הרי בשמים/ב/פז
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד שאלתו במעשה שאירע בק' היות ששחטו הרבה בהמות דקות במקולין והבשר נמכר כמעט לכל אנשי העיר ואח"כ נמצא בראשה של בהמה א' מים ול"ה מוח מקיפו וא"י מאיזו בהמה הוא והקצב אומר שבעוד הי' הבשר שלם כמו שהי' במקולין הי' יכול להכיר איזה בשר הוא מבהמה שנמצא מים בראש ויש כעת בין הקונים הרבה בשר חי ומבושל מבהמות הללו והוא הפסד רב ודורש כ"ת ממני חו"ד הלכה למעשה מה משפט הבשר והכלים:
הנה כבר השבתי בכי"ב להרב דק"ק ראזדאל ועתה הנני להשיב לו ולהודיעהו דעתי העני' מה שנתחדש לי כעת להלכה בזה. והנה לכאורה לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד בד' הרשב"א דדוקא בתערובת חתיכות שרי קודם שנודע כיון דאינו אלא קבוע דרבנן אבל בקבוע דאוריי' מודה להרא"ה דאסור אפי' קודם שנודע דלא כהר"ן שכ' כיון דקבוע חידוש הוא ל"א למפרע אפי' בקבוע דאיריי' וכן העלה הט"ז סק"ה בד' הרשב"א שדחה שם דברי הד"מ והפרישה שכ' דהטור הבין ד' הרשב"א דס"ה דמיירי שיש איסור במקולין א' ולא נודע באיזו מקולין וכתב הט"ז דפירושו תמוה הוא דאיך כ' הטור ע"ז וכ"כ א"א ז"ל דכל מה שלקחו קודם שנודע הספק הכל מותר דבנידן כזה שהוא ס' דאוריי' ודאי אפי' קודם שנודע הס' אסור הנה מפורש גם מדבריו דהך דס"ה מיירי דוקא בתערובת חתיכות דכיון דמדאוריי' נתבטל ברוב ורק מדרבנן חה"ל ל"ב הלכך כל מה שלקחו קודם שנולד הספק הכל שרי ולא בקבוע דאוריי'. וא"כ בנ"ד הלא הי' נודע קודם שנתחלק הבשר בין הקונים הא אז הי' ניכר האיסור ומדאוריי' לא בטיל והוי קבוע דאוריי' א"כ ל"מ מה שלקחו קודם שנודע הספק אמנם באמת הפר"ח מיקל גם בקבוע דאורייתא בלקח קודם שנודע וכ"ה ד' המנ"י וכן הפמ"ג בשפ"ד מצדד להקל בלקח קודם שנודע גם בתערובת חניות. ואף שכ' א"ז החו"ד בסי' ק"י סק"ה דהיכי דבשעת קביעותן ל"ה מעורבין רק לאחר שפירשו נתערבו ל"א בזה כל דפריש מרובא קא פריש ול"ה בכלל פריש כיון שלא נולד התערובת רק לאחר שפירש ע"ש הנה ממשמעות הפוסקים לא מוכח הכי וכבר חלק עליו בזה בס' בינת אדם שער הקבוע דין י"א ע"ש ובפרט שבנ"ד הרי יש לצדד להקל מטעם דגם עכשיו לאחר שנודע הטריפות בטיל הטריפה ברוב כשרין ואף שהבשר נתחלק לכמה בעלי בתים ואינו במקום א' הרי ביבש ביבש גם א' בבית ושנים בעלי' מתבטל כמ"ש במש"ז סי' ק"ט סק"א ובחו"ד סי' ק"י סק"ג. ויש לצרף ג"כ דעת כמה מרבוותא ז"ל שהורו דחתיכה חי' ל"ה חהר"ל ועתשו' מ"ב סי' ל"ו. והנה לענין הבשר שכבר מבושל ברוטב דהוי אינו מינו באמת י"ל דלגבי הרוטב והקדירה ודאי חשיב פירש כענין שכ' ברמ"א סי' ק"י ס"ו ובש"ך ס"ק ל"ח לענין הביצה דהוי כפירש ע"ש ובנ"ד בודאי על הטעם שיצא מהבשר להרוטב ולקדירות שם פירש עלי' ובזה גם להחו"ד הנ"ל שרי כיון דפרישה זו נעשה לאחר שכבר הי' התערובת וא"כ אפי' לא הי' נידן הבשר כפירש בכ"ז הרוטב שרי מטעם פירש ומצינו כי"ב במשנה חולין צ"ו. ע"ש. דהבשר אסור והרוטב בנ"ט ובפרט דבנ"ד גם הבשר שרי כנ"ל. והנה לענין השנים האחרונים מובא בכו"פ סי' ק"י בשם דרכי נועם לאסור והוא חולק עליו. וראיתי בס' טטו"ד מהג' מהרש"ק ז"ל בסי' קס"א שכ' דע"כ מוכרח לומר כד' הדרכי נועם לפי"ד הש"ך בסי' ק"ט שכ' דכ"ז שלא נודע מה"ת לא בטיל הרי באמת ל"ש לומר על קודם ידיעה כל דפריש מרובא פריש דהרי כיון דלגבי ביטול ברוב בעינין נודע ה"ה דלא הול"ל כל דפריש מרובא פריש קודם ידיעה אפס דהרי מה"ד אף שפירש עתה מותר רק דגזרינין שמא יקח מן הקבוע א"כ איך איפשר לומר דלא נימא כל דפריש כו' כיון שהוא קודם ידיעה הרי עכ"פ אמרינן עכשיו מרובא פריש רק דאיכא גזירה שמא יקח מן הקבוע לענין זה מהני הא דבאמת לקח קודם שנודע ול"ש גזירה זו. והתינח לרוב הנפרשין משא"כ השנים האחרונים איך נתיר אותן ממ"נ אם הי' הפרישה כעת הא בודאי היו הב' האחרונים אסורין מדינא וא"כ אף שפירשו קודם שנולד הספק ל"מ דהרי קודם ידיעה הא ל"ש מרובא פריש ובתר ידיעה דהשתא א"א לן למיזל דאם הי' נפרש כעת היו השנים האחרונים אסורין מדינא ע"ש ודפח"ח. והנה באמת בס' מנח"י השיג ע"ד הש"ך הנ"ל שכתב דבלא נודע לא בטיל מדאוריי' וכ' דמרא"ש פ' גה"נ משמע דאינו אלא מדרבנן. ובס' בינת אדם שער הקבוע רוצה להשיג עליו וכ' דלא מוכח מידי מהרא"ש שם. אמנם באמת מפורש הכי להדיא בדברי הרא"ש שם שכ' וז"ל ואע"ג דמב"מ אוסר עד ס' היינו קודם שנודע תערובתו לא גזרו חכמים שיאסר בס' אעפ"י דלא יהיב טעמא גזירה אטו מין בשא"מ דיהיב טעמא עכ"ל הרי מבואר בהרא"ש דאינו אלא מדרבנן דאי איתא דבלא נודע מה"ת לא בטיל וא"כ לד' הש"ך בסי' צ"ח סק"ח דאע"ג דא' סליק שאינו מינו כאלו אינו כו' מ"מ הא"מ אסור וא"כ הול"ל דהרוטב יאסר מה"ת והעיר בזה הפמ"ג בשפ"ד סי' ק"ט ס"ק י"ב ע"ש. אמנם באמת לא ידענא דאיך איפשר לומר דהא דפוסק הש"ך דאי אמרי' סליק כו' הא"מ אסור מה"ת דהרי באמת טעמו של הרש"ל והש"ך דל"א סלק שא"מ כאילו אינו להכשיר הא"מ הוא עפי"ד התוס' חולין ק': ובכורות כ"ב. שהקשו בהא דא' הלוקח ציר מע"ה משיקו במים וטהור ממ"נ אי רובא מים טהור להו בהשקה אי רובא ציר לאו בר קבולי טומאה הוא והנך מיעוטא דמיא בטלי ברובא וקא' ל"ש אלא לטבל בו פתו אבל לקדרה מצא מין את מינו וניעור והשתא האיך ניער אמאי לא' סלק את מינו כאלו אינו ושא"מ דהיינו הציר רבה על מים טמאים ומבטלן ותי' דל"ד דהא דקא' סלק את מינו כאלו אינו היינו דאין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו וא"א להבדילו ובכ"מ שישנו היתר הוא ולפיכך שייך שפיר סלק אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאים אין שייך לומר סלק ע"ש וא"כ ה"ה באיסור שא"מ ל"ש לומר סלק מינו כמי שאינו כיון דנ"ט הוא באינו מינו הא אמרי' חתיכה נעשה נבילה א"כ ההיתר גופי' נעשה איסור ול"ש לומר סלק וא"כ הרי קיי"ל בשאר איסורים חנ"נ רק מדרבנן וא"כ איך שייך לומר דאינו מינו יהי' אסור מדאוריי' וע' מש"ז סי' ס"ו סק"ה וסי' צ"ח סק"ה ושפ"ד שם סק"ח וא"כ שפיר כ' הרא"ש דמדרבנן הוא דבעינין ס' דנהי דאמרי' סלק אבל הא"מ עכ"פ מדרבנן אסור:
אמנם הא דקודם הידיעה לא נתבטל איפשר דהוא מדאוריי' דאדרבא נלפענ"ד דהך סברא דקודם שנודע לא נתבטל הוא רק לד' הרא"ש וכמ"ש באמת הרמ"א סי' ק"ט ס"ב בשמו והיינו דאיהו לשיטתי' אזיל דס"ל הטעם דיבש ביבש בטיל ברוב הוא דאמרינין איסור נהפך להיות היתר והלכך בנודע נקרא עליו שם היתר משא"כ בלא נודע לא נקרא עליו שם היתר והוי דומיא דכ' האו"ה הובא ביו"ד סי' צ"ט דבנודע אמרינן חנ"נ דנקרא עליו שם איסור משא"כ בלא נודע ע"ש וה"ה להיפך לענין ביטול מב"מ ביבש ביבש דאמרינין איסור נהפך להיות היתר ל"א הכי אלא בנודע דוקא דנקרא עליו שם היתר משא"כ בלא נודע. אבל מה שהעמיס הש"ך שם סברא זו בשי' הרשב"א באמת קשה הדבר לומר כן לשיטתו דאיהו הא ס"ל הטעם דיבש ביבש בטיל ברוב משום דעל כל א' אמרינין שזה הוא ההיתר א"כ מה לי נודע או לא נודע. ושעפי"ז יהי' נכון מה דחקר הרשב"א בתשו' סי' רע"ב ורע"ג הובא בפמ"ג בפתיחה ל"ה תערובת חקירה ג' דאיך משכחת אשם תלוי בחתיכה א' מב' חתיכות הרי א"א לצמצם דילמא הגדולה היא ההיתר ואף הקטנה שריא דבטלה ברובא ואי אמרינן דבלא נודע לא בטיל כלל אין התחלה להקושיא. וע"כ דלהרשב"א אין לחלק בין נודע או לא.
והנה ראיתי מקשין בדברי התוס' מעילה כ"א: שהקשו בהא דא' החר' במשנה פרוטה של הקדש שנפלה לכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא ראשנה מעל והקשו דליבטל ברובא ומקשין דילמא מיירי בלא נודע מהתערובת עד אח"כ וקודם שנודע הא לא נתבטל ושפיר מעל ונלפענ"ד ליישב ע"ד הפלפול דהנה הרא"ש בפג"ה שם מוכיח דמצינו דהידיעה גורמת האיסור מש"ס זבחים ק"ד. דפריך התם על המשנה דקאר"ח סגה"כ מימי לא ראיתי עור שיצא לבית השריפה הא איכא אחר הפשט וקודם זריקה ומשני ס"ל כרבי דאמר הדם מרצה על העור בפ"ע ופריך תו האיכא נמצא טריפה בבנ"מ פי' דהוי פסולו קודם ההפשט וקודם זריקה כיון דלא נודע פסולו עד אחר זריקה משמע דהיכי דנודע פסולו קודם זריקה יצא לבית השריפה הרי דהידיעה גורמת האיסור. אמנם בתוס' בזבחים שם ק"ג: ד"ה מודה ר' כו' כתבו בהא שהקשו מב"ק קי"א. גבי נתן אשם ליהורב וכסף לידעי' כו' וי"ל דהוי כמו שנמצא טריפה בבנ"מ ולרחסגה"כ הואיל לא הוכר פסולו קודם הפשט לר' וקודם זריקה לראב"ש מרצה על העור ולד' הרא"ש הנ"ל הא ל"ד להדדי דבטריפה בבנ"מ הא לא נודע ובב"ק שם הא נודע לבעלים שלא נתן הכסף עדיין וע"כ דהתוס' לא ס"ל כהרא"ש ולא מטעם ידיעה הוא רק מאחר דלפי דעתו של הכהן היתה ההקרבה כתיקונה קרינין בי' עור העולה אשר הקריב וכ"כ בס' טה"ק שם וא"כ התוס' לשיטתם שפיר הקשו במעילה דליבטל ברובא כיון דאינהו לא ס"ל דתליא בידיעה אמנם כן מבואר אצלי בחי' במק"א דהך מילתא אי שייך ביטול מה"ת קודם שנודע תליא בפלוגתת הרי"ף והתוס' דהנה בס' דרבנן ע"י גלגול בלא נודע עד לאחר התערובת כתבו האחרונים דאמרינין בזה סד"ר לקולא אף שהוא סד"א וע"י גלגול נעשה דרבנן כמ"ש בפמ"ג סי' פ"א במש"ז סק"ה וכ"כ הלבו"ש וע"כ משום דכבר נתבטל ברוב מה"ת קודם ונולד הספק אחר שכבר נעשה דרבנן. אולם הש"ך בדיני ס"ס אות י"ט נראה דס"ל דאף בהפ"מ אסור סד"ר ע"מ גלגול אף שלא נודע ובקיצור דיני ס"ס כ' דבהפ"מ וסעודת מצוה יש לסמוך להתיר משום ס"ס אף בס"א בגוף וס"א בתערובת אבל לא מטעם סד"ר ע"י גלגול מדכ' שם ובלבד שלא יאכלם כאחד ועש"ך סי' ט"ו סק"ו וע"כ משום דלשי' אזיל דס"ל דקודם ידיעה ל"ב מה"ת. והנה הרי"ף בפסחים מ'. גבי פלוגתא דמר עוקבא ושמואל אי בעינין נתבקעו ממש או לא פוסק שם דאם נמצא בבישול כיון דמשהו דרבנן הו"ל סד"ר אף דהוא ע"י גלגול וע"כ כיון דלא נודע עד לאחר הבישול א"כ הס' הוא אחר שכבר נעשה דרבנן מכח הביטול קודם שנודע לכך הו"ל סד"ר אולם בתוס' חולין צ"ז. כ' לענין חטה שנמצאת בתרנגולת רותחת בפסח דאע"ג דס"ל לר"ש במשנה דאהלות דבעופות כדי שתפול לאור ותשרף הוי עיכול מ"מ כיון דריב"ם פליג ובעי מעל"ע בשל תורה הלך אחר המחמיר ולכאורה הא לא נודע עד שנעשה דרבנן מכח הביטול דחמץ במשהו הוי רק מדרבנן וע"כ דהתוס' ס"ל דקודם שנודע ל"ב מה"ת וא"כ באין הספק דאוריי' ודרבנן כא' ולכך אזלי' לחומרא עכ"פ לפי"ז שמעינין מד' התוס' דס"ל דקודם שנודע ל"ב מה"ת וא"כ הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתה במה שהקשו במעילה הנ"ל דליבטל ברובא דילמא מיירי שלא נודע שנתערב עד אח"כ:
והנה לפ"מ שנראה מד' הכו"פ סי' ק"ב דקושי' התוס' שם הוא על הבבא דפרוטה בכיס זה הקדש עפמ"ג שם [ וע"כ דתיבת פרוטה שנפלה דכ' שם בתוס' הוא ל"ד] ועתוס' סוטה י"ח. ד"ה חזר וא"כ הרי כ"ז שלא בא ההקדש ליד גזבר הויין הבעלים הגזבר כמ"ש בר"ן נדרים צ"ד: ובראב"ד פ"ו ממעילה ה"ח. וכיון שהקדישו עתה הא הוי איהו הגזבר בעלים של ההקדש ואיהו הא יודע מהתערובת אמנם אכתי קשה דהא גם הך בבא איפשר לאוקמי כשלא נודע להבעלים מהתערובת כגון שסבור דליכא בכיס זה רק פרוטה א' ואמר פרוטה שבכיס זה הקדש ובאמת היו שם עוד פרוטות ואח"כ שגג והוציא פרוטה מכיס זה וא"כ הא לא נודע להבעלים מהתערובת. אמנם י"ל עפי"ד הש"ס ב"ק כ"ו: דא' הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי ופרש"י דדעת שכינה איכא וא"כ הה"נ לענין ביטול פרוטה של הקדש לא משכחת לא נודע כיון דאיכא ידיעת שכינה. ובשלמא בפרוטה של הקדש שנפלה לכיס ל"ש לומר דאיכא ידיעת שכינה כיון דלגבי ביטול בעינין ידיעה מהתערובת ולגבי שכינה הא ל"ש ידיעה מהתערובת כיון דקמי שמיא גליא איזה פרוטה הקדש ואיזה חולין ואיפשר שמכח זה הוכיח הכו"פ דע"כ קושי' התוס' הוא מפרוטה בכיס זה הקדש דע"ז ליכא לתרוצי בלא נודע כיון דידיעת שכינה איכא אבל פרוטה של הקדש שנפלה לכיס שפיר הו"מ לשנויי הכי כיון דבכה"ג הא ל"ש נודע מהתערובת לגבי שכינה כנ"ל. וממילא ל"ק נמי לפי"ז במה שתי' התוס' דמטבע ל"ב ולכאורה אכתי קשה דא"כ אמאי מעל הרי בקבוע דרבנן ולקח קודם שנולד הס' לכ"ע אמרינין מרובא קא פריש וא"כ אמאי מעל ולהאמור נכון כיון דקאי על הבבא דפרוטה בכיס זה הקדש הרי תיכף בשעת אמירתו נולד הס' דאפי' אל"ה יודעים הבעלים שיש עוד פרוטות עכ"פ הא נודע להם שיש איסור בכיס זה ורק מההיתר ל"ה יודעים ובכה"ג בודאי אסור. ויהי' לפי דברינו סתירה מזה למ"ש א"ז החו"ד בסי' ק"א סק"ה דל"ש ביטול ברוב אלא היכי שהספק הוא רק כשהן מעורבין ואם ל"ה רק א' ל"ה ספק אז בטיל האיסור ברוב היתר דומיא דסנהדרין שיש רוב מזכין ואילו ל"ה רק המזכין או המחייבין ל"ה ספק רק מפני ששניהם לפנינו נולד הס' משא"כ היכי שאפי' אלו ל"ה רק א' ג"כ היינו מסופקין והספק הוא על כל א' בפ"ע איזה הוא האיסור בזה ל"ש לומר כיון שעכ"פ ליכא איסור רק א' הוא בטיל ברוב ע"ש וכ"כ סברא זו הפמ"ג בפתיחה לה' תערובת ובסי' מ"א ע"ש ולדברינו דקושי' התוס' הוא דליבטל ברוב על פרוטה בכיס זה הקדש הרי חזינין דשייך ביטול ברוב אף בזה שעל כל פרוטה בפ"ע אנו מסתפקין דילמא זו היא של הקדש וכבר דחאה לסברא זו מהלכה בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ע' ע"ש אמנם בעיקר מה שהוכחנו מד' התוס' בחולין הנ"ל דאם לא נודע ל"ב מדאוריי' באמת ליכא קושי' כ"כ מד' התוס' במעילה אף לפי גי' דילן דקאי הקושיא על הבבא דפרוטה של הקדש שנפלה לכיס יען שבחולין כ"כ בשם ר"ת ואין להקשות סתירה מזה לסתם תוס' שהוא הר"י. ועפ"י דברינו הנ"ל הנה מקום אתי לה"ר לד' הש"ך דבלא נודע ל"ב מדאוריי' מתמורה ט"ו: דמייתי התם ראי' דאין חטאת צבור מתה משעירי רגלים ור"ח דא"ר לאייתינהו מתרומת הלשכה ודילמא מתו מארייהו דהני זוזי אלא לאו ש"מ אין הצבור מתה וקשה הרי אפי' מתו הבעלים דהני זוזי הדר בטלי להו ברובא וכן הקשה באמת המ"ל פ"ז מה' מעילה וכן מש"ס יומא נ"ה: דקא' לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובת חטאת שמתו בעלי' ופירש"י שמא מת א' מן הבעלים שנתנו מעות בשופר וכיון די"ב חטאות הו"ל מעות חטאת שמתו בעלי' כו' וקשה ג"כ ליבטל ברובא ובשלמא למאי דמסיק ביומא שם משום חטאת שמתו בעלי' ודאי ל"ק דליבטל ברובא כיון דעכ"פ מדרבנן מטבע ל"ב הא איכא איסור דרבנן אבל למאי דס"ד משום ס' חטאת שמתו בעלי' שפיר קשה כיון דמדאוריי' בטיל ברוב והוי סד"ר ע"י גלגול ולא נודע וע"כ דכל שלא נודע ל"ב מה"ת:
אמנם באמת לעיקרא דדינא השיגו האחרונים על הש"ך בזה והעלו דגם בלא נודע עכ"פ מדאוריי' בטיל כד' הב"ח והמנ"י ונלפענ"ד לה"ר לדבריהם ע"ד הפלפול מש"ס יומא ס"ד. ההוא בהם בעיניהו הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת מירצו כדתנן אברים תמימים באברים בע"מ ר"א אומר אם קרב ראשו של א' מהן יקרבו כל הראשין כולן כו' וחכ"א אפי' קרבו כולן חוץ מא' מהן יצא לבית השריפה ופירש"י אם קרב הראש של א' מהן קודם שהרגישו בדבר ומשמע דרש"י ז"ל סובר ומפרש דמיירי שקרב הראש של א' מהן קודם שנודע התערובת ולכאורה תמוה דמנ"ל לרש"י זה וגם מדוע לא פי' כן בזבחים ששם הוא העיקר ונראה דהנה לכאורה יש להקשות בהא דקא' הכא דרב ס"ל כר"א כפירש"י וכ"ה לחד תי' בתוס' ד"ה הא. והרי בזבחים ע"ד פרכינין על הך דר"א דאם קרב הראש של א' מהן והרי אילו הוי אתו קמן לאימלוכי הא אמרינן לי' לא תקריב דכתיב ואשה לא תתנו מהם ואמאי כי לא אימלך מכשרינין הרי נדחה ומשני הוא דאמר כחנן המצרי דתניא חנן המצרי אומר אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזויג לי' והיינו דאפי' בשחוטין ל"ל דחיי' וא"כ איך א' ביומא שם דרב ס"ל כר"א הרי רב סובר התם בע"ח אין נדחין אבל בשחוטין הא אית לי' דיחוי וכן נתקשה בשעה"מ פ"ד מה' ק"פ אמנם י"ל בסוגיא דיומא הנ"ל דר"א ס"ל ג"כ דיחוי בשחוטין והך דאם קרב הראש של א' מהן מיירי קודם שנודע התערובת א"כ לא אידחי מעולם וא"כ אין אנו צריכין למימר דר"א ס"ל כחנן המצרי ושפיר אתיא רב כר"א וסוגי' דזבחים הנ"ל סוברת כיון דסתמא קתני אם קרב הראש של א' מהן ומיירי אפי' בנודע קודם ההקרבה ולכך פריך הא אידחי לי' ויהי' נכון לפי"ז הא דקא' בזבחים שם דרב דקא' בטבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות ונפלה א' מהן לים הגדול הותרו כולן דס"ל כר"א דקא' אם קרב הראש של א' מהן כו' ואי ר"א מיירי בלא נודע א"כ אין ראי' מהא דר"א למילתי' דרב דמיירי בנודע ולהאמור א"ש דסוגיא דזבחים הא ע"כ ס"ל דגם ר"א מיירי בנודע ושוו שפיר אהדדי. אמנם יקשה לכאורה לפי"ז הסוגיא דיומא דמיירי הך מתני' בלא נודע התערובת קודם ההקרבה א"כ קשה בהא דקתני וחכ"א אפי' קרבו כולן חוץ מא' מהן יצא לבית השריפה ולהנ"ל הרי בקרבו כולן חוץ מא' מהן גם ר"א יודה דאסור להקריבו דהרי כ' בתוס' זבחים ע"ד. ד"ה רב דהא דר"א דריש מום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו לא לחד בתרי אצטריך דבלאו קרא בטיל ברובא אלא לחד בחד אצטריך ומייתי לי' לקרא דכיון דחזינין דכל כך התיר הכתוב אין סברא שיחמירו רבנן דאפי' ברובא לא בטיל מטעם דבר שבמנין או חהר"ל וע"ש בדיבור הקודם המתחיל ונפלה כו' דמבואר בדבריהם דר"א מטעם ביטול מה"ת ברוב קאתי עלה כמו לרב בנפל א' מהן לים דהוא מטעם דמדאוריי' בטיל ברוב וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' שכ"ה ע"ש [ואף דלענין נפל א' מהן לים כ' בתוס' שם דוקא נפל ממילא אבל הפילה אפי' שוגג קנסו אטו מזיד וא"כ לר"א למה שרי בקרב ראש של א' מהן נהי דהי' הכהן שוגג הו"ל למיקנסי' אטו מזיד הנה מלבד דלפי הצעתינו בביאור סוגיא דיומא הלא ר"א מיירי שקרב קודם שנודע התערובת וא"כ הא מבואר בתשו' הרא"ש כלל כ' דין י"ז הובא בט"ז וש"ך סי' ק"י דקודם שנולד הספק ל"ש למיגזר מידי. חוץ לזה הרי כ' בט"ז שם סק"ח ובש"ך סק"מ בשם התה"ד דרק בהפילה שייך למיגזר שוגג אטו מזיד אבל באכילה ל"ש למיגזר שמא יאכילנו במזיד דהא לפי דעתו האיסור הוא אוכל והוא כעין סברת התוס' בחולין צ"ה. ד"ה ובנמצא דבקבוע הניכר ל"ג שמא יקח מן הקבוע דאטו ברשיעי עסקינין שיאכל איסור במזיד ואפי' לשי' הרא"ש שהובא בט"ז וש"ך שם שכ' דגם באכילה שייך למיגזר שמא יאכילנו במזיד לכלב או לעכו"ם זהו דוקא באכילת הדיוט אבל באכילת מזבח הא ל"ש זה ובודאי ל"ש למיקנסי' אטו מזיד כיון דעתה מקריב האיסור ע"ג מזבח וכס' התה"ד הנ"ל] וע' בת"י ביומא שם. וא"כ בשכבר קרבו כולן חוץ מא' מהן קודם שנודע התערובת לפי"ד הש"ך הנ"ל דבלא נודע ל"ב מדאוריי' א"כ בכה"ג גם ר"א יודה דלא יקריב הא' ויצא לבית השריפה כיון דהיתרו של ר"א הוא רק כשבטל מדאוריי' וע"כ כדעת הפוסקים הנ"ל דגם בלא נודע עכ"פ מדאוריי' בטיל וא"ש. וכיון שכן יש להקל גם לענין השנים האחרונים אפי' הי' נודע לנו מי קנה באחרונה ובאמת גם א"ז החו"ד הסכים בזה להכו"פ דגם שנים האחרונים מותרין וכ' עמ"ש הפלתי לה"ר לדבריו מהא דכ' הרשב"א דהיכי דנתפזרו כולן גם שנים האחרונים מותרין וכ' ע"ז החו"ד דכאן עוד עדיף דבנידן של הרשב"א כבר נקרא שם איסור על ב' האחרונים וכאן שלא נודע מקודם לא נקרא עדיין שם איסור וכן הביא בתשו' גאונים בתראי סי' י"ז בשם האפי רברבי. ואף דבנובי"ק סי' ט"ז כ' להחמיר בזה מ"מ כ' דאם פירשו מקביעותן מותרין ע"ש כי על כן במקום הפסד גדול יש לצרף סניפי ההיתר הנ"ל להכשיר כל הבשר הנמצא עוד בין הקונים והתבשילין והקדירות ובפרט שבודאי באים הקונים כ"א בפ"ע לשאול בזא"ז ע' מלמ"ל פי"ט מה' אה"ט ועבל"י סי' ק"י ס"ק כ"ח מ"ש בשם ישמח משה בזה יותר א"א לי להאריך לרוב הטרדא והי' בזה שלום מאד"ה דברי ידידור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |