת שכיבתה שהאם הוא מבפנים העד הוא נקי וגם כשהאם יוצא לחוץ עד הבדיקה הוא אדום רק ממה שמקנחת עצמה באותו צד שהוא מלא פצעים ומרגשת שם כאב ביותר הרי הוא כמכה שידוע שמ"ד כמבואר בסי' קצ"א ועתשו' צ"צ הנ"ל ובט"ז סי' קפ"ז סק"י דאם יש לה מכה אף שא"י אם מ"ד אם בכל פעם שמרגשת הכאב מוצאת דם מוכחא מילתא דהוא מן המכה ועחו"ד שם סק"ז שכ' דאם הדם שמוצאת הוא רק כשנוגעת במקום המכה הו"ל כמכה שידוע שמ"ד ע"ש והרי בתשו' מהר"ם לובלין סי' קי"א ובשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ע"ג ובזכרון יוסף חיו"ד סי' י"ב מקילין לסמוך ע"ד הר"ש בלחוד ועכ"פ יש לסמוך בנ"ד בצירוף סניפי ההיתר שזכרנו וע"כ יש להורות היתר להאשה שאנו דנין עלי' שביום שתפסוק בטהרה תבדוק א"ע בעת שכיבתה וביום הא' מימי הספירה וביום ה"ז ג"כ תבדוק עצמה בדרך זה כדי שיהי' ספורין ובדוקין ובחלוקה לא תעיין כלל ואף אם תמצא כתמים בחלוקה תוכל לתלות אף בג"י הראשונים דאף דכ' הש"ך בסי' קצ"ו ס"ק י"ג דבג"י הראשונים אין תולין אף במכה שידוע שמ"ד בכ"ז הרי בשו"ת ספר יהושע בפו"כ סי' רל"ה העיר שיש להקל באשה שאין דמים מצויין אצלה רק יום או יומים ואפ"ה אינה סופרת רק אחר חמשה ימים כמנהג כל בנות ישראל וא"כ גם ביום הראשון כבר עברו ג"י לראייתה ושפיר תולה ולא החמיר רק באם ל"ה דעתה לבדוק אם פסקו דמי' לענין שתתלה כתמי' בג"י הראשונים מכח כ"מ דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' ובאמת הלא מבואר בתשו' עבוה"ג סי' ע"ט דל"ש בזה כ"מ דל"ר כו' ע"ש ובגוף קושי' הש"ך שם על הד"מ שמיקל במכה שידוע שמ"ד אף בתוך ג"י הראשונים והקשה דהרי אף בנתעסקה בדם צפור לא תלינן בה אעפ"י שיש דם לפנינו מכ"ש במכה שידוע שמ"ד ע"ש לפענ"ד י"ל דל"ק דהרי באמת כתמים דרבנן והיל"ל דבס' השקול אזלינן לקולא וא"כ לכאורה גם בג"י הראשונים נהי דהוחזק מעיינה פתוח ושקול הס' דדם נדות עם הס' דדם מכה הי"ל למיזל לקולא מטעם סד"ר להקל אמנם הלא כבר כייל לן מר יחזקאל הגאון נוב"י ז"ל בתשובותיו דלהכי לא מטמאינין כתם רק בשנמצא על דבר המקבל טומאה כיון דהוי סד"ר אפס כיון דמטמאינין הבגד דלגבי' הוי סד"א לכך מטמאינין גם האשה ולהכי בבגד שאינו מק"ט דאין לנו לספק על הבגד באמת טהורה מטעם סד"ר לקולא והכי מתבאר מדברי חי' הר"ן נדה נ"ח: וא"כ י"ל דה"ה בג"י הראשונים דהוחזק מעיינה פתוח אין תולין אף במכה שידוע שמ"ד מכח סד"ר כיון דמטמאינין הבגד. מטמאינין נמי האשה וא"כ התינח במספקינין בדם צפור שפיר איכא ס' על הבגד משא"כ בידוע שבא מגופה אף אינימא דלמ"ד מקור מקומו טהור גם בדם מכה שבמקור טהור ענובי"ת חיו"ד סי' פ"ט ומ"ש בזה בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' נ"ד בכ"ז בנ"ד בימי סיפורה הלא גם דם מגפתה טמא משום מעיינות הנדה כמבואר בנדה נ"ה: ע"ש וא"כ ליכא ספק על הבגד דהוא ודאי טמא וא"כ שפיר נוכל לטהר האשה גם בג"י הראשונים מכח דהוי סד"ר ובפרט דהרי בש"ך שם כ' בשם הב"ח לענין אשה מוכת שחין דכיון דא"א לה להזהר תולה גם בג"י הראשונים וגם בנ"ד הא א"א לה להזהר ובפרט שבנ"ד הלא הרבה מקילין שאינה טמאה נדה כלל ועכ"פ לא גרע מסופרת על כתם שתולה גם בג"י הראשונים כמ"ש בדג"מ סי' קצ"ו ועב"ש אה"ע סי' ס"ג ויצאו דברינו בטהרה בתנאי שיסכים עמדי עוד רב מובהק ומפורסם בהוראה ה' הטוב יצילנו משגיאות. ואביטה מתורתו נפלאות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף