הרי בשמים/ב/צב
|
< הקודם · הבא > |
בש"ע אה"ע סי' ק"ל מובא דעת כמה מרבוותא ז"ל דהסופר לא יהי' קרוב לאיש ולאשה. והנה במהרי"ק שורש ק"ו תמה דהרי קיי"ל דהבעל עצמו כותב את גיטו לכתחלה וראיתי בס' ישיע"ק שם שכ' בטעמא דמילתא דבשלמא הסופר כיון דכתב סופר ועד כשר א"כ אי ל"ה קרוב הי' מצטרף לעד אחר עמו וא"כ הוא בגדר עד ולכך כשהוא קרוב הו"ל נמצא א' מהם קא"פ דעדותן בטלה מא"כ הבעל שכותב את גיטו א"י לפסול מה"ט כיון דבמכות ו'. אמרינן על הא דפריך הורג ורובע יצילו יקום דבר במקיימי דבר ולא בעושי דבר והבעל הא הוי עושי דבר ולכך שפיר הוא יכול לכתוב את גיטו ע"ש. והנה לכאורה יש להקשות ע"ז מדברי הש"ס גיטין ג: בהא דקא' התם לרבה דא' לפי שאין בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי כו' וקשה נימא דאתיא כר"מ ואפ"ה צריך למימר בפני נכתב אע"ג דל"ב כתיבה לשמה משום דכשאומר בפני נכתב שיילינין לי' אם לא הי' הסופר הכותב קרוב או פסול כמו אם אמרינין דבפני נכתב הוי משום לשמה פירש"י בשמעתא התם עמוד א' ד"ה לא גייז דכשאומר בפני נכתב ממילא שיילינין לי' אי נכתב לשמה ואמר אין וה"ה דשיילינין לי' אם ל"ה הסופר קרוב או פסול דהרי בירושלמי שם מבואר דגם בשאר הלכות גיטין אין בקיאין דלא כמ"ש בתוס' שם ב': ד"ה לפי בשם ר"ת וכי"ב הקשה בפנ"י בחי' שם ד"ד. בתוס' ד"ה מודה מודה ר"א ע"ש ולכאורה יש לתרץ עפ"מ דבסנהדרין ד"ט. מוקי רבינא התם פלוגתא דר"מ ורבנן בפלוגתא דר' יוסי ורבי אליבא דר"ע לענין נמצא א' מהן קרוב או פסול וס"ל לר"מ כר' יוסי דרק בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ולפי"ז הרי בסוף יבמות אמר ר"ע אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וא' התם דס"ל כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא וא"כ מיושב שפיר דלכך לא מוקי כר"מ וצריך בפ"נ משום שמא הסופר קרוב או פסול דהרי לפי"ד הישיע"ק הנ"ל הוי הטעם משום נמצא א' מהם קא"פ והרי ר"מ ס"ל כר' יוסי דבד"מ תתקיים העדות בשאר ובעידי גט כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא ול"א נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה אמנם עדיין יש להקשות דהרי כ' בב"ש אה"ע סי' קמ"ב סק"ב דלכך בגט ע"י שליח בח"ל שמתכשר ע"י בפנ"כ ובפנ"ח נוטלת האשה הכתובה אף דלענין הכתובה הא ל"ש משום עיגונא אקילו בה רבנן להאמין להשליח אף שאינו רק ע"א בכ"ז גובה הכתובה מן הלקוחות דנלמד מספר כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכיון דנשאת לאחר ע"י גט זה ממילא נוטלת הכתובה ע"ש ולפי"ז האיך איפשר לומר דהגט כשר אף שהסופר קרוב ול"א נמצא קא"פ עדותן בטלה משום כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא הרי גביית הכתובה הוא רק משום היתר הנשואין והיתר הנשואין הא הו"ל ד"נ ושייך נמצא קא"פ עדותן בטלה וא"כ אינו מגיע לה הכתובה. אמנם יש לתרץ עד"ז דהרי באמת יש להקשות אפי' אי נימא דהיכי דהסופר קרוב לאשה או לבעל אינו פוסל אכתי הא הו"מ רבה לאוקמי מתני' כר"מ ורק דס"ל כשמואל דא' בגיטין פ"ו: דבספרא דמובהק כתב סופר ועד כשר לכתחלה וא"כ בגט שמתכשר ע"י כתב סופר ועד הא הו"ל כתיבת הסופר במקום עד ובודאי בעינין לשמה גם אליבא דר"מ וא"כ צריך שפיר בפנ"כ משום גט כזה שמתכשר ע"י כתב סופר ועד ועכצ"ל כיון דא' בשבת כ"ב. כל מילי דמר עביד כרב היינו דרבה ס"ל לעולם כרב ורב הא ס"ל כתב סופר ועד פסול ופריך שפיר ולפי"ז ממילא ל"ק ג"כ הקושיא הנ"ל דכיון דס"ל כתב סופר ועד פסול א"כ הסופר אינו בגדר עד וממילא ל"ש בי' ג"כ נמצא קא"פ עדותן בטלה ורשאי להיות הסופר קא"פ וא"כ ליכא למימר דצריך בפנ"כ מה"ט:
אמנם באמת גוף ד' הישיע"ק הנ"ל אית להו פירכא מ מדברי התוס' ב"ב קמ"ה: שכ' בהא דקא' התם בגמ' מתני' הא קמ"ל דשנים במקושר כע"א בפשוט מה התם פסולא דאוריי' אף ה"נ פסולא דאוריי' והק' התוס' למ"ד דכתב סופר ועד נמי כשר הולד ואפי' בסופר דלא מובהק אמאי קרי לי' פסולא דאורייתא ותי' בתירץ בתרא דמיירי כגון שהסופר קרוב או פסול דאז ליכא לצרופי כתב הסופר להע"א ולכך הוי פסולא דאוריי' ע"ש והשתא אי איתא דכשהסופר קרוב אז הו"ל נמצא א' מהן קא"פ דעדותן בטלה א"כ לא אצטריך לן לאשמעינן דפסול משום דל"ה אלא ע"א הרי אפי' אי היו שני עדים גם כן הי' פסול מטעם נמצא א' מהן קא"פ וע"כ דלא כהישיע"ק הנ"ל ודו"ק.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |