הרי בשמים/ב/נד
|
< הקודם · הבא > |
יום ד' טוב אלול תרנ"ד לפ"ק סטרי.
- ברכת שמים מעל תחול על ראש כבוד הרב החריף המופלג חכם וסופר מוה' ברוך באסעחיש נ"י דומ"ץ דק"ק גלינא יצ"ו.
מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש באחד שהי' לו כלוב מלא עוף ומצאו שם עוד בחודש כסלו העבר עוף אחד מת לא נודע מי הכהו ולמחרתו ראו בורח משם שרץ אדמה הולך על ארבע הנודע בשם לאסיצע ובדקו בין העופות ומצאו בתרנגולת אחת בכרבלתה צרירות דם סמוך והמקום ההוא ברוי"ן בלא"ה ונפוח קצת ולא שאלו לשום מורה והביצים שהטילה אז מכרו לנכרים וגמרה בחורף מלהטיל ביצים וזה שבועים שוב התחילה מחדש להטיל ביצים ובאה השאלה לפניו והורה לאסור התרנגולת ושימכרוה לעכו"ם וימיתנה לפניו וגם הביצים ימכור שבורים לעכו"ם כמבואר בש"ך יו"ד סוסי' פ"ו וערער חכם א' על הוראתו ודורש ממני חו"ד בזה:
הנה מכח חשש דרוסה קיי"ל דמועיל אף בודאי דרוסה בהטילה ביצים אחר כ"א יום מטעינה השני' כמבואר בש"ך סי' נ"ז ס"ק מ"ב אפס מעלתו הי' חושש לאסור משום סכנה דהוי כהכישה נחש דקיי"ל ביו"ד סי' ס' דמותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות והנה מעלתו דייק מדכ' ברמב"ם ובש"ע שהכישה נחש וכיוצא בו משמע דלאו דוקא נחש וא"כ יש לאסור התרנגולת שנשכה לאסיצע משום סכנה והנה לכאורה איכא למידק איפכא מדכ' הרמ"א שם דבבהמה או חי' שנפסקו רגלי' לית לן למיחש בזה"ז לשמא הכישה נחש כיון שאין נחשים מצויין בינינו ואי איתא דגם משום נשיכת לאסיצע וכדומה אסורה הא אכתי הי' לנו למיחש לנשיכת הני דשכיחי טובא וע"כ דאין נאסר רק משום נשיכת נחש והא דקא' וכי"ב ר"ל כיון דהרבה מיני נחשים יש בעולם והם עכ"פ בסוג נחש אבל מחמת נשיכת בעל ארס שאינו ממין הנחשים אינו נאסר. אמנם אי מהא לא איריא די"ל דהך סימן דפסוקת רגלים אינו בא רק מחמת נשיכת נחש כדאשכחן בחולין נ"ט. בעובדא דההוא בר טביא דהוי מיפסק כרען בתרייתא קאמר שמואל לא חייש מר לניקורי ופירש"י שמא נשכה נחש ולכאורה למה פירש"י דוקא נשיכת נחש הרי קא' התם דגם בנשיכת כלב שוטה אסור משום סכנה וע"כ דפסוקת רגלים מורה רק על נשיכת הנחש ועל כן שפיר כ' הרמ"א דאין לנו לחוש בזה"ז שאין נחשים מצויין בינינו אבל גם הנשוך משאר בעלי ארסיים ג"כ נאסר אכן לקושטא דמילתא נראה דליכא משום סכנה בנשיכת שאר בעלי ארסיים חוץ מכלב שוטה כמבואר בפיהמ"ש להרמב"ם פ"ח דתרומות משנה ו' שכתב בהא דקתני התם ונשוכת הנחש אסור מפני סכנת נפשות וז"ל ואמר נשיכת הנחש אסורה ענינו כי כל בע"ח שינשוך אותו מין ממיני הנחשים שאסור לשחוט אותה הבהמה או העוף ולאכול מבשרו גזירה שמא יבא אותו הסם בכל אברי אותה הבהמה וימות האוכל אותו הבשר שיש בו הארס עכ"ל הרי דקא דייק הרמב"ם וגריס מין ממיני הנחשים דוקא וע"כ משום דרק הארס של נחש מזיק ולא של שאר בע"ח והכי אמרינן בע"ז ל"א: כל השרצים יש להן ארס של נחש ממית של שרצים אינו ממית אמנם הך לאסיצע שכ' מעלתו שמורגל הוא בפי כל שסכנה הוא לאכול מבשר נשיכת לאסיצע ושאירע כמה פעמים שפרה נשכה לאסיצע ונתנפח בטנה ומתה בודאי יש לחוש מלאכלה משום סכנת נפשות ואף אי נימא דל"ה זה רק דרך מקרה בכ"ז יש לחוש לכתחלה לאוכלה כדמצינו בתוס' ע"ז ל': דאף דאמרינן התם השחלים אין בהן משום גילוי אפ"ה מצינו בסוף נדרים גבי תחלי דא"ל לא תיכול מינייהו דטעמינהו חיויא וכ' התוס' דכיון דלפעמים במקרה טועמה נחש נהגו בהן בני גולה איסור והכי אשכחן בתוס' פסחים קט"ו: לענין הא דא' התם דצריך לשקועי' למרור בחרוסת משום קפא דפר"ח שהוא מין תולעת והקשו לשמואל דס"ל קישות שהתליע באיבי' אסור משום שרץ היכי אכיל מרור בפסח וכ"ת דבדיק לי' שלא יהא קפא א"כ אמאי צריך חרוסת ותי' כיון דברוב ירקות אין בהן קפא א"צ לחוש משום איסור שרץ ומשום חשש סכנה צריכין לחוש למיעוטא ע"ש וי"ל שזהו פלוגתת ת"ק ור' נחמי' במס' תרומות פ"ח משנה ז' במשמרת של יין דת"ק אסר משום גילוי ור' נחמי' מתיר וקא' בב"ק קט"ו: טעמא דר' נחמי' משום דארס של נחש דומה לספוג וצף ועומד במקומו וי"ל בטעם פלוגתייהו עפ"מ דא' בע"ז ל': שלשה מיני ארס הן של בחור שוקע של בינוני מפעפע ושל זקן צף וי"ל דס"ל לר' נחמי' כיון דרובא אין עוברין דרך המסננת היינו של בינוני ושל זקן לכך לא חיישינן לה ות"ק ס"ל דכיון דשל בחור שוקע ויורד למטה אף דרובא אין עוברין דרך המסננת במידי דסכנה חיישינן למיעוטא וכיון דקיי"ל כת"ק דאסר כמ"ש ברמב"ם פי"א מה' רוצח הי"ד ע"כ דחיישינן בדבר של סכנה למיעוטא [אמנם לכאורה צ"ע לפי"ז בדברי הש"ס סוכה נ'. דפריך על המשנה דקתני התם נשפכה נתגלתה הי' ממלא מן הכיור שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח ואמאי ליעבד במסננת לימא מתניתין דלא כר' נחמי' וקשה לפמ"ש בפירש"י ותוס' במתני' שם הטעם שמא שתה מהן נחש והארס מעורב במים ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן וא"כ גם כת"ק נמי לא אתיא דהרי לפי"ד טעמא דת"ק הוא רק משום דבדבר של סכנה חיישינן למיעוטא וזה שייך רק בשרוצה לשתות ממנו איכא משום סכנה משא"כ אם מסופקין לענין מצות ניסוך המים הי"ל למיזל בתר רובא ויועיל שפיר סינון אולם באמת הטעם הנ"ל ל"ש רק למאי דמוקי ר' זירא התם מתני' כמ"ד יש שיעור למים שייך שפיר הטעם הנ"ל משא"כ למאי דמוקי זעירא התם המשנה כמ"ד אין שיעור למים א"כ אמאי יהי' פסול דילמא הארס משלים השיעור הרי יוכל להוסיף מים כשיעור הארס ואפי' יהי' יותר מג' לוגין הא אין שיעור למים וע"כ למ"ד זה הטעם דפסול כדקא' בירושלמי התם משום דאיכא סכנה לשתותו ול"ה ממשקה ישראל וא"כ אתיא שפיר כת"ק דר"נ כיון דלדידי' בדבר של סכנה חיישינן למיעוטא ואסור לשתותו אפי' ע"י סינון א"כ ל"ה ממשקה ישראל] ומהאי טעמא נראה לענין מה שנשאלתי בשו"ת הר"ב מהד"ק סי' פ"ח אי חיישינן לנשיכת הנחש באם לגבי הולד דאף דלענין משמרת פסקינן כת"ק דאסר דחיישינן לארס של נחש בחור שהוא שוקע בכ"ז נהי דשוקע ועובר דרך המסננת וכן במעשה שהובא בע"ז שם באבטיח שנתגלתה שאכלו ממנה תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת שהארס שוקע למטה היינו לפי שהוא גוף אחד עכ"פ אבל אין לנו לחוש בנישוכה האם שנכנס הארס להולד שהוא גוף בפ"ע דגם ארס של נחש בחור אינו נוקב ויורד כ"כ והרי א' בתמורה ל"א. דולד בהמה מאוירא קא רבי ולא מגוף האם ע"ש בפירש"י בב' הלשונות ופשיטא דאין הארס שהוטל באם מזיק לולד וז"ב:
נחזור לנ"ד דיפה הורה מעלתו לאסור מחשש סכנה ושפיר אייתי מד' הפמ"ג א"ח סי' קע"ג ושארי אחרונים שכתבו דבסכנה ל"מ ס"ס ועפירש"י חולין ד"י. ובפרט בהך תרנגולת שנמצא ניפוח במקום הנשיכה הו"ל כהא דא' בש"ס ע"ז הנ"ל ובתוס' שם דהיכי דאיכא ריעותא דנקירה חיישינן אף במקום דל"ח לגילוי ע"ש ול"מ בזה ג"כ תקנתא דצליי' דאינו מועיל זה רק בנשיכת נחש כמ"ש למעלה וכמו שהאריך בזה גם מעלתו. ומ"ש החכם החולק עליו דגם מכח סכנה אין לאסור התרנגולת מאחר שחזרה והטילה ביצים יפה כתב מעלתו דרק לענין ספק טריפה ארז"ל דהוי הלידה או שהיי' י"ב חודש בירור שאינו טריפה אבל לא בדבר שאסור משום סכנה והנה אף דמצינו בע"ז ל"א. גבי שכר ישן אין מניחו ליישן ולכאורה לפי"ז היינו צריכין לומר שיועיל שהיית י"ב חודש גם לענין חשש ארס נחש דאין מניחו ליישן דיישון הוא י"ב חודש אמנם באמת זה שייך רק באוכלין ומשקין שכשנתיישן מותר של"ה מניחו הארס של נחש ליישן אם הי' בתוכו שהי' מתקלקל אבל לא בבע"ח. ולבר מן דין הרי אמרינן התם גזירה ישן אטו חדש ומבואר בתוס' שם ל"ה. דבדבר שאין ניכר כ"כ בין ישן לחדש לעולם גזרינן ישן אטו חדש שעל כן בצדק אמרי פיך אין בהם נפתל. ומי ששמו שלום ישפות שלום לרבנן ולתלמידיהון וירום קרן התורה ולומדיה כנפש הדור"ש באהבה מברכך בברכת השנים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |